2026 , ינואר 107 מידעו"ס 2026 ינואר || 107 גיליון ס״מידעו ביטאון העובדות והעובדים הסוציאליים אומנת קרובים סקירת אתגרים ופיתוח מודל תמיכה מקצועי "אָמֵן-סָפֵק" שמרית פרינס אנגלסמן 30 ׳ עמ || "הלם אונטולוגי" עבודה סוציאלית 7/10 בעקבות || אבנר ספורן 8 ׳ עמ "אני יודע לספר את הסיפור המזרחי": גיבוש זהות אתנית ביחס לדינמיקות בין מזרחיוּת ובין מבנים חברתיים בקרב סטודנטים מזרחים בתיה קטן, הדס 12 ׳ עמ || מור התחדשנו במדור שירה ואמנויות 53 ׳ עמ || אתגור המחשבה ותפיסות מקצועיות
|
2026 , ינואר 107 מידעו"ס CBT הכשרת ייעודית לעובדים סוציאליים תמיד צעד אחד CBT קדימה: כלי מתקדמים המומחיות של פסגות בארגון שלכם CBT פנו אלינו לסדנאות והכשרות בהתאמה אישית. לימודים פרונטליים ומקוונים מוכר ע"י איט"ה מוכר לגמול השתלמות מבחר מתעדכן של קורסי העשרה CBT מכללת מכון פסגות - הבית למצוינות בהשתלמויות מקוונות ממוקדות פרוטוקול טיפולי בנושאי טראומה, התמכרויות, הפרעות פסיכוסומטיות, גל שלישי ועוד CBT לפגוש את השטח עם מומחיות ב- 03-5288171 לפרטים והרשמה -
תוכן המערכת ד״ר עדי פכטר־אלט - יו”ר המערכת ורד אמיצי - עורכת משנה אהובה אוברשטיין, ד"ר שלי אינדאגו־ונדה, ד״ר איה אלמוג־זקן, ד"ר עפרה ארן, ד״ר לירון בן־עזרא, מיטל ויסמן־צברי, ד"ר מאיר חובב, נחום מיכאלי, ד"ר דוד מלהאוזן-חסון, ד״ר עמית צריקר, פרופ' שירי שנאן-אלטמן, ד"ר ארנה שמר מו״ל האגודה לקידום העבודה הסוציאלית 62098 , ת”א 93 רח’ ארלוזורוב ,03-6921180 . טל 054-6921148 www.socialwork.org.il meidaos.new@gmail.com הפקה "דבר פלוס" - מבית "דבר העובדים בארץ ישראל בע"מ" ta199@davar1.co.il מודעות ניו יורק ניו יורק (ישראל) בע”מ צילום השער ChatGPT תמונה זו נוצרה על ידי בינה מלאכותית. עריכת לשון נעמה דותן עיצוב גרפי מבט. עיצוב. שינוי. | עיניים גדולות לתשומת לבכם - כדאי לבדוק מראש כל תוכנית לימודים, השתלמות וקורס המוצעים לכם על ידי המפרסמים ולברר אם הם מוכרים ע"י האיגוד לצורך גמול השתלמות. עמדה "הלם אונטולוגי" עבודה סוציאלית 7/10 בעקבות אבנר ספורן 8 דבר יו״ר האיגוד ענבל חרמוני 7 דבר יו״ר המערכת עדי פכטר־אלט 6 מן המחקר "אני יודע לספר את הסיפור המזרחי": גיבוש זהות אתנית ביחס לדינמיקות בין מזרחיוּת ובין מבנים חברתיים בקרב סטודנטים מזרחים בתקופת הבגרות בהתהוות בתיה קטן, הדס מור 12 2026 ינואר || 107 גיליון
meidaos.new@gmail.com : כתובת המייל של המערכת מן השדה אינטגרציה של נתיבים להדרכה בשיקום בבריאות הנפש המקרה של מציאות טראומטית משותפת יעל מזור, אריאל עזרא, ורד שפיר קיסר 21 מן השדה "הרסיס שנותר" גברים מתנהגים באלימות בזוגיות בעקבות טראומת מלחמה רונית דרור 38 סקירה אומנת קרובים סקירת אתגרים ופיתוח מודל תמיכה מקצועי "אָמֵן-סָפֵק" שמרית פרינס אנגלסמן 30 מן הכנס "עשייה חדשנית, פורצת דרך ובעלת תרומה משמעותית" פרס אורה גילבר הוענק השנה לעו"ס בת שבע אילוז ולעו"ס אפרת לוי רבקה לאון זדה, עדי פכטר־אלט 47 על המדף "מילות הנפש"; "להיות עבורך"; "לצאת מגבולות הגזרה" - מאת גלית גז אהובה אוברשטיין סקרה: 50 שירה ואמנויות הַכַּלָּה ד"ר שלי אינגדאו ונדה רְחוֹבוֹת הַמַּשְׁמָעוּת הַקִּיּוּמִית אלישבע זהר רייך 53
ד"ר עדי פכטר־אלט || דבר יו״ר המערכת קוראות וקוראים יקרים, קוראות וקוראים יקרים, יש רגעים בעבודה המקצועית שבהם נדמה לנו שאנחנו כבר יודעים. הניסיון מצטבר, השפה מתייצבת, המושגים מוכרים - והיד כמעט נשלחת מעצמה אל סימן הקריאה. דווקא אז, נדמה לי, נדרשת מאיתנו תנועה אחרת: לעצור, לפתוח מחדש את המחשבה ולהרשות לעצמנו להציב סימני שאלה. הגיליון הנוכחי של מידעו״ס נערך כולו מתוך עמדה זו; עמדה שאינה מוותרת על ידע, אולם מסרבת לראות בו דבר סגור. זהו גיליון המזמין אותנו לְאַתְּגֵר תפיסות מקצועיות, להשהות ודאות ולהסכים להיכנס אל אזורי אי־נוחות מקצועית, תאורטית ואישית. כך, למשל, אינטגרציה של נתיבים להדרכה בשיקום בבריאות הנפש, מאמרם של ד"ר יעל מזור, ד"ר אריאל בבריאות הנפש עזרא וד"ר ורד שפיר קיסר, עוסק בהדרכה בשיקום עזרא וד"ר ורד שפיר קיסר בריאות הנפש בעת של מציאות טראומטית משותפת. הכותבים אינם מבקשים להכריע בין גישות או להציע מתכון סדור, אלא מדגימים כיצד דווקא אינטגרציה, גמישות ועמדה של "לא־יודע" מאפשרות למדריכים ולצוותים להחזיק מורכבות, להישאר בתנועה ולהימנע מהתקבעות מקצועית גם תחת עומס רגשי מתמשך. בתיה קטן והדס מור - "אני יודע לספר במחקרן של בתיה קטן והדס מור את הסיפור המזרחי", העוסק בגיבוש זהות אתנית את הסיפור המזרחי" של סטודנטים מזרחים, מוצב סימן שאלה נוקב ביחס לנטייה המקצועית "לנטרל הֶק ְׁשֵר". המחקר מזמין את העבודה הסוציאלית לבחון מחדש מושגים של זהות, שייכות וכוח - לא כנספחים לעבודה הטיפולית, אלא כמרכיבים מרכזיים בעיצוב חוויית העצמי, במפגש עם מוסדות ובפרקטיקה טיפולית ומדיניות מודעות־הקשר. אבנר ספורן - "הלם אונטולוגי", מאמר הדעה של אבנר ספור מערער על השפה שבה אנו רגילים לתאר משבר. במקום לדבר רק על טראומה או דחק, הוא מציע לראות באירועי השבעה באוקטובר שבר קיומי עמוק - כזה שמטלטל הנחות יסוד על מדינה, מוסדות, זהות וביטחון. זוהי קריאה שמבקשת מהמקצוע לשאול לא רק איך מטפלים, אלא גם מה קרס ומה דורש ניסוח מחודש. ד"ר רונית דרור - "הרסיס גם מאמר הדעה של ד"ר רונית דרור שנותר", העוסק באלימות זוגית בהקשר של טראומת מלחמה, מסרב להסתפק בהסברים דיכוטומיים. הוא מציע הבחנה עדינה, לא נוחה אך הכרחית, בין אלימות שמקורה בדפוסי שליטה ודומיננטיות לבין תגובות תוקפניות על רקע פוסט־טראומטי. ההבחנה אינה מבטלת אחריות או פגיעה, אך מחייבת חשיבה מחודשת על דרכי התערבות, שיקום והגנה - הן עבור הלום הקרב והן עבור משפחתו. ד״ר שמרית פרינס־אנגלסמן על אומנת מאמרה של ד״ר שמרית פרינס־אנגלסמן קרובים מציב סימן שאלה מהותי ביחס להנחות הרווחות על "הפתרון המשפחתי הטבעי". דרך הצגת האתגרים הרגשיים, האתיים והמערכתיים הכרוכים באומנה בתוך המשפחה המורחבת והצעת מודל "אָמֵן-סָפֵק", המאמר מזמין את אנשי המקצוע להחזיק בו־זמנית אמון וחשד, קרבה ופיקוח, חמלה וביקורת. זהו טקסט שאינו מבקש להכריע, אלא להכיר במתח עצמו כעמדה מקצועית לגיטימית ואף הכרחית. "על המדף", בסקירת ספריה של ד"ר גלית גז במדור "על המדף" אביבה אוברשטיין, נפרסת תזכורת לכך שגם כתיבה מאת אביבה אוברשטיין אישית, שירה וסיפור יכולים להיות כלים מקצועיים. הספרים אינם מציעים תשובות טיפוליות סדורות אלא פותחים מרחב של הקשבה, רפלקסיה והסכמה לשהות עם רגש, ספק ופגיעּות - גם של המטפלת עצמה. הגיליון הנוכחי מציין גם פתיחה של מדור חדש, שיופיע מדור שירה. בכל גיליון יופיעו מעתה באופן קבוע: מדור שירה שיר או שירים, בצירוף כמה מילים על נקודת המבט שנכתבו ממנה. השירה אינה באה להסביר, לנתח או להמשיג, אלא לאפשר שהייה, הקשבה ותנועה רגשית. במובנים רבים, גם זה אקט מקצועי: פתיחה של מרחב שבו אנו מאפשרים לעצמנו לחשוב מעבר למילים, ללא הצורך לדעת. בגיליון זה מופיעים שיריהן של ד"ר שלי אינגדאו ונדה ושל אלישבע זהר רייך. אינגדאו ונדה לצד כל אלה, סיקור טקס פרס אורה גילבר מאת רבקה לאון־זדה וד"ר עדי פכטר־אלט, מדגיש כיצד רבקה לאון־זדה וד"ר עדי פכטר־אלט עשייה מקצועית פורצת דרך נולדת לא אחת דווקא מתוך שבר, כאב וערעור סדרים קיימים, כאשר השאלה "איך עוד אפשר לפעול?" מחליפה את האמירה "כך תמיד עשינו". הטקסטים בגיליון זה מציעים תהליך: חשיבה מתמשכת, רפלקסיה וחיבור בין שדה לתאוריה ובין קול אישי לאחריות מקצועית. זהו אולי תפקידו העמוק של כתב עת מקצועי בעת הזו: לא להיות מקום של סימני קריאה, אלא מרחב אשר מגן על הזכות לשאול ולפתוח את המחשבה. אני מזמינה את הקוראות והקוראים לגשת אל הגיליון הזה בסקרנות, בפתיחות ובנכונות לאתגר גם את עצמנו. ד"ר עדי פכטר־אלט 6
עו״ס ענבל חרמוני || דבר יו״ר האיגוד עו"ס יקרות/ים, חנוכה מאחורינו, וכך גם חג המולד וראשיתה של השנה האזרחית החדשה. אלו ימים של הזדמנות לחיבור בין אנשים מדתות שונות ומרקעים שונים, לסולידריות ולאחווה. לצערנו, בארצנו הקטנה שוררים דווקא הפירוד, ההזרה ולעיתים היעדר הערבות ההדדית. אני מאמינה שבכוחנו, כנשות ואנשי מקצוע, להזכיר ולו במעט כי חוסננו והווייתנו כרוכים בהרבה סובלנות, במאבק חד־משמעי באפליה ובגזענות ובחיזוק פרטים, משפחות וקהילות במקום הלא פשוט שהמדינה שלנו נמצאת בו. אצלנו באיגוד, בימים אלה אנו מטפלים בכמה עניינים רוחביים: . . הצעה שעלתה בפדרציה הבין־לאומית של העבודה - להשעות את איגוד העו"ס הישראלי הסוציאלית מהחברות בו עקב התנהלות האיגוד במלחמה חרבות ברזל. הטענה היא שהאיגוד לא היווה אופוזיציה לפעילות הצבא והממשלה בעת המלחמה, הנתפסת בשדה הבין־לאומי כפשעי מלחמה. הציפייה של הפדרציה מאיתנו היא להתנגד באופן ברור למלחמה ולאופן שכוחות צה"ל מתנהלים מול אזרחים בעזה (ובגדה צפוי להתקיים דיון בין־לאומי 18.2־ המערבית). ב בנושא זה, בין נציגי הארגונים החברים בפדרציה. הדיון יתנהל מרחוק ואנו נערכים אליו, כדי לצמצם ככל שניתן את הנזק. . . צו ההרחבה על הפעימה השנייה של רפורמת לצערנו, כתוצאה מ"בלגן פוליטי", זמן רב מדי הישג: עבר עד שהשר יריב לוין, ביושבו כשר העבודה, חתם על הצו. לאחר שהצו נחתם, אנו ממתינים לפרסום שלו בילקוט הפרסומים של משרד המשפטים. באופן מפתיע, והפעם ביושבו כשר המשפטים, השר לוין מעכב את פרסום הצו. העיכוב מונע את היישום שלו וגורם להפסד אקוטי של אלפי שקלים לאלפי עו"ס מופרטות. אנו פועלים בנושא ברמה התקשורתית, הפרלמנטרית ובפעולות נוספות, וכמובן לא נרפה עד שהצו יפורסם וירד לשטח. . . הצעת חוק שהונחה לפתחה של ועדת השרים לחקיקה, באשר להקמת נציבות תלונות על אנו מתנגדים להצעת החוק הזו משום שיש עו"ס: בה אלמנטים של רדיפת עו"ס באופן ספציפי, וכן של כפילות הפיקוח על עבודתם של העו"ס וחשיפה יתרה שלנו, כאנשי מקצוע, לסחטנות ולאיומים. עלינו לעמוד כחומה בצורה מול הצעת החוק, שאם יעבור ישפיע מאוד לרעה על הפרופסיה ועל כל אחד ואחת מאיתנו. . . בעוד שאנו חוק שירותי רווחה לבעלי מוגבלויות: סבורים שהחוק עצמו חשוב ונכון, אנו מתעקשים - בהובלת תא עובדי מוגבלויות של האיגוד - על כך שהמדינה תעמיד אמצעים לרשות העו"ס הרלוונטיות והמחלקות בשלטון המקומי בכלל, כדי להתמודד עם הטמעת החוק, הדורשת משאבים רבים וכוח אדם נוסף. חקיקת חוקים, חשובים ככל שיהיו, לא יכולה להתרחש בחלל ריק, ללא הקצאת משאבים מותאמת. מי שישלם את המחיר בגין היעדר המשאבים יהיו כמובן העו"ס עצמן, וגם המטופלים. לכך איננו מסכימים. . . אלימות ופשיעה בחברה הערבית - ההיבט הקשור זהו נושא בוער מאוד לעו"ס ברשויות הערביות: אשר משפיע על העו"ס, המאוימות באופן יום־יומי על ידי משפחות פשע ברשויות הערביות, מתקשות לבצע את עבודתן ונמצאות בסכנה קיומית אמיתית. האיגוד נוטל חלק בהתארגנות משותפת של משרד הרווחה, פורום מנהלי הרווחה ברשויות הערביות, ארגון מנהלי הרווחה הארצי ומרכז השלטון המקומי, שמטרתה למצוא מענים להיבטים של השפעת התופעה על חיי המחלקה והעו"ס. המלצות של צוות משותף הוגשו למנכ"ל משרד הרווחה ינון אהרוני, ובימים אלה הוא אמור למסור לנו אילו מההמלצות הוא מקבל ומה הפעולות שבפתח. . . התארגנות לטיפול בנושא המעמסה העודפת על העו"ס והיעדר מפתחות תקינה בתפקידים ועדת התקינה של האיגוד, המורכבת מעו"ס השונים: נציגות השטח, צוות האיגוד והיועצים שלנו, מגבשת בימים אלה את הצעותיה, אשר יובאו לדיון ולאישור במוסדות האיגוד. מצפה לנו דרך מורכבת בנושא זה, ועלינו לגייס את הכוחות של כולנו כדי להשיג את דרישותינו המתהוות. לצד כל אלה, חיי האיגוד היום־יומיים נמשכים: המחוזות מטפלים בעשרות פניות פרט מדי שבוע, אנו מבקרים אתכן/ם במקומות העבודה וממשיכים לארגן אירועי קהילה ורווחה לחברי האגודה לקידום הע"ס. ברוח זו, של עשייה מרובה, אני רוצה לאחל לכולנו המשך עבודה ברוכה - לטובת החברה הישראלית, למען השירותים החברתיים ולמען עצמנו, כעו"ס. שלכן/ם בסולידריות, ענבל 7
אבנר ספורן "הלם אונטולוגי" 7/10 עבודה סוציאלית בעקבות התמונה נוצרה באמצעות בינה מלאכותית 8 שימש כעו"ס משפחות צעירות ורכז תוכנית "נושמים 2025 ועד 2008 עו"ס. משנת | אבנר ספורן - רכז החירום של מינהל הרווחה 2025 לרווחה" במחלקה לשירותים חברתיים בהדר־עיר בחיפה. משנת avnersa@haifa.muni.il . והשירותים החברתיים בעיריית חיפה עמדה
2026 , ינואר 107 מידעו"ס סימנה נקודת 2023 מתקפת השבעה באוקטובר ||| שבר חסרת תקדים בתודעה הקולקטיבית הישראלית. מעבר להשלכות הביטחוניות והפוליטיות שלה, היא חוללה רעידת אדמה קיומית, הלם אונטולוגי שבו התערערו יסודות ההבנה של המציאות, הזהות והקיום. תחושת הביטחון הבסיסית קרסה והאמון במוסדות המדינה נשחק עד היסוד. הלם אונטולוגי, כפי שמתארים חוקרים בפילוסופיה ובפסיכולוגיה, הוא שבר עמוק בתחושת הקיום, מצב שבו האדם חדל להבין את עצמו ואת עולמו כפי שהכיר אותם. בעקבות מתקפת השבעה באוקטובר, רבים בישראל חוו לא רק פחד או אובדן, אלא קריסה של תחושת הסדר, המשמעות וההשתייכות. החברה הישראלית, שחיה שנים בתחושת ביטחון יחסי, מצאה עצמה מול איום שהיה לא היה פיזי אלא גם תודעתי. שאלות כמו "מהי ישראל?" "מהו צה"ל?" "מהו בית?" הפכו לפתוחות, כאובות ולעיתים לבלתי ניתנות למַעֲנֶה. תחושת הבגידה מצד המדינה והצבא יצרה חוויה של ניתוק - לא רק מהמערכת, אלא מהזהות עצמה. ההלם האונטולוגי מתבטא גם בהצפה של זיכרונות קולקטיביים - שואה, מלחמות, פוגרומים - אשר מְחַּיִים תחושת קיום מאוים. עבור רבים, זהו רגע שבו עצם המובן מאליו של "להיות ישראלי" נשבר והפך לשאלה פתוחה, טעונה ולעיתים מפחידה. עבור העובדים הסוציאליים, ההלם אינו רק חוויה אישית אלא גם אתגר מקצועי ראשון במעלה. השפעות הטראומה הקיבוצית חודרות למרחב הטיפולי ולמפגש עם אנשים וקהילות. העבודה הסוציאלית בישראל נדרשת להתמודד עם השבר כמשבר קיומי־חברתי, ולהציע מרחב ושיח שבהם ניתן לעבד ולהבין את תחושת הקיום. הלם חברתי כתופעה סוציולוגית עשוי להיות יזום ותוצר מניפולציה של כוחות חברתיים. נעמי קליין, ), מתארת כיצד 2009( " בספרה "דוקטרינת ההלם משברים - כלכליים, ביטחוניים או טבעיים - מנוצלים על ידי ממשלות וגורמים בעלי כוח כדי להחיל מדיניות קיצונית, לעיתים תוך עקיפת התנגדות ציבורית. לפי קליין, תוהו ובוהו מאורגן מאפשר החלשה של מוסדות ציבוריים והחלת סדר חדש, לרוב ניאו־ליברלי, תוך ניצול מצב של בלבול, פחד וחוסר ודאות. בהקשר הישראלי, המשבר שחוללה המלחמה שימש קרקע לשינויים תודעתיים, מוסדיים וערכיים. החברה הישראלית, תחת לחץ טראומטי, נפתחה לרעיונות שבעבר נחשבו שוליים - תפיסות משיחיות, היררכיות ולעיתים מדירות. כך נוצר תהליך של עיצוב תודעה קולקטיבית חדשה, שבו ההלם אינו רק תוצאה אלא גם אמצעי. השימוש בהלם ככלי פוליטי, כפי שמתארת קליין, מתקיים לא רק במישור הכלכלי והמוסדי אלא גם במישור מתקפת השבעה באוקטובר סימנה נקודת שבר חסרת תקדים בתודעה הקולקטיבית הישראלית … הלם אונטולוגי שבו התערערו יסודות ההבנה של המציאות, הזהות והקיום ,)1985( הנפשי והתודעתי. הפסיכיאטר סטניסלב גרוף מהבולטים בפסיכולוגיה הטרנס־פרסונלית, תיאר חוויות טראומטיות כמעברים של "מוות ולידה מחדש" של העצמי. גרוף חקר מצבי תודעה משתנה, במיוחד בהקשרים של טראומה, לידה ומצבי קצה, והציע כי חוויות אלו עשויות להוביל לשינוי תודעתי עמוק - אישי ולעיתים גם קולקטיבי. מנקודת מבט פסיכו־חברתית, אפשר לראות כיצד הטראומה מהמלחמה יצרה תהליך דומה, לא רק ברמה האישית אלא גם הלאומית. ישראל, כפי שנתפסה בעיני אזרחיה: מדינה יהודית ודמוקרטית, בעלת מוסדות חזקים וזהות מגובשת, עוברת תהליך של טרנספורמציה. הזהות הלאומית משתנה, ולעיתים נדמה שהיא "מתה ונולדת מחדש" כישות היררכית, דתית ולעיתים מדירה. החוויה שתיאר גרוף, של מוות ולידה מחדש של העצמי, אינה מתקיימת בחלל רגשי ריק. היא כרוכה בתהליכים נפשיים עמוקים של פירוק, הצפה ולעיתים קריסה. אחד המושגים המרכזיים בתחום הטראומה, הממחיש תהליכים אלה, הוא "התקפה על החיבורים" ,)1967( של הפסיכואנליטיקאי הבריטי וילפרד ביון המתאר כיצד הנפש מגיבה למצוקה קיצונית, שבה נפגעת היכולת לקשר בין מחשבה לרגש ובין עבר להווה. בהקשר זה ניתן לראות את "ההתקפה על החיבורים" כמנגנון הגנה שמוביל לניתוק - לא רק מהעצמי אלא גם מהאחר. בטראומה קולקטיבית, מנגנון זה עשוי להופיע גם ברמה החברתית, כאשר השיח הציבורי והמוסדות מאבדים את היכולת לעבד מורכבות, להכיל כאב ולשמור על קשרים אנושיים. אם קליין מלמדת כיצד החברה "מהונדסת" מבחוץ על ידי כוחות כלכליים, גרוף וביון מראים כיצד מתרחשת "ההנדסה הפנימית של התודעה". פרספקטיבה משולבת מאפשרת קריאה מורכבת של השבר הקולקטיבי - שבר שמפרק את הסדר הקיים, החיצוני והפנימי גם יחד. בשבועות - שהפכו לחודשים - שלאחר המלחמה, ניכר שמנגנון "ההתקפה על החיבורים" פעל לא רק אצל יחידים אלא גם במערכות. החברה עצמה החלה לתקוף 9 ||||
ןרופס | " "יגולוטנוא םלה (מְכָל) רגשי Container בין שירותים, אלא גם בלשונו של ביון - מרחב המסוגל לשאת חרדה ולעבד אותה לכדי חוויה עם פשר ומובן. במובן זה, העבודה הסוציאלית פועלת ככוח נגדי למנגנון ההגנה שתיאר ביון. בשדה הטיפולי, הדבר מתבטא במפגש עם אנשים שחוו קריסה מוחלטת של המציאות - לא רק אובדן חומרי, אלא אובדן כוללני של שייכות וקביעות. העבודה הסוציאלית יכולה להציע לאותם אנשים דרך לעיבוד החוויה הטראומטית ולשמש ככוח ממתן, מחבר ומרפא - כזה שמסייע ליחידים ולקהילות לעבור את תהליך הלידה מחדש מתוך מודעות ומעניק תקווה. אולי דווקא בתוך הכאוס ניתן ליצור חיבורים חדשים - בין אנשים, בין קהילות ואף בין חלקי העצמי. העמדה המקצועית שלנו מאפשרת את החיבורים הללו. עבודה סוציאלית איננה רק מקצוע, אלא עמדה קיומית: בחירה להיות שם גם כשקשה, כשאין תשובות וכשאי אפשר להשיג ודאות. העבודה הסוציאלית בשטח, במיוחד במצבי חירום, אינה מתקיימת בחלל סטרילי. היא כרוכה בהתמודדות יום־יומית עם דילמות מוסריות מורכבות, שאין בהן תשובה אחת נכונה. כמה פעמים אפשר לשלוח את אותה עובדת למסור "הודעה מרה"? האם אפשר לדרוש מעובדת שהיא אם צעירה להשאיר את התינוקת שלה אצל מטפלת ולבוא לעבודה בזמן של נפילות טילים? כיצד מאזנים בין צרכים של אוכלוסיות שונות כאשר המשאבים מוגבלים והכאב משותף? איך מתמודדים עם צורך להסביר לפונים מדיניות שאנחנו לא שלמים עימה או אפילו חלוקים עליה? כיצד מאזנים בין המחויבות שלנו לפונים ולפרופסיה, ועם זאת לא מגיעים למצבים של "תשישות חמלה"? ברקע, תמיד היו הפונים של השגרה. כמי שהיה עו"ס במחלקה לשירותים חברתיים, היה עליי לשלב בין טיפול שוטף בצרכים של מטופלי המחלקה לבין משימות חירום שגויסתי אליהן. למלחמה הגענו במצב של "גירעון רווחתי" - פער משמעותי בין צורכיהם של הפונים שלנו לבין המענים שיכולנו לספק להם. למשברים גלובליים כמו מלחמה או מגפה יש השפעה קשה יותר על אוכלוסיות החיות בעוני והדרה: המשבר רק מגביר את מידת הנזקקות שלהן, מאחר שהן מגיעות אליו עם פחות משאבים והון חברתי. הדבר בא לידי ביטוי ברמה הבסיסית ביותר - של מיגון מפני התקפות הטילים. רוב הפונים שלי התגוררו בדירות שאין בהן מקלט או ממ"ד. ככלל, היה מחסור במרחבים מוגנים ציבוריים. בשלב מסוים, חלק מהפונים שלי עברו לחיות בחניונים תת־קרקעיים שהוסבו למקלטים. לא אשכח את הערב שבו הגעתי לעשות סריקה באחד המרחבים האלה ופגשתי פונה שלי, מרוטת־עצבים, לבושה בחלוק לילה ומחבקת את ארבעת ילדיה. היא את החיבורים: בין קבוצות אוכלוסייה, בין מוסדות וארגונים. השיח הציבורי הפך למקוטב, רגשי ולעיתים אלים. הקשרים שמרכיבים את המרקם החברתי - אמון, שייכות וסולידריות - התערערו. לתוך המורכבות הזו נשאבו העובדים הסוציאליים, שמצאו עצמם בחזית, מתמודדים עם עומסים חסרי תקדים. הם דיווחו על קושי לעבד את האירועים, על תחושת הצפה ולעיתים על ניתוק רגשי גם בתוך הצוותים עצמם. במפגש הטיפולי עלה שגם הפונים מתמודדים עם ניתוק דומה. הופיעו תגובות של הכחשה, התפרצויות וביטויים לקושי לחבר בין חוויה, רגש ומשמעות. בשדה, נדרשנו להכיל את הפירוק הזה ולפעול לשיקום החיבורים. להיות בהקשבה, נוכחים עם המטופלים ומנסים להשיב להם את תחושת הרציפות. חדר הטיפולים, שבעבר שימש לעיבוד אישי, הפך לאחר שבעה באוקטובר למרחב שבו נפגש האישי עם הקולקטיבי. המטופלים מביאים עימם לא רק את סיפורם האישי אלא גם את כאב הקהילה, את החרדה והשבר של הזהות הקיבוצית. הטראומה הקולקטיבית אינה נפרדת מהאישית - היא שזורה בה, מעצבת אותה ולעיתים משתלטת עליה. המטופל עשוי להביא תחושות של אובדן, בלבול, כעס או ניכור, אך אלו אינם רק שלו - אלא תוצר של מציאות חברתית רוויה בחוסר ודאות ובשיח מקוטב. העובד הסוציאלי נדרש להחזיק את המורכבות הזו ולהציע למטופל מקום בטוח, שבו יוכל לעבד את החוויה, לתת לה שם ולהתחבר לעצמו ולקהילה. הטיפול, בהקשר זה, הוא גם פעולה חברתית: הוא מאפשר למטופל לעבד את חוויותיו בתוך הקשר רחב יותר ולהחזיר לעצמו את תחושת השליטה והמשמעות בחייו. זוהי התערבות שמקדמת אצל המטופל חוויה של מסוגלות - כלפי עצמו וכלפי הקרובים אליו. מזווית זו, העובד הסוציאלי אינו רק מטפל אלא גם עֵד ומלווה, המציע מרחב שבו ניתן לחשוב מחדש על הזהות, השייכות והאפשרות לחיות בתוך מציאות פגועה מבלי לוותר על אנושיות. העובדים הסוציאליים, הפועלים בתוך מציאות זו, נדרשים לשמש כמרחב מחבר. הם אינם רק מתווכים החברה עצמה החלה לתקוף את החיבורים: בין קבוצות אוכלוסייה, בין מוסדות וארגונים. השיח הציבורי הפך למקוטב, רגשי ולעיתים אלים 10 ||||
2026 , ינואר 107 מידעו"ס סיפרה שזה הלילה השלישי שהם מעבירים במקלט, ושיתפה בכך שהילדים נעקצו בלילה הקודם על ידי פרעושים. היא הייתה במצב נפשי מעורער. הכרתי היטב את סיפור חייה ואת הטראומות הרבות שהיא נושאת עימה, של פגיעה מבן זוג ושל עוני מתמשך. חשבתי על המשאבים הנפשיים שהיא צריכה לגייס כדי לעבור את המלחמה מבלי לאבד את שפיותה. לא היה לי מה להציע לה מלבד שיחה, אוזן קשבת. בהמשך ליוויתי אותה בתהליך של חזרה לשגרה ומיצוי זכויותיה. האתגרים שעמדנו בפניהם היו עצומים. לעיתים נדרשנו להיות "להטוטנים" טיפוליים - לגלות גמישות, רגישות אין־סופית והבנה של דקויות מול מצבים מורכבים שאין להם "פתרונות בית ספר". היכולת המוטמעת בפרופסיה שלנו, לייצר חיבורים ושיח "בגובה העיניים", הייתה חיונית. עמיתה שיתפה אותי במפגש עם מטופלת בשירות הציבורי. המטופלת תיארה תחושת ניכור עמוק מהחברה הישראלית בעקבות תגובות ציבוריות לאירועים. היא הביעה כעס, כאב ותחושת דחייה, אך גם פחד לחשוף את רגשותיה. העובדת הסוציאלית, שהזדהתה עם חלק מהכאב, נדרשה לבחור אם להישאר בנוכחות אמפתית בלבד, או להציע פרשנות חברתית שתסייע למטופלת להבין את מקומה בתוך שיח ציבורי מקוטב. הבחירה לא הייתה פשוטה: התערבות עלולה להיתפס כהכוונה פוליטית, אך הימנעות עלולה להחמיץ הזדמנות לעיבוד. בסופו של דבר, העובדת בחרה להחזיק את המורכבות: להקשיב, לשאול ולתת מקום לרגשות סותרים. זהו טיפול שאיננו רק "פסיכותרפיה" אלא גם טיפול חברתי - כזה שמאפשר לאדם לעבד את זהותו בתוך מציאות פגועה, מבלי לוותר על האפשרות להשתייך. העובדים הסוציאליים בישראל פועלים בשגרה במצבים של חירום, עוני, אלימות וטראומה. לעיתים קרובות הם חשים שעבודתם אינה זוכה להכרה, להערכה או לתמיכה מוסדית. למרות מרכזיותם בטיפול במשברים, מעמדם המקצועי נותר שולי והשיח הציבורי מתמקד בגורמים אחרים - ביטחוניים, רפואיים או פוליטיים. המשבר המתמשך בשירות הציבורי, המתבטא במחסור חמור בכוח אדם, הוא סימפטום לבעיה עמוקה יותר של משבר ערכי. הרשויות המקומיות מדווחות על מאות תקנים שאינם מאוישים, ובוגרי בתי הספר לעבודה סוציאלית נמנעים לעיתים ממפגש מקצועי עם אוכלוסיות מוחלשות. הדבר מעיד על קושי חברתי עמוק להכיר בערכו של הטיפול הכוללני שאנו מציעים. דווקא מתוך תחושת השוליות המקצועית, עולה הצורך להישען על משאבים פנימיים עמוקים; כאלה שאינם תלויים בהכרח בהכרה מוסדית, אלא נובעים מהזהות הערכית של העובד הסוציאלי. אחד המשאבים הללו הוא הזיכרון האונטולוגי - זיכרון גופני־נפשי של קשר, שייכות ומשמעות למה שקדם לשבר. זיכרון זה מאפשר לעובד הסוציאלי להחזיק תקווה גם כשהמערכת מתפרקת ולהציע מרחב טיפולי המבוסס על חיבור עמוק לעצמי ולזולת. הזיכרון האונטולוגי הוא זיכרון עמוק, כמעט גופני, של "איך זה הרגיש להיות" לפני השבר. הוא אינו רק זיכרון של עובדות, אלא של תחושות וקשרים. לאחר טראומה קולקטיבית, הזיכרון הזה יכול להפוך לכלי טיפולי רב־עוצמה. הוא מאפשר לאדם ולחברה לשאול: מה איבדנו? מה אנחנו מוכנים להחזיר? מה אנחנו מסוגלים לדמיין מחדש? עבור עובדים סוציאליים, הזיכרון האונטולוגי הוא מרחב טיפולי חשוב. הוא מאפשר לייצר שיח עם מטופלים וקהילות על אובדן ושייכות ולהכווין אותם לשיקום. הוא גם מזמין אותנו לשאול שאלות ערכיות: איזה סוג של חברה אנחנו רוצים לבנות מחדש? אילו קשרים אנחנו מבקשים לרפא? מתוך חיבור לזיכרון הזה, העבודה הסוציאלית יכולה להציע מרחב של תיקון - לא רק של הפרט אלא גם של החברה. היא יכולה לסייע בשיקום הקשרים החברתיים, בבניית אמון וביצירת שפה חדשה של ריפוי. מתוך החיבור לזיכרון האונטולוגי - זיכרון של קשר, משמעות ושייכות - עולה האפשרות לדמיין מחדש את החברה. במציאות שבה השבר הקולקטיבי מאיים לפרק את המרקם החברתי, העבודה הסוציאלית מציבה אלטרנטיבה - מרחב שמחבר בין אישי לקולקטיבי, בין טיפול לחברה, בין עבר לעתיד. בכך היא אינה רק מקצוע, אלא עמדה קיומית: בחירה להיות נוכחים גם כשאין תשובות ולהחזיק את האפשרות לחיים עם משמעות בתוך מציאות פגועה. זהו הרגע שבו העבודה הסוציאלית יכולה להפוך את ההיזכרות לתיקון, ואת ||| התקווה לחזון. רשימת המקורות דוקטרינת ההלם: עליית הקפיטליזם .)2009( ' קליין, נ (ד' אילון, מתרגם). תל אביב: אנדלוס. של האסון Bion, W. R. (1967). Second thoughts: Selected papers on psychoanalysis. London: Heinemann. Grof, S. (1985). Beyond the brain: Birth, death, and transcendence in psychotherapy. Albany, NY: State University of New York Press. PDF להורדת המאמר בקובץ 11
תקציר זהותם של צעירים מזרחים בישראל מתעצבת בצומת שבין מוצא אתני ושלב החיים של בגרות בהתהוות ובמפגש עם מוסדות חברתיים - בהם האקדמיה, שוק העבודה ומוסדות הרווחה. הצטלבות זו ממחישה את השפעתם של מבנים חברתיים על תהליכי עיצוב זהות ואת יחסי הכוח המשתקפים במפגש בין הפרט לחברה. המונח מזרחים מתייחס ליהודים שמוצאם מארצות המזרח התיכון, צפון אפריקה, אסיה ומדינות ערב - קבוצה שלאורך השנים נתפסה לעיתים כמרוחקת מהתרבות המרכזית, באופן המשפיע עד היום על חוויות שייכות, מוביליות וזהות. על רקע המחסור במחקר עדכני העוסק בדור הצעיר של מזרחים בישראל, המחקר הנוכחי נערך מתוך גישה מודעת־הקשר ובוחן כיצד סטודנטים וסטודנטיות חווים ומפרשים את זהותם האתנית. זהו מחקר ראיונות עומק 15 איכותני פנומנולוגי, המבוסס על ששני הוריהם 29-24 חצי־מובנים עם צעירים גילאי או סביהם מארצות המזרח התיכון, צפון אפריקה, אסיה ומדינות ערב. הממצאים מצביעים על דינמיקה בין מבנים חברתיים לבין תפיסת העצמי, המשפיעה על עיצוב הזהות המזרחית. הצעירים נעו בין תחושת חוסר בחירה לבין בחירה מחודשת בזהותם, המתבטאת בניכוס זהותי מודע ובחיבור למסורת ולמשפחתיות. חוויות אלה משקפות ׁשְאִיפָה לעתיד שבו יוכלו להגדיר את זהותם באופן עצמאי ומשמעותי. המאמר מדגיש את חשיבות ההכרה במורכבות ההקשרים האתניים והחברתיים של צעירים בישראל, ומציע לראות בהרחבת המודעות לזהות אתנית ובפיתוח פרקטיקות טיפוליות ומדיניות מודעות־הקשר הזדמנות לחיזוק חוסן אישי וחברתי ולקידום צדק ושוויון. בתיה קטן, הדס מור "אני יודע לספר את הסיפור המזרחי": גיבוש זהות אתנית ביחס לדינמיקות בין מזרחיוּת ובין מבנים חברתיים בקרב סטודנטים מזרחים בתקופת הבגרות בהתהוות 12 דוקטורנטית בבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית, האוניברסיטה העברית | בתיה קטן batya.ghatan@mail.huji.ac.il . בירושלים דוקטור וחברת סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית, האוניברסיטה העברית | ד״ר הדס מור hadass.moore@mail.huji.ac.il . בירושלים מן המחקר
2026 , ינואר 107 מידעו"ס סקירת ספרות מאמר זה מבקש להאיר זרקור, מתוך גישה מודעת־הקשר, על צעירים מזרחים בישראל, כאוכלוסייה אשר הימצאותה בתווך שבין ההגמוניה לשוליים בחברה הישראלית מונעת ממנה לקבל הכרה ותיקוף - הן לרכיבים החיוביים והבחירים בה והן לחלקים הסטיגמטיים המופנים כלפיה. קיים פער בספרות המחקרית והתאורטית באשר לנושא עיצובה של זהות מזרחית בכלל ובקרב צעירים בפרט, ובייחוד בהקשר של מקצוע העבודה הסוציאלית. המחקר הנוכחי עסק בחוויית הזהות האתנית, תפיסתה ומשמעותה בקרב סטודנטיות וסטודנטים צעירים מזרחים בישראל. להלן יוצגו חלקים מן המחקר, תוך התייחסות לעבודה סוציאלית ביקורתית ומודעת־הקשר בספקטרום הרחב שבין פרטני למערכתי. מזרחיות היא מושג מומצא, שהוטבע בישראל כפרקטיקה למיצוב ההגמוניה השלטת דרך הגדרת ;1999 , ; כזום 2021 , ה"אחר" בשיח החברתי (בנימיני ). מושג זה מופנה כלפי יהודים בני Shohat, 2001 ארצות האסלאם, אסיה וצפון אפריקה שהיגרו לישראל וכלפי צאצאיהם. במרחב השיח הישראלי קיימת לאורך שנים הכחשה של הריבוד האתני המתקיים בישראל, וזאת כחלק משיח "כור ההיתוך" של ציפייה חברתית לזהות ישראלית אחידה בקרב המהגרים היהודים לישראל ). לדינמיקת הכחשה זו יש השפעה 2002 , (חבר ואחרים על יכולתם של מזרחים בישראל לתבוע שוויון, מאחר שאפלייתם על בסיס אתני מוכחשת בשיח הישראלי ואף במערכות שונות, וביניהן מערכות הבריאות והמשפט .)Nakash & Saguy, 2015 ;2011 , (ביטון עם הגירתם, מזרחים בישראל הוסללו לפריפריה החברתית־כלכלית־גאוגרפית, והמבט האוריינטליסטי עליהם גיבש את ה"דמות המזרחית" כבעלת מאפיינים ; חבר 2022 , סטיגמטיים של נחיתות תרבותית (השש ). ההצטלבות בין 2010 , ; חבר ושנהב 2002 , ואחרים מוצא, מעמד ופריפריה מובילה למפגש מורכב בין מזרחים לבין שירותי הרווחה, אולם הדיון ביחסי הכוח בהקשר זה מועט - על אף שנתוני משרד הרווחה מצביעים על שיעור גבוה של מזרחים המטופלים ברווחה ;2015 , ביחס לשיעור האשכנזים (בן־שמחון וגורבטוב .)2015 , לב־שדה ואחרים בעשורים האחרונים, מזרחים רבים נמצאים בתהליך של מוביליות חברתית, באמצעות מעבר מה"פריפריה" ). מחקרים מראים כי בתהליך 2019 , ל"מרכז" (ליאון וכהן זה הם מעדיפים להיות מיוצגים בזהות המעמדית ונמנעים מזהות אתנית, אולם זו נותרת קיימת במרחב הזהות ;2021 , ומתפקדת כזהות נוכחת־נפקדת (טביב־כליף ). ההתרחקות Haybi-Barak & Shoshana, 2021 מזהות אתנית מסומנת היא חלק מתהליך של מחיקת הייחודיות התרבותית־חברתית של מזרחים בישראל ). דרך אחרת להרחקת הזהות המזרחית 2013 , (שושנה היא "השתכנזות", שגם היא אסטרטגיית התמודדות www.shutterstock.com : צילום 13 ||||
רומו ןטק | " "יחרזמה רופיסה תא רפסל עדוי ינא כחלק מהפנמת הדימוי ה"רצוי" ורצון להזדהות עם מאפיינים המשתייכים לקבוצת ההגמוניה (ששון־לוי .)2014 , ושושנה תהליכי השתלבותם של מזרחים בהשכלה האקדמית בישראל מציפים את סוגיית האי־שוויון בנוגע לנגישות ולמשאבים הכלכליים, שאינם מצויים בהישג ידם של צעירים מזרחים רבים, יחד עם סוגיית היותם דור ראשון ; צאלח, 2021 , להשכלה אקדמית (דיין ובן־שושן גזית ). היות שהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינה 2017 מספקת נתונים על מזרחיות, בין היתר משום שדור שלישי ליהודים יוצאי ארצות המזרח והתפוצות מוגדר כ"ישראלים", קשה לעמוד על תמונת המצב העדכנית של צעירים מזרחים. עם זאת, מחקרים מראים כי גם בקרב ילידי ישראל מהדור השלישי ממשיכים להתקיים פערים בין צעירים מזרחים לאשכנזים, הן בהשכלה Cohen et ;2013 , והן ברמות השכר (כהן ואחרים .)al., 2021 מחקרים בתחום ההתפתחות הפסיכולוגית מצביעים על תקופת ה"בגרות בהתהוות" כתקופה ייחודית בגיבוש הזהות. זהו שלב חיים התפתחותי המאפיין בגרות צעירה, כאשר הצעירים עסוקים בעיצוב זהותם העצמית, החברתית והפוליטית, אשר תוביל אותם .)Arnett, 2004( בבחירת מטרותיהם לחיים הבוגרים בישראל, תקופת ה"בגרות בהתהוות" מקבלת ביטוי ייחודי המושפע מן הרב־תרבותיות, השיח הביטחוני־פוליטי והפערים המעמדיים. מחקרים מראים כי עבור צעירים בישראל, עיקר העיסוק בשלב זה הוא בעבודה, תעסוקה, איזון בין תפקידים בחיים, קשר עם משפחת המוצא ואתגרים כלכליים, בשעה ששאלות הקשורות לדת ולפוליטיקה תופסות מקום מצומצם ). צעירים Arnett, 2004; 2010 ;2018 , יותר (צינמון מקבוצות מודרות חברתית מתמודדים עם נגישות מוגבלת למשאבים כלכליים ומשפחתיים התומכים בלימודים ובבניית קריירה, מה שמצמצם את יכולתם לעבור תהליך מלא של חקירת זהות ועיצובה בשלב הבגרות Landberg et al., 2019; Refaeli et בהתהוות ( ). מדיווחיהן של עובדות סוציאליות בישראל al., 2023 עולה כי צעירים אלו נדרשים לשרוד כלכלית בתנאים של היעדר עורף משפחתי ונזקקים למנטורינג, תמיכה Sulimani רגשית ונגישות למשאבים ולהזדמנויות (- .)Aidan, 2017 בישראל קיים חסר בשדה המחקר בנוגע להקשר האתני־מזרחי בטיפול, וזאת על אף המורכבות של הזהות המזרחית, ביטוייה בקרב קבוצת אוכלוסייה זו בפן המעמדי, החברתי והפוליטי וההשלכות .)2023 , הפסיכולוגיות־רגשיות על אוכלוסייה זו (חביף בשל מורכבותה של הזהות המזרחית בשיח הישראלי, ובייחוד עבור מזרחים מובילים חברתית, המחקר הנוכחי ביקש להתבונן בתהליכים של גיבוש ועיצוב זהות אתנית בקרב סטודנטים מזרחים בתקופת הבגרות בהתהוות, לעמוד על מאפייני זהותם הייחודית בהצטלבות המיקומים שהם מצויים בה וללמוד כיצד הם חווים את זהותם האתנית בהקשרי חייהם. הממצאים מביאים לידי ביטוי את הקול והידע הייחודיים של צעירות וצעירים אלו, אשר יוכלו לשמש עובדות סוציאליות בהתבוננות על יחסי הכוח בהקשר המזרחי עם פונים שלהן, כמו גם על תהליכי עיצוב הזהות של הפונים ושל זהותן שלהן לאור הממשקים השונים עם מוסדות המדינה. שיטה המחקר הוא מחקר איכותני, ששולבו בו שתי שיטות מחקר: מחקר תפיסות ומחקר נרטיבי. שילוב זה מאפשר לבחון תופעות מתוך רגישות להקשר החברתי וההיסטורי .)Patterson, 2018( שהן נוצרות בו סטודנטים וסטודנטיות יהודים 15 במחקר השתתפו , הלומדים במוסדות להשכלה אקדמית 29-24 גילאי בישראל (מכללות ואוניברסיטאות) ושמוצא שני הוריהם או סביהם מארצות אפריקה ואסיה. איסוף הנתונים התבצע באמצעות ראיונות עומק חצי־מובנים. הריאיון נפתח בשאלה נרטיבית על אודות סיפור ההגירה של המשפחה וחוויית המרואיין/ת לאור סיפור זה, ולאחריה נשאלו שאלות פתוחות על תפיסת הזהות המזרחית והמשמעות שמעניק לה המרואיין/ת. המחקר אושר לביצוע על ידי ועדת האתיקה של בית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית. ממצאי המחקר נותחו לפי גישת הניתוח התמטי של ), שהדגש Clarke & Braun, 2016( קלארק ובראון שהיא שמה על דפוסים העולים מן הטקסט יוצר גמישות והתאמה למחקר נרטיבי ולמחקר תפיסות. Braun & Clarke הניתוח נערך לפי שישה שלבים (, ): (א) תמלול והיכרות לעומק עם הראיונות; (ב) 2012 קידוד ראשוני לראיונות; (ג) זיהוי תמות מרכזיות וקטגוריות; (ד) בחינת הקטגוריות והתמות שוב, לאור זהותם המזרחית של הצעירים מתהווה במפגש שבין עולמם הפנימי לבין המבנים החברתיים שהם פועלים בתוכם 14 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=