{
    "language": "he",
    "title": "Ma'alot HaMiddot",
    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990003745680205171/NLI",
    "versionTitle": "Warsaw, 1887",
    "actualLanguage": "he",
    "languageFamilyName": "hebrew",
    "isSource": true,
    "isPrimary": true,
    "direction": "rtl",
    "license": "Public Domain",
    "versionNotes": "",
    "heTitle": "מעלות המדות",
    "categories": [
        "Musar",
        "Rishonim"
    ],
    "text": {
        "Introduction": [
            "בשפת עט אגידה חידות אביעה מלות נכבדות <br>משלי חכמות עליו אמנה במליצות שכל מוסדות <br>מאמרי מפז נחמדים ויקרים מאבני פטדות <br>מתוקים מנופת צופים וערבים ממור וקדות <br>בה יחכמו כל משכילים ישכילו תורות ותעודות <br>וערומים יכתירו דעת ופתאים יבינו סודות <br>אשרי אדם יהגה תמיד אלה החוקים והעדות <br>החרותים על ספר הנקרא בשמו ס' מעלות המדות",
            "חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו. לא תשובה קדמנוהו הטיבנו. ומאין ליש המציאנו. עור ובשר הלבישנו. ובעצמות וגידים סוככנו. ובקומה זקופה הקימנו. וגוף שלם בתכלית השלמות יצרנו. וכל כליו אשר ישרתו אותו בהם הכינו. ונשאנו וגדלנו ובצלמו בראנו. ונפש משכלת השכילנו. אשר בה הורנו להכיר ולידע את קוננו ולמאוס ברע ולבחור בטוב הביננו וגדלנו ונשאנו ועל כל בריותיו רוממנו. ועילנו בהרכבה נכבדת ומזג ישר ומכמן ומעלות עליונים העלנו אשר בם משאר בעלי החיים הפרישנו. ורב טוב כהמון רחמיו וחסדיו השביענו. וזננו ופרנסנו ועד הנה עזרנו וחננו. כן יחננו ויברכנו אל יעזבנו ואל יטשנו. עד יביאנו אל המנוחה ואל הנחלה. יאר פניו אתנו סלה. על כן אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני. כליותי יורוני וסעיפי ישיבוני. ויאמרו לי בן אדם מה לך נרדם. קום להתחנן ולהתפלל. להודות ולהלל. לשבח לפאר ולמלל. לנצח לרון ולזמר יום וליל. לבורא הכל אשר יצר את האדם בחכמה ובראו בעצמה. בצלם ודמות וקומה ועשהו ויכוננהו ממאומה. ויפח באפיו נשמת חיים. היא הנשמה העלוני. החכמה השואפת דעה בינה והשכל מזיו עוטה אור כשלמה. אשר בעבורה לאדם מעלה ויתרון מן הבהמה. וחלק אבריו מהם נעים ומהם נחים. מהם סתומים ומהם פתוחים. ואם ינוח הנע. ויתנועע הנח. לא ימצא מנוח. וכרגע יאנק ויאנח. ואם יסתם הפתוח. או הסתום יפתח. וסוגר ואין פותח. לכן רוב תהלות לאלהינו. וברכות והודאות לשמו הגדול שבראנו לכבודו וגמלני כל טוב ברחמיו וחסדיו הרבים. אמנם אחרי שבח האל ותהלותיו נאמר בעבור אשר ראיתי הדור פרוץ מרובה על העומד. וגדר חכמיו נהרסה. והנה קמנו תחת אבותינו תרבות אנשים חטאים דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו. דור טהור בעיניו ומצואתו לא רוחץ. דור חרבות שיניו מאכלות מלתעותיו. להכרית עניים מארץ ואביונים מאדם. דור תהפוכות. דור סורר ומורה. דור לא הכין לבו ולא נאמנה את אל רוחו. ורובם הולכים אחרי שרירות לבם. ואינם חוששין לתקן נפשותם. ולכוין דעותם אחרי החכמה והמוסר ולישר מעגלותם ולהכשיר גופותם בהנהגות להתנהג במעלות מדות הטובות אשר ראוי לכל משכיל להתנהג בהם. ולמען ייטב להם בעוה\"ז ולעולם הבא. בינותי <b>אני יחיאל בר יקותיאל בר בנימין הרופא ז\"ל</b> בכתבי הקודש ובספרי ובדברי רבותינו ז\"ל ועיינתי גם בדברי הפילוסופים והחכמים ובמשליהם ובמוסרם. וראיתי לחבר חיבור בהנהגת האדם כל ימי חיי הבלו למען ייטב לו בעוה\"ז ולעוה\"ב. ופתחתי בו תחלה בדברים עיקרים המועילים באמונתנו ומחזיקים את דתנו. והם הם שרשי הדת יסודות האמונה ועליהם נתונות כל פינות התורה ואחרי כן כתבתי בו דברים נחומים המתקבלים ומתיישבים בלבות הבחורים והתלמידים התאבים. וחושקים ללכת בדרכי החכמה והמוסר החרדים לתקן נפשותם ולהכשיר גופיהם בהנהגות נכבדות אשר ראוי לאדם להתנהג בהם בעולם לטוב לו. ואת אשר ראוי להתרחק מהם כדי למנוע מהיזקם. וכאשר מצאה ידי הבאתי על כל מעלה ומעלה ראיות מן המקרא ומדברי רבותינו ז\"ל בדרך קצרה ולשון קל למען ירוץ קורא בו כמו שאמרו חכמים ז\"ל לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה. ועם כל זה לא נמנעתי מלהזכיר בהם דברי הפילוסופים ומשליהם ומוסרם כדי להמשיך לבות הבחורים בדרכי החכמה והמוסר ולשאר מעלות המדות הכתובות בספר הזה. ואף על פי שיודע אני בעצמי שאיני לא חכם ולא נבון ולא משכיל ולא בעל תורה ומעשים טובים ואף לא בעל דרך ארץ לחבר חבור כזה ושמא מקצת מן האנשים ידברו אחרי לאמר מה יועילנו זה הסכל השוטה איש דל ונבזה. אשר הפליג לדבר ומלין לחבר. אעפ״כ לא נמנעתי מלחברו כי האלהים יודע מחשבות ולפניו גלוים כל סתרי הכליות והלבבות. הוא היודע כי עיקר כוונתי, בחבור זה לצורך הבחורים והתלמידים. כדי ללמדם יראת שמים ודרך ארץ ובו יירשו חיי העולם הזה וינחילו חיי העולם הבא וימצאו חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. ואמרתי בלבי אכתוב להם חבור בהנהגת האדם כדי שיעיינו בו תמיד ויסייעם ללכת בדרכי החכמה והמוסר, ולשאר מעלות המדות. כמה שנאמר ישמע חכם ויוסיף לקח ונבון תחבולות יקנה. וכמו שאמרו חכמינו ז\"ל בא ליטהר מסייעין אותו ובו יתקנו מעלות פרותיהם בעזרת שדי. ולא חברתיו לצורך הגדולים ממני בחכמה ובמוסר ובדרך ארץ ובשאר מעלות המדות אף לא לצורך הסכלים חסרי המוח ועניי הדעת הבועטים במוכיחיהם ומתעתעים ומלעיבים במלמדיהם כמו שאמר חכם אחד אל תשליכו את התאנים לפני החזירים כי אינם יודעים לעשות בהם מאומה ואל תמסרו החכמה לפני מי שאינו יודע מעלתה כי החכמה יקרה מפנינים ומי שאינו דורש אותה רע מן החזיר. אף לא חברתיו כדי להתפאר בו. ולא כדי ליטול עטרה לעצמי כי כל מה שפעלתי בחבור זה לא בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי כי אם כמו שקבלתי מפי סופרים ומפי ספרים אשר חברו המחברים אשר היו לפנינו. ומי באריהם דליתי וממקוה מימיהם שתיתי ומורם אריתי ויערם עם דבשם אכלתי ופריים מתוק לחכי כי דבריהם וחידותם משמחים הלבבות. ומשעשעים הגוייות העלובות ומנחמים הנשמות הנכאבות. וקבצתי דבריהם בכל אשר מצאתי. וחברתי מהם ספר זה בחמלתי על התלמידים הבחורים התאבים לשמוע בקול מוריהם. וחרדים להטות אוזנם אל מלמדיהם. כדי לתקן נפשותם ולהכשיר גופותם במעלות מדות טובות והנהגות מיוחסים וקראתי שם הספר הזה <b>מעלות המדות</b> בעבור אשר נכללו בו מקצת מעלות מדות החשובות והמיוחסות אשר ראוי לאדם להתנהג בהם כל ימי חיי הבלו לטוב לו ולתקון נפשו והכשר מדותיו וחיי גופו ולהתרחק מהפכם וחלקתיו לכ״ד מעלות. למען ירוץ קורא בו וכל מי שמעיין בספר הזה ידינני לזכות באם ימצא בו דבר שגיאה ודבר בלי מתוקן יתלה שגיאתי בעצמי ולא באחרים ויגיה השגיאה ויתקן המעוות ויקבל שכר וגמול טוב מאת המקום ברוך הוא. ואם נמצא בו דבר מתוקן ומכוון בו ידע כי לא מלבי בדיתיו ולא מעצמי חברתיו. כי משדי אנשי התבונות לקטתיו וכעמיר גורנה קבצתיו ועל ספר כתבתיו. ואם ימצא בו דבר המשמח הלב ומשעשע הנפש ומוצא בו קורת רוח והנאה יברכני בחסדו ויזכירני לטובה. ונשתדלתי לכתוב הספר הזה ולהביאו אל הפועל בעזרת שדי כי יראתי מתהפוכות הזמן וטרדת הבלי העולם ושבוש העניינים וימי הזקנה והשכחה ושמא לא יהיה עולה בידי לפיכך נשתדלתי עליו. ואולם קויתי לאל כי יש שכר לפעולתי בעולם הזה ולעולם הבא בכתבי את הדברים אשר אני עתיד לכתוב על ספר כדי שילמדו בו רב הבחורים והתלמידים ובאלהים אבטח ובו אשען וממנו אבקש סמך ועזר לעזרני במלאכתי כי היא מלאכת שמים. ויצליחני וידריכני באורח מישור וישים בפי דברים טובים דברים נחומים נכוחים וערבים המשמחים לבבות מאנחותם ומנחמים הגויות מיגונם. ויצילני משגיאות ומנסתרות ינקני כמו שאמר משיחו שגיאות מי יבין מנסתרות נקני. והאלהים יורנו דרך הטובה וידריכנו בנתיבה:"
        ],
        "i; On Knowing God and Desecrating God's Name": [
            "בעבור שמעלת המדה הזאת היא מבחר כל המעלות וכל מי שהגיע אל מעלת המדה הזאת נקל להגיע אחרי כן אל כל שאר מעלות המדות הרוחניות והגופניות מעלה אחר מעלה לפיכך הקדמתי אותה אל כל שאר המעלות הכלולות בספר הזה וכללתי עם מעלת המדה הזאת דברים שהם עיקרים גדולים מיסודות הדת ושרשי האמונה ועליהם התורה עומדת מפני שגם הם מביאין את האדם לידע ולהכיר את בוראו:",
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת ידיעת האל יתברך. דעו בני כי תחלה אנו צריכין להאמין ולידע ידיעה ברורה בלי ספק וגימגום שיש אלוה בעולם והוא ברוך בורא הכל והוא ברא את השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם והוא מחיה את כולם ברוב רחמיו וחסדיו. ולא מטובה שקדמו לו בריותיו כי אם בטובו וחסדיו עליהם כענין שנאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. ואומר זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה. וכן הוא אומר מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא. ואמרו חכמים ז\"ל באגדה עתידה בת קול להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת מה פעל ה'. כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו. ורוח הקודש אומרת מי הקדימני ואשלם. מי עשה לפני ציצית עד שלא נתתי לו טלית. מי עשה לפני מזוזה עד שלא נתתי לו בית מי עשה לפני מעקה עד שלא נתתי לו בית גג. מי עשה לפני סוכה עד שלא נתתי לו חצר. ומי הניח לקט שכחה ופאה עד שלא נתתי לו שדה. מי הפריש לפני תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גורן. מי הפריש לפני קרבן עד שלא נתתי לו בהמה עלי לשלם שכרו. ואמרו עוד מאי דכתיב ואלהים מלכי מקדם פועל ישועות בקרב הארץ שהקדים לי שכר פעולתי עד שלא נבראתי כיצד גן עדן נברא בשלישי ואדם בששי הוי שהקדים לי שכר פעולתי עד שלא נבראתי. ומי לחשך שבגן הוא עסוק שנאמר ויטע אלהים גן בעדן מקדם מהו מקדם שמא אתה סבור קודם לברייתו של עולם אינו כן אלא קודם לברייתו של אדם הראשון, שהקדים עד שלא נברא. וכן הוא אומר הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. כלומר שהקדים שכרו של אדם עד שלא תעשה הפעולה. והואיל והקדוש ברוך הוא ברא את השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם כענין שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. א\"כ צריכין אנו להאמין שהוא לבדו ברא את העולם בחכמתו וברצונו ומחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית כענין שנאמר אתה ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כולם וצבא השמים לך משתחוים. ואין אלוה אחר זולתו כענין שנאמר אתם עדי נאום ה' ועבדי אשר בחרתי למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה ואומר למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי אני ה' ואין עוד. יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע אני ה' עושה כל אלה. וכן הוא אומר כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן אנכי האל עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאיתי. ואמרו חכמים ז\"ל באגדה מאיתי כתיב שלא תאמר מיכאל מותח מכאן וגבריאל מכאן שעדיין לא נבראו המלאכים לכך כתיב מאתי כלומר מי היה שותף עמי במעשה בראשית והלא לא נבראו המלאכים עדיין וכל מי שאינו מודה בדבר זה ואומר שיש אלוה זולתו הרי זה כופר בעיקר וכופר בכל התורה כולה. הרי זה כופר בעיקר שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכופר בכל התורה כולה שנאמר וכי תשגו ולא תעשו מכל המצות האלה. ואמרו חכמים ז\"ל שבעבודת אלילים הכתוב מדבר ששקולה כנגד כל המצות כולן דאמר מר חמורה עבודת אלילים שכל המודה בה כאילו כופר בכל התורה כולה וכל הכופר בעבודת אלילים כאילו מודה בכל התורה כולה. ואמרו עוד מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו מאי לחושבי שמו שאף על פי שחשב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה. אבל מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה שנאמר און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה'. אדם שהרהר לעבוד עבודת אלילים הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה שנאמר בם למען תפוש את ישראל בלבם. וכ\"כ למה מפני שהיא חמורה הרבה ששקולה כנגד כל מצות שבתורה. הלא תראו בני כמה חמורה עבודת אלילים שאפילו אם היה האדם מסוכן ונוטה למות אסור להתרפאות בעבודת אלילים שכך אמרו חכמים בכל איסורין שבתורה מתרפאין חוץ מעבודת אלילים גלוי עריות ושפיכות דמים. עבודת אלילים מנלן? דכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל ללבך ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך וכו'. וכן אנו צריכין להאמין ולעמוד על הודאה כי אלוה זה אשר ברא הכל הוא אחד ושמו אחד כענין שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. והשמיעה הזאת היא קבלת הלב שנכוין בלבנו ונקבל בשכלנו שהקדוש ברוך הוא נמצא תמיד כלומר היה הווה ויהיה היה קודם שנברא העולם והווה תמיד בעוד שהעולם מתקיים ויהיה אחר שישוב העולם לתוהו ובוהו וכתב אלהינו לומר שצריכים לקבל עלינו אלהותו ואחר כך כתב אחד לומר שצריכין אנו להאמין שהוא אחד ומיוחד בכל מין ייחוד ובלא דמיון ושינוי מעשה ובלי שינוי גזרה כי כל גזירותיו נגזרות וידועות וגלויות לפניו ואין נמצא בעולם כאחדותו וכן הזהירנו המקום בתורתו הקדושה לידע ולבחון בשכלנו את ייחוד השם כמה שנאמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. וכן הוא אומר אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו והוא ברוך הוא ראשון בלי ראשית וקדמון לא קדמו אחר. כמה שנאמר מעונה אלהי קדם. והוא ברוך הוא אחרון בלי אחרית וסוף שנאמר אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא. ואומר אני ראשון ואני אחרון ואין מבלעדי מושיע. והוא חי וקים לעולמים ונצח נצחים ואין חקר ומספר לשנותיו כענין שנאמר הן אל שגיא ולא נדע ומספר שניו לא יחקר ואומר ואתה הוא ושנותיך לא יתמו.",
            "ועוד צריכין אנו להבין ולידע שאין לבורא יתברך לא גוף ולא גשם ולא תמונה ולא שום דמות כענין שנאמר קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול. ואומר ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו. וכן הוא אומר ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש ואף על פי שמצינו בתורה מקראות רבים כתובים בהם מלות גשמיות אצל הבורא יתברך כענין שנאמר בכל מקום עיני ה' אף ידי יסדה ארץ ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כתובים באצבע אלהים. ומקראות רבים כיוצא באלה. לא נכתבו כי אם להבין לבני אדם במה שיוכלו להבין. ועל כיוצא בזה אמרו חכמים ז\"ל דברה תורה כלשון בני אדם והכל כינויים ומשלים אצל הבורא ועיקר האמת שהוא בלי גוף ותמונה גשמיות והרבה הזהירנו בתורה להרחיק ממנו מין גשמיות כענין שנאמר רק השמר לך ושמור נפשך מאד כי לא ראיתם כל תמונה.",
            "ועוד צריכין אנו להאמין בלי ספק כי העולם וכל אשר בו חדשו הבורא ובראו בחכמתו וייעד לו עת וזמן קבוע לקיומו. ואחרי כן יחזירהו לקדמותו לתהו ובהו כמו שאמרו חכמים ז\"ל שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב וכו'. ואל ישאכן לבכן שהיה העולם קדמון לא מחודש כאשר יחשבו הסכלים והפתאים והכופרים בתורת משה רבינו עליו השלום הואיל והדבר כן שה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד מלבדו והוא אחד ושמו אח. א\"כ חייבין אנו להשתדל להכירו ולידע אותו במה שנוכל להשיגו בדעתינו מצד פעולתו ולא מצד עצמו. כי מצד עצמו אין כל בריה יכולה לידע אותו כענין שנאמר כי לא יראני האדם וחי ואיך יוכל אדם להכיר ולידע מה שלא ראה לעולם לא דמות ולא תמונה שאילו ראה האדם אדם אחר או דבר אחר מקבל הצורה ההיא בשכלו וכשזכרו נראה בעיניו כאילו רואה אותו לפניו וכן הוא אומר החקר אלוה תמצא אם עד תכלי שדי תמצא וכן צונו בתורתו להכירו ולידע אמיתתו כענין שנאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. כלומר דעו אותי אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מבית עבדים. ואם יאמר אדם היאך יכיר וידע האדם את הבורא והוא נעלם מעיני כל חי. הנה לכם עיקר ידיעת הבורא יתברך. תחלה צריך בני להשתדל להבין כח הבורא ותשכלו היאך מנהיג העולם בחכמתו ותחשבו בנפלאותיו והתבוננו בפעולותיו אשר פעל ועשה ומחדש תמיד בכל יום אחרי כן צריך לקבלו עליכם לאלוה ולאדון ולקבל עליכם גזרותיו וחוקותיו ולעשות מצותיו וללכת בדרכיו וזאת היא עיקר ידיעת הבורא יתברך כענין שנאמר אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמרו ובקלו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון. ואמרו חכמים ז\"ל וכי אפשר לו לאדם לדבק בשכינה והלא נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא אלא הדבק בדרכיו מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים. מה הוא מבקר חולים אף אתה מבקר חולים. וכן צריך לו לאדם להדבק אחר השכינה בשאר כל המצות וכן מצינו במשה רבינו עליו השלום שבקש מאת הקדוש ברוך הוא שודיעו דרכי מצותיו ואז ידעהו וישיג אמתתו כענין שנאמר הודיעני נא את דרכיך ואדעך כלומר כשאדע דרכי מצותיך אז אדעך ואשיג אמתך וכן מצינו שהודיעו הקדוש ברוך הוא דרכי מצותיו כענין שנאמר יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו. ואין לו לאדם להתפאר ולהתהלל לא בחכמה ולא בגבורה ולא בעושר ולא בנכסים אשר קנה בעולם כי לא לחכמים לחם ולא לגבורים המלחמה ולא לנבונים עושר. אך בידיעת האל ללכת בדרכיו ולקיים מצותיו יתפאר ויתהלל וזה נאה לו כענין שנאמר אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. וכן צוה דוד לשלמה בנו על דרך תוכחה ומוסר לידע ולהכיר את בוראו כענין שנאמר ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין. וכן אמר שלמה בחכמתו בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. ואמר בכל דרכיך דעהו אפילו לדבר עבירה וזוכר את בוראו ויודעו מיד נותן אל לבו שהקדוש ברוך הוא רואה אותו ופורש מן העבירה. מתלא מתלין: גנבא במחתרתא רחמנא קריה זאת היא עיקר ידיעת הבורא יתברך ואמר חכם אחד: לכל מעשה השלמה, והשלמת העולם להזהר מן העבירות וידיעת הבורא רם ונשא ולהאמין בו:",
            "בני, דעו כי קשה הוא חלול השם לפני המקום שאפילו למשה רבינו עליו השלום לא חיסך הכתוב שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני גילה הכתוב שאילמלא חטא זה בלבד היו נכנסים לארץ וכל כך למה מפני שהיה במעמד כל ישראל ולא עוד אלא שמצינו שויתר הקדוש ברוך הוא על עבודת אלילים ולא ויתר על חילול ה' כענין שנאמר ואתם בית ישראל כה אמר ה' אלהים איש גלוליו לכו עבודו ואחר אם אינכם שומעים אלי ואת שם קדשי לא תחללו עוד במתנותיכם ובגלוליכם:",
            "בני, צאו וראו כמה קשה חילול ה' שכך אמרו חכמים ז\"ל באגדה כביכול הקדוש ברוך הוא לא הזכיר שמו עד שאמר שתי תיבות שנאמר בראשית ברא אלהים וכן אמרו משה רבינו עליו השלום לא הזכיר את ה' עד שאמר עשרים ואחת תיבות שנאמר האזינו השמים ואדברה עד כי שם ה' אקרא. ואפילו להזכיר שם שמים לבטלה אסור. שכך אמרו חכמים ז\"ל השומע אזכרה מפי חברו היה צריך לרחקו ואם לא רחקו הוא עצמו מרוחק שכל מקום שהזכרת ה' מצויה שם עניות מצויה. ובכל מקום שאין הזכרת השם מצויה לבטלה זוכה להתעדן מזיו שכינה לעולם הבא שכך אמרו חכמים ז\"ל מאי דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה מרפא בכנפיה. אלו בני אדם שיראים להזכיר שם שמים לבטלה שהקדוש ברוך הוא מזריח להם שמש צדקה לעולם הבא ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק ורשעים נידונין בה שנאמר הנה יום בא בוער כתנור ואפילו כשאדם מתכוין לברך שמו של הקדוש ברוך הוא צריך להזהר שלא יוציא מפיו ברכה שאינה צריכה שכן אמרו חכמים ז\"ל כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא ואפילו כשהוא צריך להזכיר שם שמים על דבר מצוה לא יהא פותח בהשם תחלה שמא לא יעלה בפיו לגמור דבורו עד שבא לדברים אחרים ונמצא מוציא שם שמים לבטלה שכך אמרו חכמים ז\"ל מנין שלא יאמר אדם לה' מנחה לה' שלמים לה' עולה לה' תודה ת\"ל קרבן לה':",
            "בני, צאו וראו כמה קשה חילול ה' אוי לו למי שחילל שם שמים שכך אמרו חכמים ז\"ל כל מי שיש בידו חילול ה' אין לו כח לא בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ביסורין למרק, אלא כולם תולין ומיתה ממרקת הכפרה. שנאמר ונגלה באוזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון. ועוד אמרו חכמים ז\"ל אין מקיפין לחילול השם אחד שוגג ואחד מזיד ופירושו שאין עושין לו כחנוני המקיף כלומר שאין ממתינין לו מן השמים לפרוע ממנו אלא שנפרעין ממנו מיד אי נמי שאם היה מחצה זכאי ומחצה חייב ונמצא בין עוונות שלו חלול השם אותו העון מכרעת החובות ומתחייב בדין. ועוד אמרו כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי. אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה'. אבל על שאר עבירות שבתורה אין נפרעין על שוגג כמזיד. תדע שבכל החטאות כתיב ונפש כי תחטא בשגגה ונפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה ואלו גבי שמיעת קול אלה ושבועה וגזילות בכל הפרשה כולה לא נאמר שם שגגה לפי שנפרעין ממנו בין שוגג בין במזיד .מה הוא חילול ה'? אדם גדול בתורה ובמצות ויודע ביראת ה' ופרישות שעושה דבר שלא כהוגן ושאר האנשים לומדין ממנו ונמצא שם שמים מתחלל על ידו וכן אם יאמרו על אדם גדול בתורה הבורא ימחול לו לפלוני שכך וכך עשה וכן תלמיד חכם שאין משאו ומתנו יפה עם הבריות והוא בעל ריב וקטטה והולך בקומה זקופה ומרבה סעודה אצל עמי הארץ הרי אלו כולן בכלל חילול השם שכך אמרו חז\"ל כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכ\"מ סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את בניו ותלמודו משתכח ומחלוקות רבות באים עליו ודבריו אינם נשמעים ומחלל שם שמים ושם רבו וגורם רע לבניו ולבן בנו עד סוף כל הדורות וכן אמרו חכמים ז\"ל באגדה כל תלמיד חכם שנתחלל בו שם שמים אין מספיקין בידו לשוב שנאמר אח נפשע מקרית עוז ומדינים כבריח ארמון ומה תלמוד לומר ומדינים כבריח ארמון אלא שהמדינים באין וסוגרין עליו כבריח ארמון וכן הוא אומר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות אין קורין מעוות אלא למי שהיה מתוקן מתחלה ונתעוות ואיזה זה תלמיד חכם הפורש מן התורה. וכל תלמיד חכם שפורש מן התורה עליו הכתוב אומר כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ואמרו חכמים ז\"ל כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי השכינה שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי אבל אם אינו יכול לכוף את יצרו טוב שיעבור בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא אוי לו למי שמקלקל את דרכיו ומעקש את אורחותיו ומגנה את מעשיו מפני שמחלל שם שמים בפני הבריות אוי למי שפוסל את זרעו ופוגם את משפחתו וגורם לו גנאי ולדורותיו עד סוף כל הדורות ולא לדורות הבאים אחריו גורם גנאי אלא אפילו לדורות של אחרים שלפניו שנאמר נוצר תורה בן מבין, ורועה זוללים יכלים אביו. ואמרו חכמים ז\"ל האי מאן דסני שומעניה וכו'. ואמר עוד כמאן קרינן לרשיעי' בן צדיקא רשיעא [בר רשיעא כמאן] כי האי תנא לפיכך צריך לו לאדם לקדש את שמו ועצמו במעשיו הנאים ובמפעליו ההגונים ולכוין את כל מעשיו לשם שמים כדי שיתקדש שם שמים ותורתו על ידו וימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. שאם היה תלמיד חכם ונוהג שלא כשורה הרי זה מחלל את ה' שמבזה את תורתו ומה הבריות אומרים ראו פלוני שלמד תורה כמה מגונים מעשיו כמה מקולקלים דרכיו נוח לו שלא למד תורה אבל בזמן שתלמידי חכמים נוהגים כשורה הרי מקדש את השם ומכבד את התורה מה הבריות אומרים עליו אשרי אדם שלמד תורה ראו מעשיו ההגונים וכמה מתוקנים דרכיו ואף הקדוש ברוך הוא מתפאר בו שנאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר לכן בני הזהרו בכם שלא יתחלל שם שמים על ידיכם בין במשא ומתן בין בדברים בעלמא בין עם ישראל בין עם האומות במקום שיוכל להיות שום חלול ה' וגם בעובד אלילים אסרו חכמים ז\"ל לבא עליו בעקיפין מפני חילול ה' וצריכין אנו לידע על האמת והנכון כי תורת משה רבינו עליו השלום היא אמת ומצותיה אמת וכולה היא מפי הגבורה בלי מגרעת ותוספת ולא אמרה משה רבינו מדעתו. היא אמת כמה שנאמר צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת. ואומר תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה וכן הוא אומר כל אמרת אלוה צרופה ומצותיה אמת כענין שנאמר משפטי ה' אמת צדקו יחדיו. ואומר מעשי ידיו אמת ומשפט נאמנים כל פקודיו. וכולה היא מפי הגבורה ולא אמרה משה רבינו מדעתו כענין שנאמר ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי והקדוש ברוך הוא בעצמו העיד עליו על ידי נביאיו כמו שהתורה היתה מפיו כענין שנאמר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים. וכל האומר אין תורה מן השמים אלא שאמר משה רבינו מדעתו עליו הכתוב אומר כי דבר ה' בזה ואת מצותיו הפר ואמרו חכמים ז\"ל שאפילו אמר כל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק זה מדקדוק זה מקל וחומר זה מגזירה שוה זו הרי הוא בכלל כי דבר ה' בזה וכן ישראל שאין מאמין בתורה שבעל פה והוא התלמוד שהוא פירוש על המצות שבתורה ואומר שלא נאמר למשה רבינו מפי הגבורה הרי הוא בכלל כי דבר ה' בזה והוא הנקרא אפיקורוס. והתורה הזו הקדושה עומדת לעולם ולעולמי עולמים. כענין שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. ואומר הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת ואומר חוקת עולם לדורותיכם וכן הוא אומר סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר וכל מי שאומר שכל מצות התורה אינן נוהגין לעולם ולדורי דורות הרי זה נקרא כופר בכל התורה. וכן צריכין אנו לידע ידיעה גמורה שאין להוסיף על התורה ואין לגרוע ממנה אפילו אות אחת כענין שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו ואמרו חכמים ז\"ל אלה החקים והמשפטים והתורות שאין נביא רשאי לחדש בה דבר מעתה ועוד אמרו מ\"ח נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל לא פחתו ולא הותירו להן לישראל על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגילה כלומר שחכמים שבאותו הדור חייבו והתקינו לקרות ביום ובלילה כשאר התורה שכתוב בה והגית בו יומם ולילה. חייבין אנו להגות וללמד בתורת האל יומם ולילה בין בתורה שבכתב בין בתורה שבעל פה כי ממנה תוצאות חיים ובידיעתה ועשיית מצותיה נדע ונכיר את בוראנו ונצליח בכל ענינינו ונירש שני משיח ונזכה לחיי העולם הבא. כעניין שנאמר ויצינו ה' לעשות את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים לחיותנו כיום הזה ואומר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלהינו כאשר תשמור לעשות כל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. ואמרו חכמים ז\"ל שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה זכה בו אהרן, והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. כתר מלכות זכה בו דוד שנאמר זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי. כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן אל כל מי שירצה יבוא ויטול שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. ועוד אמרו גדולה תורה מן הכהונה ומן המלכות (של ישראל) ועוד אמרו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. שנאמר יקרה היא מפנינים יקרה היא מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים:",
            "בני, בואו וראו כמה גדול תלמוד תורה שכך אמרו חכמים ז\"ל גדול תלמוד תורה שהתלמוד קודם למעשה. מפני שהתלמוד מביא לידי מעשה ועוד אמרו אין תחלת דינו של אדם נידון לעתיד לבוא אלא על ביטול תורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון. כלומר מי שפוטר עצמו מדברי תורה שנמשלת למים בענין שנאמר הוי כל צמא לכו למים ואינו עוסק בם הוא תחלת דינו לעתיד לבא שתחלה אומר לו למה לא עסקת בתורה וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה שנאמר ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו. בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו הללויה. ועוד יש לנו להאמין אמונה ברורה שמשה רבנו עליו השלום היה נביא אמת לה' וכל נבואותיו ודבריו קבל מאת הבורא והוא היה רבן של נביאים ואשר קדמו לפניו ואשר קמו אחריו שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם. העיד עליו כענין שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים. וכן כל הנביאים שנתנבאו אחריו הם אמת ונבואתם אמת וכולם קבלו מאת הבורא. ועדותם ידוע בתורה ובנביאים ובכתובים וכל מי שאינו מודה בדבר זה הרי זה כופר בכל התורה כולם בכתב ועל פה. ודעו בני כי הבורא יתברך יודע ורואה כל מעשה בני אדם בסתריהם ונגליהם ומבין את כל מחשבותם אם טוב ואם רע כענין שנאמר ה' משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלהים. ואומר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. וכן הוא אומר בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. לפיכך צריכים אנו להודות עכ\"פ שכל מי שהולך בדרכי ה' ומקיים מצות התורה יקבל שכר וגמול טוב מאת הבורא. ופעמים אוכל הפירות בעולם הזה שכך אמרו ז\"ל זכות יש לה קרן ויש לה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו עבירה יש לה קרן ואין לה פירות שנאמר אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו ועיקר הקרן והגמול הטוב שמור לו לעולם הבא כענין שנאמר בשלוח הקן שהיא ממצות קלות שבתורה שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים ואמרו חכמים למען ייטב לך לעולם שכולו טוב. והארכת ימים לעולם שכולו ארוך והוא חיי העולם הבא. וכן מצינו שאוכל פירות בעולם הזה כענין שנאמר והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעניו תעשה האזנת למצותיו ושמרת כל חוקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. ואם בחוקותי תלכו ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם. והשיג לכם דיש את בציר וכן הרבה בתורה. וכל מי שאינו הולך בדרכי ה' ומבטל מצות התורה ביד רמה במזיד ועובר עליהם בידוע שהקדוש ברוך הוא נפרע ממנו לפעמים בחייו כפי העברות שעשה וענייניו ועונשיו במיני חולאים ויסורים ונגעים משונים ובחרב וברעב ובדבר ובכל מיני פורעניות המתרגשות לבא בעולם כענין שנאמר ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה ואם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצות ה' להפרכם את בריתי אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת ועיקר עונשו אחרי מותו שהקדוש ברוך הוא מאבד ומכרית את נפשו מן העולם הבא כענין שנאמר בעובר על המצות הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. ואמרו חכמים ז\"ל הכרת לעולם הזה תכרת לעולם הבא. ואומר הנפש החוטאת היא תמות. השם יזכנו להיות מן הנכתבים לעולם הבא.",
            "ועוד יש לנו להאמין בלי ספק כי עתיד הקדוש ברוך הוא לשלוח גואל לגאלנו ולקבצנו מכל נפוצותינו ולהושיבנו על אדמתנו והיא הנקראת ארץ ישראל ויבוא בזמן שייעד לו הבורא יתברך והוא היודע ואין אתנו יודע עד מה יהיה הזמן ואין לנו לסמוך על שום חשבון שבודים בני אדם מלבם שכך אמרו חז\"ל תיפח רוחן של חושבי קיצין אלא נבטח ברחמי שדי ונשען עליו ועל דברי נביאנו כענין שנאמר אם יתמהמה חכה כי בא יבוא ולא יאחר. והגואל הזה הוא נקרא מלך המשיח שכן כתוב בתורה ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה. ואומר אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך. והקבוץ הזה הוא צריך להיות על ידי מאסף ומקבץ והוא המלך המשיח כענין שנאמר וישבו עליה המה ובניהם עד עולם ודוד עבדי נשיא להם ומלך המשיח הזה יהיה בן אדם מזרע דוד שנאמר ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה. ואומר ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'. וכן הוא אומר ואני אהיה להם לאלהים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני ה' דברתי ומקראות רבות במקרא יעידו על זה ובביאת מלך המשיח הזה תשב לירושלים כענין שנאמר עורי עורי לבשי עוזך בגדי תפארתך ירושלים ואומר והיתה ירושלים קדש ואומר ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור וכן אמר דוד עליו השלום כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם סלה. ובימי מלך המשיח הזה יהיה שלום בכל העולם כולו אחר מלחמת גוג ומגוג. ולא יצטרכו בני אדם לכלי זיין כעניין שנאמר וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. ואף החיות והבהמות יהיו בשלום זה עם זה ולא יזיקו זה לזה ואף לאנשים כמו כן לא יזיקו כענין שנאמר וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חיות השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתם לבטח. ואומר ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורות צפעוני גמול ידו הדה וכן הוא אומר לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וכן הוא אומר והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ועוד אנו צריכין להאמין באמת שיחיו המתים בזמן שיעד הקדוש ברוך הוא להחיותם כענין שנאמר על ידי יחזקאל היתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' וכל אותה הפרשה ואומר יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר ואומר אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל אני עזרתיך נאם ה'. וכן הוא אומר ורבים מישני אדמת עפר יקיצו ואמרו חכמים ז\"ל מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ונתת ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. וכי אהרן הכהן קיים שנותנין לו תרומה והא לא נתחייבו מעשר אלא לאחר כניסתם לארץ. אלא מכאן לתחיית המתים מן התורה. וכן הוא אומר והקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחיית המתים מן התורה. וכן הוא אומר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה הללוך לא נאמר אלא יהללוך לעתיד לבא מכאן לתחיית המתים מן התורה וכל מי מישראל שאינו מודה בדבר זה כאלו כופר בכל התורה ואין לו חלק לעולם הבא. שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה ומי שכופר בתחיית המתים לא יהיה לו חלק בתחיית המתים וכל שאר ישראל המודים בתחיית המתים יזכו ויחיו ויש להן חלק לעולם הבא כענין שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ. לכן בני שימו לבבכם ונפשכם לידיעת הבורא ותודו ותאמינו בכל אלו הדברים אשר כתבתי במעלת המדה הזאת מפני שכלם גופי תורה ושרשי האמונה וכולם מביאין את האדם לידע ולהכיר את בוראו יתברך. והאלהים יפתח לנו דרך ידיעתו ויורנו דרכיו ונלכה באורחותיו למען רחמיו הרבים:"
        ],
        "ii; On Loving God": [
            "<b>המעלה השנית מעלת אהבת האל ובכללה אהבת הריע</b>",
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת אהבת הבורא. בני דעו כי מעלת אהבת הבורא יתברך היא מעלה גדולה ונכבדת עד מאד שכל העובד לבורא מאהבה נקרא אוהבו שכן מצינו באברהם אבינו עליו השלום שעבד לבורא מאהבה ונקרא אוהבו שנאמר זרע אברהם אוהבי ומנין שעבד אברהם אבינו לבורא מאהבה שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבש את חמורו. וכי לא היו לאברהם אבינו עבדים ובני בית שיחבשו לו החמור אלא מכאן אמרו חכמים שאהבה מקלקלת את השורה. שמתוך שרצה לעבוד לקונו באהבה תיקן הוא בעצמו את החמור ולא ציוה לאחד מבני ביתו לתקנו. מעלת המדה הזאת נמצא בצדיקים המפורסמים והידועים בחסידות ובפרישות שעובדים לקונם מאהבה לא על מנת לקבל שכר וגמול טוב ממנו וגם אינם פורשים עצמם מן העבירות מיראת עונש ופורענות אלא הכל מאהבת הבורא וכדי לקיים מצותיו כעבד שמקבל מצות רבו וגזירתו כמה שאמרו ז\"ל אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס לפי שאינו דומה העושה אצל רבו מאהבה לעושה מיראה שמי שעושה אצל רבו מיראה כשהוא מטריח עליו מניחו והולך לו אבל העושה מאהבה אינו כך שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת הקדוש ברוך הוא שכך אמרו חז\"ל עשה מאהבה ועשה מיראה. עשה מאהבה שאם באת לשנא אין אוהב שונא. עשה מיראה שאם באת לבעוט אין ירא מבעט. וכן משה רבנו עליו השלום מזהיר את ישראל ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך שכל העושה מאהבה אין שכרו מקופח כענין שנאמר ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי ואמרו חז\"ל ואהבת את ה' אלהיך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע. בכל לבבך שלא יהא לבך חלוק עליך אם לעבוד לבורא אם לאו. בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך כענין שנאמר כי עליך הורגנו כל היום. ואמרו חז\"ל וכי אפשר לו לאדם ליהרג בכל יום אלא אוהבהו עד מיצוי נפש שכן מצינו ברבי עקיבא שהיו מסרקין בבשרו במסרק של ברזל והיו שוקלים את בשרו במקולין. ואותה שעה זמן קריאת שמע היתה והיה מקבל עליו עול מלכות שמים כדי לקיים ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, אפילו נוטל את נפשך, ויצתה נשמתו באחד. ועוד אמרו בכל נפשך בכל נפש ונפש שברא בך. שעל כל נשימה ונשימה שאדם מעלה חייב לקלס ליוצרו כענין שנאמר כל הנשמה תהלל יה על כל נשימה ונשימה. בכל מאדך בכל ממונך. ואמרו חז\"ל אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אלא יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. משל לאוהבו של מלך שכיבד את המלך בדורון כל זמן שהוא מכבדו במה שהוא חביב עליו הוא ערב עליו ביותר אבל אם מכבדו במה שאינו חביב עליו כלום ערב לו. דבר אחר בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין במדה טובה בין במדת פורעניות הוי מודה לו ומברך לו מאד מאד כענין שאמר דוד עליו השלום כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא וכן הוא אומר חסד ומשפט אשירה כלומר אם גמילות חסדים עושה עמי הקדוש ברוך הוא אשירה ואברך אותו. ואם משפט עשה עמי כמו כן אשירה ואברך אותו ואמרו חז\"ל חייב אדם לברך על הרעה ברוך דיין האמת כשם שמברך על הטובה ברוך הטוב והמטיב. והכל יקבל מאת הבורא מאהבה ובשמחה ובטוב לבב כענין שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ואמר ואתה מרום לעולם ה' לעולם ידך על העליונה כענין שנאמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך בין נתן בין לקח יהי שם ה' מבורך:",
            "בני, הוו זהירין באהבת הבורא יתברך שכל מי שאוהב את האל בכל לבו ותכלה נפשו אליו ותכסוף לאהבתו תמיד הוא המכירו והדבק בדרכיו כענין שנאמר ואהבת את ה' אלהיך וסמיך ליה והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. כלומר מתוך שאדם אדוק וקשור באהבת הבורא יהיו מצותיו חקוקים על לבו תמיד. וראוי לכם בני לידע במה יגיע האדם לאהוב את בוראו. תחלה צריך לכם לחשוב על רוב הטובות שגמלכם הבורא הייתם מוכרחים להקשר באהבתו ולאהוב אותו אהבה עזה. כל שכן למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ועוד צריך לכם בני למאוס העולם הזה ולעזוב כל ההנאות הגופניות עבור אהבת הבורא ולמאוס כל מה שיאהב כדי שלא תבא עליכם שום סבה להפר אהבת המקום מכם. ויהיו פיותיכם ולבכם שוין באהבתו וכל מעשיכם במפעל ובמבטא ובשבתכם בבית ובלכתכם בדרך וכל ענייניכם במשא ומתן בכלם תהיה כוונתכם בהם לזכר אהבתו. ובענין הזה תקבעו אהבת המקום בלבבכם ותאהבוהו אהבה עזה בל תסור מכם לעולם. לפיכך צריך לכם בני לתקן כל רעותכם וליישר כל ענייניכם שיהיו כלם עבור אהבת הבורא לא כדי להראות לאנשים כדי שיחזיקו אתכם חסידים ויראי שמים ולא כדי שיכבדו אתכם בני האדם ולא כדי שיעלו אתכם לשום מעלה שבעולם שכך אמרו חכמים ז\"ל שלא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהיה עשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר טוב לעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא תעשו אלא מאהבה. ועוד אמרו אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד. ולא בשכר מצותיו. ואמר עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמה. ואל תעשה עטרה להתגדל בהם ולא קורדם לאכול מהם:",
            "בני, בואו וראו כמה גדול שכרו של אוהב את המקום שכן זכותו עומדת לעד אלפים דורות כענין שנאמר ועושה חסד לאלפים לאהבי ולשמרי מצותי. אי לאלפים שומע אני לאלפים שנה תלמוד לומר דור דורים לאין חקר ואין מספר לאהבי ולשמרי מצותי. אלו שנותנים נפשם על המצות מה לך יוצא להרוג על שמלת את בנך מה לך יוצא ליצלב על שאכלת את המצה מה לך לוקה מאה רצועות על שנטלת את הלולב. מה לך אתה נסקל על שאהבת להקדוש ברוך הוא. וכן הוא אומר אמרת אליו מה המכות האלה אשר בין ידיך ואמר אשר הוכתי בית מאהבי המכות האלה גרמו לי לאהוב לאבי שבשמים והוא שרבי אליהו א' אני כפרתם של ישראל בכל מושבותיהם שאין מלין ואין קורין ואין שונין ואין נכנסין לברית אלא מאהבת אביהם שבשמים ושנו חכמים במשנה כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה. ואי זו היא אהבה שהיא תלויה בדבר כגון אהבת בלעם בן בעור ובלק בן צפור מלך מואב. ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם כגון אברהם יצחק ויעקב להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. ומה היא האהבה שיאהב אדם את המקום וישמע בקולו וידבק באהבתו דיבוק יותר כענין שנאמר לשמוע בקולו ולדבקה בו. לכן בני הוו זהירין מאד באהבת המקום כמו שאתם נזהרים בחייכם לפי שהאדם נקרא עולם קטן. וכל מי שאינו אוהב את בוראו אהבה שלמה מאבד את נפשו וכאלו מאבד את כל העולם כולו. וכמו שחייב אדם לאהוב את בוראו כך חייב אדם לאהוב איש את חברו:",
            "בני, אהבו את נשותיכם כגופיכם כמו שתרצו שתאהבנה גם הן אתכם ותכבדו אותן במלבושים ובתכשיטין יותר מגופיכם כענין שנאמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. ותאהבו גם את בניכם ואחיכם וקרוביכם כענין שנאמר ומבשרך אל תתעלם ותאהבו גם את רעיכם ושכיניכם הטובים כי לפעמים יועילו לכם יותר מקרוביכם כענין שנאמר בכל עת אוהב הריע ואח לצרה יוולד. ואומר טוב שכן קרוב מאח רחוק:",
            "בני, התנהגו עם כל אדם במוסר הזה כי בדבר הזה תרבה עליכם אהבת בני אדם. כמו שאמר חכם אחד מי שרוצה להיות אהוב לבני אדם יתנהג עמם במוסר הטוב. שכשם שהנזק מביא את האדם לידי שנאה כך ההנאה מביאה לידי אהבה. ותאהבו התורה והמצות כענין שנאמר מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי. ותאהבו גם את העוסקים בתורה ובמצות ביותר כענין שנאמר אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני. אוהביה כתיב ויש אם למסורת כלומר אוהבי התורה והמצות ואמר כל מי שמעורב עם הבריות ונושא ונותן עם הבריות באמונה וביושר ובאהבה ובשלום. זורע האהבה בלבות האדם ומפיק ממנו כל רצונו ונאמר כי אדם אחד שאל את חברו שהיה אוהב אותו ביותר ואמר לו מדוע תאהבני ואני איני קרובך ולא שכנך והשיב לו בראותי אותך מעורב עם כל אדם ואינך מבזה הקטנים ממך במעלה ובשנים. וראיתך נוהג בדרכי הענוה והמוסר הטוב אז נקשרה אהבתך בלבי ואהבתיך אהבה שלמה. ואמר אין דבר שישיב האויב אוהב כענוה והמוסר הטוב לכן בני הוו זהירין באהבת הבורא ובאהבת כל הבריות להתרצות לכל אדם בדברים הנעימים והערבים ובמעשים טובים כדי שיאהבו אתכם בני אדם. ולא ישנאו אתכם כמו שאמרו חכמים ז\"ל מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך. ואם בני אדם ישנאו אתכם בידוע שתשנאו אותם. ועל הדבר הזה הזהירה התורה ואמרה לא תשנא את אחיך בלבבך. ואמר חכם אחד מי שזרע השנאה יקצור החרטה. ואמר חכם אחד אין ברעות כשנאת בני אדם. בין שנאת אנשים נכבדים בין שנאת אנשים נקלים כי פעמים שיחנק אדם הגדול בזבוב. ואם יש לכם שונאים ובקשתם להנקם מהם השתדלו להוסיף מעלות יתירות על מעלותיכם הטובים כמו שאמר חכם אחד כששאלו אותו במה יתנקם אדם משונאו, והשיב שיוסיף מעלה יתירה בעצמו. וצוה אריסטוטלוס לאלכסנדר המלך היותר שאני מצווה אותך ואזהירך עליו. שלא תשנא לשום אדם בעולם שברא האל כי ראש השכל אחר אמתת האל. הוא אהבת כל הממון רע וטוב והאלהים יצליחנו באהבתו כדי שנזכה ונירש שני המשיח וחיי העולם הבא כענין שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא:"
        ],
        "iii; On Fear of Heaven and Honoring Parents": [
            "<b>המעלה הג' מעלת יראת שמים ובכללה יש מורא וכבוד אב ואם</b>",
            "בני, בואו ולמדכם מעלת יראת שמים. דעו בני כי יראת שמים מעלה גבוה ומעלתה רם על כל שאר מעלות המדות החשובות, ומפני חשיבותה נתנה הקדוש ברוך הוא ברשות האדם והשליטו עליה, שכך אמרו חכמים ז\"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, שנאמר (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך. חביבה היא יראת שמים לפני המקום שהיא שקולה כנגד כל מצות התורה, שכל העוסק בתורה ובמצות לשם שמים מביאין אותו לחיי העולם הבא, כענין שנאמר (משלי יד, כז) יראת ה' מקור חיים לסור ממוקשי מות. ואומר (קהלת יב, יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, כלומר שמור ועשה את המצות ביראת שמים, ואם יעשה אדם כל המצות כולן שלא לשמן ושלא ביראת שמים, לא די שאינן עולין למצות, אלא שעולין לו לחובה, כענין שנאמר (תהלים נ, טז-יז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך, ואתה שנאת מוסר ותשלך דברי אחריך. ואמרו חכמים ז\"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ואיזו חכמה שתחלתה היתה לשם שמים, כגון חכמתו של ר\"ע, דאמר ר\"ע זו היתה תשמישי לפני חכמים, מצאתי הרוג אחד, ונטפלתי בו בשלשה תחומי שבת, עד שהבאתיו למקום קבורה, וכשבאתי והרציתי הדברים לפני חכמים אמרו לי, על כל פסיעה שפסעת מעלין עליך כאלו שפכת דמים. דנתי על עצמי קל וחומר ומה בשעה שנתכוונתי לזכות חטאתי לרבות מעטתי, אלו נתכוונתי למעט על אחת כמה וכמה. וכיון שהיתה תחלת תורתו לשם שמים לפיכך זכה ועלתה לידו. הרי כבר למדנו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת. כגון ר' עקיבא שהיתה תחלת תורתו ביראת שמים. וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת, כגון שאם אין תחלת תלמודו ביראת שמים, אין תלמודו מתקיים בידו, כגון תלמודו של אלישע בן אבויה שלא היתה תחלת תלמודו לשם שמים אלא על שראה אביו מעלת התורה למד לבנו תורה, אמרו עליו על אבויה שהיה מחשובי ירושלים, ובשעה שנולד לו אלישע זימן אבויה אביו את כל זקני ישראל שיסעדו אצלו, וזימן ביניהן רבי אליעזר ורבי יהושע, כיון שאכלו ושתו מהן מרקדין ומהן מזמרין. אמר רבי אליעזר לרבי יהושע, כל אלו עוסקין במלאכתן אף אנו נעסוק במלאכתנו, ישבו ונתעסקו בתורה וירדה האש והקיפה אותם, אמר להם אבויה באתם לשרוף את ביתי, אמרו לו לאו, אלא בדברי תורה אנו עוסקין ועיקר נתינתה באש נתנה, שנאמר (דברים ד, יא) וההר בוער באש, אמר הואיל וכך היא כבודה של תורה, אף אני איני מלמד לתינוק זה אלא תורה. ועל ידי שלא היתה לשם שמים לא עלתה בידו ונטרד מן העולם. וכן הוא אומר (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה', שכל חכמה שאין יראת שמים קודמת לפניה, אינה חכמה. ואמרו חכמים כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים, דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות, והחיצונות לא מסרו לו, שאין לו דרך ליכנס בפנים. שאלו את ר' יוחנן חכם וירא חטא מהו, אמר להן זה אומן וכלי אומנתו בידו. חכם ואין ירא חטא, אמר להן הרי זה אומן ואין כלי אומנתו בידו, ואמרו חכמים ז\"ל גדולה היא היראה ששני ספרים כתב שלמה ולא חתם בהם אלא ביראה, שכן חתם בקהלת (יב, יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא. וחתם במשלי (לא, ל) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. וכל מי שיש בו תורה ויראת שמים, הקדוש ברוך הוא והבריות מתהללין בו כענין שנאמר (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם תהלתו עומדת לעד. ולא עוד אלא שהבריות מתהללין בו ומכבדין אותו כענין שנאמר (תהלים קיב, ט) קרנו תרום בכבוד:",
            "בני, בואו וראו כמה גדולה מעלת יראת שמים, שהרי כל העולם כולו לא נבראו אלא בשביל יראת שמים, כענין שנאמר (קהלת ג, יד) ידעתי כי כל אשר עשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע והאלהים עשה שייראו מלפניו. ואמרו חכמים ז\"ל גדולה היא היראה שהעליונים והתחתונים לא נבראו אלא בשביל היראה, שנאמר (קהלת יב, יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמו כי זה כל האדם. ואמרו חכמים ז\"ל כל מי שיש בו יראת שמים, שקול כנגד כל העולם כולו שנאמר כי זה כל האדם, כלומר כי זה האיש שקול כנגד כל בני אדם. חביבה היא היראה שהיא מביאה את האדם לעבודת המקום, ולידי קיום המצות כענין שנאמר (דברים יג, ה) אחרי ה' אלהיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצותיו תשמורו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון, ולא עוד שכל מי שהוא ירא שמים, משביעו לעולם הבא מטוב הצפון בבית גנזיו, כענין שנאמר (תהלים לא, כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ולא עוד אלא שהבריות מתייראין ממנו, כענין שנאמר (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. שכשם שהוא ירא מן המקום, כך הקדוש ברוך הוא מטיל אימתו על הבריות ויראין מפניו. גדולה היא יראת שמים, שהיא עומדת לו לאדם בעולם הזה ולעולם הבא, כענין שנאמר (תהלים יט, י) יראת ה' טהורה עומדת לעד:",
            "בני, בואו וראו חבתה של יראת שמים כענין שנאמר (תהלים קיב, א) אשרי איש ירא את ה' ובמצותיו חפץ מאד, שכל מי שכתוב בו אשרי מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ולפיכך חתם משה רבינו עליו השלום בברכותיהם של ישראל באשריך, כענין שנאמר (דברים לג, כט) אשריך ישראל מי כמוך. נתקבצו כל ישראל אצל משה רבינו עליו השלום ואמרו משה רבינו אמור לנו מה עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לנו לעתיד לבא. אמר להם איני יודע מה אומר לכם, אשריכם ישראל מה מתוקן לכם, משלו חכמים באגדה למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שמסר בנו לפדגוג, והיה מחזרו מראה אותו ואומר לו כל האילנות הללו שלך הן, כל המדינות שלך הן, כל הארצות שלך הן, משיגע הרבה אומר איני יודע מה אומר לך, אשריך מה מתוקן לך. כך (תהלים לא, כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. גדולה יראת שמים שלא די שהוא בעצמו עומד לבטח כאילו עומד במגדל עוז ואינו ירא מכל בריה, אלא שהוא מחסה אפילו לבניו, שנאמר (משלי יד, כו) ביראת ה' מבטח עז ולבניו יהיה מחסה. ולא עוד אלא שהוא זוכה ויוצאין ממנו בנים מהוגנים גיבורים בתורה ובמצות, כענין שנאמר (תהלים קיב, א-ב) אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד. וכתיב בתריה גבור בארץ יהיה זרעו. ואמרו חז\"ל עד שלא יחטא אין נותנין לו אימה ויראה, משהוא חטא נותנין עליו אימה ויראה. עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדיבור ועומד על רגליו ויכול לעמוד בו. ומשחטא היה שומע את קולו ומתחבא שנאמר(בראשית ג, ח) ויתחבא האדם ואשתו. עד שלא חטאו ישראל (שמות כד, יז) ומראה כבוד ה' כאש אכלת, ואמרו חז\"ל שבע מחיצות של אש היו בוססות זו בזו והיו ישראל רואין ולא היו יראין ולא היו מתפחדין, וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל, שנאמר (שמות לד, ל) וייראו מגשת אליו. עד שלא חטא שלמה היה רודה בשדים ובשדות, דכתיב (קהלת ב, ח) עשיתי לי שרים ושרות ותענגות בני אדם שדה ושדות. עשיתי לי שרים ושרות משוררים זכרים ומשוררות נקבות. ותענוגות בני אדם פדובטא. שדה ושדות שידה ושדתין. וכיון שחטא הביא ששים גבורים שהיו משמרין את מטתו, שנאמר (שיר השירים ג, ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה, שהיה מתפחד מן הרוחות לכן נאמר (משלי יד, כו) ביראת ה' מבטח עז, שכל מי שיש בו יראת שמים אין עליו יראה אחרת, אלא יש לו יראה מוטלת על הבריות ואפילו על המזיקין, כענין שנאמר (בראשית ט, ב) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ, לרבות את המזיקין, ואמרו חכמים אין בית רובע בחללו של עולם, שאין בו תשעה קבין של מזיקין. והאדם הולך ופושט אצבעו לתוך עינו של מזיק והאלהים משמרו. ובשעה שהאדם רוצה לילך בשוק קהל של מלאכים ושל מזיקין לפניו והן מכריזין ואומרים תנו מקום לאיקונין של אלהים כמין פורמא יש בפני המזיקין כגון החמורים הללו של טוחנין, וכשעונותיו של אדם גורמין הכיסוי שבפניהם הוא מתגלה ומביט באדם ופניו משתנות, שנאמר (איוב יד, כ) משנה פניו ותשלחהו, והוא נשטם לפיכך נמסרו לו המלאכים לשומרו. כלום יש מגדל עוז גדול מזה, וכל התולה בטחונו בהקדוש ברוך הוא מתוך יראה הקדוש ברוך הוא מגין עליו לעולם הזה ולעולם הבא, כענין שנאמר (תהלים קטו, יא) יראי ה' בטחו בה' עזרם ומגנם הוא, עזרם בעולם הזה ומגנם בעולם הבא. שהוא מגין עליהם מפני מדת הדין, ולא עוד אלא שמוסיף ימים שנאמר (משלי י, כז) יראת ה' תוסיף ימים. תדע שכל מקום שיש יראת שמים, שם חיים מצוי, כענין שנאמר (משלי יט, כג) יראת ה' לחיים, ומהו היראה? שיהיה האדם רואה את המקום כנגדו תמיד בכל שעה ובכל רגע, ויהיה נכנע לפניו בכל מדות הכנעה והעבדות כעבד העומד לפני רבו, וירא וחרד מפניו שמא ישגה בעבודתו, או שמא לא יתרצה רבו אליו, ומתוך כך ניתן אל לבו להרצות לפניו במעשיו ובכל ענייניו, וכל מה שהוא עושה בחרדת הלב כדי שלא ימצא אחריו משגה או דבר מכוער. כך צריך לו לאדם ליתן יראתו של הקדוש ברוך הוא על פניו תמיד וכשהוא עוסק בתורה ובמצות יעשה אותם מן הלב, ויהיה חרד בעשייתן שמא יולד לו בהן דבר ממפסידי המצות, כגון הגאוה והגסות והתפארות בני אדם והסח הדעת ודומיהן, לפי שאינו ירא מן המצות אלא ממי שצוה עליהן. ומאותות היראה שיהיה האדם נבון ומשכיל כענין שנאמר (משלי יד, טז) חכם ירא וסר מרע. ואמרו חכמים ז\"ל אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה. ושיהיה עניו ושפל ברך כענין שנאמר (משלי כב, ד) עקב ענוה יראת ה', כלומר בשביל הענוה שיש בו, מביאתו ליראת ה', ושיהיה חנו נטוי על הבריות שכך אמרו חכמים ז\"ל כל אדם שיש לו חן בידוע שירא שמים הוא, שנאמר (תהלים קג, יז) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. ושיהיו דבריו נשמעים כענין שנאמר (קהלת יב, יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, וישנא את הרע, ואינו מתגאה בעצמו, ופיו ולבו שוין, כענין שנאמר (משלי ח, יג) יראת ה' שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפכות שנאתי. הלא תראו בני, כמה פעמים הזהיר הקדוש ברוך הוא על היראה מתוך חשיבותה ומעלתה, כענין שנאמר (דברים ו, יג) את ה' אלהיך תירא, (ויקרא יט, יד) ויראת מאלהיך, (דברים כח, נח) ליראה את ה' הנכבד והנורא הזה. וראוי לכל ירא שמים, שלא יירא מן האנשים להוכיחם אם יראה אותם שנוהגים שלא כשורה. כי דבר זה נגד יראת שמים, כמו שאמר חכם אחד ראוי למחזיק בחכמה ובצדק, שלא ירא מבני אדם. ואמר חכם אחד, הצדיקים אינם יראים כי אם האלהים לבדו, אך לירא מפני חכמים ותלמידיהם מפני מעלת התורה, דבר זה ראוי והגון וחייב אדם לכבדם ולירא מפניהם שכך אמרו חכמים ז\"ל (דברים ו, יג) את ה' אלהיך תירא, לרבות תלמידי חכמים. אשריהן יראי שמים ההולכים בדרכי האל ונהנין מיגיעתם, אשריהן בעולם הזה, וטוב להן לעולם הבא, כענין שנאמר (תהלים קכח, א-ב) אשרי כל ירא ה' ההלך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. לכן בני הוו זהירין במעלת המדה הזאת, כדי שתזכו לעושר ולכבוד ולחיים בעולם הזה, ולעולם הבא. כענין שנאמר (משלי כב, ד) עקב ענוה יראת ה' עשר וכבוד וחיים. ואלהינו ברחמיו יתן יראתו על פנינו לבלתי נחטא:",
            "בני, כשם שחייב אדם לירא ולכבד למקום ברוך הוא כך אדם חייב לירא ולכבד את אביו ואת אמו. כענין שנאמר כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך. ואומר איש אמו ואביו תיראו. וכל מי שמכבד את אביו ואת אמו וירא מפניהם מעלין עליו כאילו ירא ומתפחד ומכבד להקדוש ברוך הוא. תדע לך שכן הוא שהרי שלשתן שותפין בו שכך אמרו ז\"ל שלשה שותפין יש בו באדם הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו אביו מזריע לובן שממנו עצמות וגידים וצפורנים ולובן שבעינים ומוח. אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושער ושחור שבעין. והקדוש ברוך הוא יתברך נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראות העין ושמיעת האוזן ודיבור שפתים והילוך רגלים דעה ובינה והשכל הלכך שלשתן שותפין בו. ואי אפשר לו לאדם לירא ולכבד אביו ואמו שלא יהא ירא ומכבד חלקו של מקום. ואמרו חכמים ז\"ל אי זו היא מורא ואי זו היא כיבוד, מורא לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו. ואי זו היא כיבוד, מאכיל ומשקה מרחיץ וסך מלביש ומנעיל מכניס ומוציא ועוד אמרו חז\"ל גדול כבוד אב ואם שהעדיפן יותר מכבודו דאלו בכבודו כתיב כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך כיצד אתה מכבדו מפריש לקט שכחה ופיאה מעשר ראשון ומעשר שני ומעשר עני חלת עיסה מאכיל רעבים ומשקה צמאים, ואם יש לך הון אתה חייב בכלם. אבל כשאתה בא אצל כיבוד אב ואם מה הכתוב אומר כבד את אביך ואת אמך. אפילו הוא מחזר על הפתחים. ואחד האיש ואחד האשה מצווין בכך אלא שהאיש ספוק בידו לעשות והאשה אין ספוק בידה לעשות מפני שרשות בעלה עליה. הלכך נתאלמנה או נתגרשה הרי ספוק בידה לעשות וחייבת. ושמא יאמר אדם מכיון שחייב אני להאכיל ולהשקות ולהלביש ולהנעיל את אבי ואת אמי מותר לי לילך ולגנוב ולגזול כדי ליתן לתוך פיהם של אבי ושל אמי ולהלבישן ולהנעילן כדי לקיים מצות כיבוד אב ואם, כך אמרו חכמים ז\"ל יש מאכיל לאביו פטומות ופסיוני ויורש גהינם ויש משעבדו ברחים ויורש גן עדן. אמרו שאדם אחד היה רגיל להאכיל לאביו תרנגולות פטומות ופסיוני אמר לו אביו בני מאין לך אלו הענינים והשיב לו בנו אי זקן אכול ולעוס כדרך שהכלבים אוכלין ולועסין כלומר מדוע אתה שואל אותי מאין לי הענינים לא די לך מה שאתה אוכל אלא שאתה שואל מאין, הרי זה יורש גהינם גם על מה שהתריס כנגד אביו והשיב לו דרך בזיון. ויש משעבדו בריחים ויורש גן עדן, כיצד, אמרו שאדם אחד היה טוחן בריחים. פעם אחת בא מצות המלך על הטוחנין, אמר לו בנו לאביו אבא תעמוד ותטחון במקומי ואני אלך תחתיך במצות המלך שאילו היית הולך לשם והיית חוזא מוכה ולוקה לא היה טוב, מוטב שאחזור לוקה ומוכה אני ולא אתה. נמצא משעבדו בריחים ויורש גן עדן מפני שחשש לכבוד אביו.",
            "ומפני מה הקדים בכיבוד אב לאם, כענין שנאמר איש אמו ואביו תיראו לפי שגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הכתוב כבוד אב לכיבוד אם. וגלוי וידוע שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הכתוב מוראת אם למוראת אב. אמור מעתה שניהם שקולים כאחד. ואם אומר אב לבנו השקיני מים ואמו אמרה לו השקיני מים יעשה כבוד אביו תחלה שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו:",
            "בני, בואו וראו כמה גדול כבוד אב ואם שכל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו זוכה ונוחל חיי העולם הזה וחיי העולם הבא כענין שנאמר כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה. ולא עוד אלא כל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אין חטא בא על ידו, דתנא דבי אליהו זכור את יום השבת לקדשו כבד את אביך ואת אמך, וכי מה ענין זה אצל זה, אלא ללמדך שכל זמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אין חטא בא על ידו, שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו. ואם אין אדם מכבד את אביו ואת אמו גזרות קשות באות עליו. כענין שנאמר (ישעיהו כט, יג) ויאמר ה' יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני. ותנא דבי אליהו כבד ולא תרצח, מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שאם יש לו לאדם מזונות הרבה בתוך ביתו ואינו מהנה אביו ואמו לעת זקנתן כאלו הוא רוצח לפני המקום כל ימיו לכך נאמר כבד את אביך ואת אמך ולא תרצח. כבד ולא תנאף מה ענין זה אצל זה, ללמדך שאם נשא אדם אשה והרי היא אינה מכבד את אביו ואת אמו לעת זקנתן כאלו הוא נואף כל ימיו לכך נאמר כבד ולא תנאף. כבד ולא תגנוב מה ענין זה אצל זה, ללמדך שאם יש לאדם בנים ובנות בתוך ביתו ואין מכבד את אביו ואת אמו לעת זקנתן כאלו גונב נפשות כל ימיו לפני המקום, לכך נאמר כבד ולא תגנוב. כבד ולא תענה מה ענין זה אצל זה, שאם יש לאדם נכסים הרבה בתוך ביתו ואינו מהנה אביו ואמו לעת זקנתן כאלו מעיד עדות שקר כל ימיו לפני המקום, לכך נאמר כבד ולא תענה כבד ולא תרצח כבד ולא תנאף כבד ולא תגנוב כבד ולא תענה ברעך עד שקר. ובזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו למה הוא דומה, למלך שבא בן אוהבו ואומר לו מאין אתה בא אומר לו מבית אבי ואמי. אמר לו אביך ואמך למה הן דומין אמר לו הן נפטרו בשלום לבית עולמן אמר לו בני ברוך תהיה תהא לך קורת רוח בעולם שנתת מנוחה לאביך ולאמך לבית עולמן. עכשיו בא וראה גנזים טובים שגנזו לך אצלי שנאמר והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך והלכת בדרכיו, בדרכי שמים, מה דרכי שמים רחום וחנון על הרשעים ומקבלן בתשובה, כך אתם תהיו רחמנים זה על זה ובזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו לעת זקנתן כך הוא מפורש בקבלה ע\"י ישעיה בן אמוץ הנביא הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כיצד יש לו לאדם מזונות הרבה בתוך ביתו וביקש לעשות מהן צדקה כדי שיפרנס את אחרים כיצד יעשה יפרנס את אביו ואת אמו תחלה ואם הותיר יפרנס את אחיו ואת אחותו ואם הותיר יפרנס את בני ביתו מכאן ואילך ירבה צדקה בישראל. ועניים מרודים תביא ביתך, כיצד יעשה? בזמן שאדם אוכל משלו לבו מתיישב עליו, משל אחרים לבו מתמרמר עליו ואפילו אם הוא אוכל משל בנו או משל בתו לבו מתמרמר. ואין צריך לומר משל אחרים. אשרי אדם שיש לו מזונות הרבה ובאין עבדיו ובני ביתו ונהנין ממנו על שלחנו עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. (ישעיהו נח, ז) כי תראה ערום וכסיתו. כשם שהקדוש ברוך הוא יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעלמי עולמים ראה את האדם הראשון ערום ולא המתין לו שעה אחד עד שהלבישו מיד שאמר ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, כך לא יראה אדם את אביו ואת אמו בבגדים בלויים ויחזיר פניו אלא ילביש אותם בבגדים נאים. לובש אדם בה' מנה, ילביש אביו ואמו בי' מנה. לובש אדם בי' מנה, ילביש אביו ואמו בט\"ו מנה. גדולה מצות כיבוד אב ואם שמאריכין ימיו ושנותיו של אדם ומטיבין לו ונוחל חיי העולם הזה וחיי העולם הבא. וכשם שמתן שכרה מרובה כך עונשה מרובה שכך אמרו חז\"ל באגדה מאי דכתיב עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלו בני נשר. עין שהלעיגה לכיבוד אב ואם ותבוז לקהת אם קרינא ביה לקחת בחי\"ת. כלומר שנבזים בעיניו מצות לא תקח האם על הבנים יקרוה עורבי נחל ויאכלו בני נשר. דין נקיר ודין אכיל אמר הקדוש ברוך הוא יבוא עורב שהוא אכזרי וינקר את העין ואל יהנה ממנה ויבא נשר שהוא רחמני ויאכלנה ויהנה ממנה:",
            "בני, בואו וראו כמה גדול מצות כיבוד אב ואם לפני המקום ששקל כיבודם לכיבודו ומוראן למוראו וקללתן לקללתו נאמר כאן כבד את אביך ואת אמך ובהקדוש ברוך הוא כתיב כבד את ה' מהונך הקיש כיבודן לכיבודו של מקום נאמר כאן איש אמו ואביו תיראו ונאמר את ה' אלהיך תירא הקיש מוראן למוראו של מקום. נאמר כאן מקלל אביו ואמו ובהקדוש ברוך הוא איש כי יקלל אלהיו אבל בהקדוש ברוך הוא לא נאמר ומכה שאי אפשר לומר הכאה כלפי מעלה כדרך שאמר ומכה אביו ואמו. ובזמן שאדם מכה את אביו ואת אמו מה הקדוש ברוך הוא אומר כביכול יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם שאילו דרתי ביניהן ציערוני עמהן ולא היו חוששין בי יותר מהן. צאו וראו כמה חביבה מצות כיבוד אב ואם לפני המקום שכך אמרו חז\"ל: אבא אמר השקני מים ויש מצות אחרות לעשות ואפשר לעשות אותן המצות ע\"י אחרים יעשו אותן המצות ע\"י אחרים והוא יתעסק בכבוד אביו ואמו. וכן תנא דבי אליהו אל יאמר אדם בעצמו הואיל ואבי שבשמים הקדימני תחלה אלך ואעשה רצון אבי שבשמים ואניח רצון אבי ואמי. לכך נאמר כבד את אביך ואת אמך כבד את ה' מהונך. שכיון שאפשר לעשותה על ידי אחרים תיעשה על ידי אחרים ויתעסק הוא בכבוד אביו ואמו. יכול אפילו אמרו לו אביו ואמו לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה יהא שומע להן, תלמוד לומר איש אביו ואמו תיראו ואת שבתותי תשמרו, אתה והם חייבים בכבודי.",
            "שאלו תלמידיו את ר\"א עד היכן כיבוד אב ואם. אמר להן צאו וראו מדמה בן נתינה שהיתה אמו חסרה דעת והיתה מטפחתו בין חביריו ולא אמר לה כלום אלא דייך אמי. אמר רבן שמעון בן גמליאל לא כבדה בריה את אבותיו יותר ממני ומצאתי שכיבד עשו לאביו יותר ממני. אני שמשתי את אבי ואמי בכלים כעורים וכשיצאתי ולשוק בכלים נאים, ועשו הרשע שמש את אביו בבגדי מלכות שנאמר ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות אשר אתה בבית ואין חמודות אלא בגדי מלכות, וכשיוצא לשוק בכלים מכוערים. אמרו חז\"ל אף כשבאו בני עשו לעשות מלחמה עם ישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אמור להן לישראל אין אתם יכולים להזדווג בהם עד עכשיו מתבקש להן שכר הכיבוד שכיבד אביהם של אלו הקבורים בהר שנאמר רב לכם סוב את ההר הזה. ועוד אמרו מי אחר כבודו של יעקב אבינו בעולם הזה כיבוד שכיבד עשו את אביו. גדולה מצות כיבוד אב ואם שהוא אוכל הפירות בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא שכך אמרו רז\"ל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כולם:",
            "בני, בואו וראו כמה חביבה מצות כיבוד אב ואם לפני המקום שכן צוה עליהם קודם מתן תורה כענין שנאמר כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ה' אלהיך ואחז\"ל כאשר צוך במרה. ה' זו מדת רחמים, אלהיך זו מדת הדין שאם אתה מרחם על אביך ועל אמך לעת זקנתן הקדוש ברוך הוא מתמלא עליך רחמים. ואם אין אתה מרחם עליהם הרי הוא מדקדק עמך במדת הדין וכל מי שמכה את אביו ואת אמו חייב מיתה שנאמר ומכה אביו ואמו מות יומת. וכן המקללם חייב מיתה שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת וכל המקללם אחר מיתתם חייב מיתה שהרי שינה עליו הכתוב שנאמר איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת וכל המקללם אחר מיתתם חייב מיתה שהרי שינה עליו הכתוב שנאמר איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת אין לי אלא בחיים, לאחר מיתה מנין, תלמוד לומר אביו ואמו קלל דמיו בו לרבות לאחר מיתה.",
            "ומן הכיבוד שיהיה אדם נוהג כשורה בכל דרכיו ובכל עניניו וישתדל לעשות מעשים טובים ונאים כדי שיהיה מרוצה לשמים ולבריות כדי שיהיה שמו של אביו נזכר עליו לטובה ולברכה שיהיו הבריות אומרות עליו אשריהן אביו ואמו של פלוני שכך גידל גידולים טובים, ברוך שזה ילד ברוך שזה גידל ברוך רבו שלמדו תורה ועליו הכתוב אומר זכר צדיק לברכה. וכשם שחייב אדם לכבד את אביו ואת אמו בחייהן כך חייב לכבדן אחרי מיתתן שכך אמרו חז\"ל מכבדו בחייו מכבדו במותו בחייו כיצד, הנשלח בדבר אביו למקום אל יאמר שלחוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי מהרוני בשביל עצמי אלא שלחוני פטרוני מהרוני בשביל אבא. ועוד אמרו הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה לא יאמר לו עברת על דברי תורה, אלא אומר לו אבא מקרא כתוב בתורה כך הוא.",
            "במותו כיצד מכבדן, היה אומר דבר שמועה מפי אלא יאמר כך אמר אבא, אלא כך אמר אבא מורי הריני כפרת משכבו. והני מילי בתוך י\"ב חודש אומר הריני כפרת נפשו אבל לאחר י\"ב חודש אומר זכרונו לחיי העולם הבא. ואמרו עוד המכבד את אביו ואת אמו במיתתן שכרו יותר כאלו כבדן בחייהן שהמכבדן בחייהן אינו מכבדן אלא מיראה והמכבדן במיתתן אינו מכבדן אלא לשם שמים. לכן בני הוו זהירין במעלת המדה הזאת כדי שתירשו חיי העולם הזה ותנחלו חיי העולם הבא. ה' יצליחנו בה ברחמיו הרבים:"
        ],
        "iv; On Torah Study and Fulfilment of the Mitzvot": [
            "<b>המעלה הרביעית – מעלת התורה וקיום המצות</b>",
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת התורה וקיום המצות. דעו בני כי מעלת התורה מעלה גדולה וחשובה עד מאד ומתוך חשיבותה ומעלתה קדמה הקדוש ברוך הוא לעולם אלפים שנה כענין שנאמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום וגו' ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנים כענין שנאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול וגו'. ובתורה נתייעץ הקדוש ברוך הוא בבריאת העולם כענין שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה ואמרו חז\"ל חביבים היו ישראל שנתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו חביבין היו ישראל לפני המקום שנתן להם את התורה שהיא סם חיים ורפואה להם כענין שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. ולא עוד אלא שהיא יקרה וחשובה מכל כסף וזהב שבעולם שנאמר יקרה היא מפנינים וגו'. גדולה מעלת התורה וקיום המצות שהאדם קונה בהם חיי העולם הזה והעולם הבא כענין שנאמר מכל משמר נצור לבך וגו' שיהא אדם מתכוין לעשות כל מצוה הבאה לידו בין קלה בין חמורה ואל יבזה בעיניו המצוה קלה לפי שאינו יודע מתן שכרן של מצות שעל כל מצוה ומצוה קונה חיי העולם הבא ואמרו חז\"ל הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה. שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה וכן הוא אומר (תהלים טז, יא) אורח חיים פן תפלס אמר הקדוש ברוך הוא לא תהא יושב ומשקל מצותיה של תורה שלא תהא אומר מצוה זו שכרה מרובה אני מקיימה מצוה זו שכרה מעוטה איני מקיימה מפני שהיא קלה לפיכך לא גילה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של מצות כדי שיעשו כל המצות בשוה. נעו מעגלותיה ולא תדע מטולטלין הן אסטרטותא של תורה, ולא תדע, אתה אינך יודע מתן שכרן של מצות אבל הקדוש ברוך הוא יודע וגלוי לפניו ונאמן לשלם שכרו, וכן הוא אומר פלס ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס. ואמרו חז\"ל באגדה לא דבר הכתוב אלא כנגד יום הדין שהקדוש ברוך הוא יושב ומשקל במעשיהן של בריות הכל באמת הכל במשפט הכל בצדק משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו פרדס ובנה בתוכו מגדל גבוה ועשה בתוכו גנה והשכיר פועלים והכניסן לתוכו ופקדן שיהיו עוסקין במלאכתן עלה המלך לראש המגדל והוא היה רואה אותן והן לא היו רואין אותו כענין שנאמר וה' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ. לפנות היום בא המלך וישב עליהן בדין אמר המלך יבאו המעדרין ויטלו שכרן המכסחין ויטלו שכרן מלקטי צרורות ויטלו שכרן נשתיירו בהן אנשים שלא נתעסקו במלאכת הפרדס. אמר המלך אלו לא היו עוסקין במלאכתי מה היו עושין. אמרו לו היו מפנין בתים מלאים לתוך רקנין. אמר להם המלך אלו שלא עסקו במלאכתן יצאו להריגה על שמרדו בדברי מלכות. כך הקדוש ברוך הוא ברא את והוא פרדס ונתן בתוכה בני אדם ופקדן שיהיו עוסקין בתורה ובמצות ובמעשים טובים והשרה שכינתו בשמים והוא יושב עליהן למעלה והוא רואה אותן והן אינן רואין אותו לעתיד לבוא הוא יושב עליהן בדין ואמר כל מי שעסק בזה יבוא ויטול שכרו. איה סופר אלו מלמדי תינוקות יבואו ויטלו שכרן. איה שוקל אלו ששוקלין את המצות קלות וחמורות בשוה שנזהרין בקלות כמו שנזהרין בחמורות יבואו ויטלו שכרן לפיכך צריך לו לאדם להזהר בכל המצות בין קלות בין חמורות לעשות כל מצוה הבאה לידו ראשונה בין קלה בין חמורה ואל יאמר אמתין ואעשה החמורה שמא לא תעלה לידו. ולמה לא נתפרש מתן שכרן של מצות שלא יאמר אדם כל העוסק במצוה זו זוכה להתעשר אלך ואעסק בה ואתעשר. וכן אם מבקש בנים ושכרה של מצוה זו היא אלך ואתעסק כדי שיהיו לי בנים וכן בשאר כל המצות ונמצא עושין את המצות שלא לשם שמים. ועוד למה לא גלה מתן שכרן של מצות שלא יהא אדם הולך ועושה המצות שמתן שכרן מרובה ויניח השאר ונמצאו קצת המצות בטלות. תדע שכן הוא שמצוה חמורה מן החמורות שבתורה והיא מצות כבוד אב ואם כתיב כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך וגו'. ונקראת חמורה מן החמורות מפני שהוקשו כבודן לכבוד המקום. ובקלה שבקלות כתיב שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים. ולמה קורא אותה קלה שבקלות שאפילו חסרון כיס אין בה הרי כבר למדת שכרן של מצות שהוקשו כולן כאחת. לפיכך יזהר אדם בכולן בין קלות בין חמורות שכל אחד ואחת מביאתו לחיי העולם הבא. כענין שנאמר כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם. מהו כל המצות שיהיו כל מצותיה של תורה חשובין בעיניך כמצוה אחת שקולות זו כזו שתהא זריז לעשות מצוה קלה כמצוה חמורה. תשמרון לעשות שיהא אדם לומד על מנת לעשות. למען תחיון לעולם שכולו חיים. אשריהן עמלי תורה ומקיימי המצות שאפילו המצות שנתן הקדוש ברוך הוא להנאתן של בריות מקבלין עליהן שכר גדול צא ולמד ממה שכתוב בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. ואמרו חז\"ל באגדה מאני של בשר ודם אנו יודעין מהו אני של מקום. יוסף בשעה שמלך על המצרים היה מתיירא מהם אמר לו פרעה אני פרעה מפני מה אתה ירא אני הוא שהמלכתיך מי שיש לו ראש ידבר כנגדך שנאמר ויאמר פרעה את יוסף אני פרעה. מה עשה אותו אני ליוסף? שמלך שמונים שנה. כשיבא הקדוש ברוך הוא ליתן שכר של כל מצוה ומצוה שכתוב בה אני ה' על אחת כמה וכמה. גדול קיום המצות שכל המקיים את המצות קונה לו חיי העולם הזה והעולם הבא כענין שנאמר ושמרתם את מצותי ואת חקותי ועשיתם אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ב' וחי בהם בעולם הזה ואני נאמן לשלם שכר טוב בעולם הבא כביכו\"ל אני ערב בדבר שאתם זוכין בה לחיי העולם הבא:",
            "בני, אם התחלתם במצוה השתדלו לגומרה ואל תתרשלו בה שכל המתחיל במצוה ואינו גומרה אינה נקראת על שמו אלא על שם של גומרה כענין שנאמר ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם. וכי ישראל העלום? והלא משה רבנו עליו השלום העלם שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף וגו' אלא מכיון שנגזר על משה שלא ליכנס לארץ ואלו נטפלנו בהן נקראת על שמן ואמרו חז\"ל כל מי שהוא מתחיל במצוה ואינו גומרה סוף שהוא קובר את אשתו ובניו. ממי אתה למד, מיהודה שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו' היה לנו להוליכו בכתיפו לאביו. ומנלן שגרם מיתה לאשתו שנאמר ותמת בת שוע אשת יהודה וגו'. וכל העוסק בתורה ובמצות לשמן אין חטא בא על ידו כענין שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע. ומעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית. שמע שיש זונה בכרכי הים ונוטלת ת' זוז בשכרה ושגר לה ת' זוז וקבעה לו זמן. כיון שהגיע לו זמן בא וישב לו על פתח ביתה נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו האיש שקבעת לו זמן הרי הוא יושב על פתח הבית אמרה לה יכנס כיון שנכנס הציעה לו שבע מטות של כסף ועליונה של זהב כיון שהגיע לאותו מעשה ובא לפשוט את בגדיו באו ארבע ציציות וטפחו לו על פניו ונדמו לו כארבע כתי עדים מיד נשמט וישב לו על גבי קרקע אף היא נשמטה וישבה לה על גבי קרקע. אמרה לו גפה של רומי איני מניחתך עד שתאמר לי מום שראית בי אמר לה העבודה לא ראיתי בך מום אלא שאין כיופיך בכל העולם כלו. אלא מצוה קלה צונו ה' אלהינו וציצית שמה וכתוב בה שני פעמים אני ה' אלהיכם. אני ה' נאמן ליפרע ואני ה' נאמן לשלם שכר. אמרה לו העבודה איני מניחתך עד שתכתוב לי שמך ושם עירך ושם רבך ושם מדרשך שאתה למד תורה. עמדה ובזבזה את כל ממונה שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה ובאתה ועמדה לפני [בית] מדרשו של ר' חייא אמרה לו רבי גיירני אמר לה שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים הוציאה לו הכתב שבידה אמר לו עמוד זכה במקחך. אמרו אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר זהו מתן שכרו בעולם הזה אבל לעולם הבא איני יודע כמה. עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו.",
            "הלא תראו בני שמצות ציצית היא ממצות קלות שבתורה שאין בה לא מיתה ולא כרת ולא מלקות אלא מצות עשה בלבד היא ומפני שהיה זהיר בה הצילתו מעברה חמורה ולא עוד אלא שמביאתו לחיי העולם הבא. הזהיר וזריז בשאר מצות חמורות שבתורה על אחת כמה וכמה שמטיבין לו בעולם הזה ומצילין אותו מדינה של גיהנם אמרו חכמים ז\"ל כל העושה מצוה אחת כמאמרה אין מבשרין אותו בשורות רעות. ומה טעם שומר מצוה לא ידע דבר רע. ולא עוד אלא אפילו הקדוש ב\"ה גוזר גזירה ומבטל בעבורו שנאמר באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה. וכתיב בתריה שומר מצוה וגומר:",
            "בני, הוו זהירין מאד בתורה ובמצות ובמעשים טובים לפי שבשעת פטירתו של אדם אין מלווין לו לאדם אלא תורה ומעשים טובים בלבד. שכך אמרו חכמים ז\"ל באגדה שלשה אוהבים יש לו לאדם בחייו ואלו הן בניו ובני ביתו וממונו ומעשיו הטובים בשעת פטירתו מן העולם מכניס אדם בניו ובני ביתו ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני מדין המות הרע הזה והן אומרים לו לא שמעת שאין שלטון ביום המות לא כך כתיב אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו. והוא מכניס את ממונו ואומר לו בבקשה ממך הוציאני מדין המות הרע הזה והוא אומר לו לא שמעת לא יועיל הון ביום עברה וגו'. והוא מכניס מעשיו הטובים ואומר להם בבקשה מכם בואו והצילוני מדין המות הרע הזה. והן אומרים לו עד שלא תלך הרי אנו מקדימין שנאמר והלך לפניך צדקך ואמרו חכמים ז\"ל מאי דכתיב כי לוית חן הם לראשך כל מקום שתלך מצות מלוות אותך שנאמר כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך. עשית לו דלת מצות מזוזה מלווה אותך שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך. אם לבשת כלים חדשים מצוה מלווה אותך שנאמר לא תלבש שעטנז ואם הלכת לגלח מצוה מלווה אותך שנאמר לא תקיפו וגומר. וכן בחרישה וכן בזריעה וכן בכל דבר ודבר אמר הקדוש ברוך הוא אפילו לא היית עוסק בדבר אלא מהלך בדרך מצוה מלווה אותך שנאמר כי יקרא קן צפור לפניך בדרך. וכן הוא אומר כי חיים הם למוצאיהם. בכל דבר שחיי אדם תלויין אתה מוצא בהן מצות קבועות ולכל בשרו מרפא שכל אבריו של אדם מצות קבועות בהן. שכך אמרו חכמים ז\"ל באגדה רמ\"ח מצות עשה יש בתורה כנגד רמ\"ח אברים שבאדם ובכל יום ויום אבריו צווחין על האדם עשה המצות הללו כדי שתהא חיים וארכא לאיברך ושס\"ה ממצות לא תעשה כנגד ימות החמה שבכל יום ויום משעה שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת צווחת ואומרת לאדם גוזר אני עליך במי שהגיע ימיך ליום הזה שלא תעבר בי עבירה זו ואל תכריע אותי ואת כל העולם כולו לכף חובה:",
            "בני, אם באת מצוה לידכם אל תחמצוה אלא עשו אותה מיד בהשתדלות בלי רישול כענין שנאמר ושמרתם את המצות אל תיקרי המצות אלא המצוות שכשם שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באת מצוה לידך עשה מיד. ואמרו חכמים ז\"ל לעולם יקדים אדם לדבר מצוה שמתוך שהקדימה בכירה לצעירה לילה אחת קדמתה ארבעה דורות לישראל שקדמה רות המואביה לנעמה העמונית ארבעה דורות:",
            "בני, הוו זהירין וזריזין במצות שמצוה גוררת מצוה צאו וראו מה שכתוב בשלוח הקן דכתיב כי יקרא קן צפור וגו' שלח תשלח וגו'. מה כתיב בתריה כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך וגו'. תזכה לבנות בית ולעשות מעקה עשה אדם מעקה לביתו מה כתיב בתריה לא תזרע כרמך כלאים שדך לא תזרע כלאים שזוכה לשדה וכרם קיים מצות כלאים מה כתיב בתריה לא תחרוש בשור ובחמור וגו'. קיים לא תחרוש מה כתיב בתריה לא תלבש שעטנז שזוכה לבגדים. קיים כלאי בגדים מה כתיב בתריה גדילים שזוכה למצות ציצית. קיים מצות ציצית מה כתיב בתריה כי יקח איש אשה חדשה שזוכה לאשה ולבנים. ואמרו חכמים ז\"ל הוי נרתע מחטא הקל כדי שתרתע מחטא חמור. הוי מקדים לדבר מצוה כדי שלא יקדמוך הפורעניות אם באת מצוה לידך אל תשמח לאותה מצוה אלא לאותה הבאה אחריה. ואם באת עבירה לידך אל תדאג לאותה עבירה אלא מן הבאה אחריה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. וכן הוא אומר והיה אם שמוע תשמעו אם שמע אדם מצוה אחת סופו לשמוע מצות הרבה. אם שמעת בישן תשמע [בחדש] ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע אשריהם עמלים בתורה ומקיימין המצות שמאירות לפניהן כנר הזה וכאור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. ואמרו חכמים ז\"ל עשה לך נר שתלך לאורו מה הנר הזה מציל את האדם מן המכשולות כך העושה מצוה מאירה לפניו ומצלת האדם מכל דבר רע שנאמר נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. מה הנר הזה נר אחד מספיק לכמה בני אדם כך אדם אחד שהוא תדיר במצות זכותו מגינה לכמה בני אדם. ומה הנר הזה מדליקים ממנו ואין אורו חסר כלום כך העושה מצוה בגופו או בממונו אינו חסר כלום שנאמר נותן לרש אין מחסור. ואמרו חכמים ז\"ל תלה הכתוב את המצות בנר ואת התורה באור. לומר לך מה נר זה אינה מאירה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה בעולם הזה אלא לפי שעה. ואת התורה תלה באור לומר לך מה האור מאיר לעולם אף התורה מאירה לעולם. וכן הוא אומר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך וגו' בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך זה יום המיתה והקיצות היא תשיחך לעתיד לבוא:",
            "בני, אם באת מצוה לידכם עשו אותה מן המובחר שכך אמרו חז\"ל אני אמרתי לך שתוציא מעשר מן המובחר. הא כיצד בא בן לוי אצלך אם אתה נותן לו מן המובחר אף אני יש לי ליתן לך מן המובחר שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. ואם נתת לו מן החפוריות ומן הקטניות אף אני יש לי ליתן לך מהן שנאמר יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר מן השמים. וכן מצינו בקרבנות נדבה שנאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן וגו' ואח\"כ אם עז קרבנו. ואח\"כ ואם מן העוף ואח\"כ ונפש כי תקריב קרבן מנחה. וכן מצינו בנדבת המשכן שחביב חביב קודם שנאמר וזאת התרומה זהב וכסף ונחושת:",
            "בני, התנאו לפני קונכם במצות נאות והדורות כענין שנאמר זה אלי ואנוהו. ואחז\"ל וכי אפשר לו לאדם להנוות לקונו אלא אנוה לו במצות עשה לפניו לולב נאה ציצית נאה שופר נאה וכתוב לך ספר תורה נאה בקולמוס נאה בדיו שליש במצוה כלומר יתן בו שליש יותר ממה ששוה עד שליש משלו מכאן ואילך אם יוסיף יותר משליש משל הקדוש ברוך הוא כלומר יזמין לו ריוח בכלל מה שהיה מרויח ועליו לשלם שכרו. ואם עבר אדם עבירות הרבה יתיעץ עם שכלו וישתדל לשוב עליהם בתשובה. ויעשה מצות הרבה כדי שישלים עצמו עם בוראו ויתכפרו לו עוונותיו ויושע מהן כענין שנאמר כי בתחבולות תעשה עמך מלחמה ותשועה ברוב יועץ ואחז\"ל באגדה אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות. כיצד עינין רומות יהיו לטוטפות בין עיניך. לשון שקר ולמדתם אותם. וידים שופכות דם נקי וקשרתם לאות על ידך. לב חורש מחשבות און, והיו הדברים האלה על לבבך. ורגלים ממהרות לרוץ לרעה, לעולם הוי רץ למילה שנתנה בין ברכים. יפיח כזבים עד שקר ואתם עדי נאם ה' ומשלח מדנים בין אחים אמור לחכמה אחותי את. ואמרו עוד לעולם יעשה אדם עצמו קברני\"ט לדבר מצוה פי' רב החובל ואם אין בידו ממה לעשות המצות יהא ממשכן עצמו עד שיעשנה שנאמר אם חבל תחבול שלמת רעך. גדול כח התורה וקיום המצות שכן מצילין את האדם מיצר הרע שכך אמרו חז\"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע וכן הוא אומר אתה צוית פקודיך לשמור מאוד. שלא ניתנה לישראל אלא לשמרם מיצר הרע. ואמרו חז\"ל באגדה נרי בידך ונרך בידי. נרי בידך כענין שנאמר כי נר מצוה ותורה אור. ונרך בידי שנאמר נר אלהים נשמת אדם. שמור את נרי ואני אשמור את נרך. וכן הוא אומר שומר מצוה שומר נפשו וגו'. גדול תלמוד תורה שכך אמרו חז\"ל כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למי שמגדל את בניו לתלמוד תורה ולמי שהוא משיא את בתו לתלמיד חכם ולמי שמשביח לתלמיד חכם בעסקו. אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה וגו'. ואמרו חז\"ל באגדה אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, צא ולמד מאדם הראשון שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא עשה ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות. וכי אי זו מדה מרובה מדה טובה או פורעניות, הוי אומר מדה טובה מרובה. היושב לו מן הפגולין ומן הנותרים והמתענה ביום הכפורים והפורש מן הגזל ומן העריות ומשאר כל איסורין שבתורה על אחת כמה והמה שזוכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות:",
            "בני, הוו מחשבים הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה שאם אתם מחשבים בזה לעולם לא תתבטלו מן המצות ולא תבואו לידי עבירה:",
            "בני, צאו וראו כמה גדול מתן שכרן של עושי מצות שהן מתחטאין לפני המקום ועושה להם רצונם שכך אמרו חז\"ל באגדה בא וראה כמה מתחטאין עושי מצות ויש להם פה לפני המקום אדם יורד לתוך שדהו ראה אשכול שביכר רמון שביכר תאנה שבכרה מניחו בסל ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל שנאמר השקיפה ממעון קדשך וגו'. ולא עוד אלא שהיה אומר איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה שכן כתוב אחריו היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות וגו' יצתה בת קול ואמרה תזכה לשנה הבאה ותביא כהיום הזה. וצריך לו לאדם לעשות סייג וגדר למצות כדי להתרחק מן האסורין שכך צוו חז\"ל הוו מתונין בדין ועשו סייג לתורה. גדולה היא מעלת התורה ויקרה יותר מכל כסף וזהב ואבנים טובים ומרגליות שבעולם. ודבר קל הוא לאבדה ולשכחה שכן אמרו חז\"ל בתחלה דומה התורה לכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שנאמר לא יערכנה זהב וזכוכית וגו'. אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב ונוחין לאבדן ככלי זכוכית שאין דמיהן יקרים כל כך ולא עוד אלא שנופלין בקרקע ומשתברין וכן הוא אומר התעיף עיניך בו ואיננו וגו'. וכל זמן שאדם עוסק בדברי תורה הן מתוקין וערבין בפיו כדבש כענין שנאמר ומתוקים מדבש ומצינו באגדה כי פילוסוף אחד שאל את רבן גמליאל ואמר לו אפשר שדברי תורה מתוקין מדבש אמר לו הין. התחיל אומר לפניו דברי תורה, ואמר לפניו דברים המשיבין את הנפש והודה לו אותו הפילוסוף ואמר לו ודאי מתוקים מדבש וכאי זה דבש כדבש הבא בצפיחית. לכן בני הוו זהירין וזריזין בתורה ובמצות כדי שתזכו לחיי העולם הזה ולחיי העולם הבא שכך אמרו חז\"ל רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר ואלהינו יפתח לבנו בתורתו ויחכמנו במצותיו ברחמיו הרבים אמן:"
        ],
        "v; On Kindness": [
            "<b>מעלה החמשית מעלת גמילות חסדים</b>",
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת גמילות חסדים, דעו בני כי מעלת גמילות חסדים מעלה חביבה מאד לפני הקדוש ברוך הוא, ובעבורה יזכה האדם לקנות חייה העולם הזה והעולם הבא. ולא עוד אלא שכל מי שהוא עושה חסד עם הבריות, הרי העולם מתיישב בשבילו, כענין שנאמר (תהלים סא, ח) ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו, ואמרו חז\"ל על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. גדולה היא מעלת גמילות חסדים שהיא אחת מי\"ג מדות שנתיחס בהן הבורא, כענין שנאמר (שמות לד, ו) ה' ה' וגו' ארך אפים ורב חסד. ואמרו חז\"ל ורב חסד, מטה כלפי חסד. כלומר שאם האדם מחצה זכאי ומחצה חייב, מכריע כף של זכיות על כף של חובות ומזכה אותו בדין, וזהו חסד גדול שהקדוש ברוך הוא עושה עם בריותיו, שתזכה אותן כדי להביאם לחיי עולם הבא. וזה שאמר דוד (תהלים קטז, ו) דלתי ולי יהושיע, ומצינו שהקדוש ברוך הוא בעצמו נתעסק בגמילות חסדים, שכך אמרו חז\"ל תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים שנאמר (בראשית ג, כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וסופה גמילות חסדים דכתיב (דברים לד, ו) ויקבר אתו בגיא. ולא עוד אלא שכל העולם נבנה בחסד, כמו שאמר הכתוב (תהלים פט, ג) אמרתי עולם חסד יבנה. וכן הוא אומר (תהלים כה, ו) זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה.",
            "גדולה גמילות חסדים יותר מן הקרבנות שנאמר (הושע ו, ו) כי חסד חפצתי ולא זבח. ואמרו חז\"ל באגדה עוברי הים פרשו אותו (שמות טו, יג) נחית בחסדך זה גמילות חסדים, נהלת בעזך זה תורה, כמה דתימא (תהלים כט, יא) ה' עז לעמו יתן. ועדיין היה העולם מתמוטט. אימתי נתבסס העולם, (שמות טו, יג) אל נוה קדשך, עד שלא נבנה בית המקדש היה העולם עומד על (טריפס) של שתי רגלים, כיון שנבנה בית המקדש נתבסס העולם. ועכשיו שאין בית המקדש קיים גמילות חסדים מכפרת במקומו. שנאמר (הושע ו, ו) כי חסד חפצתי ולא זבח, ולא עוד אלא כל מי שהוא עוסק בגמילות חסדים זוכה לחסות בצלו של מקום, שנאמר (ישעיהו נא, טז) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. ואמרו חז\"ל באגדה ואשים דברי בפיך זו תורה, ובצל ידי כסיתיך זה גמילות חסדים, כמו שנאמר (תהלים לו, ח) מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון.",
            "גדולה גמילות חסדים מן התורה ומן הקרבנות, שנאמר (משלי לא, כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, ותורה וחסד לא נאמר, אלא ותורת חסד. מי נתלה במי, הוי אומר קטן נתלה בגדול. תדע לך שכן הוא שהרי מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה, מפני שהם גמילות חסדים. לפיכך צריך אדם שיהא מחזר ורודף לעשות צדקה וגמילות חסדים. שלמה מזהיר בחכמה ואומר (משלי כא, כא) רדף צדקה וחסד וגו', שכל המחזר ורודף אחר גמילות חסדים, הקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות לעשות מהן צדקה לבני אדם המהוגנין:",
            "בני, בואו וראו כמה גדולה מעלת גמילות חסדים לפני המקום, שהיא אחת מג' מדות טובות שהקדוש ברוך הוא מבקש, כענין שנאמר (מיכה ו, ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד. ואמרו חכמים ז\"ל לעשות משפט זה הדין, אהבת חסד זו גמילות חסדים, (מיכה ו, ח) והצנע לכת עם אלהיך זהו הוצאת המת והכנסת כלה. כלומר שאם הם עניים ויצטרכו לגבות מעות לצורך קבורת המת, או לצורך תכשיטי הכלה, שיעשה הדבר בצנעה כדי שלא לביישם, ואמרו עוד גדולה גמילות חסדים מן הצדקה, שנאמר (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל, שמא תלקה התבואה בשדפון ובירקון וכיוצא בו, קוצר ודאי אוכל. ואמרו אין הצדקה משתלמת אלא לפי גמילות חסדים שבה, כלומר לפי הטורח שיטריח אדם לעשות צדקה ישלם לו הקדוש ברוך הוא שכרו. והטורח שטורח בה הוא הנקרא גמילות חסדים, שנאמר (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד.",
            "ואמרו בג' דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה. צדקה בממונו, גמילות חסדים בין בממונו בין בגופו. צדקה לעניים, גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים, כלומר שאם יתאכסן אפילו העשיר בביתו ומאכילו ומשקהו ומקבלו בסבר בפנים יפות, הרי זה נקרא גמילות חסדים. כמו שאמרו חכמים ז\"ל, מלך באכסניא צריך פרנסה צדקה לחיים, גמילות חסדים בין לחיים בין למתים. כלומר שמספדו ונושאו ועוסק בקבורתו זו היא גמילות חסדים גמורה, כענין שאמר יעקב אבינו עליו השלום ליוסף בנו (בראשית מז, כט) ועשית עמדי חסד ואמת. ואמרו חז\"ל איזהו חסד שהוא של אמת, אותו שעושין עם המתים מפני שאינו מצפה לתשלום גמול, כי אם מאת המקום.",
            "גדולה גמילות חסדים שאדם אוכל הפירות בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא. שכך אמרו חכמים ז\"ל אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, כבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם. ולא עוד אלא בשביל גמילות חסדים שאדם עושה בממונו הקדוש ברוך הוא משמר לו יתר הממון שנשאר לו, שנאמר (תהלים סא, ח) ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו. כלומר למה ישב העשיר בעשרו לפני אלהים, בעבור חסד ואמת שהכין ועשה לעניים, ינצרוהו לאותו ממון שנשאר לו. והיינו דאמרי אינשי מלח ממון חסד. ואמרי לה מלח ממון חסר, וכן אמר שלמה בחכמתו (משלי יא, כד) יש מפזר ונוסף עוד.",
            "צא ולמד כמה גדולה מעלת גמילות חסדים שכן מקדמתו והולכת לפניו ליום הדין, כדי ללמד עליו סנגוריא, כענין שנאמר (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. ואמרו חז\"ל באגדה מלאך הממונה על הצדקה והחסד רגליו קלות, ועוד כשמלאכי קטיגוריה עולין לקטרג המלאך הממונה על הצדקה והחסד מקדים ועולה, שנאמר (תהלים פט, טו) חסד ואמת יקדמו פניך. גדולה גמילות חסדים שעל גמילות חסדים שבני אדם עושין זה עם זה העולם מתקיים, שכך אמרו חז\"ל כל העושה חסד עם חבירו מעלה עליו הכתוב כאלו בנאו לעולם, שנאמר (תהלים פט, ג) אמרתי עולם חסד יבנה. וכל מי שאינו עושה חסד עם חבירו, כאילו כופר בעיקר, שנאמר ולא זכרו בני ישראל את ה' אלהיהם המציל אותם, ובמה לא זכרו, שלא עשו חסד, כענין שנאמר (שופטים ח, לה) ולא עשו חסד עם בית ירבעל הוא גדעון.",
            "ומנין שבשביל גמילות חסדים העולם מתקיים, שכך אמרו חז\"ל עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול. לפי שלא מצינו בנח שהיה בעל חסדים לפיכך לא היה כדי בזכותו להגן על כל העולם. עשרה דורות מנח ועד אברהם אבינו להודיע כמה ארך אפים לפניו וכו', עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כולם. שכן מצינו באברהם אבינו שגמל חסדים לפיכך היה כדי בזכותו להגן עליו ועל כל העולם כולו. ומנין שהיה בעל חסדים, שכך אמרו חז\"ל באגדה מאי דכתיב (ישעיהו מא, ב) מי העיר ממזרח צדק וגו', ומי העירן לבוא ולחסות תחת כנפי השכינה, אברהם, ולא תאמר אומות העולם בלבד העיר, אלא אף הצדקה היתה ישנה והעירה אברהם, שנאמר (ישעיהו מא, ב) צדק יקראהו לרגלו, שהיה אברהם פותח פונדק ומקבל עוברים ושבים, שנאמר (בראשית כא, לג) ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם (אברם) בשם ה' וגו'. שעל ידי האשל הודיע שמו של הקדוש ברוך הוא וגבורתו בעולם. וכן הוא אומר תתן אמת, מי בקש להקדוש ברוך הוא שיעשה עמו חסד, הוי אומר מי שהוא גומל חסדים.",
            "ולא עוד אלא שבזכות גמילות חסדים אסר הקדוש ברוך הוא עצמו בשבועה, שנאמר (מיכה ז, כ) אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם, ואמרו חז\"ל אם ראית זכות אבות וזכות אמהות שנתמוטטת הדבק בגמילות חסדים, שנאמר (ישעיהו נד, י) כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש, זה גמילות חסדים וברית שלומי לא תמוט זה המשים שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחבירו, שגם זה גמילות חסדים הוא. ומר מרחמך ה', שהקדוש ברוך הוא מתמלא רחמים על עולמו, כביכול למד מבריותיו. ומה אלו שהן צריכי חסד עושין חסד זה עם זה, אני שאני מלא חסד ורחמים על אחד כמה וכמה שאני צריך לגמול חסד עם בריותי. ומעשה במונבז המלך שעמד ובזבז כל אוצרותיו לעניים בשני בצורת, חברו עליו אחיו ובית אביו, אמרו לו אבותיך גנזו אוצרות והוסיפו על של אבותם, ואתה עמדת ובזבזת שלך ושל אבותיך. אמר להן, אבותי גנזו אוצרות למטה, ואני גנזתי למעלה, שנאמר (תהלים פה, יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. אבותי אצרו במקום שהיד שולטת בהן, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בהן, שנאמר (תהלים פט, טו) צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמו פניך. אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פירות, ואני גנזתי אוצרות שעושין פירות, שנאמר (ישעיהו ג, י) אמרו צדיק כי טוב וגו'. אבותי גנזו אוצרות ממון, ואני גנזתי אוצרות נפשות, שנאמר (משלי יא, ל) פרי צדיק עץ חיים ולקח נפשות חכם, אבותי גנזו אוצרות בעולם הזה, ואני גנזתי לעולם הבא שנאמר (ישעיהו נח, ח) והלך לפניך צדקך וגו':",
            "בני, בואו וראו כמה גדול כח גמילות חסדים, שכל מקום שיש גמילות חסדים וצדקה, שם יש שלום, וכל מקום שיש שלום יש צדקה, כענין שנאמר (תהלים פה, יא) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. שכל זמן שהבריות נוהגים בשלום זה עם זה עושין צדקה וגמילות חסדים זה עם זה, ובכל מקום שיש צדקה שם שלום מצוי, ולא תאמר בתחתונים בלבד עושה שלום, אלא אף בעליונים, שכך אמרו חכמים ז\"ל באגדה. העני הזה יושב ומתרעם מה פלוני בן פלוני יושב בתוך ביתו, והוא נד ומטולטל, פלוני ישן על גבי מטתו, והוא ישן על גבי קרקע. ועמדת אתה ונתת לו, אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליך כאילו נתת שלום בינו לביני, שנאמר (ישעיהו נח, יב) משבב נתיבות לשבת. ואומר (ישעיהו כז, ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. שכל הגומל חסד עם הבריות ומרחם עליהם, משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. שנאמר או יחזק במעוזי וגו', שלום בעליונים שלום בתחתונים, שלום לו שלום לעני שלום בעולם הזה, ולעולם הבא.",
            "ועוד אמרו חז\"ל מנין שצדקה וגמילות חסדים פרקליט גדול בין האדם למקום, שנאמר (ירמיהו טז, ה) כה אמר ה' אל תבוא בית מרזח ואל תלך לספוד ואל תנוד להם, כי אספתי את שלומי מאת העם הזה נאם ה' את החסד ואת הרחמים וגו'. כי אספתי את שלומך וגו' את החסד זו גמילות חסדים ורחמים זו צדקה. לומר לך שהצדקה וגמילות חסדים פרקליט גדול ושלום גדול בין הצדיקים לאביהם שבשמים:",
            "בני, צאו וראו כמה מעלה של בעלי צדקה וגמילות חסדים גדול, שהן חסין בצלו של מקום, כענין שנאמר (תהלים לו, ח) מה יקר חסדך אלהים וגו'. ולא עוד אלא שגמילות חסדים מכפרת אפילו בדבר שיש בו שבועה כענין שנאמר (שמואל א ג, יד) לכן נשבעתי לבית עלי אם (יכופר) [יתכפר] עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם, ואמרו חז\"ל בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה וגמילות חסדים, כי הא דרבא ואביי תרוייהו מדבית עלי קאתו, רבא דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה וגמילות חסדים חיה שתין שנין:",
            "בני, הוו זהירין בגמילות חסדים מפני שזכותה עומדת לו לאדם ולבניו ולבני ביתו עד סוף כל הדורות. שכך אמרו חז\"ל החסד עומדת לו לאדם לעולם עד סוף כל הדורות, שנאמר (תהלים קג, יז) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. אבל הצדקה עומדת לו לאדם עד ג' דורות, שנאמר (תהלים קג, יז) וצדקתו לבני בנים. ואם חישב אדם לעשות גמילות חסדים או שום דבר מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלין עליו מן השמים כאילו עשאה, ומקבל עליה שכבר. ומי כותבה, אליהו ז\"ל. ואמרו חז\"ל באגדה הוא פנחס הוא אליהו ז\"ל, שאלמלא הוא לא היינו חיים בגלות, שמיום שחרב בית המקדש, הוא מקריב שני תמידין בכל יום, וכותב בעורותיהן מצות וצדקות שעושין ישראל בכל יום ויום. ומה אם בספרו של בשר ודם נתן חסד לאומה שלמה, כדכתיב (אסתר ב, כג) ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך, לכשיבא ספר של הקדוש ברוך הוא שנאמר (מלאכי ג, טז) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגו', על אחת כמה וכמה.",
            "אשריהן של גומלי חסדים מה צפון להן לעתיד לבוא, שכל זמן שהם יכלים לעשות חסד בממונן עשוין, ואם אינן יכולין לעשות בממונן, עושין גמילות חסדים בדבריהן ומנחמין אותן את העניים ומסבירין להן פנים, ועולה להן לחשבון גדול, שנאמר (ישעיהו נח, י) ותפק לרעב נפשך, לחמך אין כתיב כאן, אלא נפשך, מכאן אמרו חז\"ל אם אין לך מה ליתן לו תנחמהו בדברים, תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך, ואם יש יכולת בידך (ישעיהו נח, י) ונפש נענה תשביע. ועל שניהן הוא ואמר זרח בחשך אורך, ואמרו חז\"ל באגדה העני הזה עומד על פתחך והקדוש ברוך הוא עומד על ימינו, שנאמר (תהלים קט, לא) כי יעמד לימין אביון. דע שאני עומד על ימינו ועתיד לשלם שכרם, ואם אין אתה נותן לו, דע ששמי עומד על ימינו, והוא עתיד ליפרע מאותו האיש, שנאמר (תהלים קט, לא) להושיע משפטי נפשו. וכל פרוטה שאדם נותן לצדקה, ואפילו דבר של חסד, שאין בו מעשה, הכל נכתבין לפני המקום, ועולין לו לחשבון מצוה כאילו עשאה, שנאמר (מלאכי ג, טז) ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו:",
            "בני, אם בקשת לידע כח גמילות חסדים צא ולמד מבעז הצדיק, שבשכר גמילות חסדים שעשה בעז עם רות המואביה, זכה ויצא ממנו דוד. שכך אמרו חז\"ל באגדה המגילה הזו והיא מגילת רות, אין בה לא טומאה ולא טהרה, ולמה נכתבה, כדי ללמדך כח גמילות חסדים. ומהו גמילות חסדים, שיהיה האדם רחמן מרחם על הבריות כדרך שהבורא יתברך הוא מרחם ומלא רחמים, כענין שנאמר (שמות לד, ו) ה' ה' אל רחום וחנון, וכן הוא אומר (תהלים קמה, ט) ורחמיו על כל מעשיו. ובמעלת המדה הזאת נתיחסו בה הצדיקים, שכך אמרו חז\"ל כל המרחם הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, ושיהא גומל חסד עם כל אדם, לעשירים ולעניים, ולחיים ולמתים. ושיהא מקרב את הרחוקים, כל שכן הקרובים היו צריכים לפרנסה, מפרנסם. לכסות, מלבישן. לאכסניא, מכניסן בתוך ביתו. ללות, מלוה להן. לשאול, משאילן. ללמוד תורה, מלמדן. להוכיחן, מוכיחן. מדבר בטובתן. ומעלים עיניו ממומיהן בזמן שהם שמחים שמח עמהם, וכשהן עצבין משדלן בדברים. ראה אותו מפקיר נכסיו ומגנה את עצמו, מקרבו אצלו ומזהירו, וכן בכל דבר ודבר שהוא בחבירו, יהי דן בעצמו כאילו הגיע למקומו של חבירו, כענין שנאמר (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך.",
            "ויעשה חסד עם כל אדם, עם מי שראוי לו ועם מי שאינו ראוי, כי אם יהיה ראוי תשימנו במקומו, ואם הוא לא יהיה ראוי לו, אתה ראוי, כי הבורא צוך לעשות הטוב והחסד. ואמר אחד: הטיב חסדיך עד שתקדים בלא שאלה, וכן ירגיל אדם עצמו לשלם טובה למי שגמל עמו טובה, כדי שלא יהיה מכפויי הטובה, שכשם שנוח לו לאדם שיהו כל הבריות גומלין עמו חסד בשעה שהוא צריך להם, כך הוא ראוי לגמול חסד לכל אחד בשעה שהן צריכין לו. לכן בני הוו זהירין וזריזין במעלת המדה החשובה הזאת, כדי שתזכו להקביל פני שכינה וליהנות מזיוה, כענין שנאמר (תהלים יז, טו) אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך. האל יצליחנו בה ברחמיו הרבים אמן:"
        ],
        "vi; On Charity": [
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת הצדקה. דעו בני כי מעלת הצדקה היא מעלה גדולה ומגעת עד כסא הכבוד שכך אחז\"ל שאלו את שלמה עד היכן כחה של צדקה, אמר להן צאו וראו מה פירש דוד אבא. פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד, שעולה ומתרוממת עד כסא הכבוד. ואחז\"ל באגדה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש\"ע במה תרום קרנן של ישראל אמר להן בכי תשא את ראש במה הוא נשיאות ראש שלהן, בצדקה. ונתנו איש כופר נפשו לה' וגו' כמו שנאמר כופר נפשו איש עשרו. חביבה היא הצדקה לפני המקום שכל העושה צדקה עם חבירו מעלין עליו כאלו החיה את נפשו. ולא עוד, אלא שכל הרגיל בצדקה זוכה וקונה לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, כענין שנאמר באורח צדקה חיים ודרך נתיבה אל מות שבזמן שאדם רואה את העני שאין לו מה יאכל ונותן לו פרוטה ולוקח ממנו פת ואוכל ונפשו שבעה עליו נמצא שזה החיה אותו, שאלמלא זה שמא היה מת ברעב. הוי אומר באורח צדקה חיים, שכל העושה צדקה עם חבירו מעלין עליו כאלו החיה אותו. ודרך נתיבה אל מות, שכל הרגיל בצדקה כופה מעליו מדת הדין שאינו יכול לשלוט בו ואפילו אם נקנסה עליו מיתה. וכן הוא אומר, לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות. ולא עוד אלא שעומדת לעולם הבא, שאין בו מות, שנאמר ודרך נתיבה אל מות. ואמרו חז\"ל בכח הצדקה עתידין המתים להחיות שכן מצינו באליהו הנביא שהיה הולך מהר אל הר וממערה אל מערה והלך לו לצרפית ואשה אלמנה קבלתהו בכבוד גדול מפיתה ומיינה ומשמנה היו אוכלין ושותין הוא והיא ובנה. לאחר ימים חלה בן האשה ומת והחיה אותו אליהו בתפלתו. וכן כיבדה השונמית את אלישע, כענין שנאמר נעשה נא עלית קיר קטנה וגו', וכל פעם שהיה עובר אלישע דרך שם יסור שמה ובישרה שתלד בן והרת וילדה ומת והחיה אותו.",
            "גדולה היא הצדקה שנמשלה לזרע, כענין שנאמר בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כו'. ואמרו חז\"ל בבקר זרע את זרעך, שאם בא עני אצלך שחרית תן לו. ולערב אל תנח ידך, שאם בא עני אצלך ערבית אל תאמר כבר נתתי בשחרית, אלא חזור ותן לו, כי אינך יודע אי זה יכשר, שאין אתה יודע איזו מצוה עומדת לך ואם עומדים לך שניהן הרי יותר טוב. ולמה נמשלה הצדקה לזרע, מה הזרע הזה אדם זורע סאה אחד וכונס ממנה כמה סאין, כך כל מה שאדם נותן לצדקה מתרבה לו כזרע הזה. וכן הוא אומר, ויזרע יצחק בארץ ההיא. ואמרו חז\"ל באגדה, זרע צדקה לעניים כמה דתימא זרעו לכם צדקה וקצרו לפי חסד.",
            "וכל הנותן צדקה צריך שיתננה בסתר, כדי שלא יתבייש העני כשנותנה לו. כענין שנאמר, פתוח תפתח את ידך לו, הוי פותח את ידך בינך לבינו עד שלא תהא ידך האחרת מרגשת כדי שלא יתבייש. ואמרו חז\"ל, כל העושה צדקה בסתר הקדוש ברוך הוא כופה ממנו ומאנשי ביתומדת הדין שנקרא אף, שנאמר, מתן בסתר יכפה אף. ואמרו חז\"ל, גדול העושה צדקה יותר ממשה רבנו ע\"ה, שאלו במשה רבינו כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה. ואלו בעושי צדקה בסתר כתיב מתן בסתר יכפה אף. ואמרו חז\"ל נתן תתן לו, אפילו ק' פעמים לו בינך לבינו. מכאן אמרו, לשכת חשאין היתה בירושלים, יראי חטא נותנין לתוכה בחשאי, ועניים ובני טובים מתפרנסין מתוכה בחשאי. ונמצא באגדה שתלמידי חכמים היו מהלכין לחלק צדקה בלילה, ופגעו בהן רוחות ושדין ומזיקין. אמרו להן, לא כן כתוב בתורה לא תשיג גבול רעך, וכתיב בו תרמוש כל חיתו יער, כלומר הלא אתם יודעים כי התחום והגבול שלנו לילך בלילה. כשם שאין אנו באים בתחומכם ביום, כך לא היה לכם לילך בתחומנו בלילה. אמר להם שוטים אתם, אלו היינו הולכים לצורך עצמנו יפה אתם אומרים, עכשיו לא יצאנו אלא לעשות רצון המקום שגולל אור מפני חשך וחושך מפני אור. ואמרו להם, לא כך כתיב מתן בסתר יכפה אף, מיד ברחו והלכו להם:",
            "בני, בואו וראו כמה גדולה מעלת הצדקה, שכל מה שמחסר אדם מממונו לצדקה הוא נוסף לו יותר, שכך אמרו חז\"ל, אם ראית אדם שמפזר מעותיו לצדקה, הוי יודע שנתוסף לא, שנאמר יש מפזר ונוסף עוד. ואם ראית אדם שמונע עצמו מן הצדקה, הוי יודע שהוא מתחסר, שנאמר וחושך מיושר אך למחסור. צאו וראו מגופו של אדם, כל מקום שהוא מסתפר הוא מחליף, וכל מקום שאינו מסתפר אינו מחליף. שער הזקן והראש לפי שהן מסתפרין הם מחליפין, הגבינים לא מסתפרין ולא מחליפין. הרחלה הזאת, לפי שהיא נגזזת היא מתחלפת, החזיר הזה אינו נגזז ואינו מחליף. גדול הצדקה שהוא אוכל הפירות בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, שנאמר צדקתו עומדת לעד. ולא עוד אלא כל הצדקה שעושין הצדיקים זה עם זה הקדוש ברוך הוא מחשב עליהן כאלו לפניו הן עושין, כענין שנאמר אך בה' לי אמר צדקות ועוז וכו':",
            "בני, צאו וראו כמה גדולה כחה של צדקה. אדם מביא עולה, שכר עולה בידו. מנחה, שכר מנחה בידו. שלמים, שכר שלמים בידו. אדם עושה צדקה, שכר כל הקרבנות בידו. שנאמר, זבחו זבחי צדק וגו'. זבח לא נאמר, אלא זבחי, מלמד שהיא חביבה מכל הקרבנות כולן. וכן הוא אומר, ואלה מדות המזבח עד וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה'. פתח במזבח וסיים בשלחן, אלא לומר לך כל זמן שבית המקדש קיים היה המזבח מכפר, משנחרב בית המקדש נעשה שולחנו של אדם מזבח כפרתו. ואמרו חז\"ל, בזמן שבית המקדש קיים, אדם שוקל שקלו ומתכפר לו. ועכשיו שאין בית המקדש קיים, אם עושין צדקה מוטב, ואם לאו באין ליסטים ונוטלין אותו בזרוע. וכן הוא אומר, הלא פרוש לרעב לחמך, זכה פרוש לרעב לחמך, לא זכה ועניים מרודים תביא בית. אף על פי כן נחשב לו לצדקה, שנאמר ונוגשיך צדקה.",
            "לעולם יחלק אדם ממונו לצדקה, לפי שאין אדם נותן משלו כלום, שנאמר, לי הכסף ולי הזהב וגו'. ואמרו חז\"ל, תן לו משלו, שאתה ושלך שלו. לפיכך אל יהי אדם צר עין בממונו של מקום, ויעשה ממנו צדקה. חביבה היא הצדקה, שכך אמרו חז\"ל, גדול הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה, שנאמר ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'. ולא עוד אלא שהצדקה כהלואה היא לפני המקום, כאדם שמלוה מעות לחבירו שחייב להחזירה לו, שנאמר מלוה ה' חונן דל וגו'. ואמרו חז\"ל באגדה, יכול נתן אדם פרוסה לעני הקדוש ברוך הוא משלם לו פרוסה לא כי אלא אמר הקדוש ברוך הוא נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מפני הרעב ונתת לו פרוסה והחיית את נפשו, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש. למחר בנך או בתך באין לידי חולי או מיתה וזוכר אני להם המצות שעשית ומציל אותן מן המיתה. וכן אמרו חז\"ל, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו. כביכול עבד לוה לאיש מלוה.",
            "גדולה היא הצדקה שמצלת את האדם ממיתה משונה, כענין שנאמר צדקה תציל ממות ולא עוד, אלא שמצילתו מדינה של גיהנם שכך אמרו חז\"ל מאי דכתיב אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר ועניתיך לא אענך עוד, אם שלמים רואה אדם שמזונותיו מצומצמים יעשה מהם צדקה. וכן רבים. כל שכן כשהן מרובים. וכן נגוזו ועבר, כל המגזז את כספיו ועושה מהן צדקה הרי ניצול מדינה של גיהנם. משל לשתי רחילות שהיו עוברות בנהר, אחת גזוזה ואחת אינה גזוזה. גזוזה עוברת, ושאינה גזוזה אינה עוברת. ועיניתך, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב לעשות צדקה. לא אענך עוד, שוב אין מראין לו סימני עניות. ואמרו עוד, עני שנתן פרוסה לתמחוי ופרוטה לקופה מקבלין ממנו, ואם לא נתן, אין מחייבין אותו ליתן:",
            "בני, צאו וראו כמה גדולה כחה של צדקה, שאפילו הרשעים שהיו בדורות הראשונים כשעשו צדקה הקדוש ברוך הוא היה תולה להן וקבלו עליה שכר, שהרי עשו הרשע בשביל צדקה שעשה עם אביו והאכילו והשקהו, זכה לקבל מלכות ונתן לו ארכא למלכותו. וכן נבוכדנצר כשפתר לו דניאל החלום ואמר לו שגזר דינו נגזר ואינו יכול לעכבו כי אם בצדקה, כענין שנאמר להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטאתך בצדקה פרוק. ועויתך במיחן ענין וגו' וקבל ממנו נבוכדנצר ושלח אגרות בכל מלכותו והכריז שכל העניים יבואו ויתפרנסו מנכסי המלך, ותלה לו הקדוש ברוך הוא י\"ב חדש, ואלמלא שמנע עצמו מן הצדקה לא באת עליו הפורעניות. לסוף שנה גבה רוחו וזחה לבו עליו, וכיון שראה חגרין עושין כן: 'הרי פמליא הבאתם לי?', אמר לו הם העניים שאמר לך דניאל לפרנסן כדי שיתלה לך המקום. אמר להן ומה יכול לעשות לי, והלא שרפתי את ביתו באש. ועליו נאמר, לפני שבר גאון. שמתוך שנתגאה לבו באה עליו הפורענות. ומנין שנתלה לו שנה, שנאמר לקצת ירחין תרי עשר וגו'. וכתיב כלא מטא על וגו'. ומנלן דאיענש דניאל, שנאמר ותקרא אסתר להתך ואמר מר התך זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך, שחתכוהו מגדולתו. ואיכא דאמרי שכל דברי מלכות נחתכין על פיו. ואם תאמר היכא נענש דניאל שהושלך לגוב אריות:",
            "בני, בואו וראו כמה קשה אפילו שגגתה של צדקה, שכך אמרו חז\"ל, אלמלא הלווהו יהונתן שתי ככרות לדוד לא נחלקה מלכות בית דוד ולא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג ולא נהרג שאול ויהונתן בנו. אשריהן בעלי הצדקה, שכל זמן שאדם עושה צדקה מממונו הקדוש ברוך הוא פותח לו את ידו הרחבה ומרחיב לו בעת צרה, ומעכב הימנו את הפורענות, כענין שנאמר מתן אדם ירחיב לו. ולא עוד, אלא שבשעת פטירתו הקדוש ברוך הוא משרה אותו אצל אברהם יצחק ויעקב שנראו גדולי, שנאמר ולפני גדולים ינחנו. ומנין אנו יודעין שנקראו גדולים, באברהם כתיב האדם הגדול בענקים. וביצחק כתיב, ויגדל האיש. וביעקב כתיב, ויגדלו הנערים. וכיון שקלקל עשו ומכר את בכורתו ליעקב נאמר עליו הנה קטן נתתיך בגוים ונוטל ממנו שם הבכורה והגדולה וחל על יעקב:",
            "בני, אם ראיתם עני בא אצליכם תמלאו עליו רחמים כאלו הוא אחיכם או קרובכם, ואם תראו אותו ביישן תנו לו דרך הלואה כענין שנאמר כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך וגו' וסמיך ליה כי פתח תפתח את ידך לו. ואמרו חז\"ל באגדה, פתח לו בדברים עד שלא תתן לו, שאם היה ביישן אמור לו שמא אתה צריך ללוות. מכאן אמרו צדקה נתנה כמלוה. ועוד אמרו גדול המלוה יותר מכולן, וכן הוא אומר אשרי משכיל אל דל וגו'. ואמרו חז\"ל באגדה, אשרי משכיל מסתכל בו היאך לזכות בו, כיצד, בשעה שאדם רואה עני בן טובים ובן גדולים שירד מנכסיו והוא מתבייש ליקח, ילך אצלו ויאמר לו שמעתי עליך שנפל לך ירושה במדינה ואתה צריך ללוות, הילך חפץ זה וכיון שאתה נוטל דמים אתה נותנם לי, ובשעה שתתנם לו הוי אומר במתנה נתונים לך. ולא עוד אלא כל המסתכל בעני היאך יזכה ינצל מדינה של גיהנם שכך אמרו חז\"ל באגדה בה' פעמים כתוב אשרי ובכולן אינו מפרש קבול שכר אלא בזה, ומהו קבול שכרו ביום רעה ימלטהו ה', ואין רעה אלא גיהנם שנאמר וגם רשע ליום רעה. ועוד אמרו, האומר איני מתפרנס מאחרים, שוקדין ומפרנסין אותו. כיצד, נותנין לו לשם מתנה, וחוזרין ונותנין לו לשם מלוה או אומר לו לך והבא משכון כדי להפיס דעתו. ועוד אמרו ג' מדות בנותני צדקה. הנותן צדקה הרי זה משובח. המלוה בלא רבית למעלה הימנו. הנותן למחצה לשליש ולרביע, למעלה הימנו, מפני שאינו מתבייש בכך כלל. ובזמן שאדם עושה צדקה, יעשה אותה בעין טובה ובשמחת לבב, ואל יעשה אותה בעין רעה ובלב רעה, כענין שנאמר, ולא ירע לבבך בתתך לו. ואמרו חז\"ל באגדה, למדתך תורה דרך ארץ, כשאדם עושה מצוה, יהא עושה אותה בלב שמח, שאלו היה ראובן יודע שהקדוש ברוך הוא כותב עליו וישמע ראובן ויצילהו וגו', בכתיפיו היה טוענו אצל אביו. ואלו היה אהרן יודע שהיה הקדוש ברוך הוא כותב עליו הנה הוא יוצא לקראתך וראך וגו', בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואלו היה יודע בעז שהקדוש ברוך הוא כותב עליו ויצבט לה קלי, עגלות פטומות היה מאכילה:",
            "בני, בואו וראו כמה חבתן של בעלי צדקה לפני המקום, שאף על פי שאין נותנין משלהם כלו אלא משל הקדוש ברוך הוא, כענין שנאמר לי הכסף ולי הזהב וגו', ואומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך, אף על פי כן הקדוש ברוך הוא מעלה עליהן כאלו נותנין משלהן, כענין שנאמר, ובנו ממך חרבות עולם מוסדי דור ודור תקומם, וקורא לך גודר פרץ. ואמרו חז\"ל באגדה, פרצה הזאת עליך היה לגודרה ועמדת וגדרת אותה, מעלה אני עליך כאותו שעמד בפרץ, שנאמר לולי משה בחירו עמד בפרץ וגו', ואמרו חז\"ל, גדול פיוס דברים שאדם עושה לעני יותר ממה שנותן לו צדקה, שכל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו מתברך בי\"א, הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, דכתיב הלא פרוש לרעב וגו', וכתיב אז יבקע כשחר אורך וגו', עד (ישעיהו נח, ה) תשוע ויאמר הנני. והמפיסו מתברך באחת עשרה ברכות, שנאמר ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע מה שכרך וזרח בחשך אורך וגו', עד כי פי ה' דבר. וכשם שהמפייסו מקבל שכר הדבור, כך המקנתרו נענש על הדבור, כענין שנאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, שאפילו על הדבור נקרא בליעל.",
            "גדולה כחה שלך צדקה, שכך אמרו חז\"ל, שכר הצדקה כשכר התורה, מה התורה נאמרה בה כי היא חייך ואורך ימיך שהוא זוכה בה לעולם שימיו ארוכים, אף הצדקה נאמר בה וארוכתך מהרה תצמח, שהוא זוכה לעולם שכולו ארוך. ולא עוד, אלא שכל הרגיל לעשות צדקה זוכה ויושב במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר והלך לפניך צדקך וגו':",
            "בני, אם בא לפניכן עני אל תחזירוהו ריקם מלפניכם אם תוכלו, כדי שלא יקבול עליכם לפני המקום, כי דמעתו קרובה ושועתו עולה לפני המקום, שכך אמרו ח\"ל, אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון, מד' סאין בסלע. לן, נותנין לו פרנסת לינה, דהיינו כר וכסת כדי לישון עליו. שבת, נותנין לו מזון ג' סעודות. ואם היה עני המחזר על הפתחים, אין נזקקין לו למתנה מרובה, אבל נזקקין לו למתנה מועטת.",
            "לעולם יבקש אדם רחמים מלפני המקום, שלא יביאהו לידי עוני, שאם לא בא הוא בא בנו. אם לא בא בנו, בא בן בנו. שנאמר, כי בגלל הדבר הזה גלגל הוא העניות שחוזר בעולם.",
            "לעולם ירגיל אדם עצמו להיות ידו פתוחה לכל עני הבא אצלו, בין מכירו בין שאינו מכירו. ולכולם יתן בעין טובה כפי אשר תשיג ידו. לא דרך הפקר, כי אם על דרך בינונית, כדי שלא יצטרך הוא לבריות. שכך אמרו חז\"ל, נמנו באושא שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצות, ואמרו כל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש. והני מילי מחיים, אבל לאחר מיתה עד פלגא. אבל כל ממונו אינו רשאי לבזבז, אפילו לאחר מיתה. שכשם שאינו רשאי להטיל עצמו על הצבור, כך אינו רשאי להטיל בניו ובנותיו על הצבור.",
            "לעולם יעשה אדם צדקה מכל מה שיש לו, שכך אמרו חז\"ל, מאי דכתיב פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך. למה נאמרו כלם? הראוי ליתן לו פת נותנין לו פת, עיסה נותנין לו עיסה, מעה נותנין לו מעה, להאכילו לתוך פיו מאכילו. ומנין שאם צריך ליתן לו סוס לרכוב ועבד לרוץ לפניו שנותנין לו, שנאמר פתוח תפתח וגו', והעבט וגו'. מהו אשר יחסר לו, אפי' סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. אמרו עליו על הלל הזקן שלקח לעני בן טובים סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו. פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו, ורץ לפניו ד' מילין. וכן מצינו באברהם אבינו עליו השלום שנתעסק בלויה, שנאמר ויקומו האנשים וגו' ואברהם הולך עמם לשלחם, שקיים עמהם מצות לויה. וכן מצינו במשה רבנו עליו השלום שקיים מצות לויה, כענין שנאמר וישלח משה את חותנו שקיים עמו מצות לויה. ואמרו חז\"ל כל מי שאינו מלוה ומתלוה כאלו שופך דמים, שאלמלא לוהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים בתינוקות, שנאמר ויעל משם בית אל, והוא עולה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן העיר וגו'. ועוד אמרו, כל המלוה את חבירו אפילו ארבע אמות בעיר אינו ניזוק. ועוד אמרו כופין להלויה, ששכר הלויה אין לו שיעור, שנאמר ויראו השומרים איש יוצא מן העיר, ויאמר לו הראנו את מבוא העיר ועשינו עמך חסד ואמת. וכתיב ויראם את מבוא העיר וגו'. ומה חסד עשו עמו, שכל אותה העיר הרגו לפי חרב ואותו האיש ומשפחתו שלחו. ומה שכר שלם לו המקום, שנאמר וילך האיש ארץ החתים ויבן עיר ויקרא שמה לוז, היא שמה עד היום הזה, היא לוז שצובעין בה תכלת, היא לוז שבא סנחריב ולא בלבלה, בא נבוכדנצר ולא החריבה, ואף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכה, אלא זקנים שבה בזמן שדעתן קצה בהן מוציאין אותם חוץ לחומה והן מתים. והלא דברים ק\"ו, מה כנעני זה שלא דבר בפיו ולא הלך ברגליו אלא שעקם להם את הפה או שהראה להם באצבע גרם הצלה לו ולזרעו ולזרע זרעו עד סוף כל הדורות, המדבר בפיו והמהלך ברגליו על אחת כמה וכמה. ואמרו חז\"ל, המהלך בדרך ואין לו לויה יעסוק בדברי תורה, כענין שנאמר, כי לוית חן הם לראשך:",
            "בני, בואו וראו כמה חביבה הצדקה לפני המקום, שאפילו נעשית הצדקה מממונו של אדם בלא מתכוין, הרי זה עולה לצדקה גמורה, שכך אמרו חז\"ל, הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר לא תשוב לקחתו וגו', עד יברכך וגו', קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא יודע. אמור מעתה היתה לו סלע צרורה בכנפו ונפלה ממנו ומצאה העני ונתפרנס בה, הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר. ומצינו בגדולי החכמים יש מהם שיהיה מפזר מעות במקום שהיו העניים מצויין שם, כדי שיטלו אותם ולא יתביישו. ויש מהם שהיה מפקיר כל הגדיש שלו. ויש מהם שהיה צורר מעות בסדינו ומפשילו לאחוריו המעות נופלין והעניים רואין ונוטלין אותן. וכל כך למה, לפי שלא היו רוצין לידע מי העני שמקבלה כדי שלא תזוח דעתו עליו בשעה שרואהו.",
            "גדולה היא הצדקה שכל פרוטה ופרוטה שאדם נותן מממונו לצדקה מצטרפת ועולה לו לחשבון גדול, שכך אמרו חז\"ל, מאי דכתיב וילבש צדקה כשריון, מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול, אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. לכן בני, כשתוכלו לעשות צדקה עשו, הן רב הן מעט, ובעין טובה. ואל תאמר מה יעשה עני זה מפרוטה אחת שאני נותן לו, כי יזמין לו המקום אנשים אחרים שיתנו לו כמו כן. ואותה הפרוטה שתתנו לו עולה לכם לחשבון גדול. שכך אמרו חז\"ל, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. ודעו לכם שכן הוא, שבכל הקרבנות כלן נאמר אדם כי יקריב, איש כי יקריב. ובעשירית האיפה שבאה בדלי דלות כתיב בה ונפש כי תקריב. אמר הקדוש ברוך הוא הריני מעלה לו כאילו נפשו הקריב לפני. ובזכות הצדקה אדם זוכה לבנים, שכן אמרו חז\"ל במסכת כלה, מה יעשה אדם ויהיו לו בנים, יעשה חפצי שמים וחפצי אשתו. ואלו הן חפצי שמים, יפזר מעותיו. כענין שנאמר, פזר נתן לאביונים. ואלו הן חפצי אשתו, יפתנה בשעת תשמיש וישמחנה בדבר מצוה. כלומר, ישמחנה בכל עת שהיא צריכה לאותה מעשה. ותנא דבי אליהו, גדולה צדקה שמיום שנברא העולם ועד עכשיו הנותנה הרי הוא משתבח וקולט עצמו מדינה של גהינם. שנאמר, אשרי משכיל אל דל וגו'. אין יום רע אלה גהינם. שנאמר, והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. ואומר, אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. אבותינו הראשונים מפני מה זכו בעולם הזה ולימות המשיח ולחיי העולם הבא, מפני שנתנו עצמם בצדקה. שנאמר, כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו', עד לעשות צדקה וגו'. אף הקדוש ברוך הוא נשתבח בצדקה, שנאמר, ויגבה ה' צבאות וגו'. ואף כסא הכבוד נשתבח בצדקה, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך:",
            "בני, כשיבוא לפניכם עני אל תעלימו עיניכם כאלו אינכם רואים אות כדי שלא תשלוט מאירה במעשה ידיכם, כענין שנאמר נותן לרש אין מחסור ומעלים עיניו רב מאירות. ואמרו חז\"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד עבודת אלילים. כתיב הכא השמר לך ושמור נפשך מאד פן יהיה דבר וגו', בליעל וכו', וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וגו'. מה להלן עבודת אלילים אף כאן עבודת אלילים. ואם יש לו לאדם קרובים עניין ואין ידו משגת כדי ליתן לקרוביו העניים ולשאר עניי עירו ולעניי עולם, קרוביו קודמין לכל אדם, שנאמר פתוח תפתח וגו' לענייך תחלה ואח\"כ לאביונך בארצך. ואם ידו משגת יתן לכלם כפי אשר תשיג ידו בעין טובה כדי שיחן מפי המקום כענין שנאמר, טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל וגו'. וכשם שבני אדם מצווין לרחם על ענייהם, כך העניים מצווין שלא להטריח על בני אדם יותר מדאי, שלא יהו מטילין עצמן על הציבור אלא מתוך דוחק גדול כדי שלא לנעול דלת בפני עושי צדקה. אלא יהא אדם משתדל ועוסק במלאכתו כדי שישתכר בה ויחיה ממנו הוא ובני ביתו בעולם ולא יבואו לידי צורך הבריות. שכך אמרו חז\"ל, לעולם ימכור אדם לעבודה שהיא קשה עליו מתוך טרחתה מרובה או אפילו שאינה המלאכה ההיא לפי כבודו, ולא יצטרך לבריות. ועוד אמרו, הפוך בנבילתא ולא תהפוך במילי. פשוט נבילתא בשוקא ושקול אגרא ולא תימא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא. וכל המטיל עצמו על הציבור בחנם הרי זה גוזל את העניים כענין שנאמר, אל תגזול דל וגו'. ולא עוד, אלא שגורם לעצמו שפלות וקלות וחרפות, ועליו הכתוב אומר ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו', זה מי שהוא בריא וחזק והיה יכול להתעסק ומטיל עצמו על הציבור ומזה האיש ראוי למנוע ממנו צדקה ולהכלימו ולביישו עד שישב וישתדל להתעסק במלאכה שיחיה ממנה הוא ובני ביתו כדי שלא יתגאה בפני הבריות. וכל הזריז להתעסק במלאכתו באמונה ותולה בטחונו בהקדוש ברוך הוא בכל מה שישתכר הן רב הן מעט ואינו אומר היאך די לי להתפרנס בדבר מועט כזה עליו הכתוב אומר ברוך הגבר וגו'. מכיון שבטח בהקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא ממציא לו חייו בריוח ואינו ירא משני הבצורת והרעב, כענין שכתוב אחריו, והיה כעץ שתול וגו' עד ובשנת בצורת לא ידאג וגו'. ואם עשה כן עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל וגו' אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ואמרו חז\"ל אין לך אומנות שעברה מן העולם אלא אוי לו לאדם שהוא רואה (אם בן חורין) [את הוריו] באומנות פגומה. ועוד אמרו, לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו אומנות שהיא נקייה וקלה, ויתפלל לפני המקום שהעושר שלו שאין לך אומנות שאין בה עניות ועשירות, ללמדך שאין עוני ועושר מן האומנות אלא שלא סייעוהו מן השמים. ועוד אמרו חז\"ל באגדה, מהו כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, לא ממה שאדם עמל ויגע ועושה סחורה הוא נעשה עשיר, אפילו הוא יוצא והולך בשיירא ואפילו הוא פורש כל המערב, ואפילו הוא מחזר על כל המדברות וכל ההרים, לא נעשה עשיר. שנאמר כי לא ממוצא וגו'. וכל ההרים טורין חוץ מזה שהוא לשון רוממות, אין אדם מתרומם מדברים הללו. מה הקדוש ברוך הוא עושה נוטל מזה ונותן לזה, שנאמר כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. ולמה נקרא שמם נכסים, שהם נכנסין מזה ונגלים לזה. וכי חנם אמרה ה' מוריש ומעשיר וגו', מהם משפיל אף מרומם, אלא באף שהוא מביא על זה מרומם לזה. לפיכך צריך לו לאדם להשתדל ולעסוק במלאכה ויתן בטחונו על המקום, שכל זמן שאדם נושא ונותן עם הבריות באמונה ועמל וטורח והולך לכאן ולכאן ומחזר אחר מזונותיו ורודף להשכיר את עצמו בכל אשר ימצא ומשים עצמו אל הסכנות כדי להשתכר מזונותיו ומזונות אנשי ביתו ולא עלה במזלו להצליח, אין לו להתבייש בכך ואין מביישין אותו על כך, שכבר התנצל לפני הבורא ולפני הבריות, שהרי היה משאו ומתנו באמונה ובנחת עם הבריות והיה זריז לחזר אחר מזונות, אלא שלא סיעוהו מן השמים כמו שאמרו חכמים ז\"ל חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, דכתיב וחנותי את אשר אחון וגו', ואף על פי שאינו הגון.",
            "לכן בני הוו זהירין במעשה הצדקה כדי שתעמדו בהשקט ובבטח ובשלום בעולם הזה ותזכו לימות המשיח ולחיי העולם הבא כענין שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום וגו'. האל יצילנו בה ברחמיו הרבים, אמן:"
        ],
        "vii; On Prayer": [
            "בני, בואו וראו ואלמדכן מעלת התפלה. דעו בני כי מעלת התפלה מעלה יקרה בעיני הקדוש ברוך הוא שהרי התפלה נתקנה במקום קרבנות שכך אמרו חז\"ל תפלות כנגד תמידין תקנום. כיצד, תפלת שחרית תקנו כנגד תמיד של שחר. ותפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים. ותפלת ערבין כנגד אברים וסדרים שלא נתאכלו מבעוד יום שקרבין והולכין כל הלילה. וכל יום שיש בו קרבן מוסף יש בו תפלת המוספין. וכן הוא אומר קחו עמכם דברים וגו' ואמרו חז\"ל באגדה מי משלם אותם הפרים שהיינו מקריבים לפניך שפתינו בתפלה שאנו מתפללין לפניך שאם לקרבנות אנו צריכין ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה לפי שחטאותינו מרובין לפיכך אין לנו לשלם במקום הקרבנות אלא תפלותינו שאנו מניבין בשפתותינו:",
            "בני, בואו וראו כמה גדול כח התפלה שכל מי שהוא קורא קריאת שמע ומתפלל בכוונת הלב אין תפלתו חוזרת ריקם שכך אמרו חז\"ל באגדה רצונך לידע כח התפלה שאם אינה עושה כולה עושה חציה מקין שעמד ורצח ונגזר בעונו בנע ונד וכיון שנתפלל ואמר גדול עוני מנשוא אמר להקדוש ברוך הוא וכי כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל מיד נתבטל חצי הגזירה שנאמר וישב בארץ נוד. וכן מצינו בחזקיה שאמר לו ישעיה צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה. וכיון שנתפלל לפני המקום אמר לו ישעיה כה אמר ה' שמעתי את תפלתך וגו' ולא עוד אלא שהתפלה מקרעת גזר דין של אדם שכך אמרו חז\"ל ד' דברים מקרעין גזר דין של אדם ואלו הן צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה מרעה לטובה, ויש אומרים אף שינוי מקום. צדקה דכתיב וצדקה תציל ממות. צעקה דכתיב ויצעקו אל ה' וגו' ושינוי השם דכתיב ויאמר אלהים אבל שרי וגו' וכתיב וברכתי אותה. ושינוי מעשה דכתיב וירא אלהים את מעשיהם כי שבו וגו'. ויש אומרים אף שינוי מקום דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' וכתיב ואעשך לגוי גדול. גדול כח התפלה שכל מי שזהיר בקריאת שמע ובתפלה שחרית וערבית הרי הן עומדין לו ליום הדין דתנא דבי אליהו עתיד הקדוש ברוך הוא לישב בבית המדרש שלו וצדיקי עולם יושבין לפניו ונושאין ונותנין במקרא במשנה במדרשות בהלכות ובאגדות ואומר על טמא טמא ועל טהור טהור על טמא במקומו כו' ואח\"כ מביאין את הרשעים ודנין אותן בפניהם יש נידונין ל' יום ויש נידונין ששים יום ויש נידונין ג' חדשים ויש נידונין ו' חדשים כללו של דבר שנו רז\"ל במשנה משפט רשעים בגיהנם י\"ב חדש ואחר י\"ב חדש עומדין הצדיקים לפני מי שאמר והיה העולם ואומרים לפניו רבונו של עולם כשהיינו באותו עולם אלו בני אדם משכימים ומעריבין בבית הכנסת וקורין שמע ומתפללין ועושין שאר מצות והוא אמר להם אם כך עשו לכו ורפאו אותן. מיד הולכין הצדיקים ועומדין על עפרן של רשעים ומבקשין עליהן רחמים והקדוש ברוך הוא מעמידן מעל עפרן ועומדין על עפרן של רשעים ומבקשין עליהן רחמים והקדוש ברוך הוא מעמידן מעל עפרן ועומדין על רגליהם שנאמר (מלאכי ג, כא) ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. שנאמר הקול קול יעקב ואמרו חז\"ל קולו של יעקב שולט בבתי כנסיות והקדוש ברוך הוא משרה שכינתו ביניהן ויושב ושומע תפלותיהן כענין שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ואמרו חז\"ל באגדה על כל קילוס וקילוס שישראל משבחין להקדוש ברוך הוא הוא משרה שכינתו ביניהן ויושב ושומע תפלותיהן כענין שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ואמרו חז\"ל באגדה על כל קילוס וקילוס שישראל משבחין להקדוש ברוך הוא הוא משרה שכינתו ביניהן, מאי טעם, ואתה קדוש. ועוד אמרו באגדה מלאך הממונה על התפלה ממתין עד שיתפלל כנסת אחרונה שבישראל ונוטל כל התפלות ועושה אותן עטרה ונותן בראשו של מקום שנאמר ברכות לראש צדיק לראש צדיק של עולם. ואמרו חז\"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלא לא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט. ואמרו עוד באגדה לא תהא בוסר בשעת הריוח שלא להתפלל אמר הקדוש ברוך הוא כשם שאני זקוק להוריד לך גשמים וטללים לגדל צמחים לתחיית הבריות כך תהא זקוק להתפלל לפני ולברך אותי מעין מעשי. ולא תאמר אני בריוח מה אני מתפלל וכשתבא לך צרה תבא ותתפלל אלא עד שלא תבא לך צרה הוי מקדים ומתפלל. וכן אמר בן סירא אוקיר לאסיא עד דלא תצטריך לו. חביבה היא התפלה לפני המקום ביותר שכך אמרו חז\"ל גדולה התפלה יותר ממעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבנו עליו השלום ואף על פי כן לא נענה אלא בתפלה שנאמר אל תוסף דבר אלי וכתיב בתריה עלה ראש הפסגה. ועוד אמרו כל המאריך בתפלתו אינה חוזרת ריקם. מנלן, ממשה רבנו עליו השלום שנאמר ואתנפל לפני ה' כראשונה וכתיב וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא חביבה היא תפלתן של צדיקים לפני המקום שאדם מקבל בה פני שכינה בכל יום ולא עוד אלא שמלאכי השרת משכימין לבית הכנסת להתפלל הן אומרים לו ברוך אתה בבואך ומכיון שהוא מתפלל תפלתו ובא לצאת הן אומרים לו ברוך אתה בצאתיך. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא נגלה עליו ומברכו שנאמר בכל המקום אשר אזכיר וגו' גדולה כוחה של תפלה שכל זמן שאדם מתפלל ומכוין לבו לאביו שבשמים הקדוש ברוך הוא מקבל תפלתו ולא עוד אלא שמוחל לו על כל עונותיו שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה וגו' ואמרו חז\"ל באגדה אין הקדוש ברוך הוא חפץ לחייב כל בריה אלא מבקש שיתפללו הבריות לפניו ויקבלם וכן הוא אומר ה' שמעה ה' סלחה ואמרו חז\"ל באגדה עכשיו אין לנו לא נביא ולא כהן ולא מקדש ולא מזבח ולא קרבן מי מכפר עלינו ואף על פי שחרב הבית לא נשתייר בידינו אלא התפלה הזאת לפיכך אמר דניאל ה' שמעה ה' סלחה. ואמרו חז\"ל באגדה גדולה תפלה יותר מן הקרבנות. דכתיב להשתחות ולזבוח להשתחות ברישא והדר לזבוח. וכיון שהתפלה הוקשה לקרבנות צריך לו לאדם לכוין את לבו לשמים ולעמוד לפניו באימה וביראה ברתת ובזיע ולא יהא מתפלל ואין לבו על התפלה אלא שפונה אל דברי הבטלה שמחשבה מפגלת התפלה ואינה עולה לרצון. וכן הוא אומר זבח רשעים תועבת ה' ותפלת ישרים רצונו הואיל והתפלות נתקנו במקום הקרבנות א\"כ צריכין הציבור לברור להן שליח ציבור שיהיה אדם כשר חסיד וירא שמים ומנוקה מכל דופי לפי הדור כדי שיתקבלו תפלותיו לרצון שכך אמרו חז\"ל גבי תענית עמדו בתפלה אף על פי שיש שם חכם או זקן אין מעבירין לפני התיבה אלא הרגיל ומטופל ואין לו יגיעה בשדה וביתו ריקם מן העבירה וזקן ופרקו נאה שלא יצא עליו שם רע בילדותו שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקול ערב ורגיל לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ובקי בכל הברכות כולם ואם אין להם מעבירין כל מי שירצו כדי שלא יתבטלו מן התפלה. ואמרו חז\"ל מאי דכתיב היתה לי נחלתי וגו' כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה זה שליח ציבור שיורד לפני התיבה שאינו הגון שכשם שהכהן העובד עבודה על גבי המזבח צריך שיהיה מנוקה מכל מום ומכל דופי כדי שיתקבלו קרבנותיו לרצון, כן צריך להיות שליח ציבור חסיד וירא שמים ומנוקה מכל דופי כדי שיתקבלו תפלותיו לרצון. משל לבני מדינה שהיה להן דבר לפני המלך. מי שולחין אצלו לא חכם והגדול שבהם שהוא חביב אצל המלך, ושהוא יודע לקבוע צרכיהם מלפניו קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שצריך להעביר לפני התיבה אדם כשר והגון שתהא תפלתו רצויה לפני המקום, ושיהא יודע לתבוע צרכיהן של ישראל כענין שנאמר קחו עמכם דברים וגומר. אמרו חז\"ל באגדה מהו דברים בעלי דברים פשוטין וטובין קרויין טבין דרושין טבין כגון לוי בר סיסי וחביריו לוי בר סיסי נכנסו הגייסות לעירו, נטל ספר תורה ועלה לראש הגג אמר רבון כל העולמים אם חדא מילא מדין ספרא ייעלון להון לסטיא ואם לאו יזלון להון לסטייא ואזלן להו:",
            "בני, אל תהי התפלה קלה בעיניכם מפני שהתפלות אבות עולם תיקנום שכל אמרו חז\"ל באגדה מאי דכתיב אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך. אם ראית מנהג שנהגו אבותיך אל תשנה אותו כגון אברהם שתיקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו' ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל. יצחק תקן תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח וגו'. ואין שיחה אלא תפלה שנאמר תפלה לעני כי יעטוף וגומר יעקב תיקן תפלת ערבית שנאמר ויפגע במקום וגו' ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר יפגעו נא באלהים צבאות. ואל תאמר: אף אני אתקן תפלה אחרת, תלמוד לומר אשר עשו אבותיך ולא עשאוה להם בלבד אלא לדורות עשאוה. וכן מפורש על ידי דוד עליו השלום ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי:",
            "בני, כשאתם עומדין בתפלה הוו יודעין לפני מי אתם עומדין כדי שתעמדו באימה וביראה וברתת ובזיע לפני מי שאמר והיה העולם כענין שנאמר עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה ויהא לבבכם שמח עליכם שאתם עובדים לאל שאין כיוצא בו בעולם שנאמר עבדו את ה' בשמחה ואמרו חז\"ל כל המתפלל צריך שיראה את עצמו כאילו שכינה שרויה כנגדו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד.",
            "אמרו (ברכות כח, ב) כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו רבינו למדנו ארחות חיים, אמר להם בני הזהרו בכבוד חבריכם וכשאתם עומדין להתפלל דעו לפני מי אתם עומדים ומתוך כך תזכו לחיי העולם הבא ואמרו חז\"ל המתפלל צריך שיתן עיניו למטה כדי שלא יסתכל לכאן ולכאן ויפנה לבו למקום אחד ויכוין לבו למעלה כדי שיהא מכוין לבו בתפלתו. גדולה היא תפלתו של רבים לפני המקום שהוא נותן צרכיהן להם קודם שיתפללו עליהן כענין שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה וגו'. לפי שזכותן של רבים גדול לפני המקום וכן הכתוב אומר פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים וגו'. ואמרו חז\"ל מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר לא ימאס ואמרו אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בשעה שהציבור מתפללין לפיכך צריך לו לאדם להיות זהיר וזריז להשכים ולהעריב לבית הכנסת כדי להתפלל עם הצבור בכך אמרו חז\"ל לעולם ישכים אדם להמנות עם עשרה ראשונים שבבית הכנסת שאפילו מאה באין אחריו נוטל שכר כנגד כולם. וכל הרגיל לבוא לבית הכנסת ועבר יום אחד ופשע ולא בא עליו הכתוב אומר מדוע באתי ואין איש וגומר. והרגיל לבוא לבית הכנסת ובא עליו הכתוב אומר שתולים בבית ה' וגומר וכתיב בתריה עוד ינובון בשיבה וגו'. שכל הרגיל להשכים לבית הכנסת כדי להתפלל עם הציבור מאריך ימים, שכן אמר רבי יהושע בן לוי לבניו קדמו ועיילי לבי כנשתא וחשוכו פוקו כי היכי דתוריכו יומי. וצריך לו לאדם לקבוע מקום לתפלתו שכך אמרו חכמים ז\"ל כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו. שנאמר ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגיז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו וגומר גדולה קדושתן של בתי כנסיות שהן חשובים כבית המקדש כענין שנאמר ואהי להם למקדש מעט. ואמר מר אלו בתי כנסיות שהן חשובים כבית המקדש כענין שנאמר ואהי להם למקדש מעט. ואמר מר אלו בתי כנסיות שבבבל ואמרו חז\"ל בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן ואין שותין בהן ואין ניאותין בהן ואין נכנסין בהן לא בחמה מפני החמה ולא בגשמים מפני הגשמים. ואין מספידין בהן הספד של יחיד אבל קורין בהן ושונין בהן ומספידין בהן הספד של רבים ודוקא אכילה ושתיה של רשות אסור לעשות בהן. אבל סעודת מצוה מותר שכן נכנסין לשם בהבראות של מת. גדולה קדושתן של בתי כנסיות לפי שהשכינה מצויה שם כענין שנאמר ואתה קדוש יושב תהלות ישראל וגו'. וכיון שהשכינה שרויה שם צריך לו לאדם להיות זהיר וזריז להשכים ולהעריב להתפלל בהן ולהתעסק בהן בכל המצות ואל יאמר אדם מפני מה אני מטריח עצמי לילך להתפלל בבית הכנסת אתפלל בביתי בכל מקום אשר אזכיר את שמי וגומר, כבר אמר שלמה בחכמתו כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימצאנו וגו', מלמד שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה ובריה. ואפילו שכר פסיעותיהן בין כשהוא הולך לדבר מצוה בין לדבר עבירה. ומעשה באלמנה אחת שהיה לה בית הכנסת בשכונתה והיתה הולכת לבית הכנסת שבשכונה אחרת כדי לקבל שכר על פסיעותיה:",
            "בני, צאו וראו כמה גדול המתפלל בבית הכנסת שכך אמרו חז\"ל כל המתפלל בבית הכנסת כאילו מקיפו חומה של ברזל, ולא עוד אלא שתפלתו מתקבלת לרצון, כאלו הקריב מנחה טהורה כענין שנאמר כאשר יביאו בני ישראל את המנחה וגו' וכל המשכים ומעריב להתפלל בבית הכנסת כאלו מקבל פני שכינה שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך וגו'. ואין העולם מתקיים אלא בזכות בתי כנסיות ובתי מדרשות דתנא דבי אליהו בכל יום ויום מלאכי חבלה יורדין מלפני הקדוש ברוך הוא לחבל את כל העולם כולו שאלמלא בתי כנסיות ובתי מדרשות שהן יושבין ועוסקין בהן בתורה ובמצות היו מחבלין אותו מיד שנאמר מדוע באתי ואין איש וגו' והואיל ובתי כנסיות חביבין כל כך לפני המקום שמשרה שכינתו בתוכן וקראן מקדש מעט א\"כ צריך לו לאדם לעמוד בבית הכנסת באימה וביראה ברתת ובזיע ובדעת נוחה כאדם העומד לפני המלך כדי שתתקבל תפלתו לרצון לפני המקום ואל יכנס בתוכה מתוך קלות ראש ועזות פנים ופריצות ומתקוטט שם עם הבריות שאם עשה כן נוח לו שלא תלך שם להתפלל. ולא עוד אלא שגורם לשכינה שתסתלק מישראל וגורם להם לבתי כנסיות שיחרבו כענין שנאמר לכו אל מקומי אשר בשילה וראו את אשר עשיתי לו מפני רעות עמי ישראל. אם במשכן שילה נאמר כן, כל שכן בבתי כנסיות.",
            "לכן בני הואיל שהקדוש ברוך הוא חפץ בתפלתן של ישראל וביותר מי שמתפלל בבתי כנסיות עם הציבור כשתקומו ממטותיכם הוו זהירין וזריזין לנקות את עצמכם מכל טומאה וטינוף ותלכו לבית הכנסת ותפנו לבבכם מכל שאר העניינים והעסקים ושאר הבלי העולם כדי שלא יטרידו אתכם המחשבות ויבלבלו אתכם בתפלותיכם והשתדלו להתפלל כל תפלותיכם בעונתן וסדרן ותקראו קריאת שמע שחרית וערבית בעונתה כדי שיקבל הקדוש ברוך הוא תפלותיכם לרצון ותזכו לראות מהרה ביאת משיח כענין שנאמר והביאותים אל הר קדשי וגו', ולמען רחמיו ישמע את קולנו ויקבל ברחמים וברצון את תפלותינו, אמן:"
        ],
        "viii; On Humility and Pride": [
            "<b>המעלה הח' – מעלת הענוה</b>",
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת הענוה. דעו בני כי מעלת הענוה גדולה ונכבדת עד מאד להגיע אל כל שאר מעלות המידות, שכן מצינו בהקדוש ברוך הוא יתברך שמתנהג בענוה עם בריותיו. שכך אמרו חכמים ז\"ל: בז' מקומות מצינו שהשווה הקדוש ברוך הוא עם חבורת הנמוכים, כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וגו' וכתיב בתריה, עושה משפט יתום ואלמנה וגו'. כי רם ה' ושפל יראה כי כה אמר רם ונשא וגו' עד ואת דכא ושפל רוח כה אמר ה' השמים כסאי והארץ וגו'. וכתיב בתריה, ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וגו' סולו לרוכב בערבות וכתיב בתריה, אבי יתומים ודיין אלמנות. עושה שמים וארץ וכתיב בתריה, עושה משפט לעשוקים. ועוד אמרו חז\"ל: כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקדוש ברוך הוא שם אתה מוצא ענוותנותו. דבר זה כתוב בתורה, כי ה' אלהיכם הוא אלהי וגו' וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה. ושנוי בנביאים, דכתיב, כי כה אמר רם ונשא וגו'. עד ואת דכא ושפל רוח. ומשולש בכתובים, סולו לרוכב בערבות וגו'. וכתיב בתריה, אבי יתומים ודיין אלמנות וגו'. וכן דוד מלך ישראל עליו השלום התפלל להקדוש ברוך הוא שירבה לו מדת הענוה, כענין שנאמר: ותתן לי מגן ישעך וענותך תרבני ואמרו חז\"ל באגדה: וענותך תרבני, בשעה שנגלה הקדוש ברוך הוא לאברהם היה אברהם מתעסק במילתו. אמר הקדוש ברוך הוא למלאכים: לכו אצלו והלכו, שנאמר והנה שלושה אנשים וגו'. מה כתיב בסוף הענין ואברהם עודנו לפני ה' תיקון סופרים הוא לא היה למקרא לומר אלא וה' עודנו עומד, כלום יש ענוה גדולה מזו זהו שאומר וענותך תרבני. ועוד אמר: תלמיד הולך עם רבו מי נוטל הפנס לפני מי לא תלמיד נוטל את הפנס ברם הכא, וה' הולך לפניהם יומם הוי אומר וענותך תרבני. וכן מצינו כשבקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה לישראל נטל רשות ממשה שנאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, מהו לאמר שנטל רשות ממנו. כלום יש גדול שנוטל רשות מן הקטן הוי אומר, וענותך תרבני. בנוהג שבעולם הרב אומר והתלמיד עונה ברם הכא משה ידבר והאלהים יעננו בקול.",
            "בני, בואו וראו כמה גדולה מעלת הענוה, שהרי משה רבינו היה רבן של כל הנביאים ומבחר כל הנבראים שהיו מאדם הראשון עד כאן. שכן אמרו חז\"ל: נו\"ן שערי בינה נבראו בעולם ונתנו למשה חסר א' שנאמר ותחסרהו מעט מאלהים ואף על פי כן לא נשתבח אלא בענוה שנאמר והאיש משה עניו מאד וגו' ונכתב ענו חסר יו\"ד לפי שהיה עניו ושפל בתכלית השפלות והענוה ולפיכך כתב בו מאד שהיה משפיל עצמו ביותר. ורז\"ל ציוו במידת הענוה ואמרו: מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רימה.",
            "גדולה מעלת הענוה שמביאה את האדם לידי יראת שמים וזוכה לג' מעלות טובות בעולם הזה, ואלו הן: עושר וכבוד וחיים. וכן מצינו במשה רבנו עליו השלום שהיה מתנהג בענוה ובשפלות שזכה בכולן, שכך אמרו חז\"ל: מחצב של סנפירינון נתגלה לו למשה מתוך אהלו ופסל ממנו לוחות הברית. אמר לו הקדוש ברוך הוא: פסל לך, הפסולת תהא לך. וכן אתה מוצא שזכה לכבוד, שנאמר: וקם כל העם וישתחוו איש פתח אהלו וכן הוא אומר: גם האיש משה גדול מאוד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. וכן אתה מוצא שזכה לחיים, שנאמר: ומשה בן ק\"כ שנה במותו וכן אמרו חז\"ל: הוי קבל וקיים, כלומר תהיה חשוך ושפל בעיניך ותתקיים בעולם ותחיה, וזהו ששאל אלכסנדרוס מוקדון את חכמי הנגב, אמר להם: מה יעשה אדם ויחיה אמרו לו ימות כלומר ימית את עצמו, שיראה עצמו במדרגה התחתונה של שפלות ויחשב עצמו כאילו מת ואינו כלום. אמר להם: מה יעשה אדם וימות אמרו לו יחיה את עצמו בעולם הזה במאכל ובמשתה ובתענוגים ובהנאות הגופניות ואז תמות הנפש.",
            "בני, אהבו את הענוה ותדבקו בשפלות מפני שמביאין את האדם לידי כבוד, כענין שנאמר: כי השפילו ותאמר גוה ושח עיניים יושיע.",
            "דעו לכם שכן הוא שלא זכה שאול למלכות אלא בשביל הענוה שהיתה בו, ומנין אנו אומרים כן, שנאמר: אנכי בן ימיני מקטני בני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה מכל משפחות שבטי בנימין וכן הוא אומר: פן יחדל אבי מן האתונות ודאג לנו, שקל עבדו לו. וכשהיה בורח מן השררה מה כתוב בו, הנה הוא נחבא אל הכלים מה עלתה לו, ושאול לכד את המלוכה על ישראל.",
            "וכן דוד מלך ישראל לא זכה למלכות אלא לפי שהיה בו מדת הענוה והיה משפיל עצמו, כענין שנאמר: ודוד הוא הקטן. ומנין שהיה משפיל את עצמו, שנאמר: מי אנכי ומי ביתי כי הביאותני עד הלום ואמר: ואנכי תולעת ולא איש וכן הוא אומר: הנקלה בעיניכם התחתן במלך ואנכי איש רש ונקלה ואומר: ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני. ואמרו חז\"ל: ושם אחיו יקטן למה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין עצמו, ולפיכך זכה להעמיד י\"ג משפחות. קל וחומר מה אם הקטן משפיל עצמו כך, גדול שהוא מקטין עצמו על אחת כמה וכמה שהקדוש ברוך הוא מגדלו.",
            "וחסידים הראשונים בחרו במדת הענוה מפני שהיא ממבחר מעלות המדות. ויש מהן שנשתבח ואמר שהיה מוחל על עלבונו, והיה אומר: תמיד הבורא ימחול לכל מי שציער אותי. ודבר זה מדרכי הענוה. ואמרו חז\"ל: לעולם יהא אדם ענוותן כהלל. ואמר חכם אחד: כל מעלה באדם מתקנאין עליה חוץ מן הענוה. ואמר אחד: מי שהוא עניו, יהא אדון. ואמרו חז\"ל באגדה: אי זו היא ממדת הענוה, כל שרוח הבריות נוחה הימנו וכל מי שאינו מתייהר על הבריות ושומע חרפתו ושותק. וכל מי שאינו מקפיד בשעת כעסו ומקבל את כל האדם בסבר פנים יפות וכל מי שאינו משגיח בדברי הבטלה. הלא תראו בני מה שכתב ותדבר מרים ואהרן במשה וגו'. ומפני ששתק משה ולא השיבם, נחשב לו לענוה, ונתייחס בה כעניין שנאמר אחריו: והאיש משה ענו מאד וגו'.",
            "ומדרכי הענוה שיהא אדם עלוב ואינו עולב ומענה רך בפיו ומשיב חמה ומרבה שלום עם אביו ועם אמו ועם רבו ועם חבירו ועם כל אדם בשוק, כדי שיהא אהוב למעלה ואהוב למטה כדי שיהא מקובל בפני הבריות. ואמרו חז\"ל: הוי עלוב לכל אדם ולאנשי ביתך יותר מכל העם. ויהיה נבזה בעיניו ומאוס בפני עצמו ומשפיל את רוחו וכובש יצרו ומכניע את לבו ובולם את פיו בשעת מריבה ומקדים שלום לכל אדם ומחזיק כל אחד נכבד ממנו ובורח מן השררה ואינו רודף אחר הכבוד ויושב בשפל המושבות ואינו חושש.",
            "גדולה היא מעלת הענוה בפני המקום, שכך אמרו חז\"ל: אין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, כתיב הכא: תולה ארץ על בלימה וכתיב התם: ונחנו מה.",
            "וכל מי שיש בו מדת ענוה זוכה לירש את הארץ ולהתענג כל ימיו בשלום, כענין שנאמר: וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום וכו'. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא נותן לו תאוות נפשו ושומע תפילתו, כענין שנאמר: תאות ענוים שמעת ה' תכין לבם תקשיב אזנך. וכן הוא אומר: קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע.",
            "בני, הוו זהירים במעלה החשובה הזאת מפני שהיא מן המעלות העליונות ובה ישלימו לכם כל עניניכם ובעבורה תנחלו שם טוב ואהבת כל אדם ותמצאו מנוחה ומרגוע בעולמכם. כמו שאמר חכם אחד: פרי השפלות, האהבה והמנוחה. ואמר אחד: יועץ המדע הענוה ואמר כי פרי הענוה, הנצחון, ופרי השפלות, השלום והשלוה. ומעולם לא ראינו עניו מתחרט ושפל נכשל. וכבר ציוה חכם אחד את בנו ואמר לו: סבול דבר אחד, כדי שלא תסבול דברים רבים. ומי שהוא נקל אצל עצמו, יהיה נכבד אצל בני אדם. הענוה תודיע בשעת הכעס. ואמר: מה טובה הכנעת פי העניו מחרב פיפיות הגבור. ואמר חכם אחד: הענוה משען הנבל ומגן מהיזק האויב, ועל כן לא תוכל להלחם עם נבל כמו שתחריש ובזה תכניעהו ותשוב צור חרבו ותשלוף עליו חרבות הערים אשר ייראו מסילתך לו והם יקחו נקמתך ממנו.",
            "גדולה היא הענוה שכל מי שיש בו מדת ענוה הקדוש ברוך הוא מוחל לו על כל עוונותיו ועובר לו על כל פשעיו שנאמר: נושא עוון וגו'... למי שמשים עצמו כשיריים, ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא מחיה אותו בעולם הזה ומקיצו לחיי העולם הבא, כענין שנאמר: להחיות רוח שפלים וגו'. ומעלין עליו כאילו בית המקדש קיים והקריב עליו כל הזבחים כלן, כעניין שנאמר: זבחי אלהים רוח נשברה וגו'. ואמרו חז\"ל: מה שפסל בבהמה, הכשיר באדם. פסל בבהמה עורת או שבור, הכשיר באדם רוח נשברה. ועוד אמרו באגדה: ההדיוט הזה, אם משתמש בכלי שבור, גנאי הוא לו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא כל כלי תשמישו שבורין הן, שנאמר: קרוב ה' לנשברי לב. רוח נשברה. הרופא לשבורי לב. לב נשבר ונדכא. הואיל והקדוש ברוך הוא יתברך מתנהג בענוה עם בריותיו ואוהב את הענוה בכל ענין ובכל מקרה, אם כן צריך לו לאדם להגביר מדת הענוה על כל טבעיו כדי שיהא עניו ושפל שהרי קל וחומר, ומה הקדוש ברוך הוא שהוא שליט בעולמו לעשות ממנו כרצונו ולו הנצח והגדולה וההוד וגאה על כל גאים ומתנשא על כל נשאים והעושר והכבוד שלו, ואף על פי כן מתנהג בענוה עם כל בריותיו, קל וחומר לבשר ודם שהוא הבל וריק רימה ותולעה ציץ נובל עלה נדף שהיום כאן ומחר בקבר ויש לו לדאוג מן המיתה ומיום הדין על אחת כמה וכמה שצריך להשפיל עצמו בתכלית השפלות, ולהכניע יצרו בתכלית הכניעות והענוה ולשבור לבו ורוחו לפני המקום ולהתנהג עם הבריות בענוה ובשפלות לעשות עצמו כאסקופה התחתונה שהכל דשין בה, וכיתד נמוכה שהכל תולין עליה.",
            "בני, התנהגו במידת הענוה כי בעבורה ירבו אוהביכם וימעטו אויביכם וירבו עוזריכם וימעטו חומסיכם. כמו שאמר חכם אחד: מי שרב שכלו ונראית ענוותנותו ימעטו חומסיו וירבו עוזריו. ואמר חכם אחר: תחילת רווח העניו, שיעזרו אותו בני אדם על הכסיל. ואמר חכם אחר: העוזר והניצוח לעניו. לכן בני, שימו כוונתכם אל מעלת המדה הזאת ותגבירו אותה על כל טבעיכם, כי בה תעלו אל שאר מעלות המדות הטובות בעזרת שדי. כמו שאמר חכם אחד: כאשר המוסר והחכמה ההצלחה הגלויה, כן המחילה והענוה כלל היושר וסבה להשיג רום המעלות. ואלהינו יצליחנו בה ברחמיו הרבים אמן.",
            "ואחר אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הענוה והשפלות ובעליהם, נספר בגנות הגאוה וגסות הרוח ובעליה כדי להדריכם במידת הענוה בעזרת שדי.",
            "בני, דעו כי הגאוה וגסות הרוח מדה שנואה מאד בעיני המקום, שכך אמרו חז\"ל: כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקדוש ברוך הוא כביכול אין אני והוא יכולין לדור יחד בעולם, שנאמר: גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל קרי ביה אתו לא אוכל. וכן דוד משבח עצמו שלא נהג עצמו במדת הגאוה, כענין שנאמר: לא גבה לבי ולא רמו עיני כו'.",
            "בני, צאו וראו כמה מגונה מדה הזאת לפני הקדוש ברוך הוא, שכן מצינו בג' גדולי עולם על שנתגאו, באו לידי שכחה, ומי היו משה ושמואל ודוד.",
            "משה רבנו עליו השלום על שנתגאה על הדיינים שמינו ואמר הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו, העלים ממנו הקדוש ברוך הוא משפט בנות צלפחד. והוצרך לשאול דינם מאת הקדוש ברוך הוא, כענין שנאמר: ויקרב משה את משפטן לפני ה'.",
            "ושמואל על שנתגאה בעצמו ואמר אני הרואה כשבא למשוח את דוד, העלימו ממנו, כענין שנאמר: וירא אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: שמואל, לא אמרת אני הרואה חייך שאני מודיעך שאינך הרואה, אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו. וכן דוד על שנתגאה בעצמו ואמר זמירות היו לי חקיך, כלומר היה משתבח בעצמו שכל המצות היו קלות בעיניו ורגילות בפיו כזמירות הללו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך שסופך לטעות בדבר שתינוקות של בית רבן קורין אותו. בשעה שהעלה את הארון טעה ונתנו על העגלה, כענין שנאמר: ויביאו את ארון ה' ויתנו אותו על עגלה חדשה תלה הארון באויר ונשמטו הפרות מתחתיו קרב עוזא לסמכו ויכהו שם האלהים על השל מהו על השל מפני ששגגת תלמיד חכם עולה זדון. מיד ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא אמרת זמירות היו לי חקיך לא למדת ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. התחיל דוד תוהה ואומר: פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט.",
            "בני, הוו זהירין מאד שלא להשתמש במדת הגאוה מפני שהוא מלבוש המקום, כענין שנאמר: ה' מלך גאות לבש. ואמרו חז\"ל באגדה: מלך בשר ודם, מי שלובש בלדירין שלו כלום יש לו חיים, מי שלובש מלבוש של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה. ועוד אמר באגדה: ד' גאים נבראו בעולם, הגאה שבבריות אדם, הגאה שבעופות נשר, הגאה שבבהמות שור, הגאה שבחיות אריה. וכולן נטלו מלכות ונתנה להם גדולה והן קבועין תחת המרכבה של מי שאמר והיה העולם, שנאמר: פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אריה וגו'. וכל כך למה כדי שלא יתגאו בעולם, וידעו שיש מלכות שמים עליהם. ואמר חכם אחד: הגדולה מעטרה לבורא וכל מי שרוצה להכנס עליו במעשהו יהדפהו. וכל המתגאה הקדוש ברוך הוא משפילו, כענין שנאמר: גאות אדם תשפילנו. ואם השפיל עצמו, עולה לגדולה וכבוד, כענין שנאמר: ושפל רוח יתמוך כבוד.",
            "ואמרו חז\"ל באגדה: רחק ממקומך שנים ושלושה מקומות, ושב, כדי שיאמרו לך עלה ואל תעל, כדי שלא יאמרו לך רד. מוטב שיאמרו לך עלה ואל יאמרו לך רד. וכן היה הלל אומר: הגבהתי היא השפלתי והשפלתי היא הגבהתי. ומה טעם, המגביהי לשבת המשפילי לראות. ועוד אמר: רד למטה עלה למעלה. כלומר, אם השפיל אדם את עצמו למטה, מגביהין אותו למעלה. ואם הגביה עצמו מלמטה, משפילין אותו מן השמים למעלה.",
            "בני, הוו בורחין מן השררה ושנאו את הגאות כי היא סבה מוכנת לתקלות רבות, כענין שנאמר: לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח. ואמרו חז\"ל באגדה: מיטטור לשבר גאוה ומיטטור לכשלון גבה רוח. ברית כרותה לעולם שאין גסות הרוח, שלא יהא אחריו שבר וכשלון. צאו וראו מה אירע לפרעה ולסנחריב ולנבוכדנצר ולחירם, על שנתגאו בעצמן הקדוש ברוך הוא השפילן בתכלית השפלות כדי שידעו הכל שיש אלוה בעולם, וכן הוא אומר: יען כי גבהו בנות ציון וגו' על שנתגאו בעצמן. מה כתיב בעניין: ביום ההוא יסיר ה' וגו' והביאן בתכלית השפלות והביזיון.",
            "בני, מאסו הגאוה ותתעבו גסות הרוח מפני שהוא דבר שנאוי מאוד בעיני המקום, שכך אמרו חז\"ל: כל מי שיש בו גסות הרוח, כעובד עבודת אלילים, שנאמר: תועבת ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקה, מלמד שאפילו יש בו תורה וחכמה כמשה רבנו עליו השלום שקיבל התורה מיד הקדוש ברוך הוא לידו ויש בו גסות הרוח לא ינקה מדינה של גהינם. וכל מי שיש בו גסות הרוח ומתגאה על הבריות, לסוף מתמעט והולך לשעה קלה ואיננו בעולם, כענין שנאמר: רומו מעט, ואיננו, כלומר רוממותו של רשעים אינו אלא זמן מועט. הלא תראו מה שכתוב בהמן: אחר הדברים האלה גדל המלך את המן וינשאו וגו', מה עלתה לו: ויתלו את המן. ואמרו חז\"ל באגדה: כלי זכוכית לפי נפיחתן שבירתן. ולא עוד, אלא שכל מי שיש בו גסות הרוח נטרד מחיי העולם הבא ואש של גיהנם אוכלתו, דתנא דבי אליהו: גסי הרוח ומספרי לשון הרע ומדברי כזב והחכמים בעיניהם, עליהן הכתוב אומר: הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש וגו'. וכל מי שיש בו גסות הרוח יצר הרע שולט בו וכופר בעיקר, כענין שנאמר: רשע כגובה אפו בל ידרוש אין אלהים וגו'. וכן משה מזהיר את ישראל: ורם לבבך ושכחת את ה' וגו'. ואמר חכם אחד: העושר מעטר הגאוה והגאוה מרכבת הרשע. ואמר אחד: סמוך לגאוה, רוע מעללים. ומצינו באגדה כי בני סימונייא באו לפני רבינו הקדוש עליו השלום ובקשו ממנו שיתן להם תלמיד חכם וחזן ודרשן ובעל משנה שיעשה להם כל צרכיהן ונתן להם לוי בר סיסי. ועשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה ושאלו לו: גידמת במה חולצת, ולא ידע להשיבם. רקקה דם מהו, ולא ידע להשיבם. אמרו, שמא אינו בעל משנה, נשאלהו בדברי אגדה, ושאלו אותו: מאי דכתיב אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת, אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת ולא ידע. באו לפני רבינו הקדוש עליו השלום ואמרו לו: אותו האיש שנתת לנו לא השיב לנו דבר על שאלותינו. אמר להם אדם כמוני נתתי לכם. שלח רבינו הקדוש בעבורו והביאוהו אצלו ושאל אותו לפניהן: גידמת במה חולצת, אמר להן אפילו בשיניה. רקקה דם מהו, אמר להם אם יש בו צחצוחית של רוק כשירה. אם אמת למה רשום אם רשום למה אמת, א\"ל עד שלא נחתם גזר דין, רשום, ומשנחתם גזר דין, אמת. אמר ליה: ולמה לא השבת להם מתחילה כששאלוך. אמר לו: עשו לי בימה גדולה והושיבוני עליה ונתגאה רוחי עלי ולא ידעתי מה להשיבם וקרא רבי עליו: אם נבלת בהתנשא, מי גרם לך להתנבל בדברי תורה, בשביל שנשאת עצמך בהן. אוי לה לגסות הרוח כמה עושה, משכח את התלמוד משכח את מעשים טובים משכח את דרך ארץ ואינו מתעסק במלאכתו. ואמרו חז\"ל הרבנות מקברת את בעליה שכן מצינו ביוסף הצדיק שמת קודם אחיו מפני שניהג עצמו ברבנות, שנאמר: וימת יוסף וכל אחיו, וכן ציוו חז\"ל: אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. ואמרו חז\"ל: כל העושה עצמו גדול אינו גדול אם אין אחר גדול ממנו מגדלו. וכל מי שהוא רודף אחר השררה השררה בורחת ממנו וכל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו. ואמר חכם אחד מי שלא התגאה בנפשו עזר אותה ומי שהתגאה בה השפילה. ואמר: מי שסמך על עצמו, טעה. ומי שהתגאה על בני אדם, שפל. ואמר שם: אני תמיה ממי שעבר פעמיו במעבר השתן והדם איך יתגאה. וכל המואס הגאוה ומתעב הגדולה וגסות הרוח והוא שפל בפני כל האדם, הרי זה משובח, מפני שמסתפק בין בדבר מועט בין בהרבה. כמו שאמר חכם אחד: מי שנכנסה בו הגאוה והגדולה, אין כל העולם וכל אשר בו מספיק לכלכלהו לגובה ולרוב תאותו, ומי שנכנע הוא מסתפק למזונותיו ולעסקו. אוי להם לגאים, שבדבר שמתגאין, באותו דבר עצמו נפרע מהן הקדוש ברוך הוא. צא ולמד מאנשי דור המבול ומדור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה וממצרים, שבדבר שנתגאו, בו בדבר נפרע הקדוש ברוך הוא מהן. בדור המבול כתיב: וירא אלהים את הארץ והנה וכו' שהיו באין על חבריהן, ואמרו חז\"ל שאפילו בהמה וחיה ועוף נזקקין לשאינו מינן. ברותחין קלקלו וברותחין נידונו, שהיו מי המבול חמין. ובדור הפלגה כתיב: הבה נבנה לנו וגו'. עד 'פן נפוץ'. מה כתיב בענין: ויפץ וגו'. וזהו שאמר הכתוב: מגורת רשע היא תבואנו וגו'. ובאנשי סדום כתיב: פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו וגו', שמתוך שהיו צרי עין בממונן שלא היו מהנין משלהן לעוברים ושבים לא היו העניים עוברים דרך שם. ומתוך כך נהפכה ארצם והיתה שממה מבלי עובר ושב. ובמצרים כתיב: כי בדבר אשר זדו עליהם. הם אבדו זכוריכם במים, לפיכך טבעם הקדוש ברוך הוא במים. וכן הוא אומר: בסאסאה בשלחה תריבנה, במדה שאדם מודד בה מודדין לו.",
            "בני, הוו זהירין מהתחבר עם בעלי גאוה וגסות הרוח ותברחו ממנו מלא עיניכם כאשר יברח האדם משור המועד, מפני שאפשר שיעמיד אתכם אל הסכנות בגאות לבו וגס רוחו. וכן שלמה מזהיר ואומר: טוב שפל רוח את ענוים מחלק שלל את גאים. צא ולמד מזכריה בן יהוידע הכהן, שמתוך שנתגאה לבו עליו ונתייהר, נהרג, ונהרגו בדמו כמה נפשות מישראל, שנאמר: ורוח לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם. מהו ויעמד מעל לעם, שראה עצמו גבוה מכל העם, חתן המלך וכהן ונביא ודיין, והתחיל לדבר גדולות ומתוך כך נהרג. ואמר חכם אחד: ד' דברים מאבדים את האדם. הגאוה, העקשות, העצלה, המהירות. ואמר על דל גאה אחד שהיה הולך בדרך וראה על הדרך מושלך דינר זהב, וקרא לאדם אחד וא\"ל שיטלהו, ונטלו. ושאל אותו על הענין והשיב לו מפני שהוא אדם חשוב ונכבד וגנאי עליו הדבר לשוח ולטלנו. ואמר לו: כמה אתה מגונה יותר מן הבגדים בלויים שעליך ממה שהיית מתגנה ולשוח וליטול דינר זהב. ושמעתי כי המלך פרידריקו ראה על הדרך מושלכת פרוטה אחת מנחושת ושח את עצמו ונטלה. ונשאל על הענין ואמר: כדי ללמד דרך ארץ לשאר בני אדם.",
            "ודעו לכם בני, כי טוב לו לאדם להתחבר עם השוטה כשאי אפשר לו לעשות בענין אחר, מהתחבר עם בעל גאוה, מפני שהשוטה, חובה על האדם לסובלו מפני הנאתו, ובעל גאוה, יתגדל ויתרהב על האדם על כל דבר עד שילאה לסובלו ונמצא מריב ומתקוטט עמו, ואפשר שיכלה הקרן. ושאלו לחכם: מהו היא הגאוה שטות שאין בעליה יכול להניחה, ואמר, אילו ידע הגאה ערך עצמו לא היה מתגאה. ומה היא הגאוה ואיך בא בלב האדם, שהאדם מתגאה בעצמו על שום מעלה אשר הוא סבור להיות מופלג בחכמה או בנוי או בעושר או בגבורה. או באחת משאר מעלות המדות, ומתוך כך רואה את עצמו שהוא במעלה העליונה ומגיס לבו ומתנשא בעצמו ואין כל אדם חשוב בעיניו לכלום ואין נראין בעיניו מנהגות האנשים ונוהג מנהגות בפני עצמו, חלוקין משאר האנשים, ומתבודד ויושב לו בפני עצמו, כלומר, שאינו ראוי לישב ולהתערב עם בני אדם. וכשהוא מהלך בדרך הולך עקב בצד אגודל על דרך גאוה וגסות. וכבר אמרו על אחד מהמלכים שהיה ממהר בהליכתו כשהוא הולך ושאלו אותו על עלת הדבר ואמר לפי שהוא רחוק יותר מדרך הגאוה, ויותר קרוב להשלמת החפץ.",
            "ועוד מדות אחרות גרועות יש לבעל גאוה, שכשהוא הולך עם האנשים, מגביה קומתו והולך בקומה זקופה ואינו מקדים שלום לבני אדם ואינו מכבד את הבריות, ורוצה שיכבדוהו אחרים. וכל דברים ומנהגותיו ומשאו ומתנו עם הבריות, הם דרך הגאוה וגסות הרוח עד שילאו ממנו האנשים ויתגנה בעיניהם ויתרחקו ממנו בתכלית הריחוק מפני גאותו. ומסעיפי המדה הזאת יוצאה שהיא מדה שנואה ומשוקצת ביותר לפני המקום ולפני הבריות. שכן מצינו באלישע, מפני שנתייהר, ואמר: לולי פני יהושפט אני נושא וגו', נתעלמה ממנו רוח הקדש, שנאמר: ועתה קחו לי מנגן וגו'.",
            "ואמרו חז\"ל: כל המתייהר, אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו, מנלן מהלל, שכששאלוהו בני בתירה אם פסח דוחה שבת או לאו השיב להן שדוחה ומנוהו נשיא עליהן והיה יושב ודורש בהלכות פסח כל היום כולו. התחיל מקנטרן בדברים, ואמר להם: מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם, עצלות שהיתה בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון. אמרו לו: שכח ולא הביא סכין מערב שבת מהו. אמר להן: הלכה זו שמעתי ושכחתי, אלא הנח להן לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם. למחר, מי שפסחו גדי תחב לו בין קרניו וכו', ראה מעשה ונזכר הלכה ואמר: כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון. והלא הלל ענוותן גדול היה ולא קנטרן מתוך גסות הרוח, אלא דרך תוכחה, ואף על פי כן, מתוך שקנטרן דרך יהירות נתעלמה ממנו הלכה. ואמר, הלכה זו שמעתי ושכחתי. ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו, מנלן מדבורה, שנתייהרה ונתגאה בעצמה ואמרה חדלו פרזון וגו', עד שקמתי דבורה וגו' ולבסוף נסתלקה נבואה ממנה, שנאמר: עורי עורי דבורה, עורי עורי דברי שיר, שכבר נסתלקה ממנה רוח הקודש.",
            "ואמרו חז\"ל: כל המתייהר, אפילו על אנשי ביתו אינו מקובל, שנאמר: גבר יהיר לא ינקה, וכל מי שמתייהר ומתגאה, סוף שיורש הבוז והקלון, כענין שנאמר: בא זדון ויבא קלון ולא עוד, אלא שנקרא לץ, שנאמר: זד יהיר לץ שמו וגו'. ולא עוד אלא שכל המתייהר נופל בגיהנם, שנאמר: עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם, שנאמר: יום עברה היום ההוא.",
            "לכן בני, שמעוני כדי שלא תבואו לידי גסות הרוח ויהירות. תחילה, הסתכלו בעצמכם שלאחר שעה מיתה, ושאו עיניכם לשמים וראו מי ברא חמה לבנה כוכבים ומזלות וכל צבא השמים וכל מעשה בראשית, כלם שבחכמת הבורא יתברך ובתבונתו ובחסדו עם כל אחד ואחד כלן תלויין במאמר שפתיו, שנאמר: בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. ותחזרו ותסתכלו באדם ובבהמה ובעוף השמים ודגי הים שמזונות כל אחד ואחד בידו, כענין שנאמר: אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. וכן הוא אומר: בידך אפקיד רוחי, לפיכך חייב אדם לברך ולשבח ולרומם ולקדש שמו של מי שאמר והיה העולם על רוח ונשמה שנותן אותה לבעל הפקדון בערב, ובבקר מחזיר אותה אליו.",
            "לפיכך צריך לו לאדם להשפיל את עצמו ולהכניס את לבו לפני בוראו ולפני כל הבריות, ואל ירגיל בעצמו מדת הגאוה כי אינה נמצאת בחסידים ויראי האל מפני שהיא מדה גרועה. וכל מי שמשתמש בה, אינו יכול להכניע יצרו ולשבור לבו לעבוד לבוראו.",
            "אמנם, מי שמתגאה בלבו ושמח לבו עליו על כל מעשיו הטובים אשר קדם ועשה תמיד בכל יום ויום, לא שיתגאה בעבורה על בני אדם, אלא שמתגאה בנפשו ושמח לבו עליו על שפקח האל עיני לבו והאיר עיני שכלו לבחור בדרך החיים והטוב, דבר זה איננו מזיק לענוה ולנמיכות ולשפלות כלל. אבל הדרך הזה מסקל מלפניו הגאות, כיהושפט מלך יהודה ששמח בלבו וזחה לבו עליו מפני שהלך בדרכי ה'. ועל זה ציוו חכמים ז\"ל ואמרו: הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. ואלהים יצליחנו לעשות רצונו ויכנע ערפנו לעבודתו ברחמיו הרבים, אמן:"
        ],
        "ix; On Modesty and Immorality": [
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת הצניעות. בני דעו כי מעלת הצניעות היא מן המדות החשובות והמיוחסות, מפני שהיא מג' מדות שהקדוש ברוך הוא מבקש מישראל, שנאמר (מיכה ו, ח) מה ה' אלהיך דורש מעמך וכו', והצנע לכת עם אלהיך. ולא עוד אלא שמגנת על האדם מעין רעה, ומצילתו מן החטאים והעונות, שכן מצינו ביוסף הצדיק, שמפני שנוהג עצמו בצניעות, ניצל מאדנותו אשת פוטיפר שלא נכשל בה, כענין שנאמר (בראשית לט, ז) ותשא אשת אדניו את עיניה, וגו', היא נשאה עיניה כדי להסתכל בו, והוא לא נשא עיניו להסתכל בה. שכן אמרו חז\"ל באגדה, שרצועה של ברזל נתנה תחת צווארו, כדי שיתלה עיניו ויביט בה, ואף על פי כן לא הביט, שנאמר (תהלים קה, יח) ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו. ומצינו שמטרונה אחת שאלה את רבי יוסי אמרה לו, אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה עומד בפרקו, ולא היה עושה הדבר ההוא. הוציא לפניהם ספר בראשית התחיל קורא מעשה ראובן יהודה ותמר, אמר לה ומה אלו שהיו גדולים וברשות אביהן לא כיסה עליהן הכתוב, זה שהוא קטן וברשות עצמו על אחת כמה וכמה.",
            "גדול הוא מדת הצניעות לפני המקום, שכך אמרו חז\"ל באגדה התורה תחילתה צניעות וסופה צניעות. תחילתה צניעות שנאמר (בראשית א, א) בראשית ברא אלהים, סתם ולא פירש ברייתם, כמו שפירש לך בשאר תולדות השמים והארץ, וכאן סתם את מאמרו, שבכל שאר התולדות כתוב ויאמר וכאן לא נאמר בו ויאמר, אף על פי שמפורש בקבלה (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו. וכשם שמאמרו כתוב סתום, כך צריך לסתום את דבריהם שלא לחקור ולדרוש מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. ועוד אתה למד מתחילת צניעות שנאמר ויתחבא האדם ואשתו וגומר, וסופה צניעות שנאמר (דברים לד, ו) ויקבר אתו בגיא וגומר, ולא ידע איש את קבורתו. למה הדבר דומה למלך שהיה לו מרגלית מעולה, והיה מצניעה כדי שלא תשלוט בה העין, כך הצניע הקדוש ברוך הוא למשה מעיני הבריות, שלא תשלוט בו את העין, שמא יבואו לעשות אותו עבודת אלילים, והתורה עצמה היתה מצנעת בחיקו של הקדוש ברוך הוא אלפים שנה קודם שנברא העולם, שנאמר (משלי ח, ל) ואהיה אצלו אמון וגומר. ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה, כענין שנאמר (תהלים צ, ד) כי אלף שנים בעיניך כיום וגומר, ומפני מה הצניע הקדוש ברוך הוא מפני השטן ומפני המלאכים שלא יקטרגו ביניהן:",
            "בני, בואו וראו מעלת הצניעות כמה היא גדולה, שהרי הלוחות הראשונים מפני שנתנו בפומבי כענין שנאמר (שמות כ, יד) וכל העם ראים וגומר, שלטה בהן עין הרע ונשתברו, ולפיכך כשבא ליתן לוחות אחרונים נהג בהן דרך צניעות, כענין שנאמר ואיש לא יעלה וגומר, כדי שלא תשלוט בהן עין הרע. וכשם שהתורה נתנה בצניעות, כך תפארתה להיות בצניעותא, כענין שנאמר (משלי ב, א) בני אם תקח אמרי ומצותי תצפן אתך, ואמרו חז\"ל באגדה אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, לא תהא תורתי עמכם כאדם שיש לו בת בוגרת והוא מבקש לסופנה אצל מי שמוצא וכו', אלא הצפינה בלבבכם שמלאכי השרת נתאוו בה, ולא נתתיה להם, שנאמר (תהלים סח, יג) מלכי צבאות וגומר, וזהו (משלי ב, א) ומצותי תצפן אתך, שלא תהא מוסר רזי תורה אלא לצנועין כמותך.",
            "גדולה היא מדת הצניעות שהרי אבות החזיקו בה שהיו צנועין במעשיהן ולא היו מפרסמין אותן, באברהם כתיב גר ותושב, שלא היה מפרסם את עצמו ברבנות, שאף על פי שהן קורין אותו נשיא אלהים, הוא קורא את עצמו גר ותושב. ביצחק כתיב, (בראשית כו, כח) ראה ראינו כי היה ה' וגו', ראינו מעצמנו לא שהראת לנו, מפני שהיה נוהג במדת הצניעות. וביעקב כתיב (בראשית מב, א) ויאמר יעקב לבניו למה תתראו, אמר להם יעקב לבניו בבקשה מכם אל תראו עצמכם שבעים בפני בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה שמא יתקנאו בכם ויתנו בכם עין רעה. ואמרו חז\"ל שצוה יעקב לבניו שלא יכנסו כולן בפתח אחד מפני שהיו כולן נאים וגבורים ויתנהגו בצניעות שלא יעמדו כולם במקום אחד, כדי שלא תשלוט בהן עין הרע. וכן מצינו ביוסף הצדיק שעלה לגדולה בעבור צניעותו, כענין שנאמר בן פורת יוסף וגומר, ואמרו חכמינו ז\"ל באגדה עלי לפרוע לך מן אותה העין לפי שנהג בצניעות על אמו שקדם ועמד לפניה, כדי שלא ישביע עשו הרשע עינו ממנה. לפיכך זכה למלכות, והיו בנות מצרים צועדות להסתכל ביופיו:",
            "בני, דעו לכם שהצניעות מעלה חשובה, שכן מצינו בחזקיה שכתב ויעש הישר בעיני ה', ומפני שלא נהג עצמו במדת הצניעות ופרסם עצמו לשלוחי בלאדן, כענין שנאמר (מלכים ב כ, יב) בעת ההיא שלח בלאדן וגו', וכתיב (מלכים ב כ, יג-לה) ויראם את כל וגו' עד לא היה דבר, ואמרו חז\"ל מאי לא היה דבר, זה ספר תורה. מה כתיב בענין (מלכים ב כ, יז) הנה ימים באים ונשא וגומר, וכל כך למה, שפרסם את עצמו, ולא נהג את עצמו בצניעות, וחכמים ז\"ל צוו במדת הצניעות שכך אמרו חז\"ל, אהוב את המלאכה, ושנא את הרבנות. וכל מי שיש בו מדת הצניעות ניצל מן המיתה, שכן מצינו בשאול, בשביל הצניעות שראה בו דוד, נמנע ולא הרגו, כענין שנאמר (שמואל א כד, י) ואמר להרגך ותחס עליך, לא היה צריך למקרא לומר אלא ואמרתי להרגך וגו', אלא את הוא שחסה עליך צניעות שהיתה בך היא חסה עליך. ומה צניעות היה בו בשאול, דכתיב (שמואל א כד, ג) ויצא אל גדרות הצאן אל הדרך ושם מערה ויצא שאול להסך את רגליו. תנא גדר לפנים מגדר ומערה לפנים ממערה, ומהו להסך את רגליו, מלמד שעשה וסיכך את עצמו כסוכה, ואמרו חז\"ל אי זהו צנוע, זה הנפנה בלילה כדרך שהוא נפנה ביום, כלומר שלא יהא פורע את עצמו בלילה, אלא כדרך שהוא פורע ביום, אי נמי כשם שביום מצניע עצמו ונפנה בקרן זוית ובמקום צנוע, כך מצניע עצמו בלילה. ואמרו חז\"ל האיש כשהוא נפנה מגלה מאחריו טפח ומלפניו טפחיים, והאשה מאחריה טפח ומלפניה לא כלום.",
            "ומדרכי הצניעות שיהיו מלבושין של אדם ארוכים ונקיים, שכן שלמה מזהיר בחכמתו ואומר, (קהלת ט, ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושיהא צנוע בהליכתו. כיצד, לא יצא כשהוא מבוסם לשוק, ואל יצא יחידי בלילה, ולא במקום שיוכל להגיע אליו שום צד חשד ושום כיעור. ואל יספר עם אשה בשום. ואל יפסע פסיעה גסה יותר מדאי. וכן אל ילך בנחת הרבה עקב בצד אגודל, כי דבר זה מדרכי הגאוה וגסות הרוח. ולא ילך בקומה זקופה, משום דכתיב (ישעיהו ו, ג) מלא כל הארץ כבודו, ולא ישב בחבורה של עמי הארץ, ואל ישב אצל מי שגדול ממנו אלא אם כן נותנין לו רשות לישב, כענין שנאמר ויקח בועז עשרה אנשים וגומר, ואמרו חז\"ל מכאן שאין רשות לקטן לישב עד שיתן לו הגדול רשות, ויהיה צנוע בדבריו לדבר מעט ובלשון נקיה.",
            "ויהא משאו ומתנו בנחת ובצניעות, ויהיה צנוע באכילתו ובשתייתו, שלא יהא גרגרן ואפילו בתוך ביתו צריך לו לאדם להיות צנוע וביישן מבני ביתו. ושאלו לחכם מהוא הצניעות, אמר שיחוס האדם על תורתו, ויתקן ממונו, ויעשה מה שהוא חייב בו, ויתנהג בענוה עם שמירות התורה והחכמה וההנהגה והסדר במחייה וסבל הפגעים. ואמר מהו הצניעות התרחק מן העבירות כי אין צניעות לאדם אם לא יהיו בגדים לבנים, ואמר אין תורה אלא בצניעות, והצניעות עזיבת התענוגים. וכן מדרכי הצניעות מי שרוחו נדיבה ומקבל פני אוהביו בשמחה ובסבר פנים יפות, ומראה להם אהבתו ועושה להם חפציהם, ומשתתף עמהן בצרתן כמו שאמר חכם אחד אינו יכול לסבול מדת הצניעות, אלא מי שרוחו נדיבה, ואמר תחילת הצניעות הקבלת פני האוהב. והשניה להראות לו אהבתו, השלישי לעשות לו חפציו, הרביעי להשתתף בצרתו.",
            "ואם הצניעות מדה טובה לאנשים קל וחומר לנשים שצריכות להתנהג במדת הצניעות ביותר. צניעות גדולה צריכות הנשים לנהוג בעצמן, כענין שנאמר (תהלים מה, יד) כל כבודה בת מלך וגומר, ואמרו חז\"ל לא תצא אשה בעיר של זהבבשבת, ולא בטבעת שיש עליה חותם, ולא במחט שאינה נקובה, ואם יצאת בהם לרשות הרבים, חייבת חטאת, אבל לתוך חצירה פטורה. ומה טוב מאמר הירושלמי שאמר שאף בחול אסור לצאת בהן לרשות הרבים מפני שהם מסתכלין בה, מפני שהאנשים חושדין אותה ולא נתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בתוך ביתה בפני בעלה, כדי שתמצא חן בעיניו ולא תתגנה עליו. לפיכך צריכה האשה להיות יושבת בכבוד בתוך ביתה, ולא תחזור בעיר לכאן ולכאן, כדי שלא תכשיל את עצמה ולא תביא מכשול לבני אדם, ונמצאו מסתכלין באשת איש. כי דבר זה מדרכי הזונות, שכתוב בהן (משלי ז, יב) פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארב. ולכל הפחות מביאה חשד על עצמה בלכתה לכאן ולכאן. וכן מצינו בדינה בת יעקב עליו השלום שעל ידי שלא ישבה בצניעות בתוך ביתה, ויצאה לראות בבנות הארץ (בראשית לד, א), גרמה לה תקלה.",
            "תדע, שמתחילת ברייתה של אשה, לא נבראת אלא לצניעות, שנאמר (בראשית ב, כב) ויבן ה' אלהים את הצלע, ואמרו חז\"ל מהו ויבן, התבונן בה הקדוש ברוך הוא מהיכן לבראה, אמר לא אברא אותה מן הראש, כדי שלא תהא מזקפת ראשה, ולא מן העין, שלא תהא סקרתנית, ולא מן האזן שלא תהא צייתנית, ולא מן הפה שלא תהא דברנית, ולא מן הלב, שלא תהא קנטרנית, ולא מן היד, שלא תהא ממשמשנית. ולא מן הרגל שלא תהא פרדנית, אלא בראה ממקום צנוע באדם, שאפילו בשעה שאדם עומד ערום, אותו מקום מכוסה, הו' ועל כל אבר ואבר שהיה בורא בה, היה אומר לה אשה צנוע, ואף על פי כן ותפרעו כל עצמי. לא בראתי אותה מן הראש, והיא זוקפת ראשה, שנאמר (ישעיהו ג, טז) ותלכנה נטויות גרון. ולא מן העין, והיא סקרתנית, שנאמר ומסקרות עינים. ולא מן האוזן, והיא צייתנית, שנאמר ושרה שומעת. ולא מן הלב, והרי היא קנטרנית, שנאמר (בראשית ל, א) ותקנא רחל באחתה. ולא מן היד והרי היא משמשנית, שנאמר (בראשית לא, יט) ותגנב רחל את התרפים. ולא מן הרגל והרי היא פרדנית, שנאמר (בראשית ל, טז) ותצא לאה לקראתו:",
            "בני, צאו וראו כמה מעלת הצניעות לאשה, שכך אמרו חז\"ל כל כלה שצנועה זוכה ויוצא ממנה מלכים ונביאים, מנלן מתמר, דכתיב ויראה יהודה וגו', ומשום שכסתה פניה בבית חמיה, ולא הכיר בה יהודה כשבא לידי אותה מעשה, וכסבור שהיא זונה, זכתה ויצאה ממנה מלכים ונביאים, מלכים מדוד ונביאים מאמוץ. ואמרו חז\"ל כשהאשה מצנעת עצמה בתוך ביתה, ראויה להנשא לכהן גדול, ולהעמיד ממנה כהנים גדולים, שנאמר (תהלים מה, יד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, כלומר אם יושבת בכבוד לפנים בצניעות ראויה להנשא לכהן גדול, דכתיב (שמות כח, לט) ושבצת את הכתונת שש. גדולה היא מדת הצניעות לנשים ואפילו בתוך ביתם, שכך אמרו חז\"ל ז' בנים היו לקמחית וכולם שמשו בכהונה גדולה, נכנסו חכמים אצלה ואמרו, אמרי לנו מה מעשים טובים יש בידיך, אמרה להם העבודה אם ראו קורות ביתי שערות ראשי, אמרו לה, כל קמחא קמחן, וקמחא דקמחית סולתא, וקראו עליה הפסוק הזה, (תהלים מה, יד) כל כבודה בת מלך פנימה וגו'.",
            "וכן מצינו ברות המואביה, שעל ידי הצניעות שראה בה בועז, נזדווג לה. ומה צניעות ראה בה, שכל הנשים שוחחות ומלקטות, והיא יושבת ומלקטת, כל הנשים מסלקות את כליהן, והיא משלשלת את כליה. כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת את עצמה מהם. כל הנשים מלקטות מבין העמרים, וזו מלקטת מן ההפקר. ועוד צניעות אחרת נמצאת בה, שאמרה לה נעמי (רות ג, ג) ורחצת וסכת ושמת שמלתיך עליך וירדת הגרן. והיא לא עשתה כן, אלא (רות ג, ו) ותרד הגרן תחלה כדי שלא תלך בדרך כשהיה מקושטת, ואחר כך (רות ג, ו) ותעש ככל אשר צותה חמותה, כיון שראה בועז כל הצניעות הזה, אמר בודאי זו היא ראויה למלכות, שנאמר (רות ב, יד)ויאמר לה בועז לעת האוכל גושי הלום, ואין הלום אלא מלכות, כענין שנאמר (שמואל ב ז, יח) מי אנכי ומי בית אבי כי הביאותני עד הלום. (רות ב, יד) ויצבט לה קלי, לפי שאמר לה גשי הלום, והיא לא נתקרבת אליו מפני שהיתה בושה, לפיכך ויצבט לה קלי, ומהו קלי, קליל קליל בשתי אצבעותיו, ואף על פי כן כתוב, (רות ב, יד) ותאכל ותשבע ותתר, שהיה מאכלה דרך צניעות ולא דרך גרגרנות. כיון שראה בועז כל מדת צניעות הללו עמד וכנסה והעמיד ממנה מלכים ונביאים.",
            "ואמרו חז\"ל באגדה: בזמן שהאשה צנועה בתוך ביתה, כשם שהמזבח מכפר על ישראל, כך היא מכפרת על ביתה שנאמר (תהלים קכח, ג) אשתך כגפן פריה וגו', ואין ירכתי אלא מזבח, שנאמר (ויקרא א, יא) ושחט אתו על ירך וגו', ותנא דבי אליהו (תהלים קכח, ג) אשתך כגפן פריה וגו', כגפן שהיא עושה פירות כל זמן שאשתך (תהלים קכח, ג) בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים, מה זית זה יש בו זית לאכילה זית לייבש זית לשמן זית לשמר ושמנו דלוק בכל הנרות, כך כל זמן שאשתך בירכתי ביתך אינה דומה אלא לגפן הזה, שאינה זזה ממקומה לעולם, ובאין בניה מהן בעלי מקרא, מהן בעלי משנה, מהן בעלי משא ומתן, מהן חכמים ויודעים דבר בעתו ונבונים, לכך נאמר אשתך כגפן פוריה.",
            "שנית לא טווה בשוק, ומדברת עם כל אדם נותנת עיניה בבני אדם וגורמת לעצמה רעה, ומחייבה בעצמה ובבניה, ומכאן אמרו אשה גורמת לעצמה ולבניה שהויין בעלי מומין. כיצד (מתבהותה) [מתגבחת?] על בעלה גורמת לעצמה שהויין בניה בעלי מומין, מקללת ילדיה בפניו גורמת לבניה שהויין בעלי מומין, (משלי ז, יב) פעם בחוץ פעם ברחבות גורמת לעצמה שהויין בניה בעלי מומין, לא קוצה לה חלה בטהרה נודרת ואינה מקיימת, גורמת לעצמה שהויין בניה בעלי מומין, ואינה מצאה קורת רוח בעולם, ובשביל מעשיה מקולקלים, הויין בניה או חיגר או סומא או שוטה ורשע. לפיכך צריכות הנשים לנהוג בעצמן צניעות גדול בכל ענין, בין בתוך בתיהן ואפילו בפני בעליהן קל וחומר חוץ מבתיהן, בין בהליכתן, בין בישיבתן, בין במאכלן, בין במשתיהן, בין בדבורן, בין במלבושיהן, בין בתכשיטיהן, בין בכל ענין וענין שעושות, כדי שלא תיגע להן שום שם רע וחשד, לכן בני הוו זהירין מאד במדת הצניעות, כדי שתנחלו שם טוב בעולם. והאלהים ידריכנו בה למען רחמיו הרבים אמן:",
            "ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הצניעות ובעליה, נספר בגנות הפריצות והנבלה ובעליה, כדי להדריכם במדת הצניעות בעזרת האל:",
            "בני, דעו כי מדת הפריצות והנבלה הן מן המדות המגונות והמכוערות לפני המקום, שכך אמרו חז\"ל כל המנבל את פיו, אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, נהפך עליו לרעה, שנאמר (ישעיהו ט, טז) על כן על בחוריו לא ישמח ה', ואת אלמנותיו וגו', עד וכל פה דובר נבלה בכל זאת וגו', הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה, אלא כל המנבל את פיו, אפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה, נהפך עליו לרעה. ועוד אמרו חז\"ל כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם, שנאמר (משלי כב, יד) שוחה עמקה פי זרות, ולא עוד אלא אפילו שומע ושותק, שנאמר זעום ה' יפול שם, וכן הוא אומר (עמוס ד, יג) כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו, עבד שרבו מגיד עליו מה שיחו כלום תקנה יש לו, אמרו חז\"ל שאפילו שיחה קלה של פריצות שבין אדם לאשתו מגידין לו לאדם בשעת מיתתו, פריצות גדולה הוא לאדם שמרבה דברים עם האשה, שכך אמרו חז\"ל כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה כו', ואל תאמר לא נאסרו אלא דברים של תפלות, או דברים המביאים לידי תפלות, אלא אפילו בדברים שאינן של תפלות אסור להרבות שיחה עמהן, ואם הוצרך לדבר לה בדברים בעלמא, יקצר בדבריו בכל יכולתו, וידבר בדרך קצרה כדי להפרד ממנה מהרה, כדי שלא יחשדוהו עליה:",
            "בני, בואו וראו כמה הזהירו רבותינו ז\"ל בענין הפריצות כדי שלא יתאוה לה, ועוד הזהירו מאד ואמרו שלא לזמר יחד האנשים עם הנשים כדי שלא יתפרצו זה עם זה, שכך אמרו חז\"ל זמרן גברי וענין נשי פריצותא, ולהתכוין לשמוע קולה יש איסור ופריצות, קל וחומר להסתכל בה. ואמרו חז\"ל לא יהלך אדם אחורי אשה בשוק, ואפילו היא אשתו, נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין, וכל העובר אחורי אשה בגשר אין לו חלק לעולם הבא, וכה\"א (ישעיהו לג, טו) ועצם עיניו מראות ברע, זה שאינו מסתכל באשה בשעה שעומדת על הכביסה. ואמרו חז\"ל כל המרצה מעות מידו לידה כדי להסתכל בה, אפילו הוא כמשה רבינו עליו השלום שקבל התורה מידו של הקדוש ברוך הוא לידו, לא ינקה מדינה של גיהנם, שנאמר (משלי יא, כא) יד ליד לא ינקה רע. ועוד אמרו, כל המסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה, כאילו מסתכל במקום התורף. פריצות גדול הוא לאדם שמהלך ערום אפילו בתוך ביתו, שכל מי שהולך ערום הוא מבזה את עצמו, והרי הוא חשוב כבהמה שאין לה בושה.",
            "ואמרו חז\"ל באגדה אין שבחו של אדם להיות עומד ערום, שכשברא הקדוש ברוך הוא את האדם, לא בראו ערום, שנאמר (איוב לח, ט) בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו, בשומי ענן לבושו זה השפיר, וערפל חתולתו זה השליא, וכן הוא אומר (תהלים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלהים. במתניתא תנא אלו בני מרטינייא שהולכין ערומים בשוק, שאין לך משוקץ ומתועב לפני המקום ממי שמהלך ערום, הא למדת, שכל ההולך ערום נקרא נבל וחצוף. ומדרכי הפריצות והנבלה, האדם המשמש מטתו ביום, שכך אמרו חז\"ל אסור לו לאדם שישמש את מטתו ביום, שנאמר (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך וגו', שלא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. וכן המשמש בפני כל הבריות הוא דבר נבלה ופריצות, וכיון שהפריצות ודברי הנבלה הן גנאי גדול לאנשים, כל שכן לנשים שצריכות להזהר בעצמן בתכלית הזהירות שלא תהיינה פרוצות ולא מדברות דברי הנבלות, פריצות גדול הוא לאשה שמדברת תמיד עם האנשים, ולא עוד אלא שמביאה את עצמה לידי חשד, ומן הפריצות האשה שאין לה בעל ומתקשטת, אפילו בתוך ביתה, מפני שכשיוצאה בשוק בני אדם משיחין בה:",
            "בני, צאו וראו כמה מכוערת מדת הפריצות לנשים, שהנשים שהן פרוצות בשום דבר פריצות, אמרו חז\"ל שיוצאת בלא כתובה, כגון האשה שיוצאת בשוק וראשה פרוע שהוא דבר פריצות, ולפיכך כתוב בסוטה (במדבר ה, יח) ופרע את ראש האשה. ואמרו חז\"ל מכאן לבנות ישראל שלא תצאנה בפריעת הראש. שכן שערות האשה דבר פריצות וערוה מרגילין את האדם לידי הרהור ותאוה, שנאמר (יחזקאל טז, ז) שדים נכנו ושערך צמח, וכן האשה שטווה בשוק הוא דבר פריצות, מפני זרועותיה, ובני אדם רואין אותה, שמא יתאוה לה ותבא לידי עבירה. וכן האשה המשחקת עם הבחורים הוא דרך פריצות, וכן האשה שמקללת חמיה בפני בעלה הוא דרך פריצות וחציפות. וכן הקולנית, שמדברת בביתה ושכינותיה שומעות את כולה, וכן האשה שמשמעת את קולה על עסקי תשמיש המטה, כל אלו אמרו חז\"ל שיוצאת בלא כתובה, מפני שנוהגות עצמן בפריצות.",
            "ומדרכי הנבלה והפריצות האשה שהיא גרגרנית ושותה מן היין יותר מן השיעור הראוי לה, פריצות גדול הוא לאשה שמדברת בעסקי תשמיש אפילו עם בעלה, שצריכים להיות צנועים וביישנים אפילו עם בעלה. ודעו בני כי הפריצות ודברי הנבלה הן סרסורין של זנות, והן תחלת הקלקול, ומבואות פתוחות לזנות. ולפיכך הזהירו חז\"ל על המדה המגונה הזאת שירחיקוה מעליהן בין אנשים ובין נשים בתכלית הריחוק, לכן בני הוו זהירין במדות המגונות הללו, להרחיקם מעליכם כדי שתתקדשו לפני המקום ותתקרבו אצלו. ואלהינו בהמון רחמיו יקדשנו ויקרבנו לעבודתו אמן:"
        ],
        "x; On Shame and Arrogance": [
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת הבושת. דעו בני כי מעלת מידת הבושת מעלה חשובה עד מאד, שכל מי שיש לו בושת פנים ניצול מן החטאים והעונות, כענין שנאמר ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים, ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, ואמרו חז\"ל בעבור תהיה יראתו על פניכם, זו בושה. לבלתי תחטאו, מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא. מיכן אמרו סימן יפה לאדם שיהא בושן. ואמר חכם אחד: סימן הבנים הכשירים הבושת הנראה על פניהם.",
            "ומעלת המידה הזאת אינה נמצאת אלא בחסידים ויריאי חטא, כמו שאמרו חז\"ל כל המתבייש לא במהרה הוא חוטא, וכל מי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.",
            "בני, בואו וראו כמה גדולה מעלת הבושת לפני המקום, שאפילו עבר אדם כמה עבירות ומתבייש מהן ואינו שונה בהן הקדוש ברוך הוא מוחל לו על כל עוונותיו, כענין שנאמר (יחזקאל טז, סג) למען תזכרי ובושת. ולא יהיה לך עוד פתחון פה בכפרי לך לכל אשר עשית נאם ה' אלהים. וכן מצינו בשאול בשעה שהעלה שמואל על ידי האשה בעלת אוב ואמר לשאול (שמואל א כח, טו) למה הרגזתני להעלות אותי ויאמר שאול צר לי מאד ופלשתים נלחמים בי וה' סר מעלי ולא ענני גם ביד הנביאים גם בחלומות ואקראה לך להודיעיני מה אעשה, אבל אורים ותומים נתבייש להזכירם מפני שהרג כהני נוב ומחל לו הקדוש ברוך הוא, כענין שנאמר מחר אתה ובניך עמי במחיצתי מחר אתה ובניך עמי במחיצתי. ואמרו חז\"ל כל העושה דבר עבירה ומתחרט בה מוחלין לו מיד, שנאמר וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במנאפים ובמכשפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר, (ר\"ל) אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני, הא יראוני מוחלין להן. וכן הוא אומר ומדה ועוזב ירוחם. ואמר חכם אחד הזהר במדת הבושת, כי הבושת מורה על פני הנדיב. ואמר מי שיעטוהו הבורא מעיל הבושת יעלמו מומיו מבני אדם.",
            "גדולה היא מדת הבושת שבעבורה יזכה האדם למעשים טובים, ולא עוד אלא שזוכה לגן עדן, שכך אמרו חז\"ל, עז פנים לגיהנם ובוש פנים לגן עדן. ואמר חכם אחד הבושת והאמונה נצמדות כשתסתלק האחת תסתלק חבירתה. ומהו הבושת, שיהיה האדם מתבייש מנפשו וממעשיו בינו לבינו ויתבייש גם מן האנשים ויהיה צנוע בכל דרכיו ובכל ענייניו וידקדק עליהם שלא תיוולד בהם שום דופי ודבר של גנאי שאם יראו אותם או ישמעו אחרים שלא יוכל להתבייש מהם ויסתכל בתחילת הדבר קודם שיעשנו כדי שישתדל לעשותו שלא יבוא עליו לידי בושה ויהיה צנוע במאכל ובמשתה כדי שלא יתגנה ויתבזה ויתבייש מן הבריות. ויתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. כלל הדבר, יתבייש מן הבורא ואז תשלם לו מעלת מדת הבושת על שלמותה. כמו שאמר חכם אחד כשתעשה דבר בתוך ביתך תתבייש מבני ביתך, וכשתעשה דבר בשוק תתבייש מן האנשים, ואם לאו תתבייש מעצמך. ואם לא תתבייש מעצמך תתבייש מנפשך. ואם לא תתבייש מנפשך תתבייש מאת הבורא הרואה אותך.",
            "בני, הוו זהירין במידת הבושת, שבשעה שאדם מתבייש מן האנשים הרי הוא נזהר מן הדברים המגונים והמכוערים ואינו נכשל בהן. וכל שכן אם מתבייש מן הבורא שלא ייכשל בעבירה ועון, וכל מי שאין לו בושת פנים כבר הותרה התורה בעיניו, כמו שאמר חכם אחד סוף מה שקיבלנו מדברי הנבואה כשאינך מתבייש עשה כל רצונך. ואומר לא יגיע לבושן חשד כאשר לא יגיע לנאמן קול מן הגזילות והגניבות. ושאלו לחכם מהו הבושת, אמר השכל. אמרו לו ומהו השכל, אמר הבושת. ואמר אחר הבושת היא דרך החיים הארוכים. ואמר אחר חיי בני האדם בזכות האמונה והיראה ימים רבים ואחר כך חייו במידת הבושת והענוה והשפלות.",
            "בני, הוו זהירין שלא לבייש פני חבריכם אפילו בינכם לבינם, וכל שכן שלא לביישם ברבים, מפני שהיא מן העבירות חמורות שבתורה, שכך אמרו חז\"ל, כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים, דחזינא ליה דאזיל סומקא ואתי חיוורא. ועוד אמרו כל המבייש את חבירו סופו מתבייש. ולא עוד, אלא שמלאכי השרת דוחפין אותו ומראין קלונו לכל באי עולם. ועוד אמרו כל היורדין לגיהנם יורדין ועולין, חוץ משלשה שיורדין ואינן עולין, ואלו הן הבא על אשת איש, והמכנה שם לחבירו, והמלבין פני חבירו ברבים. תדע שבשביל שהלבינו פני בר קמצא ברבים סייעו הקדוש ברוך הוא ונחרב בית המקדש.",
            "ואף על פי שהזהרתי אתכם במעלת הבושת, אזהירכם שאם טעיתם בדבר מן הדברים שאל תתביישו לחזור ולהודות על האמת, כי כל מי שהוא בוש לחזור להודות על האמת הוא הנקרא עז פנים בלי ספק. ואם חטאתם שוגג או מזיד בדבר מדברי התורה והמצות אל תתביישו להתודות עליו לפני המקום. וכן כשתסתפקו בדבר מדברי תורה או מדברי קבלה או בשום דבר מצוה אל תתביישו לשאול עליה אפילו קטון מכם במעלה ובשנים. ואל תתביישו לומר בדבר שאינכם יודעים אין אנו יודעין. ועל מה שלא שמעתם לומר לא שמענו. או אם שמעתם ואינכם זוכרין לומר שמענו ושכחנו, שכן משה רבינו עליו השלום הודה ולא בוש לומר לא שמעתי, כעניין שנאמר וישמע משה וייטב בעיניו. ואמרו חז\"ל לא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד. ותנא דבי אליהו, ישאל אדם את הפסוק אף על פי שהכל משחקין עליו, ואת ההלכה אף על פי שהכל משחקין עליו. יכניס אדם עצמו לגופה של תורה אף על פי שאינו בקי בהלכה כלום, שנאמר אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. וכן אל תתביישו להזהיר את האדם ולהדריכו בדרך טובה, כי דבר זה אינו מדרכי האנשים השלימים במידותם. והבושת ההוא רע מהעזות. לכן בני הוו זהירין במידת הבושת כדי שתהיה תמיד יראת האל על פניכם לבלתי תחטאו. ואלהינו ברחמיו יצליחנו בה:",
            "ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הבושת ובעליה, נספר בגנות העזות ובעליה כדי להדריכם במידת הבושת בעזרת שדי.",
            "בני, דעו כי מדת העזות מדה שנואה מאד בעיני המקום מפני שהיא כסעיף מעבודת אלילים, ולא עוד אלא שבשביל עזי פנים השמים נעצרין מלהוריד טל ומטר, כענין שנאמר (ירמיהו ג, ג) וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם. ואמרו חז\"ל (שבת קיט, ב) לא נחרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה, שנאמר (ירמיהו ו, טו) גם בוש לא יבושו (והכלם) [גם הכלים] לא ידעו וגו'. והמדה המגונה הזאת אינה נמצאת בחסידים ואנשי מעשה אלא ברשעים, כענין שנאמר בהם (ירמיהו ה, ג) חזקו פניהם מסלע וגו'. ואמרו חז\"ל (תענית ז, ב) כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע בפניו, שנאמר (משלי כא, כט) העז איש רשע בפניו. וכל מי שיש בו עזות פנים סופו ליפול ולישבר. ותנא דבי אליהו האימתנין והזיותנין ועזי פנים ובעלי זרועות עליהם הכתוב אומר כי זרועות רשעים תשברנה:",
            "בני, בואו וראו כמה קשה מדת העזות, שכיון שיש באדם עזות פנים בא לידי רשע, כענין שנאמר העז איש רשע וגו'. ולא עוד, אלא כל מי שיש בו עזות פנים בידוע שנכשל בעבירה, כענין שנאמר ומצח אשה זונה היה לך וגו'. יהיה לך לא נאמר, אלא היה לך כבר. ואמרו חז\"ל באגדה, ד' נקראו רשעים ואלו הן, הפושט יד על חבירו להכותו, אף על פי שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך. הכית לא נאמר, אלא תכה. והלוה ואינו משלם, שנאמר לוה רשע ולא ישלם. ומי שיש לו עזות פנים, שנאמר העז איש רשע. ומי שהוא בעל מחלוקת, שנאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים. ושניהן היו בדתן ואבירם, עזות פנים ומחלוקת. ואין לך עז פנים שאין בו שמץ פסול שכך אמרו חז\"ל עז פנים ר' אליעזר אומר ממזר. ר' יהושע אומר בן הנדה. ר' עקיבא אומר ממזר ובן הנדה. ומהו העזות, שעובר עבירה בפני בני אדם ואינו מתבייש נקרא עז פנים. והעובר עבירה ושנה בה, וההולך בקומה זקופה ובעזות מצח ואינו מתבייש הרי הוא כעובד אלילים, כענין שנאמר הובישו כי תועבה עשו גם בוש וגו'. אחרית העזות מחלוקת, ואחרי המחלוקת חרטה. ואומר העזות הוא החולי הגדול ורפואתו בעז פנים כמוהו.",
            "אמנם לעמוד בעזות מצח כנגד הרשעים ועוזבי התורה כדי לייסרם ולהוכיחם, דבר זה טוב מאד, כענין שנאמר, הנה נתתיך לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומת נחושת. ועל זה ציוה שלמה ואמר ענה כסיל כאולתו. לכן בני הוו זהירין במדה המגונה הזאת ותרחיקנה מעליכם, ואל תשתמשו בה כדי שלא תוכל להתגבר עליכם כי כל מי שיש בו המדה המגונה הזאת יתרחקו ממנה בני אדם ויסורו מעליו. והאלהים יצילנו מן המדות המגונות והפחותות ויעלנו אל המעלות העליונות ברחמיו וחסדיו הרבים, אמן:"
        ],
        "xi; On Faith and Theft": [
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת האמונה, דעו בני כי מעלת האמונה מעלה נכבדת וגדולה מאוד בעיני המקום, שכל הנושא ונותן עם הבריות באמונה, ויושב במחיצתו של הקדוש ברוך הוא כענין שנאמר עיני בנאמני ארץ וגומר. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא נותן תמיד עיניו בבעלי אמונה, כעין שנאמר ה' עיניך הלא לאמונה. ובמעלת המדה הזאת נתייחס בה הקדוש ברוך הוא, כענין שנאמר אל אמונה ואין עול. ובכל מקום שהנאמנות מצויה, שם הברכה והגדולה מצויה שם, הברכה מצויה כענין שנאמר איש אמונות רב ברכות, ושם הגולה מצויה, שכן מצינו במשה רבינו עליו השלום על ידי שנהג עצמו בנאמנות ונתרחק מן הגזל כענין שנאמר ונהג את הצאן אחר המדבר וגומר, שם נגלה לו השכינה, ומשם עלה לגדולה, ושלחו הקדוש ברוך הוא בשליחותו לפרעה. מה כתיב בענין גם האיש משה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. וכן הכתוב משבחו בענין הנאמנות, כענין שנאמר בכל ביתי נאמן הוא. וכן מצינו בדוד מלך ישראל על ידי שנהג עצמו בנאמנות ונתרחק מן הגזל, זכה ועלה לגדולה, כענין שנאמר על מי נטשת מעט הצאן וגומר, ומשם זכה לגדולה, כענין שנאמר מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו וגומר. וכן הכתוב משבחו בענין הנאמנות כענין שנאמר חסדי דוד הנאמנים. וכן הוא אומר והוכן בחסד כסאו וישב עליו באמת וגומר.",
            "הלא תראו בני מה עלתה לו ליעקב אבינו מפני שנהג עצמו במדת הנאמנות, ועל שמסר עצמו על ממונו של לבן ושמר אותו באמונה, כענין שנאמר הייתי ביום אכלני חורב וגומר, ואמר טריפה לא הבאתי וגומר, מה עלתה לו לבסוף, אם כה אמר נקודים יהיה שכרך וילדו וגומר. ואמרו חז\"ל צפה הקדוש ברוך הוא מה היה לבן עתיד לעשות ליעקב והיה צר צורה כיוצא בו. אם כה אמר אין כתוב כאן, אלא יאמר, כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך, יעשה לך אין כתיב כאן, אלא עושה. ומנין שעבד יעקב אל לבן באמונה אף לאחר שרימה אותו, שנאמר ויעבד עמו עוד וגומר, ואמרו חז\"ל מהו עוד, בנוהג שבעולם פועל עם בעל הבית ב' ג' שעות באמונה, אבל יעקב אבינו מה הראשונות שלמות, אף אחרונות שלמות, מה ראשונות באמונה אף אחרונות באמונה. ואף על פי שברמאות בא עליו. ואמרו חז\"ל יהיה ממון חבריך חביב עליך כשלך, וכבר מצינו שהתורה חסה על ממונן של אדם, למדתך תורה דרך ארץ, שיהא כל אחד ואחד חס על ממון חבירו, כדרך שהוא חס על ממונו. ואמר חכם אחד בני שאלו מאלהיכם שיחון אתכם האמונה, כי האמונה היא ראש התורה, ובקשו ממנו השלום כי הגדולה שבנעימות בקשות בעולם הזה ובעולם הבא, ודי באמונה עושר ובעבודה עסק. ואמר חכם אחד באמונה תעמוד האחוה:",
            "בני, צאו וראו כמה גדול כח הנאמנות, שבמקום שבעלי אמונה עומדים, אף מלאכי השרת אין זוכין, שכך אמרו חז\"ל באגדה, אין ישיבה למעלה שנאמר (יחזקאל א, ז) ורגליהם רגל ישרה, אין להם קפיצין, קרבת על חד מן קאמיא (דניאל ז, טז) שרפים עמדים ממעל לו (ישעיהו ו, ב), וכל צבא השמים עומד עליו (מלכים א כב, יט), ונתתי לך מהלכים בין העמדים האלה (זכריה ג, ז), ואלו בבעלי אמונה כתיב לשבת עמדי (תהלים קא, ו):",
            "בני, התחברו לבעלי אמונה ורדפו אחריהן והוו מתאבקין בעפר רגליהן כי הנאמנות היא הצלחה הגלויה ותפארת כל משכיל, וכתב בחותם פורפארוס הפילוסוף מי שידבק בו האמונה ידבק בו רצון בני אדם, ואמר חכם אחד, אין דבר גדול מן האמונה, וקצת בני אדם סובלים הפגעים יותר מקצתם, והריש והחולי והפחד, ודע כי כל אלה משערי האמונה. ואמר אחר אין בטוח כנאמן:",
            "בני, אל תהי מעלת האמונה קלה בעיניכם, שהרי הדביקו בה אבות העליונים באברהם נאמר והאמין בה' וגומר. וביצחק נאמר ויזרע יצחק וגומר, ואמרו חז\"ל למה מדדו כדי לעשרן, ובתרומות ובמעשרות מצינו אמונה, כענין שנאמר והיה אמונת עתיך וגומר, פירשו חז\"ל אמונת זה סדר זרעים שהאמינה התורה לתרום ולעשר תבואותיו ופירותיו בלי עדות וראיה אחרת. וביעקב כתיב תתן אמת ליעקב וגומר, ועוד אמר כל מי שיש לו מה יאכל היום ואמר מה אוכל למחר הרי זה מחוסר אמנה, מי שברא יום ברא פרנסתו:",
            "בני, הוו זהירין לעשות מלאכתכם באמונה, וכל מעשיכם הרוחניים והגופניים באמונה וביושר, כדי שתתברכו מפי האל ומפי הבריות, כי בעשות האדם הפך האמונה מצינו בו קללה שנאמר ארור עושה מלאכות ה' רמיה, ומכלל ארור אתה שומע ברוך. ואמר חכם אחד, ראוי מבני אדם להיות משובח מי שגדלה תשוקתו בקנות החסד והאמונה, גדולה היא האמונה שכל זמן שהבריות נושאין ונותנין זה עם זה באמונה, הקדוש ברוך הוא עושה להן צדקה מן השמים, ומוריד להם גשמי ברכה וטללי רצון בעתם, כענין שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, ולא עוד אלא שהעולם מתקיים בזכות בעלי אמונה, שכך אמרו חז\"ל על ג' דברים העולם עומד, על הדין ועל השלום ועל האמת וגומר. ומה היא האמונה, תחילתה שיבטח האדם באלהים ולא יירא משום דבר, וירצה בגזירת הבורא, וימסור עצמו וממונו ונפשו אליו, ויהיה משאו ומתנו ודבריו כולם באמונה וביושר, ויאמר על הן הן, ועל לאו לאו, ואינו אץ להעשיר, אלא שבטחונו בהקדוש ברוך הוא בכל עניניו, כענין שנאמר בטח בה' ועשה טוב וגומר.",
            "ומה שיבטיח יקיים ביכולתו, ומסעיפי המדה המשובחת הזאת יוצא הצדק, שיהו כל משקלותיו של אדם צדק, וכל מדותיו צדק, כענין שנאמר מאזני צדק אבני צדק גומר. וכל דבריו ועניניו מתוקנים ומסודרים על פי הצדק, ואינו מבקש מעלה ויתרון על בני אדם, ואמר כי פרי הנאמנות, העושר, ופרי הכחש, הריש והעוני. ודבר נמנע הוא שיהיה הנאמן עני, והמכחש עשיר. ודעו בני כי הנאמן יעלהו האל אל המעלות הרמות ולמשרת השרים והמלכים:",
            "בני, תדבקו בנאמנות ובצדק כי האמונה והצדק תולדות הנדיבות והחסד, ואמר חכם אחד כי מי שבחר בצדק למעוז, יכנעו לו בני אדם בעל כרחם, וצריך לו לאדם לנהוג עצמו באמונה ובצדק, אפילו בדברים בעלמא שנוהג עם חברו, שכך אמרו חכמים ז\"ל מה תלמוד לומר איפת צדק והין צדק יהיה לכם, והלא הין בכלל איפה היא, אלא שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק. ועוד אמרו כל הנושא ונותן בצדק בדברים, אין מוסרים אותו למי שפרע, אבל אמרו חז\"ל כל המבטל דבריו אין רוח הבריות נוחה הימנו, ושמא תאמר במה שמוציא בשפתיו בלבד צריך לו לאדם להיות נאמן, אבל במה שמחשב בלבו אין בכך כלום, הרי כבר נאמר הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו. וכן מצינו ברב ספרא שהיה לו חמור למכור, ובא אדם אחד לקנותו ואמר לו תנהו לי בכך וכך מעות, ואותה שעה היה קורא רב ספרא קריאת שמע ולא השיבו, וכסבור אותו האיש שלא היה בדעתו של רב ספר ליתן לו החמור באותן המעות שאמר לו ולפיכך לא השיבו, הוסיף לו על דמיו. ואחרי שסיים רב ספרא את תפילתו אמר לאותו האיש משעה שאמרת לי תנהו לי בכך וכך מעות גמרתי בלבי ליתנו לך, ומה שהוספת אחרי כן איני רוצה אותם.",
            "ושמא תאמר, הריני נוהג באמונה עם ישראל לפי שהוא נוהג עמי באמונה, אבל עם נכרי אין בכך כלום, וכבר אמרו חז\"ל גזל נכרי אסור, וכן אם הנכרי סומך על אמונתך בין בדברים בין במקח וממכר, צריך אתה לנהוג עמו באמונה ובצדק, כדי שיתקדש שם שמים על ידך. תנא דבי אליהו בד' דברים העולם מתיישב, מתוך צדקה ומתוך הדין והאמת והשלום. בא אדם אחד ואמר לו רבי מעשה היה שמכרתי לנכרי דק כורים של תמרים, ומדדתי לו בבית אפל מחצה על מחצה, ואמר לי אתה והאלהים אשר בשמים יודע על מדה שאתה מודד לי, מתוך שמדדתי לו חסרתיו שלש סאין של תמרים, לאחר מכאן נטלתי את המעות ולקחתי בהן כד אחד של שמן והנחתיו במקום שמדדתי לו התמרים לנכרי, נקרע הכד ונשפך השמן והלך לו. אמרתי לו בני הכתוב אומר לא תעשוק את רעך, הרי הוא כאחיך ואחיך הוא הרי הוא כרעך. הא למדת שגזל הנכרי אסור, ואין צריך לומר גזל של אח, לכך היה אומר לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו, שכל מי שנושא ונותן עם חברו באמונה, הרי הוא מודה במקום שהוא אמת, וכל המכחש בחברו הרי הוא מכחש במקום, שנאמר אין ה' רואה אותנו עזב ה' את הארץ. בני אם נתמניתם פרנסים על הציבור להוציא ממונן על דבר ידוע, או על כל ענייניכם עשו מלאכתכם באמונה, ואף על פי שמחזיקים אתכם לנאמנים, אל תתפארו בעצמכם לומר אלמלא שמחזיקים אותנו נאמנים לא היו ממנים אותנו על צרכיהם ולא נבוא עמהן בחשבון, אלא תבואו עמהן לחשבון ואל תתביישו:",
            "מי לנו נאמן יותר ממשה רבינו עליו השלום שכתוב בו בכל ביתי נאמן הוא, ואף על פי כן, כשנגמר מלאכת המשכן אמר להם לישראל בואו ונעשה החשבון לפניכם, נכנסו כל ישראל אצלו ואמר להן משה אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד וגומר, כך וכך יצא על המשכן, עם כשהוא יושב ומחשב שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה ווין לעמודים. התחיל יושב ותוהה, אמר עכשיו יאמרו ישראל משה נטלן לעצמו. האיר הקדוש ברוך הוא את עיניו וראה אותן עשויין ווים לעמודים, אמרו ואת האלף ושבע מאות עשה ווין לעמודים, באותה שעה נתפייסו כל ישראל על מלאכת המשכן. ומהו משכן העדות, א\"ל משה, הרי אתם מעידין עלי ממה שאני נותן לכם את החשבון. ואף על פי שלא הוצרך משה עליו השלום לעשות חשבון עם ישראל, למדך דרך ארץ שכל מי שנתמנה על הציבור יעשה חשבון עם הציבור, כדי להוציא את עצמו מן החשד, כענין שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל. ואמרו חז\"ל אף על פי שיש לו לאדם גזבר נאמן בתוך ביתו, יצור וימנה שנאמר ויהי כראותם כי רב הכסף בארון ויעל סופר המלך ויצירו וימנו וגומר. ודעו לכם בני כי מן האמונה תוולד הסבל שסובל מאהבה כל מה שיגזור הבורא עליו, הן טוב הן רע, וסובל בעצמו כל מה שאסר הבורא עליו, ומאמין שישלם לו שכרו לעתיד לבוא, כמו שאמר חכם אחד: הסבל שני מינין, סבל הצרות והסבל במה שאסר הבורא עליך, ואמר: הזכרון שני מינין, זכרון הסבל בעת הפגע, וטוב ממנו זכרון הבורא במה שאסר עליך מבדיל בינך לבינו:",
            "בני, אם בא לכם שום פגע יהיה הסבל מזומן ותדיחו אותו בסבל, ותנו הודאה לבורא במה שגזר עליכם, כי הסבל הוא העושר הגדול. ואמר חכם אחד, מה שיגביר הסבל בעת צרתו, יגיע אל חפצו מרום לבבו:",
            "בני, אם תתגבר עליכם תאותכם הכניעוה בסבל, כי הסבל הוא ממדת החסידים, וכל מי שהוא סבלן, יהיה אדון. ואם יסבול היום דבר אחד מן האנשים, סוף שיסבלו ממנו האנשים דברים רבים, וממדת הסבל אם יחרפוהו בני אדם ויגדפו אותו שלא יענה אותם דבר, וכל שכן אם יכו אותו ומתגבר בעצמו וסובל שהיא ממדת (הסבל) החסידים ויראי השם, ואמר חכם אחד, הסבל מר ומעביר מעליו הנזק:",
            "בני, אם לא תוכלו להנקם מאויביכם אז לא יגיע אליכם נזק, טוב שתסבלו ולא תנקמו, משתנקמו ותנזקו. כמו שאמר חכם אחד, אין למי שאין לו יכולת טוב מן הסבל, ואמר מי ששם הסבל תכליתו, יגיעהו הסבל אל חפצו, אשריהן בעלי אמונה שזוכין להן ולכל העולם כולו באמונתן, כענין שנאמר שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. ולא עוד אלא שזוכה לחיים בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר בחקותי יהלך ומשפטי שמר לעשות אמת צדיק הוא חיה יחיה נאם ה' אלהים. חיה לעולם הזה, ויחיה לעולם הבא, לכן בני הוו זהירין במעלת המדה הזאת, כדי שתירשו חיי העולם הזה, ותנחילו חיי העולם הבא, והאלהים יצליחנו בה ברחמיו והרבים.",
            "<b>ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח האמונה ובעליה, נספר בגנות הגנבה והגזלה ובעליהן, כדי להביאם למדת הנאמנות בעזרת שדי.</b>",
            "בני, דעו כי מדת הגזל והגנבה מדה משוקצת ושנואה מאוד לפני המקום, כענין שנאמר אני ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה, שכל זמן שאדם מקריב קרבן מן הגזל, לא די שאינו עולה לו לרצון, אלא שמלמד עליו קטיגוריא אפילו לפני המקום, שכך אמרו חז\"ל לולב הגזול והיבש פסול. משלו חכמים באגדה למה הדבר דומה, ללסטים שהיה יושב בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, פעם אחד עבר לשם שלוחו של מלך, שהיה המלך שולחו לגבות מס ממקום אחד, וקם עליו הלסטים הזה ולקח ממנו כל מה שהיה לו, לימים נתפס אותו הלסטים ונתן בבית הסוהר. שמע עליו אותו השליח של מלך ובא אצלו ואמר לו אם אתה נותן לי כל מה שלקחת ממני אלמד עליך זכות לפני המלך, א\"ל אין לי מהם אלא זה המלבוש שהיה מן המלך ונתנה לו, אמר ליה למחא כשתצא לדין ויאמר לך המלך יש לך שילמד עליך זכות, אמר לו יש לי איש פלוני שלח המלך בשבילו ואמר לו מה אתה יודע אדם שילמד עליך זכות, תאמר יש לי אדם אחד, והמלך ישלח ויקראנו ואלמוד עליך זכות. למחר כשהיה הולך לדין אמר לו המלך כלום יש לך אדם בזה האיש, אמר לו ידעתי בשעה ששלחת אותי לגבות המס ממקום פלוני קם עלי ולקח כל מה שהיה לי, והרי זה המלבוש שהחזיר לי יעיד עליו, התחילו הכל אומרים אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו. כך אדם לוקח לולב כדי לזכות בו, ואם היה הלולב גזל, הוא צווח לפני המקום ואומר גזול אני חמס אני, ומלאכי השרת אומרים אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו:",
            "בני, בואו וראו כמה קשה מדת הגזל, שהרי הקישו הכתוב לעבירות חמורות שבתורה, כענין שנאמר והייתי עד ממהר וגומר, ובעושקי שכר שכיר וגומר. לכך משה מזהיר את ישראל לא תגנובו וגומר, שכל הגונב או גוזל דבר מחבירו, הוא מכחש לאמר לא גנבתי ולא גזלתי לך דבר. והלא מביאו לבית דין וטוען עמו שגנב וגזל ממנו דבר פלוני והוא משקר בבית דין ואומר לא היו דברים מעולם, והלא משביעו ואומר משביעך אני אם לא גנבת או גזלת ממני כך וכך, והוא עונה אחריו אמן, ונמצא עובר על לא תשבעו בשמי לשקר, וכשיתפרסם הדבר שהוא גנב אותו דבר או גזלו, הרי נתחלל שם שמים על ידו, ועבר על וחללת את שם אלהיך, אוי להן לבריות שגונבין וגוזלין וחומסין ממון חבריהם, ומרבים נכסים מממון שאינו שלהן ועליהן הנביא צווח הוי המרבה לא לו, ואמרו חז\"ל כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה מעלה עליו הכתוב כאילו הרגו, שנאמר כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא גובה נפשות מן הגוזל, שנאמר וקבע את קובעיהם נפש. וכן מצינו בדור המבול שלא נחתם גזר דינן אלא בשביל הגזל, כענין שנאמר כי מלאה הארץ חמס, ואמר חכם אחד אין דבר ממהר לאבד הטובות כמו השקידה לעשות עול:",
            "בני, צאו וראו כמה קשה גזילן של בריות לפני המקום, שהחמיר בגזילתו של הדיוט יותר משל הקדש, שבגזלו של הקדש כתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמישיתו יוסף עליו, ואילו בגזילתו של הדיוט כתיב וחמישיתיו יוסף, חמשיות הרבה. שכל מה שהוא כופר וחוזר ומודה, מוסיף חומש על חומש, ועוד בגזילות של הקדש כתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם, אין בו לא תשלומי כפל, ולא תשלומי ארבעה וחמשה, ואילו בגזלתו של הדיוט כתיב ישלם שנים לרעהו, ולא של הקדש, ואמרו חז\"ל קשה גזל הדיוט משל גבוה, שזה הקדים חטא למעילה, וזה הקדים מעילה לחטא. וכן מצינו בעולת העוף שכתב בו והסיר את מוראתו בנוצתה, מפני שהעוף הוא פורח באויר וטס בכל העולם ואוכל מכל צד גזילות וחמסים אל יקרב לגבי המזבח, לכך נאמר והסיר את מוראתו בנוצתה. אבל בהמה שאוכלת על אבוס בעליה, ואינה אוכלת מכל צד הגזילות והחמסין מקריבה כולה, שנאמר והקריב הכהן את הכל המזבחה.",
            "הלא תראו בני כמה קשה מדת הגזל לפני המקום, שהוא רואה אותו תמיד לפני ואין שוכח אותו, שכך אמרו חז\"ל אין הפרגוד ננעל בפניהן, ואלו הן אונאה וגזל ועבודת אלילים, אונאה דכתיב הנה ה' עומד על חומת אנך. וגזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה וגומר. ועבודת אלילים דכתיב העם המכעיסים אותי על פני. ואמרו חז\"ל כל מה שאדם גוזל וחומס בעולם הזה, אינו יוצא מעולמו עד שאחרים בוזזין אותו, דכתיב ויש נספה בלא משפט, כך נספה בלא משפט. ולא עוד אלא החמס עצמו מעיד בפניו וקם עליו לשבט מכהו, שכבר אמרו חז\"ל באגדה החמס קם למטה, אתמהא החמס קם, חס ושלום אינו קם, ואם קם למטה, רשע לחיובו של רשע, כלומר להיות לו לשבט מכה. אוי להן לגזלנין ולחמסנין מקול צעקתם של נגזלים ושל חמסים, שעולה באזני המקום, שכך אמרו חז\"ל באגדה, לפי שבעולם הזה העשיר אוכל את העני, אבל לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא תובעו מידו, שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' אשית בישע יפיח לו. הגיע העת שאתבע מן העשירים צער העניים ושוד ואנקת אביונים שצערתם אותם:",
            "בני, פקחו עיניכם ותבינו על מה שאמרו חז\"ל כ\"ד חטאות סדר יחזקאל, ומכולם לא חתם אלא על הגזל, שנאמר ואני הכיתי כפי אל בצעך. מהו הכיתי הכרעתי כף החמס, כדי להכריעך לכף חובה. וכן הנביא מכריז וצווח הוי בוצע בצע רע לביתו, לשום במרום קנו להנצל מכף רע. ואמרו חז\"ל קשה גזל הנאכל אפילו צדיק גמור אינו יכול להחזירו, שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגומר. ואמרו חז\"ל באגדה קשה הוא הגזל ששני גדולי עולם צרכו להתווכח עליו. ואלו הן משה ושמואל, משה אמר לא חמור אחד וגומר. וכי מה הוכיח משה לגנבים ולקפחנין, אלא אמר משה בשעה שהיו ישראל מתנדבין ממסע למסע, לא אמרתי לאחד מהן טול כלי זה בדרך, טול כלי זה על חמורך, נשאתי לקחתי כמה דתימא, ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור. גדול הדור בשעה שהוא הולך לעשות צרכי רבים כו', ברם הכא ויקח משה את אשתו ואת בניו וגומר. וכן שמואל הנביא אומר את שור מי לקחתי אות מי רצותי. אמר להן שמואל, כשאמר לו עגלת בקר תקח בידך, לא משל ציבור הייתי רוצה ליטול, אלא משלי לקחתי אותה, וחמור מי לקחתי כשהייתי מסבב בעיירות ושופט את ישראל, משל מי היה וכי משלכם היה, משלי היה, אותו החמור לא משלכם היה צריך להיות. ואת מי עשקתי ואת מי רצותי, מי מכם שבא עמי כפועל ולא נתתי לו שכרו:",
            "בני, צאו וראו כמה חמורה מדת הגזל, שאפילו האדם עובד עבודת אלילים ושפך דמים ומגלה עריות, הגזל חמור כנגד כולם, כענין שנאמר ראיתי את אדני נצב על המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם. ואמרו חז\"ל באגדה משל לקופה מלא עונות, מי מקטרג בכלם גזל. עוד משלו משל לבני אדם שהיה בהם עבודת אלילים ושופכי דמים ומגלה עריות, הגזל חמור כנגד כלם, שנאמר ובצעם בראש כלם, כלומר תחלת פורענותן יבוא להן בשביל הגזל שגוזלין וחומסין זה מזה, ומכל מקום החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן, שהגנב משלם כפל וגזלן אינו משלם כפל, מפני שהגזלן השוה כבוד עבד לכבוד קונו, והגנב לא השוהו. שהרי עושה עין העליונה כאילו אינו רואה. ושמא יאמר אדם, מכיון שאני לא גונב ולא חומס ולא גוזל, מותר לי לחלוק עם הגנב בגנבתו, שהרי אני לא גנבתי כלום, הרי כבר נאמר חולק גנב שונא נפשו, אלא ישמע ולא יגיד. ששומע את הנגזל משביע את הגנב בבית הכנסת באלה ועונה אחריו אמן, ואף על פי כן מתלא מתלין לאו עכברא גנב אלא חורא גנב.",
            "וכל מי שהוא להוט אחר הגניבה והגזל מארה משתלחת בממונו, ואפילו במה שבא לידו בהיתר, שנאמר הנה יחבל און וגומר. ולא עוד, אלא שנופל בגיהנם, כענין שנאמר בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל. וכשם שאסור לו לאדם לגנוב ממון חבירו, כך אסור לגנוב דעתו של חבירו, שאפילו הגונב דעת הבריות נקרא גנב, שנאמר ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל. ואמרו חז\"ל שגנב לב אביו ולב בית דין ולב ישראל. עוד אמר שבעה גנבים הן הראשון שבכולם גונב דעת הבריות. כיצד המסרב בחבירו לארחו, והמרבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל. והפותח לו חביות המכורות לחנווני, והמעוול במדות, והמשקר במשקלות, והמערב את הגרה בתלתן, ואת החומץ בשמן, אף על פי שאין השמן דולק. לפיכך מושחין בו את המלכים.",
            "ולא דעת של ישראל בלבד אסורה לגנוב, אלא גם דעתו של נכרי, שכך אמרו חז\"ל אסור לגנוב דעת הבריות ודעתו של נכרי, כיצד לא ימכור לו בשר נבלה בכלל בשר שחוטה מפני שמתעהו. וכן כל כיוצא בדברים הללו נקרא גונב דעת הבריות. ואסור לעשותו ולנהוג בהן, לגנוב דעתו של נכרי אסור כל שכן שאסור לגנוב ממונו, כדי שלא יתחלל שם שמים על ידו. אוי להן לגנבים ולגזלנים שאין מוצאין קורת רוח והנאה בממון שעשו מגניבה וגזל, ולא עוד אלא שמתים בלא זמנם, כענין שנאמר קורא דגר ולא ילד, עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל. ומפני שהגניבה והגזל עונשן מרובה ונפשו של אדם מתאוה עליהן ומחמדתן, לפיכך ריבתה התורה עליהן אזהרות הרבה, כענין שנאמר לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו, אל תונו איש את אחיו, לא תעשוק את רעך ולא תגזול, לא תעשו עול במשפט במידה במשקל ובמשורה, כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק לא הזהירה תורה בלשון הזה. לפיכך הקפידה תורה להזהיר בכל לשונות הללו, שבכולן הוא מפסידו ממון.",
            "והאונאה בכלל גזל, וגניבה היא, והוא שהאדם מתעסק להונות את חבירו בין במקח וממכר בין בדברים, ודבר זה חטא גדול שהרי על שניהם הזהירה תורה, במקח וממכר כתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה יד עמיתך אל תונו איש את אחיו, ובאונאת דברים כתיב ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך. ואמרו חז\"ל כשם שאונאה במקח וממכר כך יש אונאה בדברים.",
            "גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שבאונאת ממון הוא אומר אל תונו איש את אחיו, ובאונאת דברים כתיב ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך, ממי שפיקדך עליו. גדולה אונאת דברים מאונאת ממון, שזה בגופו וזה בממונו, ועוד זה ניתן להישבון וזה אינו ניתן להשבון. ואפילו אשתו ובניו ובני ביתו אסור להונותם בדברים, שכך אמרו חז\"ל מאי דכתיב ולא תונו איש את עמיתו, עם שאיתך בתורה ובמצות אל תוניהו.",
            "ועוד אמרו לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה קרובה אונאתה קרובה. והמידה המגונה הזאת קרובה למידת הגנב יותר מן הגזלן. שכשם שהאדם אינו יודע כשנגנב לו החפץ ומי גנבו, כך אין האדם יודע במה שנתאנה. אבל הנגזל יודע מה שנגזל ממנו ומי גזלו, אבל אין כח בידו להצילו מיד הגזלן.",
            "ואונאת דברים כיצד, הרי שהיו חמרין מבקשין יין ושמן, אל יאמר להם לכו אצל פלוני, והוא לא מכר יין ושמן מעולם. היו חלאים באין עליו וייסורין באין עליו, אל יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך תקותך ותם דרכיך. זכר נא מי הוא נקי אבד וגומר. ראה גר שבא ללמוד תורה, לא יאמר לו פה שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמסין בא ללמוד תורה. וכן כל כיוצא באילו הדברים נקרא אונאת דברים.",
            "בני, בואו וראו כמה הזהירה התורה על האונאה, וכמה עונשה מרובה, שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו. ואם עבר והונה, סוף מוכר קרקעותיו שנאמר וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו. לא חזר בו, סוף יורד מנכסיו ולוקח בהלואה שנאמר וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך. לא חזר בו סוף שהוא מוכר את עצמו, שנאמר וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך. לא חזר בו, סוף שהוא נמכר לגוי, שנאמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך. לא חזר בו סוף נמכר לעבודה זרה עצמה, שנאמר או לעקר משפחת גר. הרי כבר למדנו כמה חמורה עונש האונאה, וכל המאנה את חבירו, סוף בא לידי עניות, כענין שנאמר השמר אל תפן אל און, כי על זה בחרת מעוני.",
            "ולא עוד אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו נפרע מן המאנה את חבירו, שכך אמרו חז\"ל הכל על ידי שליח, חוץ מן האונאה, שנפרע הקדוש ברוך הוא בעצמו מן המאנה את חבירו, שנאמר הנה ה' נצב על חומת אנך. ובשביל האונאה קצף אף בא לעולם, כענין שנאמר על און פלט למו באף עמים הורד אלהים, ואל עוד אלא שבעון האונאה האומות פושטין את ידיהן על שונאיהן של ישראל, שכך אמרו חז\"ל באגדה ז\"ל אם ראית דור שמדותיו של שקר, דע שהמלכות באה ומגרה באותו הדור, ומה טעם באזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון. לכן בני הוו זהירין מאוד במידות הגרועות הללו והתרחקו מהן, והאלהים יצילנו מן המידות הגרועות והפחותות ופתח לנו דרך אמונתו ברחמיו הרבים."
        ],
        "xii; On Integrity and Deceit": [
            "<b>המעלה הי\"ב מעלת התמימות</b>",
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת התמימות. דעו בני כי מעלת התמימות מעלה גדולה ויקרה שכל מי שהולך בתמימות הקדוש ברוך הוא בוחר בו ובשירותיו כענין שנאמר הולך בדרך תמים הוא ישרתני. וכן צוה משה רבינו עליו השלום על עסק התמימות כענין שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך. גדולה מעלת התמימות שכל מי שהולך בתמימות לב בכל דרכיו זוכה ויושב במחיצתו של מקום, כענין שנאמר ה' מי יגור באהליך הולך תמים וגומר. וכן מצינו ביעקב אבינו שנהג עצמו במדת התמימות שנאמר ויעקב איש תם וגומר. וכן דוד עליו השלום שבח ההולכים בתמימות שנאמר אשרי תמימי דרוך וגו'. ומהו התמימות, שידבר האדם דבריו בלי רמאות, ומשאו ומתנו בלי רמאות, ופיו ולבו שוין, שכל מי שהוא אחד בפה ואחד בלב אינו נקרא תם, אלא שנקרא חנף ורמאי בלי ספק, כענין שנאמר, מרמה בלב חורשי רע וגו'.",
            "ומאותות התמימות מי שעושה צדקה עם הבריות, כעניין שנאמר (משלי יג, ו) צדקה תצר תם דרך וגו'. וכל מי שהולך בתמימות הקדוש ברוך הוא מסייעו במעשה עבודתו, ומתמים דרכיו כעניין שנאמר עם חסיד תתחסד ועם גבר תמים תתמם. וכן אמרו חז\"ל בא ליטהר מסייעין אותו.",
            "גדולה מידת התמימות לפני המקום שכל מי שהולך בתמימות הקדוש ברוך הוא רוצה וחפץ בו כענין שנאמר ורצונו תמימי דרך. ולא עוד אלא שבשביל התמימות מיישר האדם את דרכיו שנאמר צדקת תמים תיישר דרכו וגו'. וכל מי שהולך בתמימות עם ה' והבריות הקדוש ברוך הוא משמרו מן החטאים והעונות כענין שנאמר ואהי תמים עמו ואשתמר מעוני. וכן הוא אומר ואני בתומי תמכת בי ותציבני לפניך לעולם. ומן המדה המשובחת הזאת יוצאת מדת האמת שהיא מי\"ג מידות שנתייחס בהן הבורא כענין שנאמר ארך אפים ורב חסד ואמת. ולא עוד, אלא שחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, שכן אתה מוצא אלף בראש האותיות, מם באמצען, תיו בסופן.",
            "גדולה היא מעלת אמת שכל העולם כולו עומד על האמת, שנאמר (תהלים פה, יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. ואמרו חכמים באגדה (בראשית רבה ח, ה) ז\"ל בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתין כיתין וחבורות חבורות מהן אומרים ייברא ומהן אומרין אל ייברא. וכן הוא אומר חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו. חסד אומר ייברא שכולו גומל חסדים, ואמת אומר אל ייברא, דכוליה שיקרין. צדק ושלום נשקו, צדק אומר ייברא שהוא עושה צדקות, ושלום אומר אל ייברא דכוליה קטטה. מה עשה הקדוש ברוך הוא, נטל אמת והשליכה לארץ, שנאמר (דניאל ח, יב) ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם, עד מתי אתה מבזה הטכסיס שלך תעלה אמת מן הארץ. לכך נאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, שאילולי ששיתף הקדוש ברוך הוא אמת בברייתו של עולם לא היה ראוי לעמוד לפי שהשקר אינו עומד וכשם שהשקר אינו עומד כך מעשה השקר אינו עומד, לכך הוצרך לשתף אמת בברייתו של עולם, וכן הוא אומר ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך, ואומר וה' אלהים אמת הוא וגו' ואמרו חכמים ז\"ל שהוא אלהים חיים ומלך עולם ובידו לקיים אמרותיו, לפיכך ילמד אדם ממידת קונו לאמת את דבריו בכל עניין שיוכל ויודה על האמת בכל מה שיעבור עליו, הן טוב הן רע.",
            "גדולה מעלת האמת, שכן שמה הולכת מסוף העולם ועד סופו שכשם שאותיות אמת הן מפוזרין אלף בראש האותיות מם באמצען תיו בסופן. ולא עוד אלא שהאמת מתקיים ועומד על יסודותיו כשם שאותיות אמת מרובעות ויש להן על מה שייסמכו. וכן כשמינה משה רבינו עליו השלום את הדיינים ביקש אנשי אמת, כענין שנאמר אנשי אמת שונאי בצע, מפני שכל המחזיק במידת האמת אינו קרוב לבוא לידי הטיית דין. ונמצא ששאלו אדם גדול במה הגעת את הכבוד הזה ואתה מן הכושים, אמר בדבר אמת והנאמנות והימנע מן העושק, ושלא שאלתי על מה שאינו צריך לי. ואמר חכם אחד שפת אמת פרי הצניעות והחריצות מותר התאוות, והמתון מגדל עוז. והמהירות מביאה אל החרטה.",
            "בני, הוו רגילין לדבר האמת, שכל מי שאוהב את האמת מציל את נפשו מדינה של גיהנם ולא עוד אלא שמציל כמה נפשות מן המיתה כענין שנאמר (משלי יד, כה) מציל נפשות עד אמת וגו', שכל המעיד עדות אמת בדין מציל כמה נפשות, נפשו ונפש התובע והנתבע.",
            "צאו וראו כמה גדולה מעלת האמת, שכל מי שהוא אוהב את האמת הרי הוא מציל את נפשו ונפש בניו ובנותיו מן המיתה, שכן מצינו בתלמיד חכם אחד שאמר מריש הוה אמינא ליכא קושטא בעלמא, ואמר לו תלמיד חכם אחר שאפילו היו נותנין לו כל ממון שבעולם לא היה משנה בדיבורו, שפעם אחת ניטפל במקום אחד וקושטא שמיה ולא היו משנין בדיבורן ולא [היה] מת אדם לשם כי אם זקן ושבע ימים. ולקח אשה מהם והיו לו ממנה שני בנים. פעם אחת היתה יושבת אשתו וחופפת ראשה במסרק, באת אחת משכנותיה ודפקה על הדלת. אמר בליבו אין דרך ארץ שתכנס בבית בעו שאשתו עומדת פרועת ראש, ואמר לאותה השכינה שאין אשתו בבית, ומתו לו שני בניו. באו אנשי המקום לפניו ואמרו לו מה זה ועל מה זה ומה עון יש בידו שמתו בניו, אמר להן כך וכך היה המעשה, אמרו לו צא מעמנו ואל תגרה דבר באותן האנשים.",
            "וגדולי החכמים היו משתבחין בכלל שאר מדותיהם ואומר מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי. ואף על פי שמידת האמת מעלה גדולה, אף על פי כן יש דברים שמותר לו לאדם לשנות בהם אם ישאלו אותו עליהם. שכך אמרו חז\"ל בהני תלת מילי משנו רבנן בדיבורייהו ואין בכך כלום, ואלו הן, במסכתא ובפוריא ובאושפיזא. ועוד אמרו מותר לשנות בדברי שלום, שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. לפיכך מותר לו לאדם לשנות בדבריו כדי לקיים התורה והמצות ולעשות שלום בין אדם לחבירו, וכדי שלא להוציא דבר נבלה ומגונה מפיו, הכל לפי השעה והצורך.",
            "לכן בני, הוו זהירין במעלת המידה הזאת מפני שהיא מן המידות העליונות. ואלהינו יצליחנו בה ברחמיו וחסדיו הרבים.",
            "ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת התמימות ובעליה, נספר בגנות הרמאות ובעליה כדי להדריכם במידת התמימות בעזרת שדי.",
            "דעו בני כי מידת הרמאות מידה שנואה ומגונה מאד לפני המקום, שכל מי שמרגיל עצמו לרמות את חבירו הרי הוא חשוב כאילו הרגו, כענין שנאמר (משלי כו, יח) כמתלהלה היורה זקים חצים ומות. ואמר כן איש רמה את רעהו ואמר הלא משחק אני. ולא עוד אלא שכל מי שרגיל לרמות את חבירו בידוע שחורש עליו רעה, כעניין שנאמר מרמה בלב חורש רע וגו'. ועל זה הזהיר שלמה בחכמתו ואמר אל תחרוש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. וכל מי שבא על חבירו ברמאות סופו לשקר לו. וכל מי שמרגיל עצמו לדבר בשקר כביכול כאילו מכחיש הקדוש ברוך הוא שהוא האמת שאין השקר נקרא שקר אלא מפני שאינו אמת. וכל הדובר שקר על חבירו כביכול כאילו דיבר שקר על בוראו.",
            "צאו וראו כמה קשה מידת השקר, שבשביל הדיבה והשקר שהוציאו המרגלים על ארץ ישראל נחתם גזר דינן של ישראל למות במדבר מבן עשרים שנה ומעלה. וכן אתה מוצא בדואג ואחיתופל שלא נטרדו אלא מפני שהיו להוטין אחר השקר, כענין שנאמר נפשי בתוך לבאים אשכבה, לוהטים בני אדם שיניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה.",
            "מידה שנואה היא השקר לפני המקום, שכל מי שלהוט אחר השקר אינו מקבל פני שכינה, שכך אמרו חז\"ל ארבע כיתות אינן מקבלות פני שכינה ואלו הן, כת ליצים, כת שקרים, [כת חניפים], כת מספרי לשון הרע. כת ליצים דכתיב משך ידו את לוצצים, כלומר משך ידו מן הליצים שלא ידורו עמו. כת שקרים דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו. כת חניפים דכתיב כי לא לפניו חנף יבוא. כת מספרי לשון הרע דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.",
            "בני, בואו וראו כמה קשה מידת השקר, שהרי הקישה הכתוב לעבירות חמורות שבתורה, שנאמר לא תענה ברעך עד שקר. ובכל העבירות שבתורה תמצא לכל אחת ואחת מיתה מפורשת בה, ואין להמית העובר את העבירה אלא במיתה הכתובה בה בלבד. ובלא תענה ברעך עד שקר תמצא בה כל ארבע מיתות בית דין, שכפי המיתה שיעיד להיעשות לחבירו, באותה מיתה עצמה הוא נידון. כענין שנאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה, חוץ מגלות, שאם העידו על אדם שהרג נפש בשוגג והוזם, אין אומרים יגלה זה תחתיו, אלא לוקה. ולמה לא נמצא גלות בעדים זוממין, לפי שהשקר אין מקום מחזיקו, ואם בא לגלות אנה יגלה. וכן הוא אומר לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. משל למה הדבר דומה, למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו כל מי שאינו נאמן במלכותי יצא מן המלכות ואם לאו יתיזו את ראשו. כך אמר הקדוש ברוך הוא, כל מי שהוא להוט אחר השקר אינו ראוי לדור בעולמי מפני שאני בראתי העולם באמת, שאילמלא כן לא היה העולם מתקיים. ואין השקר דר אצל האמת.",
            "ואם יאמר אדם לא נאסר אלא להעיד עדות שקר על חבירו אבל לדבר שקר בעלמא מותר, תלמוד לומר מדבר שקר תרחק, אפילו מדיבור קל של שקר תרחק, ואף על פי שאינו מזיק לשום אדם.",
            "ותנא דבי אליהו, הכל ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו חוץ ממידת השקר שלא ברא, ומידת העוול שלא עשה. שנאמר, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא. ואומר ה' צדיק בקרבה לא יעשה עוולה. ואומר (איוב לד, י) חלילה לאל מרשע ושדי מעול. כי פועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו. מעיד אני עלי שמים וארץ שאילמלא לא נקנסו בני אדם למיתה אין כל בריה יורד לפני צער אלא מתוך שיאכל וישתה ושמח הוא עם אשתו ועל בניו ועל בני ביתו ונפטר לבית עולמו. ואין פירות ותבואה באין לידי הרקבה אלא מתוך דרכיהן של בני אדם. ואין בני אדם באין לידי בושה אלא מפני דרכיהן. ואין עיניהן של בני אדם כהות בחצי ימיהן אלא מתוך דרכיהן. ואין הנשים מיטמאות בזיבה אלא מתוך דרכיהן, שנאמר כה אמר ה' בורא השמים הוא האלהים יוצר הארץ ועושה הוא כוננה לא תהו בראה לשבת יצרה אני ה' ואין עוד.",
            "צא ולמד מדרך ארץ. כלום אדם בונה בית אלא להכניס בו פירות ולהכניס בו כלים ולהכניס בו כספים, או שמא להצית בו את האור. אף כאן בני אדם מתוך דרכיהן הן נידונין. דנין אותן מתוך דרך הארץ בשביל להצילם מיום הבא לקראתם שנאמר אוי להם כי נדדו ממני וגו'. בשלשה דברים יהא אדם מסתכל בכל יום. בשעה שנכנס לבית הכסא, ובשעה שמקיזין לו את הדם, ובשעה שהוא עומד על המת. בשעה שנכנס לבית הכסא אומר לו ראה דרכך דרך בהמה. ובשעה שמקיזין לו את הדם אומר לו ראה שבשר ודם אתה. ובשעה שהוא עומד על המת אומר לו ראה להיכן אתה הולך. ועדיין אינו חוזר אלא שמרבה דברים בטילים, שנאמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. ובשקר הוא אומר מדבר שקר תרחק וגו'. עד כי לא אצדיק רשע. ואומר, ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבועת שקר אל תאהבו כי את כל אלה אשר שנאתי נאום ה'.",
            "ובאיזה צד יעשה אדם, עושה אדם עצמו צדיק לדבר אמת, מוסרין לו מלאך שנתנהג עמו כדרך הצדיקים. ומדבר אמת, עושה אדם עצמו חסיד לסבול את הכל מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו כדרך החסידים ומקבל את הכל. ואם עושה אדם עצמו רשע לכחש ולשקר מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו כדרך הרשעים ומכחש ומשקר. עושה אדם עצמו מידה בינונית, מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך מידה בינונית שנאמר אני ה' חוקר לב לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. ועל ידי דוד הוא אומר, עם חסיד תתחסד ועם גבר תמים תתמם, עם נבר תתבר ועם עקש תתפתל. ואומר ואת עם עני תושיע ועיניך על רמים תשפיל. עם עני תושיע, עם שעניות יפה לו ועיניך על רמים תשפיל, אילו אומות העולם. ואומר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. הטובה אינה יוצאה לעושה רעה, והרעה אינו יוצאה לעושה טובה. אלא טובה כלפי טובה ורעה כלפי רעה. לפיכך הבא על חבירו בדברי שקר, סוף שנפרעין ממנו בשקר. וכן הוא אומר, אל יאמן בשוא נתעה כי שוא תהיה תמורתו, מידה כנגד מידה.",
            "אוי להן לשקרים ולנושאי שמו, של הקדוש ברוך הוא על שקר, שהקדוש ברוך הוא בעצמו נפרע מהן, כענין שנאמר לא תשא את שם ה' לשוא. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא בעצמו מעיד עליו וממהר ליפרע ממנו, כענין שנאמר והייתי עד ממהר במנאפים ובמכשפים ובנשבעים בשמי לשקר וגו'.",
            "בני, בואו וראו כמה מגונה מידת השקר אפילו בדברים בעלמא, שכך אמרו חז\"ל, לא לימא ליה איניש לינוקא דיהיבנא לך האי מידי, ולא יהיב ליה דקא מליף ליה שיקרא שנאמר למדו לשונם דבר שקר וגו'. ולא עוד אלא שכל מי שהוא להוט אחר השקר אין מאמינין לו כלום, שכך עונשו של בדאי שאפילו אומר אמת אין שומעין לו. וכל מי שהוא להוט אחר השקר פורק מעליו עולו של מקום שאוהב את האמת ושונא את השקר. תדע שכן הוא שכשברא הקדוש ברוך הוא העולם וכל אשר בו לא ברא השקר, שכך אמרו חכמים באגדה לא ברא האלהים שקר אלא שקרא כל הרשעים כמותן הרה עמל וילד שקר. והיכן הן גידוליו של שקר, בגיהנם. לכך נאמר בור כרה ויחפרהו וגו'. שכל מה שהשקר מוליד לבאר שחת מוליד, לכך נאמר בור כרה ויחפרהו וגו'. אמרו במשל מה דשקרא מוליד פחתא נסבה. וכל זמן שהבריות מתרחקין מן השקר ומידבקין באמת הקדוש ברוך הוא מושיען, כענין שנאמר ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו יהי להם למושיע. ועם המידה המגונה הזאת מסתעפת [מדת] החונף, שאין לך שקר שלא תהיה חנופה עמו והיא גם היא מידה שנואה ומשוקצת לפני המקום, שכל הרואה את חבירו עובר עבירה או מדבר דבר שלא כהוגן ואינו מוכיחו אלא שמחניף לו אין לו חלק לעולם הבא, שנאמר גם הוא לי לישועה כי לא לפניו חנף יבוא. ולא עוד אלא כל מי שהוא רואה דבר ערוה בחבירו ואינו מוכיחו אלא שמחניף לו ומחפה עליו, כאילו הרגו. כענין שנאמר, בפה חנף ישחית רעהו וגו'.",
            "ותנא דבי אליהו, חורשי רע ומהפכי דברים ומפטירי שפה ומחליקי לשון עליהן הכתוב אומר יהיה דרכם חושך וחלקלקות וגו'. ואמר חסיד אחד לתלמידיו אילו לא היה לכם עון הייתי מפחד עליכם בדבר שהוא גדול מן העון. אמרו לו ומה הוא, אמר להן הגיאות והחונף.",
            "בני, צאו וראו כמה קשה מידת החונף שכל מקום שהחנופה מצויה שם גלות מצויה שכך אמרו חז\"ל כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה שנאמר כי עדת חנף גלמוד וגו'. ולא עוד, אלא כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנידה, שכן בכרכי הים קורין לנידה גלמודה. כלומר, גמולה דא מבעלה. כלומר פרושה מבעלה והוא מלשון ויגמל. ולא עוד, אלא שכל מי שיש בו חנופה אשה של גיהנם אוכלתו, כענין שנאמר ואש אכלה אהלי שוחד, שאין לך לא שוחד ממון ולא שוחד דברים שאין בהן חנופה. שכך אמרו חז\"ל כל המודה לרשע סופו נופל בידו או ביד בניו, שכן מצינו בירמיהו על שהודה לו לחנניה בן עזור, כענין שנאמר (ירמיהו כח, ו) ויאמר ירמיהו הנביא אמן כן יעשה ה' יקם ה' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית ה' וכל הגולה מבבל אל המקום הזה. וסוף נפל ביד בן בנו, שנאמר ויהי הוא בשער בנימן ושם בעל פקידות ושמו יראיה בן שלמיה בין חנניה ויתפוש את ירמיהו הנביא לאמר אל הכשדים אתה נופל.",
            "אוי להן לחניפין שכל מי שיש בו חנופה מביא חרון אף עליו ועל כל העולם כולו, כענין שנאמר וחנפי לב ישימו אף. ולא עוד אלא שאין תפלתן נשמעת לפני המקום, שנאמר לא ישועו כי אסרם. ואלא עוד אלא שבשביל עון בעלי חנופה גורמין לארץ שאינה מוציאה פירותיה שנאמר והארץ חנפה תחת יושביה. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל את סבור מחנפה לה אף היא מחנפה לך, מראה לך קמה ואינה מראה לך גדיש, גדיש ולא גורן, גורן ולא ערימה, וכל כך למה, כי עברו תורות חלפו חוק הפקו ברית עולם.",
            "ואי זהו נקרא חנף, זה הרואה או שומע דבר עבירה או דבר שאינו הגון בחבירו ומהפך למצוא לו זכות. ולא די שאינו מוכיחו, אלא שמחזיק ידו עליה, כשם שעשו ישראל שבאותו הדור לאגריפס המלך כשהיה קורא במשנה תורה וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא זלגו עיניו דמעות מפני שהיה מתיירא שמא יעבירוהו מן המלכות לפי שלא היה ראוי למלכות שהיה מעבדי בית חשמונאי, ולא די שלא שתקו, אלא שאמרו לו אל תירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה. ואמרו חז\"ל אותה שעה נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה על שהחניפו לאגריפס. ועוד אמרו כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותו, שנאמר אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ואין לאום אלא עוברין, כמו שנאמר ולאום מלאום יאמץ.",
            "בני, אם ראיתם חבירכם נוהג שלא כשורה תוכיחוהו בינכם ובינו אולי ישמע לכם ויתחרט וישוב מדרכיו המכוערים. ואם הוכחתם אותו בינכם לבינו פעמים רבות ולא נתחרט ולא שב, תוכיחוהו עוד ותלבינו פניו ברבים ואל תאמרו מה לנו ולצרה הזאת לגרום עלינו שנאה ואיבה ולהתקוטט עמו הרי כבר נאמר (תהלים קלט, כא) הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט. ואמרו חז\"ל מפרסמין את החניפין מפני חילול השם, שנאמר ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו. ולמה נותן הקדוש ברוך הוא מכשול לפניו, כדי לפרסם מעשיו לכל שאם יארע בו שום פורענות ידעו הכל כי מעשיו הרעים גרמו לו ולא ירננו אחרי מידת הדין.",
            "ואמרו חז\"ל מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים ולא היה אדם שהחניפו לחבירו מעשי גדולים ממעשיך. ולא עוד אלא בזמן שהחנופה בעולם הקדוש ברוך הוא ממליך עליהם [מלך] חנף שמבטיחם לטובה ועושה להם רעה, שנאמר ממלוך אדם חנף ממוקשי עם. ואמרו חכמים באגדה אם ראית רשע וחנף מנהיג את הדור נוח לו לדור לפרוח באויר ולא להשתמש בו שנאמר ממלוך אדם חנף ממוקשי עם. ומנין שהלשון הזה לשון פריחה דכתיב התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה.",
            "ואף על פי שמידת החנופה דבר שנאוי מאד בעיני המקום ובעיני הבריות, אף על פי כן מותר לו לאדם להחניף לרשעים מפני הפחד ומפני היראה שמתיירא או מפחד ממנו שכך אמרו חז\"ל מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר ולא ייקרא עוד לנבל נדיב ולכיליי לא יאמר שוע. אבל בעולם הזה מותר להחניף להן. וכן מצינו ביצחק אבינו שהחניף לעשו בנו וקראו גדול כענין שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול, לפי שראה שהעולם הזה בידו, לפיכך החניפו. וכן יעקב אבינו עליו השלום החניף לעשו שאמר לו כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים ותרציני. לפי שמחניפין לרשעים בשעתן. אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפין לו כביכול אף מלכותי אינה מתבססת, אבל לעתיד לבוא אני פורע ממנו ומלכותי מתבססת שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה.",
            "לכן בני הוו זהירין להתרחק מן המידות המגונות הללו כדי שתינצלו מדינה של גיהנם ותעמדו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. והאלהים יצילנו מן המידות המגונות והפחותות ויתן תמים דרכנו ברחמיו הרבים:"
        ],
        "xiii; On Compassion and Cruelty": [
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת הרחמנות. דעו בני כי מעלת הרחמנות מעלה חשובה עד מאד, והיא מי\"ג מדות שנתייחס בהן הבורא יתברך כענין שנאמר ה' ה' אל רחום וחנון וגו' והוא ברוך הוא מתנהג עם בריותיו במידת רחמים, כענין שנאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל טוב ה' לכל ורחמיו על הכל, למה, שהן מעשיו, ומדותיו הוא לרחם על הכל.",
            "בני, בואו וראו כמה גדולה מידת הרחמים, שכן לא היה העולם מתקיים עד ששיתף הקדוש ברוך הוא מידת הרחמים עם מידת הדין, כעניין שנאמר בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, שכן אלהים מידת הדין, וכתיב אחר אומר בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם שאין כאן אלא מידת רחמים בלבד, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהן שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. משלו חכמים משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו כוסות דקים, אמר המלך אם אני נותן בהן חמין מיד הן נבקעין, צונין מיד הן נקרשין, מה עשה המלך, עירב צונין בחמין ונתנן בהן ועמדו. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם אני בורא עולם במידת רחמים בלבד הרי הם חוטאים גדולים. אם אני בורא אותו במידת הדין אינו יכול לעמוד, אלא הריני בורא אותו במידת הדין ובמידת רחמים והלואי יעמוד. ולא עוד אלא שהקדים מידת רחמים למידת הדין, שנאמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. וכן הוא אומר, זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה.",
            "גדולה היא מידת הרחמנות לפני המקום, שכל המרחם על הבריות מביא טובה לעולם, שנאמר טוב ה' לכל, אימתי בזמן שרחמיו על כל מעשיו. כלומר בזמן שהבריות מרחמין זה על זה. ואמרו חז\"ל למחר שנת בצורת באה והבריות מתרחמין אלו על אלו והקדוש ברוך הוא מתמלא עליהן רחמים. ועוד אמרו מאי דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך, כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים. אוי להן לרשעים שהן הופכין מידת הרחמים למידת הדין, שבכל מקום שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בקרב הארץ ויאמר ה' אמחה את האדם. ואשריהן הצדיקים שהופכין מידת הדין למידת רחמים, שאין אלהים בכל מקום אלא מידת הדין, כמה שנאמר עד האלהים יבא דבר שניהם, והן הופכין אותו למידת הרחמים, שנאמר וישמע אלהים את נאקתם. ואומר ויזכר אלהים את נח. ומעלת הרחמנות אינה נמצאת אלא בחסידים, כענין שנאמר וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו. ואמר חכם אחד, מן הנדיבות שיעמוד האדם במידת הרחמים.",
            "גדולה היא החיבה שחיבב הקדוש ברוך הוא את ישראל שנתן להם הרחמים במתנה, שכך אמרו חז\"ל שלש מתנות טובות יש ביד ישראל, בויישנין ורחמנין וגומלי חסדים. בויישנין דכתיב ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. ואמרו חז\"ל זו בושה. רחמנין דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבתיך. וגומלי חסדים דכתיב ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך.",
            "גדולה היא מידת הרחמנות, שבזמן שישראל מרחמין זה על זה הקדוש ברוך הוא מרחם עליהן וגואל אותן שנאמר ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. שמא יאמר אדם אם אני מרחם על הבריות הרי ממוני מתמעט והולך וכלה, כבר מפורש על ידי שלמה טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל. וכן הוא אומר, נותן לרש אין מחסור וגו'.",
            "אשריהן בעלי רחמנות שאין הקדוש ברוך הוא פוסק רחמיו מהן ומתנהג עמהם תמיד בחסד וברחמים והן נוצרין אותו כענין שנאמר אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני חסדך ואמתך תמיד יצרוני. וראוי לכל בעל שכל לרחם על גופו ולחמול עליו כדי שיהיה בריא בגופו וחזק שיוכל לעבוד לבוראו. ואם התענית קשה לו אל יסגף עצמו בתענית שכן מצינו בנזיר על ידי שמצער עצמו מן היין נקרא חוטא, כענין שנאמר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. ואמרו חז\"ל כל המיקל בסעודת הקזה מקילין לו מזונותיו מן השמים. [אך אם הוא מתענה על דרך תשובה כדי לשבר לבו ולהכניע יצרו שהוא ראוי והגון].",
            "וכן ראוי לאדם להיות רחמני על אשתו ועל בניו ועל בני ביתו ביותר, מפני שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם, כענין שנאמר גומל נפשו איש חסד ועוכר שאירו אכזרי.",
            "בני, הוו רגילין במידת הרחמנות מפני שהיא מידה מיוחסת ויאות אל כל משכיל להתנהג בה כמו שאמר חכם אחד אשרי מי שליבותם מרחמים ונמוכים. ואמר עוד, מי שאינו מרחם יהיה מותו על יד מי שאינו מרחם.",
            "ואף על פי שהזהרתי אתכם במידת הרחמנות, יש אנשים שאינן בני רחמנות ואסור להתנהג עמם במידת רחמנות. תדעו שאסור לרחם על הרשעים, שנאמר (ישעיהו כז, יא) כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחוננו. וכן הוא אומר ורחמי רשעים אכזרי, שכל המרחם על הרשעים לא די שאינו נקרא רחמן, אלא שנקרא אכזרי, שכך אמרו חז\"ל כל מי שהוא רחמן על אכזרים סוף שהוא נעשה אכזר על רחמנים, שכן מצינו בשאול על ידי שחמל על אגג אמר לו הקדוש ברוך הוא ולא תהא נוב עיר הכהנים כזרעו של עמלק. ואמרו חז\"ל כל אדם שאין בו דיעה אסור לרחם עליו, שנאמר כי לאם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו. ועוד אמרו כל הנותן פיתו לאדם שאין בו דיעה ייסורין באין עליו, שנאמר (עובדיה א, ז) לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו. הלא תראו בני מה שאמרו חז\"ל רועי בהמה דקה והגזלנין לא מורידין אותן לבוא ולא מעלין. אבל המינין והמסורות מורידין ולא מעלין, ומצוה לאבדם בידים, ואין מרחמין עליהן מפני שאינן בני רחמנו. וכן מצינו באדם אחד שמכר עצמו ללודים שבא לפני ר' אמי ורצה לפדותו ואמרו ליה רבנן לר' אמי והלא ראוהו אוכל נבילות, אמר להן שמא לתיאבון הוא אוכל, אמרו לו והלא פעמים ראוהו שיש לפניו ההיתר והאיסור ומניח ההיתר ואוכל האיסור, ואמר [ר'] אמי לאותו האיש לך לדרכך אינן מניחין אותי לפדותך. הרי כבר למדנו שאסור לרחם על הרשעים המורדים במקום ומתכוונין להכעיס. אוי להן לרשעים שמורדין בהקדוש ברוך הוא וממרין את דבריו, שהרב\"ה שולח בהן מלאך אכזרי ודן אותם באכזריות, כענין שנאמר אך מרי יבקש רע ומלאך אכזרי ישולח בו.",
            "ומהו הרחמנות, כך אמרו חז\"ל איזהו רחמני, זה המלוה לעני בשעת דוחקו ואחר כך חוזר ונותן לו לשם מתנה, והמיצר על דאגת אחרים ובלבד שיהא ביתו פתוח לרווחה, ומחזיר אבידה בצינעה, ומרגיל אחרים למצות, והרגיל בגמילות חסדים. לכן בני הוו זריזין במידת הרחמנות מפני שהיא ממידות הבורא יתברך. והאלהים יצליחינו בה ברחמיו הרבים וחסדיו הגדולים.",
            "<b>ואחרי אשר היגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הרחמנות ובעליה נספר בגנות האכזריות ובעליה כדי להחזירם למידת הרחמנות בע\"ה.</b>",
            "דעו בני כי מידת האכזריות היא מן המידות הרעות והמגונות, ואינה נמצאת לא באנשים חשובים ולא בחסידים ואנשים מעשה, כי אם ברשעים ואויבי ה' כענין שנאמר אכזריות חימה ושטף אף ומי יעמוד לפני קנאה. ובכל מקום שהאכזריות מצויה אין הרחמנות מצויה, והקדוש ברוך הוא נפרע מהן באכזריות שכן מצינו באנשי סדום שעל ידי שהיו אכזרים נידונו באכזריות כענין שנאמר הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה. מתחילה פסק עליהן הדין לכלייה. ומנין שנידונו באכזריות, שנאמר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים.",
            "ומהו אכזריות, כך אמרו חז\"ל זה המפזר מעותיו בחמתו, והקורע בגדיו מחמת כעסו, והמתאכזר על בניו ועל אשתו ועל בהמתו, שנאמר יודע צדיק נפש בהמתו. ורחמי רשעים אכזרי.",
            "שבעה מיני רשעים הן, וכל המתאכזר באחת מהן עליו הכתוב אומר אוי לרשע רע. וכי איזהו רשע שהוא טוב אלא זהו האכזרי שהוא רע לשמים ורע לבריות שהוא שקול כנגד כולן, שנאמר ורחמי רשעים אכזרי. רשע אין כתוב כאן, אלא רשעים. ואילו הן שבעה רשעים, עז פנים שנאמר העז איש רשע בפניו, השיני לוה ואינו משלם שנאמר לוה רשע ולא ישלם וגו', השלישי המדבר אחת בפה (ואחר) [ואחת] בלב שנאמר אל תמשיכיני עם רשעים ועם פועלי און דוברי שלום עם ריעיהם ורעה בלבבם, הרביעי המתהלל ברשע שנאמר כי הילל רשע על תאות נפשו וגו', החמישי מי שיש בו שנאת חנם, שנאמר נפש רשע איותה רע וגו', השישי רודף צדיק שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ורשע מכולם אכזרי זה המתפנק כנגד העניים, ומעכב את הרבים מלעשות דבר מצוה והטורף נפשו בכותל, עליו הכתוב אומר ובעל חימה רב פשע.",
            "אוי להן לאכזרין שמתאכזרין על הבריות שהקדוש ברוך הוא מתאכזר עליהן ומתנהג עמהן באכזריות ומביא עליהן ייסורין קשין. צאו וראו מרבינו הקדוש עליו השלום שהיה מחסידי עליון ועל שנתאכזר הביא עליו הקדוש ברוך הוא ייסורין קשין. אמרו פעם אחת היו מוציאין עגל אחד לשחיטה וברח אותו העגל תחת טליתו של רבינו הקדוש, ואמר זיל כי לכך נוצרת, ואמרו מן השמים הואיל ואינו רחמני נביא עליו ייסורין, והביאו עליו ייסורין קשים עד שכשהיה צועק היה נשמע קול צעקתו יותר מצעקת שעטת סוסיו. ונתרפא על ידי רחמנות שפעם אחת שפחתו היתה מטאטאה הבית והיתה מטאטאה גם את הזבובים והורגתם ואמר לה רבינו הקדוש הנח להן, ורחמיו על כל מעשיו כתיב. ואמרו מן השמים, הואיל והוא רחמני כדיי הוא לרחם עליו, ונתרפא. והלא דברים קל וחומר, ומה זה שהיה חסיד וקדוש כך שאר בני אדם שמתאכזרין על אחת כמה וכמה. ונאמר כי מידת האכזריות היא ממידות חיות היער. ומן המידה המגונה הזאת יוצאת הנקימה ונטירת השנאה בלב שהתורה הזהירה עליהן כענין שנאמר לא תקום ולא תטור את בני עמך וגו'. וכן הזהיר שלמה בחכמתו ואמר בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך.",
            "בני, הוו זהירין מאד במידת האכזריות, שכל המתאכזר על הבריות הבריות מתאכזרין עליו, והכל מלמדין עליו קטיגוריא, והכל מתירין את דמו ומתאכזרין עמו, כענין שנאמר כאשר עשית יעשה לך גמולך ישוב בראשך. וכן הוא אומר (ישעיהו כז, ח) בסאסאה בשלחה תריבנה, במידה שאדם מודד בה מודדין לו. לכן בני, התרחקו מן המידה המגונה הזאת ואל תתעו בנתיבתה. ומן השמים ירחמו עלינו כהמון רחמיו וחסדיו הרבים:"
        ],
        "xiv; On Amicability and Anger": [
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת הרצון, דעו בני כי מעלת הרצון היא מן המעלות הנכבדות, והיא סגולת אנשים חושבים ונכבדים ובעלי נפש נדיבה וכן מצינו במרדכי הצדיק עליו השלום שנשתבח במידת הרצון, כענין שנאמר (אסתר י, ג) כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו וגומר. גדולה היא מידת הרצון והדעת נוחה לפני המקום מפני שהיא מידה מקובלת בעיני המקום ובעיני הבריות. שכך אמרו חז\"ל כל שרוח הבריות נוחה הימינו, רוח המקום נוחה הימינו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימינו, אין רוח המקום נוחה הימינו. וכך אמר שלמה בחכמתו, (משלי טו, ד) מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח. ואמרו חז\"ל ארבע מידות בדעות, נוח לכעוס ונוח לרצות יצא הפסדו בשכרו, נוח לכעוס וקשה לרצות רשע קשה לכעוס וקשה לרצות יצא הפסדו בשכרו קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד.",
            "בני, בואו וראו כמה גדולה מידת הרצון, שכיון שהאדם רצוי מן האנשים ואוהבין אותו מפני מעשיו המתוקנים, הקדוש ברוך הוא רוצה בו ואוהב אותו, כענין שנאמר (משלי טז, ז) ברצות ה' דרכי איש. ולא עוד אלא ששונאיו משלימין עמו, שנאמר (שם) גם אויביו ישלם אתו. בני התרצו במה שגזרו עליכם מן השמים, וקבלו אותו בשמחה, כי לא תוכלו לדחותו מעליכם כי אם בתשובה ומעשים טובים. ואמר חכם אחד מי שרוצה בעניינו לרצונו, רוצה בו בעל כורחו.",
            "בני, התרצו לחביריכם קודם שיבקשו מכם המחילה, כי מי שמגיע עצמו אל בקשת המחילה, אינו מבעלי הרצון הטוב.",
            "בני, התרצו אל כל האנשים במיטב שפתותיכם, ולשאול בשלומם ולדבר טוב עליהם, ועם האנשים החושבים התנהגו בענוה ובשפלות כדי שתפיקו מהם רצון טוב. ואזהירכם בני שתהיו תמיד בדעת נוחה וברצון טוב כדי שישלמו לכם כל ענייניכם לטובה, כמו שאמר חכם אחד לדעת נוחה תחילה ותכלית תחילתה החכמה ואחריתה השלום. ומי שדעתו נוחה חייו בטוב ושמחתו מתמדת לא יצערו אותו הפגעים.",
            "ואמר אחד: הגדול שבבני אדם מי שדעתו נוחה ואחריתו טובה, גדולה היא מידת הרצון שכל מי שהוא רצוי למטה בידוע שהוא רצוי למעלה, וכל מי שהוא אהוב למטה בידוע שהוא אהוב למעלה. וכל מי שמתנהג במידת הרצון תפילתו מתקבלת לפני המקום, כענין שנאמר (ישעיהו מט, ח) בעת רצון עניתיך, כלומר בעת שאתה מתנהג במידת הרצון תקרא אלי ואענך. וכיון שבני אדם מתנהגין זה עם זה במידת הרצון הקדוש ברוך הוא מתרצה להן ומוחל עוונותיהן, כענין שנאמר (קהלת ט, ז) לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך. וכל מי שדעתו נוחה עם הבריות ומאריך אפו בידוע שיש בו מדעת קונו, כענין שנאמר (משלי יד, כט) ארך אפים רב תבונה וגומר. והתבונה היא העליונה כענין שנאמר (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. גדולה היא מידת הרצון והלשון הרכה שכל מי שדעתו נוחה ולשונו רכה, אפילו אם היה מי שכנגדו שר וקצין והיה ליבו קשה כנגדו כעצם הזה מתוך כעסו, הרי הוא מפתה אותו ברכות לשונו ובטוב שפתיו ומשבר את כעסו ומכניעו כנגדו, כענין שנאמר (משלי כה, טו) בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תשבר גרם.",
            "וכל מי שמתנהג במידת הרצון ולשון רכה, סוף שעולה לגדולה ולשררה, כענין שנאמר (במדבר כז, יח) קח לך את יהושע [בן נון] איש אשר רוח בו, וכי כל שאר האנשים אין בהן רוח, אלא מהו אשר רוח בו, שהיתה רוחו נוחה ולשונו רכה לסבול את הבריות. צא ולמד כמה דיבר בלשון רכה ובדעת נוחה כשבא לידו מעשה עכן, כענין שנאמר (יהושע ז, יט) בני שים נא כבוד לה' [אלהי ישראל] ותן לו תודה. ומתוך ריצויין ופיוסין נתרצה לו והודה וחזר בתשובה וקנה לו חיי עולם הבא, שנאמר (יהושע ז, כה) יעכרך ה' ביום הזה, היום הוא עכור, ואינו עכור לחיי העולם הבא. ואמר חכם אחד, אין עושר כמו הרצון וההסתפקות, ואין שכל כמו ההנהגה טובה, ואין חסידות כיראה, ולא יופי כדעת הנוחה.",
            "בני, בואו וראו כמה חביבה מידת הרצון, שאפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא מוכיח את ישראל אינו מוכיחם אלא מתוך רצון ונחת רוח, כאשר ייסר איש את בנו, כענין שנאמר (משלי ג, יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. וכן הוא אומר (דברים ח, ה) וידעת כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מייסרך. לכן בני הוו זהירין מאד במידת הרצון, כדי שתהיו אהובים למעלה ונחמדים למטה. והאלהים יצליחנו בה ברחמיו הרבים.",
            "<b>ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הרצון ובעליה, נספר בגנות הכעס ובעליה, כדי להרגילם במידת הרצון בעזרת האל.</b>",
            "דעו בני כי מידת הכעס היא מן המידות המגונות והפחותות, והיא גם היא אוצר הסכלים ומטמון עניי הדעת, כענין שנאמר (קהלת ז, ט) כי כעס בחיק כסילים ינוח. ואמרו חז\"ל הכעס מסלק את הדעת. וכל מי שהוא כועס ואינו עובר על מדותיו, הקדוש ברוך הוא כועס עליו, שכך אמרו חז\"ל רוגזן לא עלתה בידו אלא רוגזנותו, ולאדם מטעימין לו מפרי מעשיו בעולם הזה,, לפי שכל מידותיו של הקדוש ברוך הוא מידה כנגד מידה.",
            "דבר קשה הוא הכעס, שכל הכועס עיניו כהות ודומה כאילו אינו רואה, כענין שנאמר (איוב יז, ז) ותכה מכעס עיני וגומר. וכן הוא אומר (תהלים ו, ח) עששה מכעס עיני וגומר. ולא עוד אלא שכל הכועס יצר הרע מתגרה עליו וגורם לו לחטוא, כענין שנאמר (משלי כט, כב) איש אף יגרה מדון ובעל חמה רב פשע. מיכן אמרו חכמים כל הכועס בידוע שעוונותיו מרובין מזכיותיו, שנאמר (משלי כט, כב) ובעל חמה רב פשע. ואמרו חז\"ל המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו, יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שכך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה, מאי קראה (תהלים פא, י) לא יהיה בך אל זר, אי זהו אל זר שיש בגופו של אדם, הוי אומר זה יצר הרע. והיינו דאמר ליה אליהו לרבי יהודה אחוה דרב סלא חסידא, לא תרתח דלא תחיטי, ולא תירוי דלא תיחטי. וכשאתה יוצא לדרך הימלך בקונך וצא, מאי היא זו תפילת הדרך.",
            "בני, בואו וראו כמה קשה מידת הכעס, שכך אמרו חז\"ל כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו, סוף בא לידי שלש עבירות גדולות, ואלו הן, עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. בעבודה זרה כתיב (שמות לב, לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב. בגילוי עריות כתיב (בראשית לט, ט) ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת וחטאתי לאלהים. בשפיכות דמים כתיב (בראשית ד, יג) גדול עוני מנשא. וחכמים הראשונים ז\"ל מקצתן היו משתבחין בכלל שאר מדותיהם ואומרים: מעולם לא עמדתי על מדותיי מימיי לא הקפדתי בתוך ביתי, וכל כך למה? מפני שהכעס מן המידות המגונות, שאפילו היה אדם ראוי לגדולה ניטלת ממנו מתוך כעסו, שכך אמרו חז\"ל כל אדם שכועס, אפילו פוסקין לו גדולה מן השמים, ניטלת ממנו. מנלן? מאליאב שנאמר (שמואל א יז, כח) ויחר אף אליאב בדוד וגומר. וכשהלך שמואל למשוח את דוד, בכולן נאמר (שמואל א טז, ח) גם בזה לא בחר ה', ואילו באליאב כתיב (שמואל א טז, ז) אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו. לא הוצרך לומר כי מאסתיהו, אלא שנבחר כבר, ומתוך כעסו נמאס.",
            "וכל מי שהוא כועס איוולתו נראית וחרפתו נגלית בעיני הבריות, מפני שהכעס גורם לו טירוף הדעת, כענין שנאמר אויל ביום יוודע כעסו וגומר, כלומר באותה שעה שכועס, נודע כעסו ואיוולתו. משלו חכמים משל, למה הדבר דומה? לקדירה שהיא נתונה על גבי גחלים, כל זמן שאינה רותחת, אין אדם יודע מה שבתוכה, עלתה רתיחתה, הרי היא פולטתו לחוץ, והכל רואין אותה. אומרין במשל כל מה שהאשה טווה על פילכתה עולה, וממה שקומקום מרתיח שופך על צדדיו. ומי שרוקק למעלה על פניו, יורד. ואמרו חז\"ל כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין עליו, כתיב הכא (קהלת יא, י) והעבר רעה מבשרך. וכתיב התם (משלי טז, ד) וגם רשע ליום רעה. וכל מי שאין כעס שולט עליו, אין אשה של גיהנם שולטת עליו, שנאמר (קהלת יא, י) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך, ואין רעה אלא גיהנם שנאמר (משלי טז, ד) וגם רשע ליום רעה.",
            "בני, הוו זהירין מאוד במידת הכעס, שהרי משה רבינו עליו השלום שהיה רבן של נביאים בעבור הכעס בא לכלל טעות, שכך אמרו חז\"ל בג' מקומות בא משה לכלל כעס, ובא לכלל טעות. ויקצוף (משה) על אלעזר ועל איתמר וגומר (ויקרא י, טז), ובא לכלל טעות (ויקרא י, יז) מדוע לא אכלתם את החטאת וגומר. כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כ, י) שמעו נא המרים וגומר, ובא לכלל טעות (במדבר כ, יא) וירם משה את ידו ויך את הסלע וגומר. כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר לא, יד) ויקצף משה על פקודי החיל וגומר, ובא לכלל טעות שנאמר (במדבר לא, כא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגומר. אפשר משה עומד עליהן ואלעזר מורה להן הילכות הגעלה. אלא לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות. וכל מי שמרגיל בעצמו מידת הכעס מביא לעצמו עונש גדול מאת הבורא, כענין שנאמר (משלי יט, יט) גדל חמה נשא ענש.",
            "בני, תשמרו עצמכם מן הכעס, כי הוא מן החלאים שאין להן רפואה, לפיכך ראוי לכם להסיר כעס מליבכם ולמשול ברוחכם ואל יהיה כעסכם מושל על שכלכם. וכך אמר שלמה בחכמתו, (משלי יט, יא) שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבר על פשע. ואמרו חז\"ל אי זהו גיבור הכובש את יצרו, שנאמר (משלי טז, לב) טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר. ואמר חכם אחד, מי שכעסו במחשבה ייראה עליו היישוב וההדר. ומי שכעסו שלא במחשבה, תראה עליו השטות. ונאמר כאשר בעל הרצון הטוב דעתו מיושבת עליו ואינו בא לכלל כעס, כך בעל כעס דעתו מטורפת עליו בכל עת, ולא יימצא בדעת מיושבת. ומעולם לא ראינו בעל הרצון הטוב עצב, ולא בעל כעס שמח. ואמר חכם אחד מי שכעסו חזק ורוגזו אמיץ, איננו רחוק מן המשוגעים הנכפים.",
            "ואף על פי שהזהרתי אתכם במידת הכעס, לפעמים צריך לו לאדם להראות את עצמו כאילו הוא כעוס כדי להוכיח בניו ובני ביתו, או אנשים אחרים הכל לפי השעה הצורך. שכך אמרו חז\"ל לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל בעלה עליה אימה יתירה ונפלו עליה כמה רבבות מישראל. ועוד אמרו לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו, שהרי אדם גדול הטיל אימה יתירה בתוך ביתו, ומנו ר' חנניה בן גמליאל, ובקשו להאכילו אבר מן החי. וחסידים הראשונים כשהיו מראין עצמן כעוסין יש מהם שהיה משבר כלים שבורים בחמתו, ויש מהם שהיה עוקר עשבים מגינתו, ויש מהם שהיה משליך ציר של דגים מלוחים על ראש שפחתו. וכל כך למה כדי שיהו נראין בעיני בני ביתם כעסנין ויקבלו מוסר וישמרו עצמן מכל דבר רע ומכוער.",
            "ואמרו חז\"ל הא דאמור רבנן שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה, עישרתן עירבתן הדליקו את הנר, צריך למימרינהו בניחותא, כי היכי דליקבלינהו מיניה. שאם יאמר להן בלשון כעס וגערה, יאמרו על מה שלא עשו כבר עשינו, ויבוא לידי תקלה.",
            "לפיכך צריך לו לאדם להוכיח בניו ובני ביתו ולהטיל עליהן אימה ולגעור בהן, ואחר כך תהי דעתו נוחה עמהן ומפייסן בדברים ומוכיחן מתוך יישוב הדעת, שכך אמרו חז\"ל יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. ועוד אמרו לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לאותו לגיחזי בשתי ידיו, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לאותו האיש בשתי ידיו. וכך אמר שלמה בחכמתו, (משלי כט, טו) שבט ותוכחת יתן חכמה ונער משלח מביש אמו. כלומר אף על פי שהשבט ביד האדם להכות בו בניו ובני ביתו, תהיה התוכחה אצלו, ויפייסם בדברים רכים ועריבים מתוך יישוב הדעת, ומתוך כך יתחכמו ויקבלו מוסר. ונער משולח מביש אמו, שכל זמן שאדם כועס עם בנו ומשלחו מפניו ודוחהו בשתי ידיו לגמרי ושרוי עמו בכעס ואינו חוזר ומרצה אותו ומפייסו בדברים, ואינו מקרבו אצלו, סוף שמבייש את אמו מפני שאינו מקבל את התוכחות. שכל תוכיחה שמוכיח אדם מתוך כעס גמור, אינה מתקבלת על הלב, וכל תוכחה שמראה בעצמו כעוס כאילו הוא כעוס ואינו כעוס בלב, ודעתו נוחה עליו, ואחר כך מרצה את הנוכח הרי היא מתקבלת על הלב. וכן הוא אומר (קהלת ט, יז) דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים.",
            "לכן בני הסירו כעס מליבכם והעבירו רעה מבשרכם כדי שתינצלו מדינה של גיהנם ותזכו לחיי העולם הבא. ואלהינו ברחמיו יצילנו מן המידות המגונות ויורינו לעשות רצונו למען חסדיו הגדולים."
        ],
        "xv; On Reputation": [
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת שם טוב.",
            "דעו בני, כי מעלת שם טוב שיצא לו לאדם במעשה עבודת האלהים היא מעלה יקרה ואינה נמצאת אלא בחסידים ואנשי מעשה ויראי האל אשר בעבודתם את האלהים שמם הטוב הולך למרחוק ואפילו הקדוש ברוך הוא בעצמו חיזר לקנות שם טוב בעולמו שנאמר אשר הלך האלהים לפדות לו וגו'. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל: מצינו שהילך הקדוש ברוך הוא מהלך חמש מאות שנה לקנות לו שם בעולמו שנאמר אשר הלך האלהים לפדות לו וגו'. שכן מן הארץ עד לרקיע מהלך ת\"ק מאות שנה.",
            "בני, הוו זהירין לקנות מעלת שם טוב בעבודת האל ובמעשים טובים מפני שהיא מעלה מעולה עד מאד, ואף שלמה משבחה בחכמתו כענין שנאמר טוב שם משמן טוב וגו'. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל: שמן טוב לשעה ושם טוב לעולם, שנאמר יהי שמו לעולם שמן טוב בטל ושם טוב קיים שנאמר ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ובנות וגו'. שמן טוב בדמים ושם טוב בחינם. שמן טוב יורד ושם טוב (עולם) [עולה]. שמן טוב ניתן על גבי המת ומסריח שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. שם טוב נופל על המת ואינו מסריח שנאמר ויעל ויגהר על הילד וגו'. שמן טוב לחיים ושם טוב לחיים ולמתים. שמן טוב לעשירים ושם טוב לעניים ולעשירים. שמן טוב יורד למים ונמחה, שם טוב יורד למים ואינו נמחה. שכן מצינו ביונה שהושלך לים ועלה. שמן טוב יורד לאור ונשרף ושם טוב יורד לאור ואינו נשרף, שכן מצינו בחנניה מישאל ועזריה שעלו מכבשן האש. שמן טוב כמה ריחו מהלך מקיטון לטריקלין, אבל שם טוב מסוף העולם ועד סופו, שנאמר ויהי ה' את יהושע ויהי שומעו בכל הארץ. ואומר, כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות.",
            "בני, בואו וראו כמה גדולה מעלת שם טוב, שכך אמרו חז\"ל, בעלי שמן הטוב נכנסו למקום חיים ויצאו שרופים. ומי היו אלו, נדב ואביהו. ובעלי שם טוב נכנסו למקום מיתה ויצאו חיים. ומי היו אלו, חנניה מישאל ועזריה. ואמרו חז\"ל שלשה כתרים הן, כתר כהונה וכתר נבואה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן ונטלו. כתר נבואה זכה בו משה ונטלו. כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו. הרי כתר שם טוב מונח לרבים, כל מי שיזכה בו מעלה אני עליו כאילו שלשתן מונחין וזכה בכולן. וכל מי שלא יזכה בו, מעלה אני עליו כאילו שלשתן מונחין ולא זכה באחת מהן. גדולה מעלת שם טוב מכל כסף וזהב שבעולם, כענין שנאמר נבחר שם מעושר רב מכסף ומזהב חן טוב.",
            "בני, השתדלו לקנות שם טוב בעולם אשר אתם עומדים בו ביראת שמים ובעבודת המקום ואהבת הבריות, מפני שהשם טוב יעידך בעולם הזה ולעולם הבא, והשם טוב הוא הגדול שביחסים, כמו שאמר חכם אחד, הגדול שביחסים השם הטוב, ואין חוצץ בפני התאוות כעצימת העיניים. ואמר אחד: מיקר הנפש שיחוס האדם על זכרו ושיקנה השם הטוב ויבטח באלהים היא האמונה הגמורה.",
            "חביבה מעלת שם טוב וביותר ביום המיתה, כענין שנאמר טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל, שלשה שמות נקראו לו לאדם, אחד שקראו לו אביו ואמר, ואחד שקורא לו הוא בעצמו, ואחד שקרא לו הקדוש ברוך הוא בספר תולדות, שנאמר זה ספר תולדות אדם וגו'. ומה קורא אותו אדם אבל אין את יודע איזה מהן חביב. בא שלמה ופירש, טוב שם.. ויום המות מיום הולדו, שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מנה לי כהן גדול, אמר לו משה מאיזה שבט יתמנה, אמר לו משבטו של לוי. באותה שעה שמח משה ואמר כך שבטי חביב, אמר לו הקדוש ברוך הוא חביבין עלי שמותיהן של שבטים משמן המשחה שכהן גדול נמשח בו, שאין עבודתו של כהן גדול עבודה ואינו נכנס לכפר אילולא שמותיהן של שבטים נתונין על ליבו ואפילו היו חסירין אות אחת או נקודה אחת לא היה נכנס בהן לכפר, שנאמר ששה משמותם על האבן האחת וגו'. שיהא שמם תם. בשעה שהיו חיים לא זכו לשמוע דבר זה, ובשעה שמתו כתיב ששה משמותם. ואמרו חז\"ל חביבה מיתתו של שאול משעת לידתו, שבשעת לידתו לא נתבשר שיש לו חלק לעולם הבא, ובשעת מיתתו בישרו מחר אתה ובניך עמי. בישרו שיש לו חלק לעולם הבא. ועוד אמרו חביבה מיתתן של צדיקים משעת לידתן, שבשעת לידתן לא הרגיש בהן כל בריה, ובשעת מיתתן כל העולם מרגיש. בשעה שנולד שמואל לא הרגיש כל בריה, ובשעה שמת כתיב ושמואל מת, הוי אומר ויום המות מיום הולדו.",
            "אשרי מי שגדל בשם טוב ונפטר בשם טוב, מה הבריות אומרות עליו אשרי פלוני שגדל בשם טוב ועסק בתורה ובמצות ובמעשים טובים כל ימיו והיה צדיק חסיד וירא שמים אוהב את המקום אוהב את הבריות אוהב את הצדקות אוהב את המישרים, וכיון שהבריות מעידות עליו כך הקדוש ברוך הוא מקבלו בסבר פנים יפות ומוחל לו על כל עונותיו, שכך אמרו חז\"ל איזהו בן העולם הבא, שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר. ועוד אמרו מהספידו של אדם ניכר אם הוא בן העולם הבא. ועליו אמר שלמה בחכמתו טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. וכיון שזכה אדם לקנות שם טוב בעולם בעבור מעשה עבודת המקום ומפני שהוא מעורב עם הבריות ואינו מתגאה עליהן ישתדל להוסיף על מעלות מדותיו מעלות יתירות כדי שיהא שמו הטוב עולה למעלה עד יום מותו.",
            "בני, תתאוו לשם טוב בעבודת המקום ואהבת כל הבריות לכבוד שמים לא לכבוד עצמכם ולא לשם שררה בעולם כאשר יעשו הסכלים המתאוים לקנות שם טוב בעולם לכבוד עצמם בהבלי העולם ולא לכבוד שמים.",
            "בני, אם יצא לכם שם טוב במעלה שאין בכם אל ירהיבכם ליבכם ואל תתפארו בעצמכם כאילו עליתם במעלה ההיא, ואל תתעטרו בה. אבל השתדלו לקנות על כל פנים אותה המעלה שמשבחין אתכם עליה, כדי להגדיל השם ולהאדיר. וכך אמר חכם אחד, כאשר ישבחוך בני אדם במה שאין בך, דאג ואל תשמח. ואמר, כשתראה אדם מספר בך טובה שאין בך, אל תבטח בו. לכן בני הוו זריזין מאוד במעלה החשובה הזאת להנהיגה עליכם בעבודת המקום, כדי שיתן לכם הקדוש ברוך הוא בביתו ובחומותיו יד ושם טוב מבנים ומבנות. והאלהים יצליחנו בה ברחמיו הרבים.",
            "<b>ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת שם טוב המגיע לו לאדם בעבודת המקום, נספר בגנות שם טוב המגיע לו לאדם בהבלי העולם והוא מתכבד ומתפאר בו, כדי להרגילם במעלת שם טוב השלימה לכבוד שמים בעזרת האל.</b>",
            "דעו בני כי השם טוב המגיע לו לאדם בהבלי העולם והוא מתכבד ומתפאר בו, לא די שאינו עולה לו לשם טוב ומעלה טובה, אלא שעולה לו לשם גנות וחרפה וטורדין אותו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא. שכך אמרו חז\"ל, הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. צא ולמד מאדם הראשון, שבשביל השם שיצא לו בעולם שקרא שמות לכל בריות העולם בחכמתו (זהא) [זחה] ליבו עליו ונתגאה וביקש לו מעלה עליונה שלא היתה ראויה לו, ומתוך כך נתקנאו בו מלאכי השרת ונטרד מן העולם. שכך אמרו חז\"ל באגדה כשבא הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מה אדם ותדעהו אדם להבל דמה ואין אלא עפר מושלו. אמר להן הקדוש ברוך הוא כשם שאתם כולכם מקדשין לי בעליונים, כך הוא מייחד אותי בתחתונים. ולא עוד, אלא אם אתם יכולין לעמוד ולקרות שמות לכל בריותי שבראתי, ועמדו ולא יכולו, מיד עמד אדם הראשון וקרא שמות לכל הבריות, שנאמר ויקרא אדם שמות לכל הבהמה וגו', (וזהא) [וזחה] ליבו עליו ונתגאה, כיון שראו מלאכי השרת כך, אמרו מלאכי השרת אם אין אנו באין בעיצה על אדם הראשון שיחטא לפני בוראו אין אנו יכולין לעמוד בו. והיה סמאל שר גדול בשמים והחיות ושרפים משש כנפים, וסמאל משתים עשרה כנפים. מה עשה, לקח כיתו וירד וראה בכל הבריות שברא הקדוש ברוך הוא ולא מצא ערום להרע כנחש, שנאמר והנחש היה ערום וגו'. והיה דמותו כמין גמל, ועלה ורכב עליו והיתה תורה צועקת ואומרת סמאל עתה נברא העולם ועת למרוד במקום כעת, במרום תמריא. רבון כל העולמים שחוק לסוס ולרוכבו דן נחש דין בינו לבין עצמו ואמר אם אומר לאדם יודע אני שאינו שומע לי שאיש קשה לעולם. הריני אומר לאשה שנשים שומעות לכל, שנאמר פתיות ובל ידעה מה. הלך הנחש ואמר לאשה, אף אתם מצווין על פירות האילן הזה, אמרה לו הין, ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו'. מתוך דברי חוה מצא לו פתח ליכנס בו. אמר לה אין הציווי הזה אלא עין רעה, שבשעה שאתם אוכלין ממנו תהיו כאלהים כמו שהוא ברא את העולם כך אתם יכולין לבראות, שנאמר כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים יודעי טוב ורע. מיד ראתה חוה דבריו של נחש והתאוה לפי שאמר והייתם כאלהים יודעי טוב ורע, לפיכך ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל, נתאוו למעלה עליונה אחרת והיא הוציאתו מן העולם. הוא שאמר הכתוב גאות אדם תשפילו וגו'. שכיון שקרא שמות לכל הבריות ויצא לו שם נתגאה בעצמו ואכל מן העץ וביקש להיות כאלהים, ומתוך כך גרם מיתה לו ולכל הבריות, שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כולכם. אכן כאדם תמותון וגו'. ומתוך שאדם להוט אחר הכבוד ושררת העולם אינו חושש לכבוד המקום ונקל בעיניו לחטוא ואינו נותן אל ליבו מאין בא ולאין הוא הולך ולפני מי עתיד ליתן דין וחשבון. ומתוך כך טורד נפשו מחיי העולם הבא.",
            "בני, הוו יודעין שכל זמן שאדם מתכוין להגדיל שמו בעולם שמו אבד ומתמעט והולך שכך אמרו חז\"ל נגד שמא אבד שמיה. ועליו אמר שלמה בחכמתו, כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון. רוממותן של כסילים הוא הקלון שלהן מפני שמתגאין ומשתררין בה. וכן הוא אומר לפני שבר גאון ולפני כשלון גובה רוח. והמידה הפחותה הזאת נמצאת ברשעים, כענין שנאמר סביב רשעים יתהלכון כרום זולות לבני אדם. הרשעים הללו כשיצא להן שם בהבלי העולם הזה מתרוממין ומתנשאין בעצמן ומקיפין וסובבין והולכין להראות לבריות רוממותן וכבודן, וסוף שהקדוש ברוך הוא משפילן ומזלזלן בפני הבריות. צא ולמד מבלעם הרשע, שבשביל השם שיצא לבלעם בעולם שהיה נביא, נתגאה בעצמו והיה רודף אחר הכבוד ואחר השררה, ונטרד מן העולם. ומנין שנתגאה בעצמו והיה רודף אחר הכבוד והשררה, שכשאמר לו הקדוש ברוך הוא מי האנשים האלה עמך השיב לו בלק מלך מואב שלח אלי, לשון שררה וגסות הרוח, כלומר שהוא אדם נכבד וחשוב בעיני המלכים. וכן השיב בשררה וגסות לשלוחי בלק, שאמר להן מאן ה' לתתי להלוך עמכם, כלומר שאין כבודו לילך עם אנשים פחותים כמותם. מה עשה לו הקדוש ברוך הוא, הראה לכל שאינו ברשותו ואמר את אשר ישים ה' בפי אותו אדבר. ואומר, אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' וגו'. מה עלתה לו לבסוף, כעס עליו בלק ואמר לו ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד.",
            "וכל תלמיד חכם שזכה לשם טוב עבור תורתו ומתגאה בה ומשתרר על הבריות, הרי הוא מחלל שם שמים ומחלל את התורה ואת לומדיה, ונוח לו שלא למד תורה. ולא עוד, אלא שנוטל חייו מן העולם, שכך אמרו חז\"ל ודישתמש בתגא חלף, שכל זמן שאדם משתמש בכתרה של תורה כבר התקבל שכרו עליו, מפני שהוא מכבד את עצמו ומבזה את התורה. וכל הדורש בתורה כדי להתכבד בה וליטול עטרה לעצמו ואינו דורש בה לשם שמים ולכבוד התורה וכדי להוכיח ולייסר בה את הרבים אלא לכבוד עצמו ולהגדיל השם כדי שיקרא דרשן נאה, קורא אני עליו וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. ועליו אמרו חז\"ל הגס ליבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח. ואמרו עוד, כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות. אלא זהו דרכן של תלמידי חכמים הצנועין בתורתן, לכבד את המקום ואת תורתו במעלותיהן הטובות ומתכוונין בכל דרכיהן ובכל ענייניהן בעבודתו של מקום ובעבור שמו הגדול, ולא כדי לקנות מעלה בעולם הזה ולהגדיל את השם. שכל מי שהוא מכבד את המקום בכבודו אשר חלק לו הקדוש ברוך הוא בעצמו מוסיף לו מעלה וכבוד, כענין שנאמר כי מכבדי אכבד.",
            "גנאי גדול הוא לתלמיד חכם להתפאר בעצמו ולהשתבח בפני הבריות, שכן שלמה מוכיח בחכמתו ואומר (משלי כז, ב) יהללך זר ולא פיך נכרי ואל שפתיך. שכל זמן שאדם מגדל ומשבח את עצמו הרי הוא משפילו, וכל זמן שאדם משפיל ומקטין את עצמו הרי הוא מרוממו.",
            "לכן בני, אל תבקשו גדולה ואל תתאוו כבוד, כי אם תהיו ראויין לכך ותכבדו האל בכל דרכיכם סוף הכבוד לבוא. והאלהים יצילנו מן המידות הפחותות ויצליחנו לשם טוב ולמעשים טובים ברחמיו הרבים:"
        ],
        "xvi; On Good and Evil Inclinations": [
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת יצר טוב. דעו בני כי מעלת יצר טוב היא מן המעלות העליונות מפני שיצר טוב נברא מן העליונים ממקום טהרה וקדושה וממקום דיעה בינה והשכל והולך אחר טבע הנשמה שנבראת מן העליונים כענין שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה מה שאין כן בשאר הבריות ששאר הבריות גופותן ונשמתן נבראו ממקום אחד כענין שנאמר כי מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ שחוזרות כל אחת ואחת למקומה לפיכך בבהמה חיה ועוף שאין בהן אלא יצירה אחת הגוף והנפש ביחד ממקום אחד לכך כתוב ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה וגו' ויצר ביו\"ד אחת. ובאדם כתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, וייצר בשני יו\"דין לפי שיש בו שתי יצירות, גופו מן התחתונים ונשמה מן העליונים.",
            "וכיון שיצר טוב נברא עם הנשמה מן העליונים צריך לו לאדם להמליך עליו יצר טוב ולהתבונן בו ולהתחכם בין טוב לרע ולירא מיוצרו ולעשות רצון קונו ולנהוג בעצמו טהרה וקדושה כדרך שהמלאכים עושים. וכל זמן שמתגבר על האדם יצרו הטוב הוא נותן עיניו למטה להסתכל במקום שהגוף נברא ממנו והוא עתיד לחזור שם בסופו כענין שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ונותן אל לבו למעלה מקום שנברא ממנו להכיר מעלת הבורא שבראו מאין ומבין ויודע שהקדוש ברוך הוא רואה מעשיו וגלויים לפניו כל סיתרי ליבו ומחשבותיו וכל מעשיו נכתבין בספר ועתיד ליתן דין וחשבון לפניו אפילו על שיחה קלה שיוצאה מפיו ורואה את בוראו לנגדו תמיד ומתיירא ממנו וחרד מאימתו כענין שנאמר שיויתי ה' לנגדי תמיד וגו' ומונע את עצמו מכל העבירות ומתגבר עליו והולך עד שמחזיר נשמתו טהורה לבעליה כמו שנתנה בגוף ומתוך כך הוא מביאו לחיי העולם הבא.",
            "אשריהן הצדיקים שמתגברין על יצרן ומגביהין עצמן על פשעיהן כענין שנאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ואמרו חכמים ז\"ל אשריו לאדם שהוא גבוה על פשעו ואין פשעו גבוה ממנו. בני תגבירו עליכם יצר טוב ותשליטוהו עליכם ותשאלו תמיד מאת האל שיפקח לכם עיני ליבכם ושכלכם לבחור דרך הטובה ויפתח לכם דלתי דרכיו וילמד אתכם דרך ידיעתו ועבודתו כענין שנאמר אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך ומפעולות יצר טוב למאוס האדם בחיי ההבל הזה ולמעט בהנאות הגופניות ומגביר על טבעו דברים המביאין אותו לחיי העולם הבא ומידבק בהם מפני שאי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד כי אם האדם אדוק בהנאות הגופניות והבלי העולם הזה אי אפשר לו להידבק באהבת העולם הבא. כמו שאמר אחד מן החסידים כאשר לא יתחברו בכלי אחד המים והאש כן לא יתחבר בלב המאמין אהבת העולם הזה ואהבת העולם הבא. ואמר אחר העולם הזה והבא כשתי צרות כאשר תרצה אחת מהן תקציף השנית. לכן בני תפקדו את נפשכם בעודכם בעולמכם. ואל תבחרו במעדנים יתרים והנאות יתרות כי אם לקבל מהם די סיפקכם במאכל ומשתה ובכסות כדי שתוכלו לחיות בהם וכדי שתקיימו עצמכם רק שתוכלו לעבוד לבוראכם בעודכם בחיי ההבל הזה.",
            "ומזריזות יצר טוב כשאדם פוקד כל מעשיו וענייניו כולם לתקן המעוות ולמלאות אשר הולך באחריתו ומתוך כך יזכה לחזות בנועם בוראו. וכך אמרו חז\"ל העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. התקן עצמך לפרוזדור כדי שתיכנס לטרקלין.",
            "בני, תגבירו עליכם יצר טוב שאם אתם עושין כן הקדוש ברוך הוא יסייע אתכם במעשה עבודתו שכך אמרו חז\"ל בא ליטהר מסייעין אותו. ועוד אמרו לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע, שנאמר רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה ובקרית שמע ובתפילה דכתיב אמרו בלבבכם בתורה ובקרית שמע דכתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם. ובתפילה כתיב בכל לבבכם. ואמרו חז\"ל איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה. וכן הוא אומר בדניאל אלהא די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך. וכי יש פולחן בבבל, אלא שהיה מתפלל שלשה פעמים ביום. אם שכחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה, שנאמר על משכבכם ודומו סלה. כלומר שיהא דומם ומחשב על המיתה. ואמרו חכמים באגדה מאי דכתיב על כן יאמרו המושלים בואו חשבון המושלים אלו בני אדם שמושלין על יצרן בואו חשבון בואו ונחשב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. תיבנה ותכונן אם אתה עושה כן תיבנה בעולם הזה ותיכונן לעולם הבא. עיר סיחון אבל אם משים אדם את עצמו ללכת אחר יצרו כעייר הזה שהולך אחר שיחה נאה או אחר סייחה נאה מה כתיב בתריה, כי אשר יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון להבה מקרית הצדיקים ותאכל את הרשעים שנקראו סיחון אכל ער מואב זה המהלך אחר יצרו כעייר המהלך אחר סייחה נאה בעלי במות ארנון אלו גסי הרוח ונירם אמר הרשע אין רם. אבד חשבון אבד חשבונו של עולם. עד דיבון המתן עד שיבוא יום דין ונשים עד נופח עד שתבוא אשה של גיהנם שאינה צריכה ניפוח כמו שנאמר תאכלהו אש לא נופח. אשר עד מידבא, עד שתאדיב נשמתן. ואמרי לה עד דעביד מה דבעי.",
            "בני, אם תרצו להגביר עליכם יצר טוב תחשבו תמיד מה אתם ומאין תבואו וקרבתכם ליום המות ומעמד הדין והחשבון שכך אמרו חז\"ל הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באתה ולאין אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באתה, מליחה סרוחה. ולאין אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ושלשתן הוציאום חז\"ל ממילת בוראך שנאמר וזכור את בוראך בימי בחורותיך ואמרו בארך בורך בוראך. דע מאין באתה בארך, כלומר מן הבאר שנבעת והוא שכבת זרע שממנו נוצרת. ולאין אתה הולך בורך דהיינו הקבר שלך שהוא הבור שלך. ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, בוראך כלומר לפני בוראך אתה עתיד ליתן דין וחשבון.",
            "לכן בני, תמליכו יצרכם הטוב עליכם ותגבירו אותו על כל טבעיכם הרעים ואז תצליחו בכל דרכיכם ותנחלו חיי עולם הזה ותזכו ותרשו שני המשיח וחיי העולם הבא. ואלהינו ימליך עלינו יצר טוב ברחמיו הרבים.",
            "ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת יצר טוב ובעליה, נספר בגנות יצר הרע ובעליו כדי להכניע ליבות בני האדם ולשבר את יצרם ולזבוח אותו לפני המקום כדי שישובו בתשובה שלימה לפניו בעזרת האל:",
            "דעו בני שכל מי שיצר הרע מתגבר עליו ושולט בו ושומע לו טורדו מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא, שכן מסיתו ומרגילו אחר התאוות הבהמיות וההנאות הגופניות והתפנוקים וממתיק לפניו העבירות עד שטורדו מחיי העולם הזה וחיי העולם הבא. ולא עוד אלא שהוא בעצמו מעיד עליו שכך וכך עשה, כענין שנאמר (משלי כט, כא) מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון.",
            "אוי להן לבריות מעלבונו של יצר הרע, מפני שהרשות נתונה ביד כל אדם להיטיב מעלליו ולתקן אורחותיו וליישר דרכיו ולבחור דרך החיים והטוב, כענין שנאמר ראה נתתי לפניך את החים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים. ואומר ועתה מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'. וכן הוא אומר לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם בצלמו אלא שיהא צדיק וישר כמותו, אלא שהם בקשו חשבונות רבים שנשתעבדו ליצר הרע שבליבם. ואם יאמר אדם הרי הקדוש ברוך הוא קראו רע, כענין שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעריו. ואם הקדוש ברוך הוא בעצמו קראו רע, איך יוכל האדם לחזור ולעשותו טוב. אמר הקדוש ברוך הוא אתה בעצמך עושה אותו רע, שכשהיית תינוק לא היית חוטא משנתגדלת נתגדל יצרך הרע עמך וחטאת. תינוק היית ולא חטאת, נתגדלת וחטאת.",
            "ואם יאמר אדם מי יוכל לעמוד כנגדו ולהילחם עמו כדי להחזירו למוטב, אמר הקדוש ברוך הוא כמה דברים קשים ומרים בראתי בעולם ואתם מתחכמין להן וממתקים אותם כמו התורמוס והחרדל והצלף וכיוצא בהן. אף אתם התחכמו למתק מרירות יצר הרע ולהכניע את ערפו כדי שלא יזיק אתכם.",
            "בני, התגברו על יצרכם ביראת האל כדי שלא יתגבר הוא עליכם ויטרדכם מן העולם, שכך אמרו חז\"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו, שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ואילמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו וגו'. צאו וראו כמה יצר הרע גדל והולך בתוך האדם, שכך אמרו חז\"ל, יצר הרע לכתחילה דומה לחוט של כוכיא ולבסוף דומה לעבות של עגלה, שנאמר (ישעיה ה, יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. ועוד אמרו, יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין מפתחי הלב, שנאמר (קהלת י, א) זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. תחילתו כזבוב ואם שמע לו הרי הוא מתגבר ועולה כמעיין הנובע על כל גדותיו, כך הוא גדל ומכסה את כל הלב. ועוד אמרו, יצר הרע בתחילה קראו דוד הלך, ולבסוף קראו אורח, ולבסוף קראו איש שנעשה בעל הבית, דכתיב ויבא הלך לאיש העשיר ויחמול לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא אליו ויקח את כבשת הריש הרש ויעשה לאיש הבא אליו. ועוד אמרו, יצר הרע בתחילה מסיתו, שנאמר כי רוח זנונים התעם, ולבסוף מתגבר עליו, שנאמר רוח זנונים בקרבם.",
            "בני, בואו וראו כמה דורות איבד יצר הרע. דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה. כיון שעמד אברהם אבינו נתגבר עליו וכיתתו כמו שנאמר וכתותי מפניו צריו וגו'. הוא שאמר הכתוב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו'. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל זה אברהם אבינו שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה מפני שאנשי דור הפלגה רשעים היו שנאמר הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים. ובדרך חטאים לא עמד, שלא עמד במושב אנשי סדום מפני שאנשי סדום חטאים היו שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד. ובמושב לצים לא ישב, שלא ישב במושב אנשי פלשתים. שאנשי פלשתים ליצנים היו, שנאמר ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו.",
            "בני, בואו וראו, אומן אומנותו של יצר הרע שכך אמרו חכמים באגדה ז\"ל אין יצר הרע מתהלך לצדדין אלא באמצע פלטיא. ובשעה שהוא רואה אדם ממשמש בעיניו ומתקן שערו ומתלה בעקיביו הוא אומר הדין דידי. בא לו מאחריו כהלך הזה העובר ממקום למקום ומספר שמועות וחידושים ואומר יש במקום פלוני קורת רוח בשחוק וליצנות ותפלות. אוי לו לבן אדם שסופו לרימה אינו מוצא קורת רוח בחייו. מי שהקדוש ברוך הוא חפץ בו אוטם את אזניו ועוצם את עיניו ממנו ואינו משגיח עליו אלא מניחו והולך לו. ומי שאין המקום חפץ בו, כשהוא שומע את דבריו מחבר את ראשו לאחוריו ואומר לו אחי מה אתה אומר, מה חידושים ראית, מה שחוק וליצנות אתה אומר. אף הוא כיון שרואה אותו משגיח לדבריו הוא מתקרב אצלו ונושא ונותן עמו כאורח הזה הרגיל עמו לפרקים, ואומר לו אחי שמא עברת ממקום פלוני, ראית שם צורות נאות ובריות מפוארות, ראית שם שחוק וליצנות שאדם משדל בהן את חיי ההבל הזה. אשרי מי שעובר משם ורואה את מעשיהן וממלט נפשו מהם כמה הוא זוכה לנפשו. וכן הולך ומשדל אותו בדברים הללו עד שמסיתו לילך לשם, ואף הוא הולך עימו ואינו מניחו. כיון שהוליכו שם החליק אליו בעיניו למצוא עוונו לשנוא, והרי הוא נעשה לו כבעל הבית הנעשה סרסור בין שני תגרים. התחיל למתק לפניו את העבירות ואומר לו ראה הממון הזה כמה הוא חביב, זונה זו כמה היא נאה, העון הזה כמה הוא מתוק, ממי אתה ירא ואין מי רואה אותך ואין מי יודיעך לבריות. שמא תאמר אבינו שבשמים רואה אותך, עזב ה' את הארץ. וכי אפשר שלא יהא מרחם על כמה בריות נאות שברא בעולמו, מה שדי לאלו די גם לך. והולך ומסית אותו בדבריך הללו עד שהוא נכשל בעבירה ומאבד חייו מן העולם. ולאחר שהכשילו ולכדו במצודתו יושב ומתהולל עליו, וכן הוא אמר כי הלל רשע על תאות נפשו ובוצע ברך נאץ ה', זה יצר הרע שיושב ומתהולל על הבריות ומתהלל בעצמו על שעלה בידו להטעות את הבריות.",
            "אוי להן לרשעים שהולכין אחרי שרירות לבם ואחר מראית עיניהם מפני שהן גורמין לגוף לחטוא. הוא שציוה משה רבינו עליו השלום ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וכן אמר שלמה בחכמתו תנה בני ליבך לי ועיניך דרכי תצרנה. כלומר אם תתן לי ליבך ועיניך ותשמור אותם מלחטוא נמצא שכל גופך שמור מן העבירות ומתוך כך אתה שלי ואין יצר הרע שולט בך. גדול מי שמתגבר על יצרו וזובח אותו לפני בוראו, כענין שנאמר זובח תודה יכבדנני. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל זובח חטאת זובח אשם אין כתיב כאן, אלא זובח תודה. כיבדני אין כתוב כאן, אלא יכבדנני בשני נו\"נין. שכל מי שהוא זובח יצרו ומתודה על עוונותיו מעלין עליו כאילו כיבד להקדוש ברוך הוא בעולם הזה ולעולם הבא. וכל מי שמגביר עליו יצר טוב הקדוש ברוך הוא רוצה בו ומשלים עמו יצר הרע עד שאינו יכול להזיק לו, כענין שנאמר ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. ואמרו חז\"ל ברצות ה' דרכי איש זה יצר טוב. גם אויביו ישלים אתו זה יצר הרע. בנוהג שבעולם אדם גדל עם חבירו שתים שלש שנים בכרך והוא קושר בו אהבה ויצר הרע גדל עם האדם מנעוריו ועד זקנתו ומבקש להכשילו ולהפילו. תדע שכן שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שבעים שנה ולבסוף נעשה צדוקי. ואמרו חז\"ל למה יצר הרע דומה, לצור גבוה שהוא עומד בפרשת דרכים והיו בני אדם נכשלין בו. אמר להן המלך סתתו בו קימעא קימעא עד שתבוא השעה ואני מעבירו מן העולם. כך אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, בני, יצר הרע הזה מכשול הוא לעולם, שנאמר ואמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי. אלא סתתו בו קימעא קימעא עד שתבוא השעה ואני מעבירו מן העולם, שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם וגו'. ועוד אמרו לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מביא יצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להן כהר גבוה, ורשעים נדמה להן כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכים ואומרין היאך יכולנו לכבוש הר גבוה זה, ורשעים בוכין ואומרין היאך לא יכולנו לפסוק חוט השערה זה. ואף הקדוש ברוך הוא תמיה עמהן שנאמר והיה כי יפלא בעיני העם הזה נאם ה' גם בעיני יפלא.",
            "בני, בואו וראו כמה גדול טפשותן של בריות, שבכל יום ובכל שעה אדם מחכה למות ואיננו בטוח בעצמו מן המיתה והוא ניסת אחר יצר הרע שהוא מסיתו ומחטיאו ומחייבו לגיהנם ויודע בו ומכיר מעשיו ואינו נזהר ממנו.",
            "בני, התגברו על יצרכם והילחמו בו, ואל תרפו ידיכם ממנו אפילו שעה אחת. ואל תתעצלו לנצחו, כי אם יש לו לאדם אויב ומתגרה בו ונוצח אותו פעם ופעמיים ושלוש אז יירף ממנו או ישלים עמו. אבל יצר הרע אין מספיק לו לאדם לנצחו אלף פעמים ובכל יום ויום הוא מתגרה עליו להחטיאו כמו שאמרו חז\"ל: אל תאמן בעצמך עד יום מותך. והעניין מפני שכל הימים אשר האדם חי על האדמה יארוב לו ונלחם עמו כדי להחטיאו. לכן בני אל תעלימו עיניכם ממנו ואל תתנו שינה לעיניכם ולעפעפיכם תנומה עד שתנצחוהו, כי אם חס ושלום הוא ינצח אתכם ימיתכם ויטרדכם מחיי העולם הבא. ואם ינצחכם בקלה שבקלות סוף שינצח אתכם בחמורה שבחמורות. שכך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו לאדם עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך וכך, עד שיסיתו לעבור על העריות ולעבוד עבודה זרה. ואם תשתדלו תמיד לנצחו ותנצחוהו מעט היום ומעט למחר, אותו המעט יעלה לדבר גדול כי לא יעמוד לפניכם ויפרד מכם, כענין שנאמר ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו. ואם יאמר אדם טוב לו לאדם לאכול ולשתות ולשמוח בעולם הזה ולקבל כל הנאותיו ממנו ולהשיג את כל תאוותיו ולמלאות נפשו מכל אשר ישאלו עיניו כי אין מעשה וחשבון בשאול אשר האדם הולך שם ולית דין ולית דיין, כבר נאמר על ידי שלמה עליו השלום שמח בחור בילדותיך ויטיבך ליבך בימי בחורותיך, והלך בדרכי ליבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט. ואמרו חז\"ל בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שמצאו בו דברים שהן מטין למינות, ואמרו כך היה שלמה צריך לומר שמח בחור בילדותיך ויטיבך ליבך בימי בחורותיך והלך בדרכי ליבך ובמראה עיניך. משה אמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ושלמה אמר והלך בדרכי ליבך ובמראי עיניך, הותרה הרצועה, לית דין ולית דיין. וכיון שאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אמרו יפה אמר שלמה.",
            "בני, תשמרו עצמכם מן העריות מפני שהאדם מתפתה אחריהן סופו נטרד מן העולם הבא, מפני שהיא מן המצות החמורות שבתורה. תדע שכן שהרי התורה ריבתה על העריות שמירה לפניהן ושמירה לאחריהן, לומר שיהא אדם נזהר ונשמר מהן ביותר. שמירה לפניהן דכתיב ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'. ושמירה לאחריהן דכתיב ושמרתם אתם את חקותיי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה האזרח והגר הגר בתוככם. שתי שמירות הללו למה, שמירה לאיש ושמירה לאשה. שמירה מאשתו ושמירה מאשה אחרת. שמירה בעיניים ושמירה בלב. שמירה בשפתיים ושמירה במעשה. שמתוך שאדם נותן את עיניו להסתכל באשה הרי ליבו מתאוה לה והוא כרוך אחריה, ומתוך שאדם מרבה עמה שחוק וקלות ראש סוף שבא לידי הרגל עבירה. לפיכך ריבתה עליה התורה שמירות הרבה. ומהו ושמרתם את חקותי, עשו משמרת למשמרתי, כגון שניות לעריות שהן מדברי סופרים.",
            "ואמרו חז\"ל שלא תאמר כל מי שנואף בגופו בלבד נקרא נואף, אלא אפילו הנואף בעיניו נקרא נואף, שנאמר ועין נואף שמרה נשף וגו'. וכן הוא אומר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. הרי כבר למדנו שכל מי שתר העבירה בלב ובעיניים נקרא זונה.",
            "בני, בואו וראו כמה קשה עונשה של עבירה, שאין לך שבט מישראל שלא העמיד מלך או שופט חוץ משבט שמעון שלא העמיד לא מלך ולא שופט בשביל החטא שעשה זמרי בשיטים עם המדיינית, ללמדך כמה קשה הזנות. כיצד, עתניאל משבט יהודה, אהוד משבט בנימין, דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי, גדעון משבט מנשה, ואבימלך בנו אחריו, תולע בן פואה משבט יששכר יאיר הגלעדי מחוות יאיר משבט מנשה, וכן יפתח מיושבי גלעד. אבצן מבית לחם יהודה, אילו משבט זבולון, עבדון בן הלל משבט אפרים, שמשון משבט דן, עלי ושמואל משבט לוי, מבנימין יצאו מלכים ומיהודה יצאו מלכים, ומאפרים ירבעם וממנשה יהוא בן נמשי. אבל שמעון לא העמיד לא מלך ולא שופט בשביל עון הזנות של זמרי. ולא עוד, אלא כל מי שהוא להוט אחר בולמוס של עריות הוא מאבד את נפשו וטורדה מחיי העולם הבא, שנאמר נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה. וכל מי שבא דבר עבירה לידו ופירש ממנה מאהבת הבורא לא מיראת אנשים זוכה ועולה לגדולה. תדע שכן שלא עלה יוסף הצדיק לגדולה אלא מפני שפירש מן העבירה מאדונתו אשת פוטיפר.",
            "בני, בואו וראו כמה האשה הזונה קשה שהיא מרה מן המות, כענין שנאמר ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה, אסורים ידיה. מצודים בעולם הזה וחרמים לעולם הבא. ליבה, שכל ליבה אינה אלא לדברי תפלות וזימה. אסורים ידיה, תופסת את האדם בשוק ואומרת לו בוא אלי ושכב עמי. משל לכלב נשכנית שהיא נושכת את העוברים והשבים. מה עשו לה בעלי, עשו לה שלשלת ואף על פי כן היתה מקרעת בבגדיהן, ואילמלא שאמר הכתוב אסורים ידיה לא היה אדם יכול לעמוד בה. טוב לפני האלהים ימלט ממנה זה יוסף, וחוטא ילכד בה זה זמרי.",
            "בני, צאו וראו מה שכתוב באשה זונה שתופסת את האדם בחלקת לשונה ורכות שפתיה, כענין שנאמר כי נופת תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חכה, אלו שפתי זונה שהן מתוקין כנופת להטעות את הבריות. מה כתיב בתריה, ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות. שכפי עריבותה של עבירה תהיה מרירותה. ולא עוד, אלא שמביאתו לידי המיתה, שנאמר כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. ואמרו חז\"ל באגדה, מאי דכתיב ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות, מה החרב הזה אוכלת משני צדדיה, כך הזונה מאבדת חייו של אדם מהעולם הזה והעולם הבא. וכן הוא אומר, רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. רגליה יורדות מות בעולם הזה, שאול צעדיה יתמוכו לעולם הבא. וכך אמר בן סירא. העלם עיניך מאשת חן פן תילכד במצודתה. אל תט אצלה עם בעלה למסוך עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה.",
            "בני, בואו וראו כמה קשה עונשה של עבירה, שכל מי שהוא להוט אחר העבירה גורם לעצמו שתינטל ממנו הוד שכינה, כענין שנאמר פן תתן לאחרים הודך. ולא עוד אלא מכיון שניטל ממנו הוד שכינה מלאכי חבלה מושלין עליו ודנין אותו באכזריות שנאמר ושנותיך לאכזרי. ואמרו חז\"ל אל תהי רגיל בנדרים, שסופך למעול בשבועות. אל תהא רגיל אצל כהן עם הארץ, שסופך להאכילך תרומה (נדרים כ, א) ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך בא לידי ניאוף. וכל הצופה בנשים סוף שהוא בא לידי עבירה. וכל המסתכל אפילו בעקיבה של אשה הויין לו בנים שאינן מהוגנין.",
            "דבר קשה הוא הזנות ושנאוי מאוד בעיני המקום, כענין שנאמר בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם, כי חילל יהודה קודש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר. ואמרו חז\"ל בגדה יהודה זו עבודה זרה, וכן הוא אומר כולכם בגדתם בי בית ישראל. ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם זה משכב זכור, וכן הוא אומר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא. כי חילל יהודה קודש ה' אשר אבה זו זונה. וכן הוא אומר לא יהיה קדש מבני ישראל. ובעל בת אל נכר זה הבא על הגויה. וכתיב בתריה (מלאכי ב, יב) יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות. אם תלמיד חכם הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים. ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' צבאות. ולא עוד אלא כל מי שבא על הגויה כאילו נתחתן לעבודה זרה שנאמר ובעל בת אל נכר, וכי בת יש לו לאל נכר, אלא זה בא על הגויה. ואמרו חז\"ל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו בשעת מעשה, כלומר מי שמקנא לאל יש לו רשות להורגו בשעה שעובר העבירה כדרך שעשה פינחס לזמרי שהרגו בשעת מעשה.",
            "בני, בואו וראו כמה קשה הניאוף, שכך אמרו חכמים באגדה ז\"ל, הנואף והנואפת עוברין על עשרת הדיברות על אנכי כיצד, שכל מי שהוא בא על הערוה כאילו כופר בהקדוש ברוך הוא שנאמר כחשו בה' ויאמרו לא הוא לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וגו', כי אנכי ה' אלהיך אל קנא. ושני פעמים אמור בסוטה וקנא וקנא, ולמה שני פעמים, שהוא מקנא להקדוש ברוך הוא ולבעלה. וכן הוא אומר כי מנחת קנאות הוא שהן שתי קנאות. לא תשא שהוא נואף עם האשה ונשבע על שקר. כבד את אביך שהוולד הנולד מן הערוה עומד ומכבד למי שאינו אביו ומכה ומקלל למי שהוא אביו כסבור שאינו אביו. לא תרצח שהנואף נכנס על מנת שאם ייתפש להרוג או ליהרג. לא תנאף שהרי הוא נואף. לא תגנוב כמו שנאמר מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם. לא תענה ברעך עד שקר שהוא נואף עם אשת חבירו והיא אומרת לבעלה ממך אני מעוברת. לא תחמד אשת רעך שכל מי שהוא חומד אשת חבירו ונואפה חומד כל של חבירו. כיצד, שהוא נואף עמה והיא יולדת ממנו, וסבור בעלה שהוא בנו. בא להיפטר מן העולם עושה דייתיקי ומורישו בכל שלו ואינו יודע שאינו ממנו, ונמצא הנואף חומד כל של חבירו. זכור את יום השבת כיצד, שהרבה פעמים כהן יש לו כהנת וישראל נכנס עליה והיא יולדת מישראל וסבורים שהוא בנו של כהן ועמד אותו התינוק וגדל ומשמש בבית המקדש בשבת ואינו אלא ישראל ונמצא מחלל את השבת.",
            "ומעשה ברשע אחד שחמד אשת שכינו והיא היתה יפת תואר וטובת שכל. דיבר עמה פעם ושתים אם תשמע לו והיתה ממאנת לו לפי שאשת איש היתה. פעם אחת הלך בעלה למקום אחד וערב שבת היה. עמד אותו בלילי שבת וחתר את ביתו ואנסה ושכב עמה ואחר כך הרגה כדי שלא תצעק ותגיד את קלונו וגנב כל מה שבבית והלך לו. הרי עבר על זכור את יום השבת, ועל לא תרצח, ועל לא תנאף ועל לא תגנוב ועל לא תחמוד. למחר באו השכינים וראו את המחתרת נכנסו לבית ומצאו את האשה שהיא נהרגת אמרו מי עשה זאת לא עשה אלא פלוני שכינה, קראוהו ואמרו לו למה עשית כזאת אמר להן אני נשבע לכם שלא עשיתי אני. נכנס לבית הכנסת ונשבע להן ועבר על לא תשא. מה עשה, שכר את העדים של שקר כדי שיעידו על אחד משכיניה ואחרים שהוא עשאה ועבר על לא תענה. פשפשו על הדבר וידעו שהוא עשה כל המעשה ונתיירא שלא יהרגוהו וברח לו לעבודה זרה ונשתמד וכפר באלהי ישראל והודה בעבודה זרה ועבר על אנכי ולא יהיה לך. היו לו אב ואם והניחן והלך לו ועבר על כבד את אביך ואת אמך, הרי שעבר על עשרת הדברות, ומי גרם לו, על שחמד את הערוה. ללמדך שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה.",
            "בני, בואו וראו כמה קשה סרסורה של עבירה מאבד את נפשו ונפש חבירו העובר עבירה על ידו. צא ולמד מן הנחש הקדמוני שהחטיא את חוה ונתקלל עמה. ואם אדם וחוה חטאו הנחש למה נתקלל, אלא שהוא גרם להן לחטוא. שכל המחטיא את חבירו אין מספיקין בידו לעשות תשובה. שלא יהו תלמידיו יורדין לבאר שחת והוא יורש גן עדן, לפי שהמחטיא את חבירו קשה מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, והמחטיאו הורגו בעולם הזה ולעולם הבא. וכן הוא אומר משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול ותמימים ינחלו טוב. וכל מי שהוא להוט אחר הזונה סוף שהוא מבקש ככר לחם בביתו ואינו מוצא שנאמר כי בעד אשה זונה עד ככר לחם. ולא עוד אלא כל הבא על אשת איש אפילו למד כל התורה כולה שכתוב בה יקרה היא מפנינים היא צדתו לגיהנם שנאמר ואשת איש נפש יקרה תצוד. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל, מהו עונש של אשת איש לעתיד לבוא, בוא וראה מה כתוב למטה מן העניין היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה, כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה. מאי תקנתו, ילך ויגדל יתום בתוך ביתו וילמדהו תורה ויתעסק בכל המצות ויתכפר לו לעולם הבא על מנת שיחזור בו ויעשה תשובה. תשובה לדבר זה מנין, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך וגו', אפילו כפרת בעיקר הקדוש ברוך הוא מקבלך. קל וחומר, ומה אם הכופר בעיקר הקדוש ברוך הוא מקבלו בתשובה, הבא על אשת איש על אחת כמה וכמה שהקדוש ברוך הוא מקבלו בתשובה.",
            "קשה עונשן של עריות שכך אמרו חז\"ל כל זמן שישראל פרוצין בעריות השכינה מסתלקת מביניהן שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, אפילו ערות דיבור אסור. ולא עוד אלא שכל העובר עבירה מלפפתו והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר ילפוט ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו. ולא עוד אלא שקשורה בו ככלב שנאמר ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה, לשכב אצלה בעולם הזה להיות עמה לעולם הבא.",
            "בני, בואו וראו כמה קשה עונשה של עבירה שאפילו הצדיקים נענשין עם עוברי עבירה שכך אמרו חז\"ל בכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולמוסיא באה לעולם והורגת רעים וטובים. ועוד אמרו הכל הקדוש ברוך הוא מוותר חוץ מן הזימה. צא ולמד שעד שלא נצטוו עליה מה כתיב, ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה וגו'. מה כתיב בתריה, וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ וגו', ויאמר ה' אמחה את האדם וגו'. וכל מי שגודר את עצמו מן הערוה והזנות ומתגבר על יצרו נקרא קדוש שכך אמרו חז\"ל מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים תהיו, ללמדך שבכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה את מוצא קדושה, שנאמר אשה זונה וחללה וגו', וסמיך ליה וקדשתו. וכן הוא אומר אלמנה וגרושה וחללה זונה וגו', וסמיך ליה ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני ה' מקדשו. ועוד אמרו, שלשה היו שברחו מן העבירה ושיתף הקדוש ברוך הוא שמו ביניהן, ואילו הן, יוסף ויעל ופלטי. יוסף מנין, שנאמר עדות ביהוסף שמו, קרי ביה י\"ה שמו של הקדוש ברוך הוא מעיד עליו שלא נגע באשתו של פוטיפר. יעל מנין, שנאמר ותצא יעל לקראתו ותאמר אליו סורה אדוני סורה אל אל תירא ויסר אליה האהלה ותכסהו בשמיכה. ואמרו חז\"ל חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו כלי ששמו שמיכה, ומהו שמיכה? שמי כה, שמי מעיד עליה שלא נגע בה אותו רשע. פלטי מני, כתיב אחד אומר ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן לייש, וכתיב אחר אומר ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן לייש, קרי ליה פלטי וקרי ליה פלטיאל, כי נסיב פלטי וכי יהיב פלטיאל, אלא אל מעיד עליו שלא נגע באשתו של דוד. מה עשה, נעץ חרב בינו לבינה ואמר כל מי שעוסק בדבר זה ידקר בחרב.",
            "ועוד אמרו, שלשה הן שבא יצרן לתוקפן ונזדרזו עליו בשבועה ואלו הן, יוסף דוד ובועז. יוסף דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים. וחטאתי לה' אין כתיב כאן אלא וחטאתי לאלהים, באלהים איני עושה רעה זו. דוד דכתיב ויאמר דוד חי ה' כי אם ה' יגפנו. למי נשבע, ליצרו נשבע שהיה יצרו אומר לו אילו נפלת אתה בידו לא היה מרחם עליך ומן התורה מותר להורגו שהרי רודף הוא לפיך קפץ ונשבע. בועז דכתיב חי ה' שכבי עד הבוקר. וכן הוא אומר גבר חכם בעוז ואיש דעת מאמץ כח. גבר חכם בעוז זה בועז, ואיש דעת מאמץ כח שנזדרז על יצרו בשבועה.",
            "בני, אם יש לכם לדבר עם האשה תקצרו בדבריכם ואל תאריכו עמה בדברים, שכך אמרו חכמים ואל תרבה שיחה עם האשה. ומצינו בר' יוסי הגלילי שהיה מהלך בדרך ופגע בברוריה אשת ר' מאיר ושאל אותה ואמר לה בתי באיזה דרך נלך ללוד, והיא השיבתו גלילי שוטה לא כך אמרו חכמים אל תרבה שיחה עם האשה, היה לך לומר באיזו ללוד. וכן מצינו כשבא הקדוש ברוך הוא לדבר אל חוה קיצר עמה בדברים ואמר לה מה זאת עשית וגו'. ולא תאמר שאין יצר הרע מתגרה על האדם אלא כשהוא נושא ונותן עמה בדברי ליצנות ותפלות, אלא אפילו לדבר עמה בשאר דברים בעלמא כדי להסתכל בה או אפילו להסתכל בה בלא מדבר עמה, או אפילו מהרהר עליה בלא ראות פניה יצר הרע מתגרה עליו, שנאמר וידע אדם עוד את אשתו, מהו עוד, נתוספה לו תאוה על תאותו. לשעבר אם לא היה רואה לא היה מתאוה, ועכשיו בין רואה בין שאינו רואה מתאוה. לפיכך צריך לו לאדם לשמור את עצמו מכל דבר המביא אותו לידי הרהור עבירה שכך אמרו חז\"ל כל המביא עצמו לידי הרהור אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר וירע ה' אשר עשה וימת גם אותו, וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך ר. צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע. וכל מי שמגרה יצר הרע בעצמו נקרא משומד, שכן אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו לך עבוד עבודה זרה והולך ועובד. ואמרו חז\"ל, כל המקשה עצמו לדעת הוא יהא בנידוי מפני שמגרה בעצמו יצר הרע. ועוד אמרו, מאי דכתיב ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, ושלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו היא פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה, ולא בכל בהמה חיה ועוף בשעה שנזקקין זה לזה, ואפילו מלא עינים כמלאך המות, וכל כך למה, כדי שלא לגרות עליו יצר הרע. ואמרו חז\"ל, כל הממרק עצמו לדבר עבירה פצעים וחבורות יוצאות בו שנאמר חבורות פצע תמרוק ברע. ולא עוד אלא שלוקה בהדרקון, שנאמר ומכות חדרי בטן.",
            "או להן לרשעים שמתגאין בליבם ומתפתין אחר יצרן ואחר תאות ליבם ואחר מראה עיניהם וטורדין את עצמן מחיי העולם הזה וסופן יורשין גיהנם. אשריהן הצדיקים שמכניעין את ליבם ומדכדכין את נפשם ומשפילין את עצמן ומשברין את רוחם לפני בוראם וזובחין את יצרן ותמגברין עליו ומשתדלין להתרצות במעשיהן הנאים לפני מי שאמר והיה העולם, ועוצמין עיניהן כדי שלא ליהנות מדבר ערוה בעולם הזה ומתוך כך זוכין בעצמן להקביל פני שכינה, שכך אמרו חז\"ל מצינו שכל מי שהוא רואה דבר ערוה ואינו זן עיניו ממנה זוכה ומקבל פני שכינה, ומה טעם, עוצם עיניו מראות ברע וכתיב בתריה מלך ביופיו תחזינה עיניך.",
            "לכן בני תגערו ביצר הרע כדי שלא יסית אתכם ויחטיאכם כדי שתהיה זרעכם מתברך והולך ולא יכלה לעולם, כענין שנאמר לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וגו'. והאלהים יסלק יצר הרע מקרבינו ויטהרנו מכל טומאותינו ויחדש בנו לב טהור ורוח חדשה ברחמיו הרבים."
        ],
        "xvii; On Repentance": [
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת התשובה. דעו בני כי מעלת התשובה מעלה גדולה עד מאוד, ומתוך חשיבותה קדמה הקדוש ברוך הוא לבריאת העולם, כענין שנאמר בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד עולם אתה אל, וכתיב בתריה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. ולא עוד אלא שמגעת עד כסא הכבוד, כענין שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך וגומר. ואמרו חכמים ז\"ל גדולה כוחה של תשובה, שכיון שאדם מהרהר בליבו לעשות תשובה, מיד היא עולה למעלה, ולא תאמר עד עשרה מילין או עד עשרים או עד מאה מילין, אלא עד מהלך ת\"ק שנה. ולא עד רקיע הראשון ולא עד רקיע השני, אלא עד שהיא עולה ועומדת לפני כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך וגומר. ולא עוד אלא שהתשובה מקרבת את הגאולה שכך אמרו חכמים ז\"ל מתוך חמשה דברים ישראל נגאלין, מתוך צרה, ומתוך קץ, ומתוך תשובה, ומתוך רחמים, ובזכות האבות. מתוך צרה דכתיב בצר לך ומצאוך את כל הדברים האלה וגומר. ומתוך קץ דכתיב באחרית הימים, ומתוך תשובה דכתיב ושבת עד ה' אלהיך, ומתוך רחמים דכתיב כי אל רחום ה' אלהיך, ובזכות האבות דכתיב ולא ישכח את ברית אבותיך. והתשובה גורמת לרחמים ולזכות האבות כענין שנאמר ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו, ומיד כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך.",
            "בני, בואו וראו כמה חביבה התשובה לפני המקום, שאם עושה האדם תשובה הקדוש ברוך הוא מבטל דבריו בשבילו, צא ולמד ממה שכתוב בתורה, כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר, וכתב לה ספר כריתות וגומר. וכתוב ושנאה האיש האחרון וגומר, וכתיב לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחרי אשר הטמאה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אף על פי שעזבו אותו, ועבדו לאחר אומר להן עשו תשובה ובואו אצלי ואני מקבל אתכם. שכן פירש על ידי ירמיה שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד, הלא חנוף תחנף הארץ ההיא, ואת זנית רעים רבים, ושוב אלי נאום ה'. בואו ואני אקבל אותכם בתשובה. ולא עוד אלא שהקדוש ברוך הוא נשבע לקבל שבים, שנאמר חי אני נאום ה', אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה.",
            "גדולה היא התשובה שהרי הקדוש ברוך הוא הכתיב בעצמו תשובה, כענין שנאמר הנני שב וגומר. משל לבן מלכים שהיה חולה, אמר לו הרופא אם יאכל מן החפץ הזה הוא מתרפא, והיה הבן מתיירא לאוכלו. אמר לו אביו, תדע שאינו מזיקך הריני אוכל ממנו תחילה. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל מתביישין אתם לעשות הנני שב ראשון שנאמר הנני שב וגומר. ומה הקדוש ברוך הוא יתברך שאין בו לא חטא ולא סירחון הכתיב בעצמו תשובה ואמר הנני שב. בני אדם שהן מגועלין ומטונפין בחטאים ועוונות על אחת כמה וכמה שצריכין לעשות תשובה, ולהתוודות על פשעיהן.",
            "גדולה היא התשובה שאפילו אם היה רשע גמור כל ימיו, ועשה תשובה שלימה בסוף ימיו, אין הקדוש ברוך הוא מזכיר לו כלום מעוונותיו אשר עשה מתחילה, שנאמר לא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב. ולא עוד אלא שהתשובה גדולה יותר מן הקרבנות, שנאמר הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אלים.",
            "בני, בואו וראו כמה גדולה כוחה של תשובה, שכן מלך בשר ודם כותב הפסק דין שלו, ומחליפו בממון הרבה. והקדוש ברוך הוא כותב הפסק דין שלו, ומחליפו בדבר קל, ואי זה דבר קל, כמו שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגומר. מה כתיב למעלה מן הענין, צרור עון אפרים וגומר, תאשם שומרון כי מרתה באלהיה, ואחר כל זה אמר עשו תשובה ואני מחליף את כולן, שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך, ואמרו חכמים ז\"ל באגדה ז\"ל כל הנביאים קוראין לישראל בתשובה אבל לא כהושע, ירמיה אמר אם תשוב ישראל אלי תשוב. וישעיה אמר דרשו ה' בהמצאו, ואינן מלמדין ישראל מה לומר בתשובתם לפני המקום. אבל הושע אמר עשו תשובה, ומלמדם מה יפייסו על עצמן, שובה ישראל עד ה' אלהיך וגומר. קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו. ועוד אמרו כל הנביאים שהכו את ישראל הכום בנפילה. ירמיה אמר לכן יהיה דרכם להם חושך וחלקלקות ידחו ונפלו בה. וכן עמוס אמר נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל. אבל הושע לא עשאה אלא מתקלת, שנאמר כי כשלת בעוונך.",
            "אוי להן לרשעים שמתים בלא תשובה שהן מאבדין סברן ותקוותם מחיי העולם הבא, שהמלאכים המסורין לו לאדם בעולם הזה, כותבין בכל יום ויום את מעשיו והכל צפוי לפני המקום והכל חתום, אם יצדיק אדם כותבין צדקתו, ואם הרשיע אדם כותבין רשעתו. לפיכך כשבא הצדיק להיפטר מן העולם, המלאכים מקדימין ומקלסין לפניו, יבוא שלום ינוח על משכבו. ואם מת אדם רשע שלא עשה תשובה, הקדוש ברוך הוא אומר לו תיפח רוחך כמה קראתי לך שתעשה תשובה ולא עשית. ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש. אומרים הפיקחין הואיל וכך הוא מקוה לשבים לכו ונשובה אל ה', כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו. ואמרו חכמים ז\"ל גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כולו, שנאמר ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו. מהם לא נאמר אלא ממנו.",
            "ואמרו חכמים ז\"ל היכי דמי בעל תשובה, כגון שבא דבר עבירה לידו פעם ראשונה ושנייה באותו הפרק ובאותה אשה שנכשל בה כבר, ובאותו מקום, והיה יכול לעבור עבירה עמה, ופרש ולא עבר, הרי זה בעל תשובה גמורה. וכן אם גנב או אנס ממון מאחרים והחזירו שלא מחמת יראת אדם, אלא מיראת האל הרי זה בעל תשובה גמור.",
            "בני, בואו וראו כמה גודלה כוחה של תשובה, שאפילו אילו היה האדם רשע גמור, ונתחתם גזר דינו לרעה, ואחר כך עשה תשובה מעכבת הפורענות מלבוא עליו מהרה. שכך אמרו חכמים ז\"ל תשובת מוחלטין והן רשעים גמורין מוחלטין ברשען, מעכבת הפרוענות מלבוא עליהן. בני, השתדלו לעשות תשובה קודם ביאת הפורעניות והצרות, כי אם ישוב האדם לבוראו אחר ביאת הצרות והפגעים רעים, איננה תשובה שלימה, ושמא לא יקבל הבורא תשובתכם, אף על פי שהוא ארך אפים ומלא רחמים, אמנם התשובה השלימה היא כשאדם יודע בעצמו שחטא לבוראו יתחרט חרטה גמורה על העבירות שעשה, ויעזוב דרכי חטאיו ואל ישנה עליהם, ויבקש עליהם מחילה לפני בוראו וייטיב מפעליו קודם שיבואו עליו הצרות והפגעים רעים, שכך אמרו חכמים ז\"ל תשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורענות.",
            "בני, אל תתרשלו מלשוב בתשובה שלימה לבוראכם, ואל תאמרו למחר או למחרתיים נשוב בתשובה לפניו, שמא תמותו היום או למחר בלא תשובה. שכך אמרו חכמים ז\"ל שוב יום אחד לפני מיתתך, וכי יודע אדם באי זה יום ימות שישוב יום אחד קודם מיתתו, אלא ישוב היום שמא ימות למחר, ישוב למחר שמא ימות למחרתיים, ונמצא כל ימות האדם בתשובה. ואם חטא אדם ועשה עבירות בין קלות בין חמורות, בין שוגג בין מזיד, אל יתייאש ויאמר כבר אבד סברי ותוחלתי מה', ונדחיתי מחיי העולם הבא, ושוב לא יקבל המקום תשובתי. אל יאמר אדם כן, אלא ישתדל לעשות תשובה וישוב לפני בוראו וייכנע לפניו, ויתחרט על עוונותיו. והקדוש ברוך הוא ימחול לו על כל עוונותיו. שכן מצינו בדוד מלך ישראל עליו השלום שחטא ושב והתודה ומחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו עון.",
            "וכן מצינו באנשי ננוה שעלתה רעתם לפני המקום ונתחתם גזר דינן לרעה, וכיון ששבו בתשובה שלימה לפני הבורא, קרע גזר דינן ומחל להן. כענין שנאמר וירא אלהים כי שבו מדרכם הרעה וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות להם ולא עשה. ואמרו חכמים ז\"ל באגדה ז\"ל כי הנה רחקיך יאבדו וגומר, כלומר מי שמתרחק מן הקדוש ברוך הוא מלעשות תשובה אבד מן העולם, ואני קרבת אלהים לי טוב, שכל מי שמתקרב לאל, אשריו. תדע שכן הוא, יתרו על ידי שנתקרב להקדוש ברוך הוא זכה להורות למשה עליו השלום שנאמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגומר.",
            "בני, בואו ואודיעכם מקצת מן הדברים הנועלים דלתי התשובה, ואילו הן מי שמסכים בליבו לעשות ולא נכשל בה במקרה, אבל מסכים בליבו לעשות העבירה ומחזר לעשותה בכל יכולתו. והמעמיד עליה ומתאחר מלהניחה. ומי שמחשב בליבו לשוב בתשובה לסוף ימיו ובין כך ובין כך משלים כל תאוותיו הבהמיות וסבור לרמות את יוצרו. ועל זה אמרו חכמים ז\"ל כל האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה. וכן מי ששב בתשובה ממקצת חטאין ונתחרט עליהן ומתמיד על קצתם ולא עשה מהם תשובה. כי בהתמדתו על מקצת העבירות שעשה אפשר שישנה גם על שאר העבירות ששב מהן בתשובה, כל אילו נעולין דלתי התשובה.",
            "בני, אם עברתם על עבירה קלה שבקלות, אל תתמידו עליה, כי ההתמדה על העבירה מורה על חילול השם ועל ביזוי מצותיו וביטול דבריו, והוא הנקרא מזיד, ועליו נאמר והנפש אשר תעשה ביד רמה. ולא עוד אלא שההתמדה על העבירה אפילו אם היא קטנה הולכת ומתגדלת בהתמדתו עליה, כמו שאמרו חכמים ז\"ל יצר הרע, בתחילה דומה לחוט של כוכיא, ולבסוף דומה לעבות עגלה, שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. ואמר חכם אחד, אין קטנה בעבירות עם ההתמדה, ולא גדולה בהם עם בקשת המחילה. כלומר אם עבר אדם אפילו הקטנה שבעבירות ומתמיד עליה, אינה נחשבת קטנה אלא גדולה. ואפילו אם עבר אדם גדולה שבעבירות, ומבקש אדם מחילה עליה בכל ליבו ומתחרט עליה ושב לפני המקום, אינה נחשבת גדולה, אלא קטנה, והקדוש ברוך הוא מוחל לו עליה.",
            "ומה היא התשובה ובאי זה ענין ישוב האדם לבוראו, אחר שידע האדם שחטא ויודע גנות מעשיו וחרפתם, יהא מתגבר על יצרו ונלחם עליו, וישתדל להכניע תאוותו ולהכריח נפשו להסירה מתאוות הבהמיות והבלי העולם הזה, ויחשב בעצמו מתיקות העבירה לפי שעה, כנגד מרירותה ואבדן נפשו מחיי העולם הבא. ויתמיד לחשב בעצמו על העבירות שעשה ויהיו נגד עיניו תמיד, כענין שנאמר כי פשעיי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, ויהיה ירא מבוראו ויבוש ממנו ויחשב בעצמו נגד מי המרה, ויתחרט על עוונותיו ולא ישנה עליהם, ויבקש עליהם מחילה מאת הבורא כל ימי חייו כדי שיקבלנו, וימחול לו הקדוש ברוך הוא על כל עוונותיו.",
            "וצריך לו לבעל תשובה לידע גנות מעשיו וחרפתם על הבירור, כי אם יסתפק לו בהם, אי אפשר לו להתחרט עליהם חרטה גמורה. וכן צריך לו לידע שאם לא ישוב בתשובה שלימה מחטאיו לפני המקום, ואינו מתודה עליהן, שהקדוש ברוך הוא נפרע ממנו על מעשיו הרעים. ועוד צריך לו לידע שהקדוש ברוך הוא מבין ויודע כל מעשיו נסתריו ונגליו, וכל מעשיו נכתבין ונחתמין בספר, ואין דבר נעלם ממנו, ואין שכחה לפני כסא כבודו, כענין שנאמר ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו. ואם השב בתשובה לא יתן אל ליבו את הדבר הזה, אי אפשר לו לשוב בתשובה שלימה לפני הבורא.",
            "ודעו לכם בני כי התשובה רפואה על החטאים והעוונות כאשר התחבושת ושאר מיני הרפואות רפואה אל הנגעים והמכות. ולא עוד אלא שבתשובה יהיה האדם אהוב לבוראו תחת אשר היה הקדוש ברוך הוא שונאו בלכתו אחר תאות ליבו ואחר מראה עיניו ואחר יצרו, שכן מצינו שהרשעים נקראין שונאי המקום, כענין שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, וכן הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט.",
            "וצריך לו לבעל תשובה להתחזק בעצמו למנוע עצמו מן העבירות אשר היה רגיל בהן, ויסכים בליבו לסור מהם לגמרי בכל ליבו ובכל נפשו, ואל יחזור עליהן כלל, כענין שנאמר וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלהיכם כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה. ועוד צריך לו לבעל תשובה לילך בהכנעה ובשפלות לפני המקום ולפני הבריות, שאם היה רגיל לילך בקומה זקופה ישפיל עצמו וייכנע ויסתכל למטה במקום שנברא ממנו ושם עתיד לחזור בסופו, כענין שנאמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב.",
            "וכן אם היה רגיל ללבוש בלבושים נאים ותכשיטים הדורים, ישנה מלבושיו ותכשיטיו כדי שישבר ליבו לאביו שבשמים, שכך אמרו חכמים ז\"ל אם ראה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ותעטף שחורים ויעשה מה שליבו חפץ, כלומר מכיון שרואה בעצמו שינוי המלבושים וזילזולם יהרהר בליבו ויתאוה לעשות מעשים טובים על כל פנים. וכן אם היה רגיל בתפנוקים ובמעדנים ובמאכלים עריבים יפחות מהן ויסגף עצמו בתענית מפני שהתענית משבר לב האדם למקום ומכניע את יצרו. וכן אם היה רגיל לעמוד בעזות מצח ולהיות עז פנים ולדבר גדולות, ירגיל עצמו למידת הענוה ולדבר רכות ויעשה עצמו כאסקופה התחתונה שהכל דשין בה. וכן אם היה רגיל להכות לאנשים ירגיל בעצמו שאם יכו אותו אחרים שיסבול מהם ולא יתנקם. ויבכה ויצעק ויתחנן לבוראו שימחול לו על כל עוונותיו שחטא, ויוכיח נפשו ויכלימינה על שגברו עליה התאוות הבהמיות ולא גברה עליהן.",
            "וצריך לו לבעל תשובה לפרוש את עצמו ולהיזהר מכל מה שהזהירנו הבורא עליהן ולהתרחק מהן בתכלית ההרחקה, גם צריך לו לפרוש את עצמו מן הדברים המסופקים אם אסורין או מותרין, כדי שלא יתקרב אל האיסור כלל. וצריך לו למנוע עצמו מן העבירות מאהבת האל ומיראתו, לא מיראת בני אדם ולא כדי שלא יבוא לידי בושה וגנות בפני הבריות, כי אם הכל מאהבת האל ומיראתו. וכשם שיש לו לבעל תשובה למנוע עצמו מן העבירות, כך צריך לו להתעסק בכל המצות ולחזר עליהן לעשותן כענין שנאמר סור מרע ועשה טוב. ועוד צריך לו לבעל תשובה שיתודה על עוונותיו וירבו בעיניו פשעיו ויגדלו חטאיו בליבו, כענין שנאמר כי רבו פשעינו נגדך וחטאתינו ענתה בנו.",
            "וצריך לו לפרש בפיו לפני המקום העבירות שעשה שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב, ועוד צריך שיתן אל ליבו תמיד יום המיתה וקצף הבורא עליו בעבור עוונותיו שקדם, כענין שנאמר ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו. ועוד צריך לו לבעל תשובה שאם גנב או גזל או עשק ממון חבירו, שיחזירנו לו, כענין שנאמר אם און בידך הרחיקהו, ואל תשכן באוהליך עוולה. כי תשא פניך ממום והיית מוצק ולא תירא. וכן אם הכה את חבירו או הונהו בדברים ישתדל לפייסו עד שירצהו, ואם אינו מתרצה לו ירבה עליו ריעים, כענין שנאמר עשה זאת איפוא בני והינצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעך. וצריך לו לבעל תשובה למחול לכל אדם שחטא ושסרח לו, כדי שימחול לו הקדוש ברוך הוא על כל עוונותיו.",
            "ומדרכי התשובה הגמורה שימעטו בעיניו כל המצות וכל החסדים וכל הצדקות שעשה, ויחשב בליבו שלא עשה מהם כטיפה מן הים לפי חייובו בהם, ואם באין עליו ייסורין וחלאים יקבלם מאהבה, ויצדיק עליו את הדין, ויחשב בעצמו שלא נגבה מחובותיו אחד מני אלף והרבה ייסורין יותר מאילו היו ראויין לבוא עליו לפי רוב עוונותיו.",
            "לכן בני, דפקו תמיד בשערי התשובה בבכי ובדמעה, שכל מי שרוצה להתקרב אל האלהים, אין מי שמונע אותו מלהתקרב אליו, אבל הקדוש ברוך הוא בעצמו פותח לו דרך הטובה והישרה, ומסקל לפניו המסילה ומסייעו במעשה עבודתו, ומורה אותו הדרך הטובה בחסדו וטובו, כענין שנאמר טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. ואומר ובקשתם משם את ה' אלהיכם ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך, וכן הוא אומר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. ואמרו חכמים ז\"ל בא ליטהר מסייעין אותו.",
            "ואלהינו ברחמיו ישיבנו בתשובה שלימה לפניו למען חסדיו הרבים."
        ],
        "xviii; On Wisdom and Foolishness": [
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת החכמה. דעו בני כי מעלת החכמה מעלה יקרה, אשרי מי שזכה לעלות במעלתה, מפני שהיא מתנה נתונה לאדם מאת הקדוש ברוך הוא. כענין שנאמר (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. וכן הוא אומר (משלי ג, יג) אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. וכן מצינו בהקדוש ברוך הוא יתברך לנצח שברא את העולם בחכמה, כענין שנאמר (משלי ג, יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה.",
            "וכן שלמה המלך עליו השלום לא שאל מאת הקדוש ברוך הוא לא עושר ולא בנים ולא אריכות ימים, ואף לא שאל שיתן הקדוש ברוך הוא את אויביו בידיו, אלא ששאל ממנו חכמה בלבד. כענין שנאמר (דברי הימים ב א, יב) החכמה והמדע נתון לך ועשר ונכסים וגומר. וכן הוא אומר (מלכים א ג, יב) הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון אשר כמוך לא היה לפניך ואחריך לא יקום כמוך. ואומר (מלכים א ה, כו) וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו וגומר, ולא נשתבח שלמה המלך עליו השלום לא בעושר וכבוד ולא בשום מעלה אחרת, כשם שנשתבח בחכמה כענין שנאמר ויחכם מכל האדם. וכן הוא אומר (מלכים א ה, יד) ויבאו מכל העמים לשמע את חכמת שלמה מכל מלכי הארץ אשר שמעו את חכמתו. ואומר (דברי הימים ב ט, כג) וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה לשמע את חכמתו אשר יתן לו האלהים בליבו. וכן מלכת שבא באה כדי לשמוע חכמתו, ולבסוף אמרה (דברי הימים ב ט, ו) והנה לא הגד לי חצי מרבית חכמתך וגומר.",
            "גדולה היא החכמה שמביאה את האדם לידי יראת שמים, כענין שנאמר (משלי ט, י) תחלת חכמה יראת ה' וגומר, וכן הוא אומר (משלי יד, טז) חכם ירא וסר מרע, ואמרו חכמים ז\"ל אם אין חכמה אין יראה. ואמרו החכמים, בחכמה משלמים גמול הבורא, ומגיע האדם לעבודת אלהיו בחייו, ולשם טוב אחר מותו.",
            "בני, צאו וראו כמה גדולה מעלת החכמה, שהיא קרית עוז לבעליה, ומגינה על האדם מן החטאים והעוונות. שכך אמרו חכמים ז\"ל באגדה ז\"ל מאי דכתיב (קהלת ז, יט) והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר, מלמד שהחכמה מגינה על האדם מעשרה האיברים שמחטיאין אותו. ואלו הן שתי עיניו שמראין לו דברי עבירה, ושתי אזניו שבהן שומע דברי עבירה, ושתי ידיו שבהן גוזל וחומס, ושתי רגליו שמוליכין אותו לדבר עבירה, ופיו אשר ידבר בו דבר עבירה ורכילות ולשון הרע, וליבו שמחשב לעשות העבירות. ולא עוד אלא שהחכמה מביאה את האדם לקיים התורה והמצות, כענין שנאמר (משלי י, ח) חכם לב יקח מצות וגומר.",
            "בני, בואו וראו כמה גודלה מעלת החכמה, שהרי יוסף הצדיק עליו השלום בהיותו עבד אסור בבית הסוהר, עלה לגדולה בעבור חכמתו, וכך אמר שלמה בחכמתו (משלי יז, ב) עבד משכיל ימשל בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה. וכן הוא אומר (קהלת ד, יג) טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל. הלא תראו בני כי במעלת החכמה יתקרב האדם לגדולה ומצילתו מדינה של גיהנם, ומביאתו לחיי העולם הבא, כענין שנאמר (משלי טו, כד) ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה.",
            "ואמר החכם: החכמה סולם המשכיל, מי שיחסרנה יחסר קרבת הבורא, ומי שלא יהיה חכם לא יחסר לו חולי. ולא עוד אלא שמעשרת בעליה, כענין שנאמר (משלי כא, כ) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וגומר, וכן הוא אומר (משלי כד, ג) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן, ואומר (משלי כד, ד) ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים. וכתוב במוסרי אלכסנדר: וזכרו לפני המלך אלכסנדר שני אנשים, האחד עשיר, והאחד רש, אשר שאלו בת רומינוס לקחת אותה לאשה, ואירס אתה לרש, ולא רצה לארסה לעשיר, ושאלו אותו על זה ואמר לו אדוני המלך, עשיתי זה בעבור כי העשיר היה שוטה, ולא היה בעל מוסר לשמור העושר, והרש היה בעל מוסר וחכם ויש תקוה שיתעשר, ועל כן הוקרתיו על העשיר. ואמר חכם אחד, יש לי תקוה במשכיל ההולך ודל, יותר מן הכסיל המצליח. גדולה היא החכמה שמצלת בעליה מן המיתה ומן הפגעים רעים, כענין שנאמר (קהלת ז, יב) ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה. וכן הוא אומר (קהלת ב, יד) החכם עיניו בראשו.",
            "ודעו לכם בני כי החכמה היא הקניין הגדול שאינו כלה והלך, ואוצר אשר לא יסוף, ומטמון אשר לא יחסר, והולכת עם בעליה בכל מקום אשר ילך שם, והיא אור הנפש וחיי הגוף ונועם הנשמה ומנוחת הגוויה, ובריאות הלב ואור העיניים ומשען המשכיל ועמוד המבין ויסוד הדעתן, והצלחת כל העיניינים וקיניין כל הקניינים ומהלל כל המסחרים. כי כל מי שקנה חכמה קנה הכל, וכל מי שאין בו חכמה אין לו כלום, ומדרכת בעליה לנתיב היושר. ודבר נמנע הוא ונגד הטבע אם יימצא אדם חכם נוטה מדרך הטובה והישרה, ויעשה דבר שאינו מתוקן, רק אם יתחברו עמו הרכבות הפוכות וטבעים לא מתוקנים מתגברים על שכלו. ואמר חכם אחד, מיתרון החכמה כי לא תוכל שיעבדך אדם אחר בה, כמו שיעבדך בשאר העסקים, אבל אתה תעבדנה בנפשך. ולא יוכל אדם לשלול אותה ממך כאשר ישלול אדם זולתה מן החפצים.",
            "בני, בואו וראו כמה גדולה מעלת החכמה, שאפילו הבריות קטנות אם נתפרסמו בשום דבר חכמה נשתבחו עליה, כענין שנאמר (משלי ו, ו) לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, (משלי ו, ז) אשר אין לה קצין שטר ומשל (משלי ו, ח) תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. וכן הוא אומר (משלי ל, כד-כח) ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחכמים. הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם. שפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם. מלך אין לארבה ויצא חצץ כלו. שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך.",
            "גדולה היא החכמה מכל קיניין כסף וזהב שבעולם, כענין שנאמר (משלי טז, טז) קנה חכמה מה טוב מחרוץ וקנות בינה נבחר מכסף. ואין דבר חשוב בעולם שיוריש אדם לבניו טוב כמו שאם יורישנו חכמה ומוסר. כי כל מה שמוריש אדם לבניו ספק מתקיים בידו ספק אינו מתקיים, והחכמה הולכת עמו בכל מקום אשר ילך, ואפשר שיקנה בחכמתו עושר ונכסים. ואמרו החכמים לא הנחילו האבות לבנים דבר שהוא חשוב מן החכמה, כי יש אדם קונה הון בחכמה, ומאבדו באיוולת ויישאר חסר כל.",
            "ואמר חכם אחד, לא תשלם החכמה לאדם עד שיהיה מוקדם בשלשה, ומאוחר בשלשה, ונקי משלשה, וסומך על שלשה. השלשה המוקדמות, השכל והענוה והדיבור, והמאוחרות החונף והמהירות ועזיבת המועיצה, והשלשה שיהיה נקי מהם החמדה והחשק והכזב, כי מי שיחמוד יארוב ומי שחשק תעה, ומי שכיזב לא יועיל בכזביו ויחשדוהו באמת, והשלשה שיסמוך עליהם אריכות אפים והשתיקה, והסבל.",
            "וייאות לכם בני ליישב בין החכמים כדי לשמוע דבריהם וחכמתם, כי תלמדו מהם חכמה ומוסר, כענין שנאמר (משלי יג, כ) הולך את חכמים יחכם, ואומר (משלי כב, יז) הט אזנך ושמע דברי חכמים וגו. וכן צוה חכם אחד לבנו ואמר לו, בני היה יושב עם החכמים, כי אם תדע ישבחוך, ואם תסכל ילמדוך, ואם יעידו לך יועילוך. ואל תתביישו לשאול דבר חכמה מן החכמים, ולתור אחרי החכמה בכל מקום אשר תמצאו אותה, כי דבר זה שורש מן החכמה. כמו שאמר חכם אחד, שאילת החכמים חצי החכמה, ופיוס בני אדם חצי השכל. ואמר אחד: אם תיכנע לדרוש החכמה תכובד כשדורשין אותה ממך.",
            "וראוי לכם בני להיות צנועים בכל עינייניכם ודבר זה תיחשב לכם לחכמה, כענין שנאמר (משלי יא, ב) ואת צנועים חכמה, ותקבלו עיצה מכל העניינים שיש לכם לעשות ואפילו בדברים שנראין בעיניכם ברורים עד שלא תצטרכו לקבל עליהם עצה תקבלו עליהם עצה ואחר כך תחשבו בעין שכלכם על מה שייעצו אתכם, ותבררו העניין בבינתכם, פעם אחר פעם, ועשו והצליחו כענין שנאמר (משלי יב, טו) ושמע לעצה חכם. ואמר חכם אחד אין משען חזק כבקשת העיצה. ותהיה לכם אוזן שומעת לקבל תוכחות מוסר מן החכמים ומן הגדולים מכם, ובזה תיחשבו חכמים ונבונים, כענין שנאמר (משלי טו, לא) אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, וכן הוא אומר (משלי יב, א) אהב מוסר אהב דעת.",
            "בני, כשאתם יושבים עם החכמים הטו אזנכם לשמוע דבריהם ותשתקו ואל תדברו בפניהם, כי דבר זה אות גדול מן החכמה, כענין שנאמר (משלי יז, כז) חושך אמריו יודע דעת יקר רוח איש תבונה. וכן הוא אומר (משלי יז, כח) גם אויל מחריש חכם יחשב אטם שפתיו נבון, ואמרו חכמים ז\"ל סייג לחכמה שתיקה. ועוד אמרו כל ימיי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה. ואמר חכם אחד תחילת החכמה השתיקה, והשנית השמיעה, והשלישית הזכרונות, והרביעית המעשה, והחמישית תלמודה. ואמר אחד: ראש כל מוסר השתיקה. ואמר אחד: כשתשב עם החכמים יהיה רצונך לשמוע יותר מדבר.",
            "בני, כשתדברו עם אחרים יהיו דבריכם נוחים ועריבים, כי דבר זה כמו כן מאותו החכמה, כענין שנאמר (קהלת ט, יז) דברי חכמים בנחת נשמעים וגומר, ומה שיש לכם לדבר תחשבו הדברים בליבכם תחילה ותרגילו הדברים בפיכם ובלשונכם ואחר כך תדברו דבריכם לפני כל מי שתרצו, כענין שנאמר (משלי טז, כג) לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו יוסיף לקח. ויהיו מעשיכם בעניני החכמה מרובין על חכמת הדברים, שכך אמרו חכמים ז\"ל כל מי שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת, וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת. וכן צוה חכם אחד לבנו, בני אל תהיה חכם בדברים, כי אם במעשה. כי החכמה שבמעשה תועילך לעולם הבא, והחכמה שבדברים בכאן תשאר.",
            "ואתם בני שימו כוונתכם על אילו המידות אשר אני זוכר עתה, מפני שהם מידות חמודות ומיוחסות, אשר יאותו אל כל משכיל להתנהג בהם ולהיזהר עליהם, כי כולם שרשי החכמה וסעיפי התבונה. דעו בני כי ראוי לכל מי שנודע בחכמה ונתפרסם בתבונה, להיות בושן ועניו ושפל ברך וסבלן. קשה לכעוס ונוח לרצות, ומקדים שלום לכל אדם, ויברח מן המחלוקת, ויהיה אוהב שלום ורודף שלום, וימחול על עלבונו, ויגביר שכלו על יצרו בכל תאוותיו, ויהיה דעתו נוחה עם הבריות, ויהיו דבריו מעטים ובנחת, שואל כענין ומשיב כהלכה, ולא יהיה נבהל להשיב ולא נחפז לעשות דבר, ויהיה דן את כל האדם לכף זכותו, ואל יהיה לא נוקם ולא נוטר ולא מקנא ולא חומד. ויספר בשבח האנשים ואל יספר בגנותם לעולם, ואל יבזה בעיניו קטון ממנו, ויהיה שונא גאות ובורח מן השררה, ואל ירבה לשחוק, כי השחוק מורה על השטות, ומסיר הדרת פנים. ואל יוציא יותר מיכולתו. שכבר אמר חכם אחד, הנושא יותר מיכולתו יפול. ויסתפק בכדי הצורך ויניח המותרות, ויעצם עיניו מן התאוות, וימנע הזיקו מבני אדם, מכסה הפשעים וזוכר החסדים, לא ילך רכיל ולא יגלה סוד. כמו שאמר חכם אחד, העלמת הסוד חובה על המשכיל, מגלה סוד אין לו שכל.",
            "ואל יקבל דברי רכילות, ויקבל ההתנצלות כמו שהוא וממי שהוא, ומה שיבטיח יקיים ביכולתו, ויודה על האמת, וישפוט הצדק, ויתן הדין מעצמו לנפשו, ואל ישמח בקלקלה ואל יעלוז לאיד. ואהב אנשי האמת והצדק. וידרכיך בני אדם בדרך ישרה, ויוכיחם בינו לבינו וימנעם מן העבירות. ויתחרט בעצמו כשידבר או כשיעשה דבר שלא כהוגן, וישמח כשידבר צדק ואמת או בעשותו. ויכבד כל אדם כפי מעלתו. ויהיה מסודר ומתוקן בכל ענייניו. ויראה כל אדם למעלה ממעלתו. וישמור עצמו מן המידות המגונות והפחותות, ומן המנהגות המגונים והמכוערים, ויתנהג גם בשאר מנהגות מיוחסים אשר יאותו אל כל חכמי לב להתנהג בהם, והם תפארת וכבודם ותפארת להם מן האדם האנשים, כמו שאמרו חכמים ז\"ל: אי זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם. ואמר חכם אחד: אין דבר שמורה על דעת הדעתן כמנהגו הטוב.",
            "בני, אל תהי מעלת החכמה קלה בעיניכם, מפני שהיא מעלה כללית וכוללת עמה כל שאר מעלות המדות החמודות. כי אם האדם ריק מן החכמה, לא ייתכן שיהיו לו מידות טובות, כי בה יבחין הטוב מן הרע, ודבר נאה מן המכוער. וכל מי שנתן לו האל חכמה ותבונה בליבו, יתכן שיימשכו אצלו שאר מעלות המידות הרוחניות והגופניות. ואשרי מי שזכה לעלות במדריגת החכמה, כי בה יישר האדם דעותיו ויתקן כל מדותיו, ובה ימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. כענין שנאמר (משלי ג, יג) אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה.",
            "ועם המידה המשובחת הזאת, מסתעפת מידת המוסר, שהיא עדי החכמה וחלי התבונה, כמו שאמרו חכמי הרומים, המוסר צורת השכל, ועל כן ייפה צורת שכלך כפי רצונך. דעו לכם בני כי לא תשלם לאדם החכמה אם אין לו מוסר, כי כמו שהראש עיקר הגוף, כן המוסר עיקר החכמה, ואף שלמה עליו השלום סמך מוסר לחכמה מפני שאין חכמה בלי מוסר, כענין שנאמר (משלי א, ב) לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה.",
            "ואמר חכם אחד לבנו, דע בני כי המוסר ראש השכל והשתיקה כוללת החכמה, ואמר אחר שכל בלא מוסר, כאילן בלא פרי. ושכל עם מוסר כאילן עם פרי. בני כשתראו בעל מוסר, אל תשאלו על אבותיו ועל ייחוסו, כי המוסר הוא היחס הגדול, ואם אין מוסר אין יחס, ויתכן שהיחס יעזור על המוסר כשם שהאילן הטוב יעזור לשאת ענף ולעשות פרי טוב כיוצא בו. ואמר חכם אחד, היה בן מי שתרצה וקנה מוסר, כי אין טוב בשורש מבלי מוסר. ואמר אריסטו: במוסר לא תצטרך ליחס, ואומר כי פרי המוסר המנוחה והצלחת כל העניינים. ואומר: טוב עבד בעל מוסר מבן חורין בלי מוסר. ודעו בני, כי המסור מתקן האדם ומייפה את חכמתו, כאשר הציורים ושאר התיקונים מתקנים ומייפים את הכלים. וכבר דימו החכמים מי שיש לו מוסר לבית אשר יסודו חזק, ומי שאין לו מוסר לבית אשר אין לו יסוד.",
            "ודעו, כי האדם יכובד על מוסרו ועל תיקון מעשיו, כענין שנאמר ושומר תוכחת יכובד. ובמוסרי אלסכנדר: בעל המוסר יכובד, ואם הוא רש כמו האריה שייראו ממנו והוא רובץ. וחסר המוסר יקל, ואם הוא עשיר ככלב, ואם יושם רביד הזהב על צוארו. ושאלו לאריסטוטליס מה יפה לאדם בין חבריו, אמר להם המוסר, אשר ייפה עושר העשיר ויסתיר דלות העני. בני אהבו את התוכחות, וקנו את המוסר, כי הוא עיקר כל המהללים וכשרון כל מפעלים והוא חיי הנפש, ובו תלויים עיקר חיי האדם בעולם כענין שנאמר (משלי ד, יג) החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך.",
            "ואמר חכם אחד שני דברים יתקן האדם את עולמו, מוסר יתקן בו הנפש, והשתדלות ייטיב בו חיותו. ודעו כי אין ממון בעולם טוב כמוסר, שכך אמר שלמה בחכמתו (משלי ח, י) קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר. ואמר חכם אחד מצאתי כל קינייני העולם ומכמניו אובדים, ואין מטמון כמוסר ולא מעוז כחברים. ואמר אחר אין ירושה טובה מן המוסר, ובמי שאין בו מוסר כתיב (משלי יג, יח) ריש וקלון פורע מוסר. ועליו אמר חכם אחד מי שלא יווסר בבני אדם, ייסר בו האל לבני אדם.",
            "ואמר אחר רע המוסר מוריש הביזיון ומצמיח הדאגה, ואמר אחר מי שאינו מקבל מוסר אבד ונעכר. בני אל תברחו מקצף בעל מוסר ומכעסו, כי כעסו רצון וקצפו פיוס, ונחת רוח כי תוכיחנו נפשו ותייסרנו וישוב מכעסו. ואמר חכם אחד לולא המוסר היו בני אדם שוין אבל יתרון קצתם על קצתם במוסר הטוב. ואמר אחר כאשר לא תוכל עין האדם לקבל אור השמש כן לא ישיג המספר בסיפור בעל המוסר הנבון.",
            "ומדרכי המוסר מי שאינו מדבר בפני מי שגדול ממנו במעלה ובשנים, ואינו חולק על דבריו. ואינו נכנס לתוך דברי חבירו, ומכבד כל אדם איש כפי מעלתו, ומקבל כל אדם בשמחה ובסבר פנים יפות, ואינו מבזה האנשים, ואינו עז פנים. ומבטיח ועושה, ואינו משנה בדיבורו, ואינו רגיל במידת הכעס, כענין שאמר שלמה בחכמתו כי (קהלת ז, ט) אל תבהל ברוחך לכעוס כי כעס בחיק כסילים ינוח. ומן המוסר אדם שאוהב את מוכיחיו ומכבד מדריכיו בדרכי החכמה והמוסר, כי הם הורוהו דרך חיים, בענין שנאמר (משלי ו, כג) ודרך חיים תוכחות מוסר.",
            "בני, אל ייקל בעיניכם המוסר מפני שמביא את האדם אל תכלית הטובה ואל נתיב המנוחה, כענין שנאמר (משלי יט, יח) יסר בנך כי יש תקוה וגומר, ואומר (משלי כג, יג) אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות. (משלי כג, יד) אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל. ומה הוא המוסר שלא יעשה דבר בסתר ויתבייש ממנו בגלוי, וישמור את נפשו, ויכניע יצרו, ויכריח תאוותו, ויחזיק כל אדם למעלה ממעלתו, וישמור את עצמו לעשות ולומר לחבירו דבר שהיה קשה עליו לסבול ממנו. וכל מי שמקבל מוסר סופו להתחכם, כענין שנאמר (משלי ח, לג) שמעו מוסר וחכמו ואל תפרעו. וכן הוא אומר (משלי יט, כ) שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך. לכן בני הוו יושבין עם בעלי מוסר ורדפו אחריהם כדי שתיחשבו מהם, כי האדם ניכר בחברתו אם טוב אם רע. כמו שאמר חכם אחד כשתשב שב עם הנדיבים, כי אין כבודו של אדם וקלונו אלא בישיבתו. והאלהים ברחמיו ידריכנו בדרכי החכמה והמוסר.",
            "ואחרי אשר היגענו עד כאן לספר בשבח מעלת החכמה ובעליה, ונספר בגנות הסכלות ובעליו, כדי לייסר הפתאים ולהורותם פחיתות הכסילים וגריעותם ואבדן נפשותם והפסד גופותם וממונם, כדי ליישרם בדרכי החכמה והמוסר בעזרת שדי.",
            "דעו בני כי מידת הסכלות גרועה מאד ואין בכל המידות מידה גרועה הימינה, מפני שמגנה את עצמו, ומגנה את אביו ואת אמו. מגנה את עצמו שנקרא כסיל, כענין שנאמר (משלי יח, ב) לא יחפץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו, ואומר (משלי כז, כב) אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי, לא תסור מעליו אולתו. וכן הוא אומר (משלי יט, ג) אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו. ומגנה את אביו ואת אמו כענין שנאמר (משלי יז, כה) כעס לאביו בן כסיל וממר ליולדתו, ואומר (משלי יז, כא) ילד כסיל לתוגה לו ולא ישמח אבי נבל.",
            "ואמרו חכמי הרומים: הסכל קטן ואם יהיה זקן, וחכם גדול ואם יהיה נער. ולא עוד אלא שהכסיל מאבד את ממונו באיולתו, כענין שנאמר (משלי כא, כ) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו, וכן הוא אומר (קהלת ד, ה) הכסיל חבק את ידיו ואכל את בשרו. ואמר חכם אחד אין הון עתק כמו השכל, ואין חוסר כל כמו הסכלות.",
            "בני, בואו וראו כמה קשה הסכלות וכמה הוא מגונה, שכן בסכלותו מאבד האדם גופו בעולם הזה, ונפשו בעולם הבא, כענין שנאמר (משלי יח, ז) פי כסיל מחתה לו ושפתיו מוקש נפשו. פי כסיל מחיתה לו שמאבד גופו בעולם הזה, ושפתיו מוקש נפשו שמאבדה מן העולם הבא. והסכלות קשה מן המות כמו שאמר חכם אחד, המות שנים, והסכלות המות הגדול שבהם.",
            "בני, היזהרו מן הכסיל יותר ממה שאתם נזהרים מן האש, כי אם תתקרבו אצל האש על דרך בינוני תהנו ממנו, וכל מה שתוסיפו להתקרב אל הכסיל אפילו כמלוא עיניכם תלקו. ולא תוכלו ללמוד ממנו לא יראת שמים ולא דעת ולא תבונה ולא דרך ארץ, כי אם דברי הבל ושטות. ועל זה הזהיר שלמה בחכמתו ואמר (משלי יד, ז) לך מנגד לאיש כסיל ובל ידעת שפתי דעת. ושאלו לחכם מה התכלית אשר תשים אליו כוונתך? והשיב להישמר מן הכסילים. בני הזהרו מחברת הכסיל והתרחקו ממנו כי חברתו סכנה, והידבק בו אנחה וקרבתו יגון ושברון רוח. שכך אמר שלמה בחכמתו ורועה כסילים ירוע. ואמר חכם אחד חברת השוטה עינוי הרוחות. ואמר אחר חבר הכסיל מסתכן.",
            "ואמר אחר איבת המשכיל טובה מחברת הכסיל, ואל תעשו דבר מן הדברים על ידי הכסיל ואפילו אם תבטחו עליו שיעשה הדבר מתוקן, אף על פי שדבר נמנע הוא ונגד הטבע שיעשה הכסיל או יאמר דבר מתוקן. אבל אפשר שיעלה לידו כסומא בארובה, או יפול דבר בפיו על דרך שאמרו חכמים ז\"ל מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולקטנים. ומן הזריזות לשמור עצמכם מן הסכלים שמראין בעצמן שהן חכמים ומדברים על דרך חידות ומשלים של שטות. והם סכלים ופתאים בתכלית הסכלות הפתיות, אבל לא באו לכלל שוטים גמורים שיצאו מכל גדרי החכמה עד שזורקין האבנים ומכין את האנשים בשטותם, ומפילין עצמן מן החומות ומן הבתים ומן המגדלים והולכין ערומין בשוק ואינן מתביישין, מאלו איני צריך להזהירכם כי מפני אלו בורחין אפילו הנערים והקטנים והפתאים.",
            "ועל העושים ממיני השטות הזה אמרו חכמים ז\"ל חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, הם שחבלו באחרים פטורין, ואחרים שחבלו בהן חייבין, ונתנו חכמים סימן לשוטה הזה שמקרע כסותו ומפזר מעותיו, ולן יחידי בבית הקברות, ועושה כיוצא בדברים הללו מענייני השטות. ושוטה שדיברו בו חכמים בכל מקום שעושה ממיני השטות הללו וכיוצא בהן. אמנם אם תראו נער עושה מעשה נערות ועניינים של שטות, ומדבר דברים של סכלות ונראה שאדוק וקשור בהם בשביל נערותו, אל תתייאשו ממנו מלהוכיחו ולייסרו ולרדותו בשבט, כי אם תוכיחו אותו ותייסרוהו יגיע לו מכם רפואה והצלחה גדולה כענין שאמר שלמה בחכמתו, (משלי כב, טו) אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו, ואומר (משלי כט, טו) שבט ותוכחת יתן חכמה וגומר. בני אל תדברו באזני הכסיל כי לא ישמע אליכם ויבזה את דבריכם, שכך אמר שלמה בחכמתו, (משלי כג, ט) באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך.",
            "ובמוסרי אלסכנדר: כשתדבר למי שאין בו דיעה דומה למי שמשקה אילן יבש, והסעת אבנים מראש ההר יותר נקל מדבר למי שאין בו דעת. בני אל תתאהבו עם הכסיל כי אהבתו שנה וחוותו מריבה וריעותו קטטה. ואמר חכם אחד: הכסיל אויב נפשו ואיך יהיה אוהב לזולתו. ואמר אחר: היזק איבת המשכיל פחות מהיזק אהבת הכסיל. ואמר אחר טוב שונא חכם מאהוב שוטה. בני אל תשאלו מתנה מן הכסיל, כי מתנתו גרועה ונדבתו בוז וקלון, כמו שאמר חכם אחד טובות הכסילים כערוגות באשפתות.",
            "בני, אל תשאלו על הכסיל כי מעשיו ודבריו יורו על עצמו ואפילו אם יהיה בין אלף אנשים תכירוהו, כענין שנאמר (קהלת י, ג) וגם בדרך כשסכל הלך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא. וכן הוא אומר (משלי יג, טז) כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרש אולת. בני אל תשבו במושב הכסיל, כי יחלוק עמכם ללא דבר, ורוצה לנצוח על כל פנים, ואם יודע בכם דבר רע יגלהו ומדותיכם הטובות יסתיר. כמו שאמר חכם אחד הנבלים רודפים אחר מומי בני אדם, ויעזבו מדותם הטובות, כאשר יבקש הזבוב המקומות המנוגעים בגוף ויניח הבריאים. ואמר אחר היזהר משבת עם הכסילים כי כמה פעמים הפסיד הכסיל את העניו. ואמר אחר ירא מישיבת הכסיל, כאשר תבטח בישיבת החכם, והעיצה הטובה לכם בני אם יחרף אתכם הכסיל, אל תענו אותו על דבריו, כי אם תענו אותו, כבר יצאתם מגדר החכמה אל הסכלות. ועל זה הזהיר שלמה בחכמתו, ואמר (משלי כו, ד) אל תען כסיל כאולתו פן תשוה לו גם אתה. ואמר חכם אחד השתיקה לכסיל היא תשובתו.",
            "ואף על פי שהכסיל רגיל לחרף ולגדף תמיד, תנו לו מקום ועשו עצמכם כחרשים כי יזמן לו האל כסיל כמותו שיטול נקמתכם ממנו. אך אם הכסיל נגד התורה והמצות, אז תענוהו ותוכיחו על פניו חרפתו כדי שלא יהא רגיל בכך, וכדי שלא יחזיק עצמו חכם. ועל זה הוכיח שלמה בחכמתו ואמר (משלי כו, ה) ענה כסיל כאולתו פן יהיה חכם בעיניו. וזו היא דרך החכמים וכל בעלי מוסר היריאים את ה' החרידים אל דברו.",
            "בני, אם יפגע אתכם הכסיל בדרך, עקמו את הדרך וסורו מעליו ותברחו מפניו, יותר ממה שיברח האדם מחיות היער. שכך אמר שלמה בחכמתו, (משלי יז, יב) פגוש דב שכול באיש ואל כסיל באולתו. ואמר חכם אחד אין רפואת השוטה כי אם להתרחק ממנו. ותברחו מקצף הכסיל ומכעסו כי כמו שיאמר יעשה, ואל יניח דבר מיכולתו. ואמרו מעולם לא עבר דבר על לב כסיל שלא הביאו אל הפועל, ומעולם לא נתחרט על דבר רע שעשה. ואתם בני שימו כוונתכם ושכלכם על אילו המידות המגונות והפחותות אשר אני זוכר עתה שייאות אל כל חכם לב להיזהר בהם, כדי שלא ייחשב לסכל ולשוטה, כי כל אלו המידות הגרועות נמצאות בסכלים ובחסירי הדעת.",
            "דעו לכם בני כי אלו הם מקצת ממידות הכסיל הרשע, חכם בעיניו, ומחזיק עצמו צדיק וחסיד וירא שמים, ואינו מכיר ערך עצמו, ומחזיק כל אדם סכל ממנו. על כן בני תשמרו עצמכם ממנו כמו שתשמרו עצמכם מן הנחשים השרפים, ואל תתוכחו עמו בדבר מן הדברים, פן תחללו עצמכם עמו. ודעו כי מידת הכסיל כשיעשה או ידבר דבר של שטות, אז מתנשא ומתפאר בעצמו, ויעלוז וישיש כמוצא שלל רב, כענין שנאמר (משלי טו, כא) אולת שמחה לחסר לב, ושונא את התוכחות ואת המוסרים כענין שנאמר (משלי יב, א) ושונא תוכחת בער. וכן הוא אומר (משלי טו, ה) אויל ינאץ מוסר אביו וגומר. ושונא מוכיחיו והמייסרים אותו, כענין שנאמר (משלי ט, ח) אל תוכח לץ פן ישנאך וגומר. ושונה תמיד באיולתו, ואינו מתבייש כענין שנאמר (משלי כו, יא) ככלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו.",
            "ומדבר בגיאות ושררה כענין שנאמר (משלי יד, ג) בפי אויל חוטר גאוה וגומר. ומריב עם כל אדם, וכועס ללא דבר, כענין שנאמר (משלי כט, יא) כל רוחו יוציא כסיל וגומר. ודן את כל האדם לכף חובה, ואומר מה שיודע ומה שאינו יודע ומה ששומע ומה שאינו שומע. הולך רכיל ומגלה סוד. נוקם ונוטר, מקנא וחומד, ומרבה הזיקיו לכל אדם, נבהל להשיב ונחפז לעשות כל מה שיעלה בליבו. זוכר הפשעים ומכסה החסדים. ושונא החכמים ובעלי המוסר לפי שאינו מהם, ומרבה השחוק, ומהלך בקומה זקופה, גבה עינים ורחב לבב, ומתאוה לכל דבר, חולק על האמת ומריב על הצדק ושמח בקלקלה, ומבזה האנשים וכל בני אדם שוין בעיניו.",
            "וכבר אמר חכם אחד, כל מי שבני אדם שוין בעיניו לא יהיו לו חברים, וכל ענייניו ומעשיו בלי סדר ותיקון, וכל מדותיו הפוכות, ומנהגיו מגונים ומכוערים. ומנהג הכסיל לקנא על החכם ולהשתרר עליו הגאוה ולהנהיגו על דרך סכלותו, והחכם המשכיל שומע ושותק ואינו משיב כדי שלא יתחלל עמו, פן ייחשב כסיל כמוהו. ואמר חכם אחד, שלשה ראוי לחמול עליהם יותר מכל אדם, דעתן שמנהיג אותו משוגע, וצדיק שמושל בו רשע, ונדיב שהוא צריך לנבל. ודעו בני כי אם יעשה אדם או יאמר אפילו דבר אחד מענייני השטות מכריע הוא את חכמתו, ומחזיקין אותו בחזקת שוטה, כענין שנאמר (קהלת י, א) יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט.",
            "לכן בני אהבו את החכמה וקנו את המוסר ותכבדו את בעלי החכמה והמוסר כדי שתיחשבו מהם. והאלהים יצילנו מן המידות המגונות ויצליחנו בדרכי החכמה והמוסר למען רחמיו הרבים וחסדיו הגדולים."
        ],
        "xix; On Wealth": [
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת העושר.",
            "דעו בני כי מעלת העושר הבא לו לאדם בצדק ובאמונה וביושר היא מן המעלות הטובות כי בה יזכה האדם לנחול חיי העולם הזה ולירש חיי העולם הבא, שבזמן שהאדם עשיר יחיה את עצמו בלי צער ובלי יגיעה גדולה ובלי מחשבה בעולם הזה בענייני הפירנוס והכילכול וכל מחיית בני אדם ובו יוכל האדם להציל את נפשו מדינה של גיהנם כי יחלק ממונו לצדקה ויפרנס ממנו העניים כעניין של כופר נפש איש עושרו וגו'.",
            "ולא נבראת מידת העוני אלא כדי שיזכו העשירים בהן ויינצלו מדינה של גיהנם. וזו היא השאלה ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבה ואמר לו אם אלהים אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסן, אמר לו כדי שנינצל אנו בהן מדינה של גיהנם. וכן הוא אומר ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרוהו. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם ישב העולם בשוה, כלומר שלא יצטרכו הבריות זה לזה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אם כן חסד ואמן מן ינצרוהו ולא עוד אלא שבכל מקום שהעושר הזה מצוי שם הברכה מצויה, כעניין שנאמר ברכת ה' היא תעשיר וגו'. ואמרו חז\"ל עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר. כלומר עשר ממונך ותן ממנו לעניים ותזכה להתעשר. ומן המעשרות היו זוכין בהן לעניים. וכן מצינו באבות העולם שהיו עשירים והיו מעשרין את ממונם כדי לזכות בהם לעניים. ומניין אנו אומרים כן באברהם אבינו כתיב ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. ועישר ממונו כעניין שנאמר ויתן לו מעשר מכל. ועל כל זה היה ביתו פתוח לכל עובר ושב והיה מאכסנם בביתו כעניין שנאמר ויטע אשל בבאר שבע וגו'. וכן מצינו ביצחק אבינו שהיה עשיר כעניין שנאמר לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד. שהיו אומרין: זבל פרדותיו של יצחק ולא כסף וזהב של אבימלך. ועישר ממונו כעניין שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. ואמרו חז\"ל למעשרות היו. וכן מצינו ביעקב אבינו שהיה עשיר כענין שנאמר ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה וגו'. ועישר ממונו כעניין שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ומאותן המעשרות היו זוכין בהן לעניים.",
            "מעלה גדולה היא מעלת העושר, שכל זמן שיש לו לאדם עושר ונכסים ועושה מהן צדקה קונה לו חיי העולם הבא, כעניין שנאמר הון ועושר בביתו, וצדקתו עומדת לעד. ולא עוד אלא שמגין עליו בעולם הזה מן הפגעים והמקרים הרעים כאדם שנתון בעיר בצורה כעניין שנאמר הון עשיר קרית עוזו וכחומה נשגבה במשכיתו. ואמר חכם אחד, העושר צינה וסוחירה.",
            "גדולה היא מעלת העושר מפני שהעושר בא לו לאדם מאת המקום, כעניין שנאמר והעושר והכבוד מלפניך. ואומר, לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות. וכן הוא אומר, כי ממך הכל ומידך נתנו לך.",
            "בני, בואו וראו כמה גדולה מעלת העושר, שהרי הכל מתקרבין אצל העשיר ונעשים לו מהם קרובים ומהם אוהבים וריעים כדי ליהנות ממנו כעניין שנאמר ואוהבי עשיר רבים. ואומר הון יוסיף רעים רבים וגו'. ולא עוד אלא שעושה עליהם שר וגדול, כענין שנאמר עשיר ברשים ימשול.",
            "גדולה היא מעלת העושר שהכל משכימין לפתחי העשירים ונמצאין בבתיהן, אם חכמים הם בבתי העשירים נמצאין, ואם בעלי מקרא הם בבתי העשירים נמצאים, ואם בעלי משנה בבתי (העניים) העשירים נמצאין. ואם בעלי תלמוד הלכות ואגדות בבתי העשירים נמצאין. ואם סופרים בבתי העשירים נמצאין. ואם בעלי פרמקטיא בבתי העשירים נמצאין. ואם פרנסי ציבור בבתי העשירים נמצאין, ואם צריכי חסד בבתי העשירים נמצאין. אמור מעתה הכל צריכין למרי חיטיא. ושאלו לחכם אחד מדוע החכמים שוקדים על דלתי העשירים והעשירים לא ישקדו על דלתי החכמים. והשיב כי ידעו החכמים מעלת העושר והעשירים לא ידעו מעלת החכמה.",
            "לפיכך אזהירכם בני לכבד את העשירים שאינן מתגאין בעושרן על הבריות, ומחלקין ממונן לצדקה וגמילות חסדים. שכן מצינו בר' עקיבה שהיה מכבד את העשירים וכן רבינו הקדוש כמו כן היה מכבד את העשירים ומושיבן אצלו. וכל כך למה, מפני שהעשירים גדולים היו והיו מכירין מעלת העושר. ודעו לכן בני, כי מעלת העושר ממיטב מעלות מידות העולם הזה כי בעבור הממון יהיה האדם נכבד בין השרים והסגנים ויתר העם ואם יש בו מום ודופי יסתירהו והוא מקוה טהרה לפסולין. שכך אמרו חז\"ל: הכסף מטהר את הממזרים. ואמר חכם אחד: מיטב החיים המדה והעושר כי בשניהם תשיג כבוד על היחידים ועל ההמון כי היחידים יכבדוך במה שתדע וההמון יכבדוך במה שיש בידך. ואמר אחר העושר יסתיר כל מום. ואמר אחר העושר יגלה הטובה.",
            "בני, אל תהי מעלת העושר קלה בעיניכם מפני שהיא ממבחר מעלות מידות הגופניות. לפיכך השתדלו לקנות עושר ונכסים בצדק ובאמונה וביושר כדי שיתקיים בידם ותורישו אותו לבניכם כעניין שנאמר טוב ינחיל בני בנים וגו'. שאם לא כן דעו לכם כי העושר הבא ליד האדם בגניבה ועושר וגזל לא יתקיים בידו ויאבד העושר ההוא בעניין רע. או יירשנו צדיק כענין שנאמר וצפון לצדיק חיל חוטא. או שמא ימות קודם זמנו ולא ימצא מאותו הממון קורת רוח והנאה בעולם כעניין שנאמר (ירמיהו יז, יא) קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו וגו'. ואומר הון מהבל ימעט וגו'. ואל יאמר האדם העשיר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. כי דבר זה ממידת הרשעים המתגאין על בני אדם בממונן שסופו לאיבוד אלא יבין וידע כי האלהים הוא הנותן לו כח לעשות חיל ולקנות ממון. לפיכך יתן אל ליבו שכל מה שחננו האל מן העושר והממון הוא אצלו פיקדון מאת הבורא כי הממון הזה כנפים יש לו והיום האדם עשיר מלא מכל טוב ולמחר אין לו מאומה כעניין שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים וגו'. ואל יתגאה ויתרהב עליו ואל יבטח בו כעניין שאמר איוב אם שמתי זהב כסלי ולכתם אמרתי מבטחי. ויתן אל ליבו תמיד כי ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם והעולם הזה כגלגל מתגלגל על בני האדם תמיד ויירא ויפחד מגזירת המקום כעניין שנאמר כי בגלל הדבר הזה ואמרו חז\"ל גלגל הוא העניות שחוזר בעולם שאם לא בא הוא לידי עניות בא בנו ואם לא בא בנו בא בן בנו. ואמר חכם אחד טוב מן המצפונים ומן המטמונים עושר אשר הושם לדעתן שמירה לנפשו וקנה במתנתו שם טוב.",
            "בני, בעבור אשר ראיתי קצת מן האנשים העשירים מתגדלים ומשתררים על בני אדם בעבור ממונם ומתנשאים על אנשי דורם וחכמי הקהילות ואף על פי שיש מן העשירים הללו שהם ככלי אשר אין חפץ בו ואין בהם שום מעלה אחרת בעולם שיסמכו עליה לא דעת ולא תבונה לא תורה ולא יראת שמים ולא אפילו דרך ארץ ואף על פי כן רוצים להנהיג בני דורם לפי דעתם בגאות ליבם וגסות רוחם. [כמו שאמר חכם אחד העושר מעשה הגאוה והגאווה מרככת הרשע]. לפיכך ראיתי להזהירכם על זה בלי להתגאות על ממונכם ולבלתי השתרר בעושרכם על בני אדם ואפילו אם עליתם לשאר מעלות המידות מפני שהעושר והממון הוא משל הקדוש ברוך הוא וכדרך שנתנו ביד האדם כן ברשותו ליטלו ממנו כענין שאמר איוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.",
            "דעו לכם בני, כי יש מן האנשים העשירים שכל שאר מעלות המידות אשר ייתכנו לבני אדם הכשירים להחזיק בהם נראין בעיניהם כהבל ורעות רוח וכולם כאין בעיניהם, וסבורים הם שאין בכל שאר מעלות המידות תועלת של כלום לפי מעלת העושר ואומרים שהעושר הוא התורה והוא היראה [והוא החכמה] והוא היחס הגדול שבכל היחסים כמו שאמר אחד מן החכמים העושר יחס למי שאין לו יחס. ובעושר יקנו בני אדם עבדים ושפחות כדי שישמשו אותם. ומשכירין ממנו בני חורין שמשמשין אותן ועושין מלאכתן כמו שאמר חכם אחד (בני אדם) האנשים יקנו העושר והעושר יקנה האנשים. ואומרים בליבם אילמלא שהם חשובים וצדיקים בעיני המקום לא היו זוכים במעלת העושר ולא נתנו אל ליבם כי לפעמים נותן המקום לאדם עושר ונכסים כדי לנסותו אם יעשה ממנו צדקה וגמילות חסדים ואם לאו ואם לא יעשה ממנו צדקה וגמילות חסדים כפי הראוי לעשות מממונו אז טוב לו אם היה עני מחזר על הפתחים כי ייענש עליו בעולם הזה ולעולם הבא. ועליו נאמר עושר שמור לבעליו לרעתו. הלא תראו בני מה שאירע לו לקרח על שנתגאה בעשרו ועירער על הכהונה מה עלתה לו לבסוף? ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל אשר להם וגו'. גם המן הרשע על שנתגאה בעשרו ואמר: ועשרת אלפים ככר כסף אשקול על ידי עושי המלאכה, מה עלתה לו לבסוף? ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי. וכן הוא אומר: בוטח בעשרו הוא יפול וגו'.",
            "בני, אל תתגאו בעצמכם בשביל הממון ואל תבטחו עליו מפני שהבטחון על הממון היא מידת הרשעים שכתוב בהן הבוטחים על חילם וברוב עשרם יתהללו. ודעו בני כי מקצת מן העשירים חכמים בעיניהם וכשמדברים לבני אדם [מדברים על פי הממון לא על פיהם] מדברים דרך חידות ומשלים ואפילו אם הם סכלים וחסרי הדעת כענין שנאמר חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו. ולא עוד אלא שמקצתם עזי פנים וקשי מצח [בעבור עושרם שבוטחים עליו] כעניין שנאמר עשיר יענה עזות. ומה מאד דבר מכוער ומגונה העשיר המבזה את העני ומבעט בהקדוש ברוך הוא מתוך העושר וזו היא מידת הרשעים שבועטין בהקדוש ברוך הוא מתוך שובע ושלוה ועושר כענין שכתוב: ברשעים כמרעיתם וישבעו שבעו וירם ליבם על כן שכחום. וכן הוא אומר: וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית כשית וגו'. ואמר חכם אחד: שתי מידות הם רעות, כשיתגאה הנדיב בנדבתו וכשיבעט העשיר בעושרו. ואומר: עושר הרשעים רעה להם ורעה לעולם, ועושר הצדיקים הנאה להם והנאה לעולם.",
            "בני, השתדלו לקנות עושר ונכסים באמונה וביושר כדי שתוכלו לחיות בעולם ואל תצטרכו לבריות וכדי שתוכלו לזכות ממנו לעניים. וכבר שאלו לחכם אחד מדוע תצבור העושר ואתה זקן, והשיב טוב שימות האדם וינחיל לאויביו הונו משיצטרך לאוהביו בחייו.",
            "בני, אם חננכם המקום עושר ונכסים תחלקו ממנו ותעזרו בו את קרוביכם ואוהביכם ושכיניכן הצריכים לכם כי הדבר הזה חובה עליכם מאת הבורא. ואמר חכם אחד מי שלא יעזור אוהביו בעושרו יעזרוהו בעת חסרונו לכן בני תשמרו הממון שבא לידכם בהיתר וביושר ואל תפזרו אותו כי אם בעת הצורך ובשעה הראויה ולאנשים ראויים. ותהיו נכנעים לפני הבורא שחננכם הממון ההוא. ותשמחו בחלקכם על כל הטובה אשר גמל לכם המקום כמו שאמרו חכמים ז\"ל: אי זהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ואלהינו יפתח לנו את אוצרו הטוב ברחמיו הרבים."
        ],
        "xx; On Diligence and Laziness": [
            "בואו ואלמדכם מעלת הזריזות, דעו בני כי מעלת הזריזות היא מדה חשובה, לפי שמתחילת ברייתו של אדם לא נברא אלא להיות זריז במעשיו ובדרכיו כענין שנאמר ויהי האדם לנפש חיה, מאי חיה זריזותא ואמרו חז\"ל באגדה עשאו עבד מכודן לעצמו, שאם אינו יגע אינו אוכל, ראה מה שכתוב בעניין ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, וכי עבודה ושמירה היה צריך, אלא כדי לזרזו, וכן הוא אומר עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים ישבע ריש, שכל היגע ועמל לעבוד את שדהו הרי הוא משביע את נפשו, ומי שהוא רודף ומרדף אחר הריקים שאינן טורחין ואינן עוסקין במלאכתן הרי הוא מתרושש. וכל מי שהוא בעל מלאכה ונתעסק במלאכתו ונשתכר בה והעשיר וקונה עושר ונכסים אל יניחנה וילך, אלא ישתדל להתעסק במלאכתו כל ימי חייו ואל יתבייש, שכך אחז\"ל: גדולה היא המלאכה שכל מי שהוא עסוק במלאכה אין ידו חסירה פרוטה לעולם, וכל מי שאינו עוסק במלאכה סופו להתחייב בנפשו. כיצד היה בטל ביום א' ביום ב' ביום ג' ואין לו מה יאכל והיו לו מעות של קודש ואכלן הרי זה מתחייב בנפשו, מי גרם לו להתחייב בנפשו על שלא היה עסוק במלאכה. ועוד אמר גדולה היא המלאכה שכל מי שהוא נהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל והפועלים עושים מלאכה במלאכת הקודש ונוטלין שכרן משל הקדש. ועוד אמר גדולה היא המלאכה שכל הגוזל את חבירו שוה פרוטה יוליכנו אחריו אפילו למדי, ופועל שהיה עושה מלאכה עם בעל הבית אפילו לכותבות אפילו אחת מהן יפה דינר, אוכל ואינו בוש.",
            "בני, בואו וראו כמה משובח מדת הזריזות, שכן ממנין את האדם הזריז במלאכת המלכים, והוא ששלמה משבח ואומר חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב וגו', ואמר להו רבא לרבנן במטותא בעינא מנכון ביומי ניסן וביומי תשרי עסקו במזונייכו כי היכי דלא תיתי לידי זילותא.",
            "ומן הזריזות לשמור אדם ממונו ואינו מפקירו ואינו מוציאו לבטלה אלא בשעת הצורך, ופוקד שדותיו וכרמיו בכל יום לידע מה הם צריכות, שכך אחז\"ל מאן דסייר נכסיה משכח איסתרי. ומצינו שאביי היה רגיל לפקוד את כרמיו תמיד פעם אחת פגע באריסו שהיה הולך ומוליך חבילות זמורות ועצים על כתיפו ואמר לו אנה אתה מוליך אילו העצים והשיב האריס אני מוליכם לבית אדוני, ואמר לו כבר קדמוך רבנן שאמר מאן דסייר נכסיה משכח איסתרי שאלמלא שפגעתי בך היית מוליכם לביתך.",
            "גדולה היא מדת הזריזות שאם הרגיל אדם את עצמו במדת הזריזות בימי הנערות, יהיה זריז והולך אפילו בזקנותו כענין שנאמר חנוך לנער על פי דרכו וגו'. ולא עוד אלא שאם ראית בנך נוהג במדת הזריזות בין במלאכתו בין בהליכתו בין בכל עניניו, אל תאמר מעתה איני צריך לזרזו, אך תמיד תוסיף לזרזו במלאכתו, שכן מצינו בהקדוש ברוך הוא שאמר לו למשה רבינו וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו, ואמרו חז\"ל אין צו בכל מקום אלא זירוז, שאין מזרזין אלא למזורזין.",
            "ודעו לכם בני, שכל מי שזריז לעשות מלאכתו, ומתכבד בו, מלאכתו מכבדת אותו, שכך אחז\"ל גדולה מלאכה שמכבדת בעליה. הלא תראו בני מה שכתב במדת הזריזות והון אדם יקר חרוץ. כלומר היקר שבהון האדם ומדותיו, החריצות שהוא הזריזות. וכל מי שמשתדל לעשות מלאכתו ועניניו בזריזות בידוע שמתעשר, כענין שנאמר ויד חרוצים תעשיר, ולא עוד אלא שמוצא קורת רוח בעולם ומדשן ביתו מכל טוב, שנאמר ונפש חרוצים תדושן. ולא עוד אלא שידו מושלת בכל, כענין שנאמר יד חרוצים תמשול.",
            "ומהו הזריזות, שיהא אדם נזהר מתחלה ועד סוף שלא תבוא תקלה או דבר שאינו הגון לידו ושיהיה משתדל להוסיף על ממונו כמו שאמר חכם אחד ממבחר טובות הזריזות ההשתדלות ואל יתרשל לעשות מלאכתו ועניניו ואם יאמרו לו לעשות דבר מזדרז עליו לעשותו מיד כמו שאמר חכם אחד: מן הזריזות, לשמור מה שצוית ולעזוב מה שלא צוית. ואמר אחר: אבוד הועיל הזריזות טוב מהתרשלות מה שיהיה בו ריוח ותועלת ומן הזריזות שיהא אדם מתקן את ביתו מכל מה שיצטרך לו בעניני הפירנוס והכלכול בטרם הצורך. ובשעה שהתגרו בזול הולך וקונה ממנו ומכרו בשעת היוקר או מוליכן במקום שמוכרין אותו ביוקר ואינו מתבייש להשכיר עצמו לכל מלאכה שיוכל להשתכר (בה) ממנה. שכך אמרו חז\"ל: פשוט נבילתא בשוק ושקול אגרא. ולא תימא גברא רבה אנא. ואמר חכם אחד: הזריז מי שלא ימנענו גאותו בטובה. מעשות לאחריתו ואמר אחר: הזריז מי שלא יטרידוהו רוב הטובה מחשוב באחריתו ולא רוב הדאגה בחלאתו מבקש עצה להנצל ממנה. גדולה היא מדת הזריזות שכל זמן שאדם זריז לעשות מלאכתו וענייניו בזריזות נכסיו מצליחין. ולא עוד אלא אפילו אם היה רש מתחלה אין עניותו וחסרונו מתעכב עמו. כענין שאמר מעט שנות מעט תנומות וגו'. מה כתוב אחריו ובא כמהלך רישך וגו' ודעו לכם בני שכל זמן שאדם מתעסק לעשות מלאכתו ועניניו בזריזות נכסיו מצליחין והרי הוא מצליח בכל ענייניו ואם מתעצל לעשות מלאכתו וענייניו לא יצליח לעולם:",
            "בני, הוו זריזין וזהירין לעשות בכל ענייניכם בזריזות ובהשתדלות ואל תאמר כבר נגזר עלינו מן השמים מה שעתיד לבא עלינו ומה לנו עוד להמית את עצמינו ולהמית גופינו כדי לחזור אחר טרפנו ומן השמים ירחמו עלינו. כבר אמר חכם אחד מי שאבד הזריזות לבטחונו על גזר דין יחסר להביא נפשו להיזק גדול. ואומר, כי העצלות הוא עיקר רוע מזלם ואינן נותנים אל לבם כי העצלות שבם הביאם למה שהם במיעוט הטרף והפירנוס. אמנם הוו זריזין וזהירין שלא לעשות דבר מעניניכם על דרך המהירות כי דבר זה אינו מן הזריזות אלא שהוא קלות ושטות כי מן המהירות לא יצא דבר מתוקן לעולם ובמתון יתקנו הענינים ויזדמנו הבקשות ואמר חכם אחד מידת החריצות טובה כשתהיה בכח הנפש ולא תראה מפועל מהרה אז תהיה ראויה שתקרא חריצות. ואמר אחר: מי שרכב על סוס המהירות אינו בטוח מן המכשול. וכשם שהזהרתי אתכם שתהיו זריזין וזהירין לעשות מלאכתכם וענייניכם בזריזות אזהירכם עוד שתהיו זריזין וזהירין בעניני התורה והמצוה לעשותן כתקנן ובזריזות עם המלאכה שאתם עוסקין בה שכך אמרו חז\"ל יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וגו'. ואמרו חז\"ל: הזריזין מקדימין למצות מנלן מאברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר וגו'. וכל מי שזריז וזהיר בתורה ובמצות הן משמרין אותן בעולם הזה ולא עוד אלא שמלמדין עליו זכות לעולם הבא כענין שנאמר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך לעתיד לבוא. ודעו בני שכל זמן שאדם קובע עת לתורתו ועת למלאכתו שניהן מתקיימין בידו. שכך אמרו חז\"ל: אם אין קמח אין תורה, ואם אין תורה אין קמח. ועוד אמרו: שונה אדם שתי הלכות שחרית שתי הלכות ערבית ועוסק במלאכתו כל היום מעלין עליו כאלו קיים כל התורה כולה וקיים והגית בו יום ולילה. מיכן היה ר' שמעון בן יוחי אומר לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן מפני שלא היה להן צורך לא למלאכה ולא לסחורה הא כיצד היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן הוא אוכל ומהיכן הוא לובש ומתכסה. הא לא נתנה התורה לדרש אלא לאוכלי המן ושניים להם לאוכלי תרומה אמור מעתה שהתורה מתקיימת עם המלאכה והמלאכה מתקיימת עם התורה. לפיכך צריך לו לאדם להתעסק בתורה ובדרך ארץ ביחד שמתוך כך שניהן מתקיימין בידו. ואמרו חז\"ל אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות. וצריך לכם בני להיות זהירין וזריזין להתעסק בתורה ולחזור עליה כדי שלא תהא תורתכם משתכחת מכם שכן כתוב במגילת חסידים אם תעזבני יום יומיים אעזבך. ואמרו חז\"ל באגדה אשרי תלמיד חכם המשמר תלמודו בלבו כדי שיהא לו מה להשיב לפני הקדוש ברוך הוא ליום הדין. ועוד אמרו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. וצריך לו להיות זהיר וזריז ורץ לעשות את המצות שאם באת מצוה לידו יעשה אותה מיד שנאמר ושמרתם את המצות אל תקרי המצות אלא המצוות כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. ואמרו חז\"ל חביבה מצוה בשעתה שהרי בקרבן עולה ויורד מביא מיד עשירית האיפה ואין ממתינין אותי עד שיעשיר ויביא נ' סלעים. וכן הקטר חלבים קריבים כל הלילה ודוחין את השבת ואין ממתינין להן שיקרבו למוצאי שבת וחז\"ל ציוו לעשות המצות בזריזות והוי עז כנמר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. לכן בני הוו זהירין וזריזין במצות ובתורה ושיהיו כל עניניכם בזריזות והוי עז כנמר ורץ כצבי לכבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. לכן בני הוו זהירין וזריזין במצות ובתורה שיהיו כל עניניכם בזריזות שכל הזריז הרי זה משובח. והאלהים יצליחנו בה ברחמיו הרבים:",
            "<b>ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הזריזות והזהירות נספר בגנות העצלות ובעליה כדי להרגילכם במדת הזריזות בעזרת האל:</b>",
            "דעו בני כי מידת העצלות מן המידות הפחותות והגרועות אשר ימצאו בבני אדם ואינה נמצאת בחכמים אלא בפתאים וחסירי לב כענין שנאמר על שדה איש עצל עברתי ועל כרם איש חסר לב והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה. וכי היכן ליבו של עצל הזה שרואה את כל הבריות עוסקין במלאכתן כדי לחיות בעולם הזה זה חורש את שדהו וזה עודר את כרמו זה קוצר וזה בוצר, וכן בשאר כל המלאכות, והוא יושב ובטל ידיו ורגליו למה נבראו, עיניו ואזניו למה נבראו, פיו ולשונו למה נבראו, וכן כל שאר האיברים שבו למה נבראו, לא להתעסק בהן ולהשתדל עליהן להחיותם? והנשמה שבו, למה נבראת לא להתבונן עליה ולהתחכם בה, ואם אינו מתחכם לעצמו מי יתחכם בשבילו? ואם אינו מתחכם בראשיתו ועמל וטורח בבחרותו ובשעה שהוא בריא, מה יעשה לימי הזקנה ולימי החולי והייסורין?",
            "מידה מגונה מאד העצלות שאם אדם מתעצל לעשות מלאכתו וענייניו בני אדם משיחין בו ומליזין עליו ואומרים תראו אדם עצל שהוא בריא בגופו ובחור עומד בתוקפו ובכוחו ואינו מתעסק במלאכתו כדי להחיות את עצמו ואת בניו אלא שיושב ובטל וישן כל היום וכל הלילה ומתוך כך אין הבריות מרחמין עליו ועליו אמר שלמה בחכמתו על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כולו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה. כלומר מפני שנתעצל לחרוש ולזרוע שדהו ולעדור ולנכש כרמו עלה בהם קוצים ודרדרים, וגם הגדר נהרס ונפל ואחזה אנכי אשית ליבי ראיתי לקחתי מוסר. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל מהו ראיתי, ראיתי הקטן שבכל הבריות ולקחתי ממנו מוסר. ומהו הקטן שבכל הבריות, הנמלה הזו שנאמר לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל שלשה בתים יש לה ואינה כונסת לא בתחתון ולא בעליון אלא באמצעי. לא בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הטינה, אלא באמצעי. ואינה חיה אלא ו' חדשים ומחייתה חיטה ומחצה, והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצאה חטים ושעורים ועדשים ומאחר שאינה חיה אלא ו' חדשים למה היא כונסת כל כך, שאומרת שמא יגזור הקדוש ברוך הוא עלי חיים ויהיה לי מה לוכל. מעשה ומצאו בחור שלה שלש מאות כור. ומהו ראה דרכי וחכם, רבותינו אמרו ראה דרך ארץ שבה שבורחת מן הגזל. מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כולן באות ומריחות אותה ולא היתה אחת מהן נוטלתה. באת אחת שהיתה שלה ונטלתה. ראה חכמה שיש לה. וכל שבח זה לא למדה מברייה, לכן נאמר ראה דרכיה וחכם.",
            "בני, בואו וראו שאין (בכל) [ברוב] המידות מידה מגונה מן העצלות, שכל מי שיש בו המידה המגונה הזאת הרי הוא מתמסכן והולך כענין שנאמר בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלוף הבית. כיצד? הרי שבא לקרות את ביתו ומניח קורה אחת היום ולשבוע הבא קורה אחרת ואינו קובע אותן במסמרין, הרי תקרתו מתמסכנת והולכת ונופלת לארץ ובשפלות ידים ידלוף הבית, כיצד? הרי שנשברה לבינה אחת מעל גגו ונתעצל מלתקנה ואומר וכי מה חסרון יש בלבינה אחת ומה יכולה להזיק, ומתוך העצלות הזה הדלף נופלת על הרהיטין ועל הקורות ונרקבין והולכין עד שנופל כל הגג. וכן אם נקרעה חלוקו בכונס אצבע ונתעצל לתופרו ואומר וכי מה חסרון יש בקרע קטן כזה והקרע מתרחב והולך עד שמתקרע כל החלוק. וכן אם נפלה אבן מגדירו ונתעצל לבנותה ואמר וכי אבן זו מעמדת כל הגדר הזה, נתעצל מלתקנה ונפלה שניה ושלישית עד שנפלה כל הגדר כולה. וכן אם נמצא סדק בחביתו ונתעצל לסותמה ואמר וכי מה חסרון יש בטיפה אחת של יין או של שמן והוא מטפטף ויורד טיפה אחר טיפה עד שמתרוקן כל החבית כולו וכי יש עצלות ושפלות גדולה מזו. ועליו שלמה צווח ואומר גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית.",
            "מידה גרועה היא העצלות שכן מביא את האדם לידי שינת תרדימה כענין שנאמר עצלה תפיל תרדימה וגו'. ועליו שלמה צווח ואומר עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך. ולא עוד אלא שמתאוה לכל דבר ואינו מוצא, כענין שנאמר מתאוה ואין נפשו עצל וגו'. ונמצא שמת מתוך תאותו כענין שנאמר תאוות עצל תמיתנו, כי מאנו ידיו לעשות.",
            "בני, בואו וראו כמה מגונה מידת העצלות שכך אמרו חכמים ז\"ל: בשביל עצלות שהיתה בהן בנשיאים שלא התנדבו תחילה בנדבת המשכן נחסרה אות מקריאתם שנאמר \"והנשאם הביאו\" חסר יו\"ד. ועוד אמרו באגדה: בעצלתים ימך המקרה על ידי שאדם מתעצל מלכסות את ראשו כראוי הרי הוא נעשה דומטיקוסא. ובשפלות ידים, על ידי שהאדם הזה משתפל לרחוץ ולקנח את עצמו כראוי ידלוף הבית יעלה גופו חטטים חטטים. ועוד אמרו שבעה עצילין הם ועצילו של משה גדול מכולן. וזהו שאמר שלמה חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם. כיצד, אמרו לו לך ולמוד תורה בעיר פלונית, אמר להן ירא אני מן הארי שבדרך שנאמר אמר עצל שחל בדרך. ואמרו לו הרי רבך במדינה לך אצלו אמר להן ירא אני מן הארי שברחוב שנאמר ארי בין הרחובות. אמרו לו הרי הוא אצל ביתך אמר להן ארי בחוץ אמרו לו הרי הוא בתוך ביתך אמר להן אם אני הולך הריני חוזר ובא שנאמר הדלת תסוב על צירה. אמרו לו פתוח הוא. לסוף שאין לו מה להשיב הוא אומר להם הדלת בין פתוח בין נעול מבקש אני לישן עוד מעט שנאמר עדי מתי עצל תשכב וגו'. עמד בבוקר משנתו, נתנו לו לאכול מתעצל לתת ידו לתוך פיו שנאמר טמן עצל ידו בצלחת. מהו בצלחת, נתן ידו בצלוחית של דבש ונלאה להשיבה אל פיו, או נתן ידו בתוך הקדירה רותחת ונכוית ידו והיה עצל מלהשיבה אליו. ועצילו של משה גדול מכולן אמר משה איני אומר לך שתלך ללמוד מעיר לעיר ולא משכונה לשכונה ולא מבית לבית ולא מחצר לחצר אלא כי קרוב הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו פיך לליבך מלא הסיט.",
            "מידה פחותה היא העצלות לפני הבריות, שכל זמן שאדם מתעצל ואינו חורש וזורע בימות הגשמים סופו בא לידי צורך הבריות ושואל מהן בימות הקציר ואין מי שישגיח עליו כענין שנאמר מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין. וכן הוא אומר: שומר רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור, שכל מי שמתעצל בשעת זריעה ואומר עת סגריר הוא עתה גשמים הוא ואינו זורע וכן בשעת הקציר אומר עתה חמימות גדול והשמש מכה על ראשי סוף שאין לו מה יאכל ונמצא מצטרך לבריות ובא לידי בזיון. ועליו שלמה צווח ואומר: אל תאהב שינה פן תיורש פקח עיניך שבע לחם. ואמר חכם אחד: רוע העולם הזה והבא בשני דברים העניות והעצלה וטובתם בעושר ובזריזות. ואומר: העצלות מפתח העניות כאשר הזריזות מפתח העושר. ואין לך עצלות גדולה ממי שאינו משתדל להוסיף על ממונו, אף כי מי שאינו זריז לשמור מה שבידו. אמנם האדם שמתעצל לילך במקום הסכנות הידועות ובמקום גדודי חיות וליסטים בזה אין ספק שהעצלות הזה משובח מן האנשים החכמים ואין לתופשו על כך, כמו שנאמר על אדם אחד שהיה המלך רוצה לשלחו במקום הסכנה ומיאן ללכת וחירפו המלך ואמר לו טוב שתחרפיני ואני חי משתתפלל בעדי ואני מת. ומסעיפי המידה המגונה הזאת יוצאת רוב התענוג ורוב המנוחה בעולם שכל מי שמתאוה לרוב התענוג והמנוחה ואינו מיגע עצמו לעשות מלאכתו ועסקיו כבר נתעצל מקנות חיי העולם הזה וחיי העולם הבא כי לא תשלם לאדם התענוג והמנוחה אלא לאחר טורח גדול ויגיעת הגוף, ומתוך עושר גדול ותיקון ענייניו כדי שיוכל להיות שבח נכסיו יתירים על ההוצאה ואז יוכל אדם להתענג ולנוח כפי חפצו.",
            "לכן בני, הוו זהירין מאד במידת העצלות מפני שגורמת לגוף חלאים גדולים ומדוים כבדים כמו הנפח והכובד והכאביות וחולי הפודגרא ושאר חלאים משונים אשר יקרו לאדם ממיעוט כח המעכל, מלבד מה שיתגנה ויתבזה האדם בעצלותו בפני הבריות. והאלהים ברחמיו יצילינו מן המידות המגונות ויצליחנו במידות החמודות למען חסדיו הגדולים:"
        ],
        "xxi; On Contentment and Gluttony": [
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת ההסתפקות. דעו בני כי מעלת ההסתפקות מעלה חשובה ויקרה עד מאד ואינה נמצאת אלא בחסידים שמסתפקין בדבר מועט כדרך שמסתפקין שאר האנשים בדבר מרובה, שכל מי שמסתפק במה שיש לו ונהנה מיגיעו קונה לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, כעניין שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ואמרו חכמים ז\"ל גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, שאילו בנהנה מיגיעו כתב יגיע כפיך כי תאכל אשריך טוב לך, ואילו בירא שמים כתיב אשרי אשר ירא ה' במצותיו חפץ מאד. ולא כתיב ביה טוב.",
            "מידה טובה היא ההסתפקות שהיא מחיה את בעליה שכל מי שמרגיל עצמו באכילה ושתיה די הספק הרי הוא מבריא את גופו ומחיה את נפשו ודעתו מתישבת עליו וממונו מתקיים בידו כענין שנאמר ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך שאף על פי שיש לו לאדם כמה עזים לא יהא מרגיל את עצמו אלא במה שדי לו, ללחמך ללחם ביתך, שלא יהא אדם מרבה סעודתו בכל מקום ולא יהא רגיל בבתי משתאות אלא יהא אוכל ושותה עם בניו ובני ביתו. וחיים לנערותיך, כך אמרו חכמים באגדה לעולם תן חיים לנערותיך, מיכן לימדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם בניו ובני ביתו לאכול בשר ולשתות יין הרבה ואפילו הוא עשיר ביותר, אלא במה שיוכלו לחיות את עצמן. ואם אתה עושה כן הרי אתה נותן חיים לנערותיך, שממונך מתקיים בידך ואתה מספק להם מזונות. ואמרו חז\"ל מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, לעולם יאכל אדם וישתה בפחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה כמה שיש לו. ויכבד את אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם. ועוד אמרו אכול בצל ושב בצל ואל תאכל אווזין ותרנגולין וליבך רדוף עליך. מתלי במערבא דאכיל אליתא טשי בעיליתא דאכיל קקולי אקיקלי מתא יתיב. וכך אמר שלמה בחכמתו, כבשים ללבושך ומחיר שדה עתודים. מהו כבשים ללבושך, שיהא אדם גוזז את צאנו ויתכסה וילבש מגיזתם ולא יאכלם כדי שלא תכלה הקרן. וכן הוא אומר ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וחיים לנערותיך דייו לאדם שיהא מתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו ולא יהא מכלה הקרן לוכל את הבשר. ואמרו חז\"ל מאי דכתיב ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דיבר לך ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר בכל אות נפשך תאכל בשר, לימדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון. יכול יקח מן השוק ויאכל, תלמוד לומר וזבחת מבקרך ומצאנך יכול יזבח כל בקרו וכל צאנו בבת אחת, תלמוד לומר וזבחת מבקרך ולא כל בקרך. מצאנך ולא כל צאנך. מיכן אמרו חז\"ל כל מי שיש לו מנה יקח לפסן ליט ירק. עשרה מנה יקח לפסן ליטרא דגים. חמשים מנה יקח לפסן ליטרא בבשר. מאה מנה ישפתו לו קדירה בכל יום. ואנן אימת? מערב שבת לערב שבת. ואמרו חכמים באגדה, ז\"ל: מאי דכתיב צדיק אוכל לשובע נפשו, זה חזקיה מלך יהודה שלא היה עולה על שולחנו בכל יום אלא ב' אגודות של ירק וליטרא בשר, והיו ישראל מליזין עליו ואומרים זה מלך פקח בן רמליהו נאה למלך כענין שנאמר (ישעיהו ח, ו) ומשוש את רצין ואת רמליהו.",
            "בני, בואו וראו כמה טובה מידת ההסתפקות שכל מי שמרגיל את עצמו במידת ההסתפקות זוכה להיות ביתו מליאה מכל טוב, כענין שנאמר חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה. אימתי ביתו של אדם בנוי? בזמן שנוהג במידת ההסתפקות, שטבח פעם אחת ושייר לעצמו מה לטבוח בפעם אחרת. ובזמן שהוא מוזג את יינו במים ואינו שותהו חי דרך שכרות, אלא דרך הסתפקות. אף ערכה שולחנה בזמן שהוא מיסב ואוכל על השלחן ולא יהא עומד ואוכל עומד ושותה מהלך ואוכל מהלך ושותה, שממעט דבר שהוא אוכל ושותה כשהוא מיסב על השולחן מסתפק יותר ממה שאילו היה אוכל כפליים כשהוא עומד או כשהוא מהלך. ומכיון שערך את השולחן יקרא לבניו ובני ביתו שיאכלו עמו כענין שנאמר שלחה נערותיה תקרא על גופי מרומי קרת ולא יהא הוא מיסב ואוכל ובניו ובני ביתו עומדין ומצטערין, והיינו דאמרי אינשי שיתין וחד כיבי מטיוה לככא דקל חבריה שמע שנאמר ולי אני עבדך ולצדוק הכהן ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא. אנ\"י בגימטריא שיתין וחד הוי.",
            "מידה טובה היא ההסתפקות שכל זמן שאדם מסתפק בדבר מועט מוצא בו קורת רוח והנאה ורפואה, שכך אמרו חז\"ל: הרוצה שלא יבוא לידי חולי מעים יהא רגיל בטיבול קיץ וחורף. סעודה שהנאתך משוך ידך הימינה, ואל תשהא עצמך בשעה שאתה צריך לנקביך. וכן אמר שלמה בחכמתו: מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון.",
            "בני, בואו וראו כמה גדולה מידת ההסתפקות שהרי יעקב אבינו עליו השלום לא שאל מאת המקום אלא מה שמספיק לו בלבד בדבר שאין מנוס ממנו ולא יוכל לחיות בלעדיו כענין שנאמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. וכן שלמה המלך עליו השלום לא שאל מאת המקום אלא ההסתפקות בלבד כענין שנאמר רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי, ולא שאל ממנו המותרות. גם ביקש רחמים על מידת העניות שלא יהיה עני ופירש בעושר ואמר למה פן אשבע וכיחשתי ואמרתי מי ה'. ובמידת העוני פירש ואמר למה פן איוורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי. לכן בני חדלו לכם מלחזר אחר המותרות לפי שאין מביאין את האדם לידי יראת שמים והמידה הזאת אינה נמצאת במידות החכמים והחסידים ויריאי שמים. וכתב חכם אחד למלך שהיה בזמנו, טוב שבעניינים עזיבת המותרות. ואומר, ההסתפקות רסן התאוות וכבישת המותרות. ואמר חכם אחד, מי שמבקש יותר מצורכו טורד נפשו מתועלתו. ונאמר כי מלך אחד אמר לחכם אחד אילו היית שואל ממנו היינו מספיקין לך כל ימיך. אמר לו ולמה אשאל ממך ואני עשיר יותר ממך. אמר לו המלך והיאך אתה עשיר יותר ממני, אמר לו מפני שאני מסתפק יותר במעט אשר לי יותר ממה שאתה מסתפק ברב אשר לך. ואמר, מי שדי לו במה שגזר הבורא הוא עשיר מכל בני אדם. ואמר, הסתפק במה שחלק לך הבורא ואל תביט אל מה שיש לזולתך, ואל תתאוה מה שלא ניתן לך, כי מי ששמח בחלקו שבע.",
            "בני, אם אתם צריכין לקנות בגדים כדי לכסות את עצמכם ובני בתיכם תקנו בגדים הראוים לפי עושרכם ואל תעלו את הבגדים אשר הם יקרים יותר ממה שאין ידיכם משגת, כי יליזו עליכם האנשים ושמא לא תוכלו להתדיר בבגדים יקרים כאלו. וכשתקנו בגדים הראוים לפי עושרכם אל תחושו אם תקנו אותם מעט יותר מכדי שויים. אבל אם באתם לקנות ענייני אכילה ושתיה אל תקנו אותם יותר מכדי שויים כלל, שכך אמרו חז\"ל עשוק לגביך ושוה לכריסיך.",
            "לעולם ילמד אדם בניו ובני ביתו לאכול קימעא ולשתות קימעא כחוק שיוכלו לחיות בהן, כענין שאמר שלמה בחכמתו ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. מהו וחוק לנערותיה, שיהא מאכילן כחוקה של תורה. ומהו חוקה של תורה, כענין שנאמר ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבוקר לשבוע וגו'. לימדה תורה דרך ארץ, שדי לו לאדם לאכול שתי סעודות ביום סעודת שחרית וסעודת ערבית. ושלא יהא ממשיך פרפריות לסעודת שחרית כדי שלא יתגרה בשינה ונמצא בטל מתורתו וממלאכתו. ובסעודת ערבית כתוב בערב בשר לאכול ולא לשבוע, שלא יהא אדם אוכל בשר דרך שביעה, שמא ימשך אחריו.",
            "בני, אל תהיו רודפים אחר המאכלים הטובים ואחר מעדנים עריבים ואחר התענוגים כדי שלא תימשכו אחריהם, ואם לפעמים אתם אוכלין מהן אל תאכלו מהם יותר מדאי שכך שלמה מזהיר ואומר: דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו. ואמר חכם אחד מי שרצה מן העולם כדי ספקו יהיה המעט שבו מספיק לו. ומי שירצה במעט הטרף יקבל הבורא המעט ממעשיו. ואמר, ראוי לחכם שלא יבקש מן העולם יותר מן הספק שיעבור בו הצורך והנזק מעצמו, כי הממון ושאר הון העולם בא במהרה וחולף במהרה. ואמר ההסתפקות שמונעת בעליה מן הזולות טוב מן הממון המביא אל הביזיון. ואמר עושר הנפש גדול מעושר הממון ואמר ההסתפקות פרי המנוחה ופרי השפלות האהבה הנהג הנפש כדי הספק. ואם לאו ידאג לגזירת הבורא. ומן המדה המשובחת הזאת תיוולד מידת הביטחון באלהים שהיא מידה מיוחסת אשרי מי שזכה בה, כענין שנאמר ובוטח בה' ישוגב. וכן הוא אומר בטח בה' ועשה טוב, שכן ארץ ורעה אמונה.",
            "ומה הוא הביטחון באלהים, שיפקיד האדם בידו כל ענייניו וירצה במה שחננו הבורא הן רב הן מעט. ואל ידאג במיעוט הטרף שיש לו, ואל יקנא במי שלמעלה ממנו בממון. ושאלו לחכם אחד מה הבטחון באלהים, והשיב שתבטח בו בכל ענייניך ותניחם אליו. ואמר אחר החכם שבבני אדם והבוטח מכולם מי שהוא רוצה בדברים בבואם ובפנותם.",
            "לכן בני הוו מסתפקין בסעודה קלה ומועטת ותרגילו עצמכם בה כדי שתוכלו לחיות בעולם מעמל ידיכם ולא תצטרכו לבריות. וכן ציוו חכמים הראשונים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. והאלהים יצליחנו בה ברחמיו הרבים:",
            "<b>ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת ההסתפקות ובעליה, נספר בגנות זוללים וסובאים וחרפתה כדי להרגילה במידת ההסתפקות בעזרת שדי.</b>",
            "דעו בני כי מידת זולל וסובא מידה שנואה מאד בעיני המקום והבריות שכן מאבד חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא, שכך אמרו חז\"ל (סנהדרין ח, ב) בן סורר ומורה מאימתי חייב משיאכל תרתימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי. וכי מפני שאכל תרתימר בשר ושתה חצי לוג יין אמרה תורה יצא לבית דין ויסקל, אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר ניכסי אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטים את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם. וכן שלמה מזהיר בחכמתו אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו ולא עוד אלא כל המרגיל עצמו באכילה גסה ובשתיה מרובה סוף שיורד מנכסיו, כענין שנאמר כי סובא וזולל יורש. ומגרה חלאים רעים בגופן ומאבד את נפשו ואין דעתו מיושבת עליו. ורבותי ז\"ל ציוו ואמרו אל תתאוה לשולחן מלכים.",
            "בני, אל תרגילו עצמכם בבתי משתאות פן תצאו מגדר ההסתפקות ותימנו עם כת זוללים וסובאים. ואל תרגילו עצמכם לוכל ולשתות עם הגוים שכך אמרו חכמים באגדה ז\"ל כל מי שאוכל עם הערל כאילו אוכל בשר שקץ, וכל הרוחץ עם הערל כאילו רוחץ עם הנבילה, וכל הנוגע בערל כאילו נוגע במת שהן בחייהן כמתים ובמות כנבלת השדה. ואין תפילתו נכנסת לפני המקום, ועליהן הוא אומר לא המתים יהללו יה. אבל ישראל שהן נימולין תפילתן נכנסת לפני המקום ועליהן הוא אומר ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללו יה.",
            "ר' אלעזר המודעי אומר עמד פינחס והחרים על ישראל בסוד שם המפורש בכתב הנחתם על הלוחות בחרם בית דין העליון ובחרם בית דין התחתון שלא ישתה אדם מישראל מיין של גוים כי אם מרפס רגליהן שנאמר וצאני מרמס רגליהן תרעינה ומרפס רגליהן תשתינה. שכל יין של גוים לעבודה זרה וזנות שנאמר זנות יין ותירוש יקח לב. ואומר אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו. ואל תרבה סעודתך אצל עמי הארץ שלאחר שעה מספרין עליך לשון הרע, ולא עם הגוים ועמי הארץ בלבד אסור להרבות סעודתו, אלא אפילו עם בניו ובני ביתו צריך לו לאדם לעשות סדר בסעודתו להרגילם באכילה קלה ובשתיה מועטת די הספק בלבד, שכל מי שמרגיל את בניו ואת בני ביתו להאכילן אכילה גסה ושתיה מרובה הרי הוא מגדלן לתרבות רעה, לפי שאין אדם מבעט בהקדוש ברוך הוא אלא מתוך שובע ושלה, כענין שנאמר כמרעתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני.",
            "בני, הוו זהירין באכילה גסה ובשתיה מרובה מפני שמביאין על האדם חלאים גדולים וכבידים כענין שנאמר וימדו בעומר, ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו. מיכן אמרו חכמים ז\"ל: כל האוכל כשיעור הזה הרי זה בריא ומבורך. פחות מיכן מקולקל במיעיו, יותר מיכן הרי זה רעבתן. ואמר חכם אחד: המסתפק ישבע והבוצע יכשל.",
            "בני, בואו וראו כמה היא מידה מגונה מי שנמשך אחר אכילה ושתיה, שלא גלו עשרת השבטים אלא מתוך שנמשכו בשלוותן אחר אכילה ושתיה כענין שנאמר האוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק, ואומר השותים במזרקי יין וגו' ואמרו חז\"ל מיא דדימסת וחמרא דפרוגיתא קיפחו עשרת השבטים מישראל. וכן אתה מוצא בסדומיים שלא מרדו אלא מתוך שובע, כענין שנאמר הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה ולבניה ויד עני ואביון לא החזיקה ומתוך כך אבדו מן העולם. וכן אתה מוצא בדור המדבר שלא מרדו אלא מתוך מאכל ומשתה, כענין שנאמר וישב העם לאכול ולשתות ויקומו לצחק, ומתוך כך נענשו. וכן אתה מוצא בבניו ובנותיו של איוב שלא באה עליהן פורענות אלא מתוך מאכל ומשתה כענין שנאמר ויהי הם אוכלים ושותים יין וגו'. והנה רוח גדולה וגו'. וכן אתה מוצא בבלשצר שלא באה עליו פורענות אלא מתוך מאכל ומשתה כענין שנאמר בלשצר מלכא עבד לחם רב וגו'. וכן מצינו בנדב ואביהוא שלא מתו אלא על שנכנסו שתויי יין למקדש. ומנין אנו למידין? ממה שמצוה את אהרן ואת בניו ואומר להן יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך וגו'. אנו יודעין שלא מתו אלא בשביל היין.",
            "בני, בואו וראו כמה הזהיר שלמה על היין, כענין שנאמר (משלי כג, לא) אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים. ואמרו חז\"ל אל תרא יין כי אחריתו יהא דם, כלומר שאחריתו לבוא לידי שפיכות דמים. יתהלך במישרים, שכל מה שהוא עושה נראה לפניו כמישור הזה. ועוד אמרו אל תרא יין שמאדים פניהן של רשעים בעולם הזה, שסוף שהוא מלבין פניהם לעולם הבא. ועוד אמרו כתיב תירש וקרינן תירוש מלא בוי\"ו, זכה נעשה ראש כלומר אם שותה ממנו כהוגן מחכים אותו ונעשה ראש ישיבה, כדאמר רבא חמרא וריחני פקחוני. לא זכה נעשה רש שאם שותה ממנו יותר מכשיעור והולך ומשתכר תמיד סוף שמתרושש מפני שהוא מוכר כל כלי ביתו ושותה בהן יין ועושה את ביתו כמישור הזה שהוא פנוי. אוי להן לזוללין וסובאין שמאבדין חלקן מן העולם הזה ומן העולם הבא, שכל מי שרודף אחר אכילה גסה ושתיה מרובה לא די שמאבד את ממונו, אלא שמאבד את נפשו וטורדה מחיי העולם הבא, שמתוך שהוא משתכר ביינו מתיר את האסור ואוסר את המותר. מטמא את הטהור ומטהר את הטמא. והולך ומריב עם כל אדם והולך ופוצע את חבירו ואחרים פוצעין אותו. וכן שלמה צווח ואומר (משלי כג, כט) למי אוי למי אבוי למי מדיינים למי שיח למי פצעים חנם למי חכלילות עינים. מה כתיב בתריה (שם ל) למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך. מה כתיב בסוף הענין, אחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש. מה הנחש הזה נושך וממית, כך היין נושך וממית. וכתיב בתריה עיניך יראו זרות וליבך ידבר תהפוכות.",
            "תדע שדבר קשה לגוף האדם לסבול כח היין כשאדם שותה ממנו יותר מדאי, שכך אמרו חכמים באגדה ז\"ל, הגפן הזאת כשהיא טעונה מסתמכת בכמה קנים ובכמה דוקרנין ואף על פי כן אינה יכולה לעמוד והאדם הזה איך יוכל לסובלו. ועוד אמרו, כל הפירות נקראין על שם האילנות חזורא מיתקרי חיזורי רימונא מיתקרי רימון, תומרתא מתקרי תמר, אבל גופנא מתקרי תלת שמהן, גופנא ונפקין מן גפנא ענבין, ונפקין מן ענבין חמר. לומר לך מה ענבים הללו כשאתה ממרסן את מוציא מהן כלום, כך כל מי ששותה יין הרבה סוף שהוא מקיא כל מה שבמעיו.",
            "הלא תראו בני כמה היין והשכרות עושה. נח עד שלא התחיל בנטיעת הכרם נקרא איש צדיק תמים. משהתחיל בנטיעה נקרא איש האדמה, שנאמר ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. מהו ויחל, שנתחלל ונעשה חולין. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל, בשעה שהיה הולך נח ליטע כרם פגע בו שידא שמדון אמר לו להיכן אתה הולך, אמר לו ליטע כרם. אמר לו ומה טיבו, אמר לו פירותיו מתוקין בין לחים בין יבישים, ועושין ממנו יין המשמח בני אדם, דכתיב ויין ישמח לבב אנוש וגו'. אמר לו בוא ונשתתף שנינו בכרם זה. אמר לו לחיים, מה עשה שטן? הביא כבש והרגו תחת הגפן, ואחר כך הביא ארי והרגו שם, ואחר כך חזיר ואחר כך קוף, והטיפו דמיהן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן. לפיכך קודם שישתה אדם ממנו הרי הוא כרחל הזו שאינה יודעת כלום, כמה דתימר וכרחל לפני גוזזיה נאלמה. שתה חמשה שבעה כוסות מתגבר כארי ואומר אין כמוני בעולם. כיון ששתה עשרה נעשה כחזיר ומתלכלך במי רגלים ודבר אחר. נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא נבלות פה מפיו ואינו יודע מה לעשות. וכל זה אירע לנח הצדיק, כענין שנאמר וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה. ואם לנח שפירש הקדוש ברוך הוא שבחו אירע כך בשביל היין, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. ומפני שלא שתה ממנו במידה הראויה נשתכר ונתבזה. לפיכך שלמה צווח ואומר (משלי כ, א) לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם.",
            "לעולם אל ירגיל אדם עצמו במעדנים ובמאכלים עריבים ובתפנוקים, שכל המרגיל עצמו במאכלים הללו ומתמיד בהן מבקש לימודו ואינו יכול לסבול. לוכל שאר המאכלים גסים ואם אוכלן סוף שמחליאין אותו את גופו. שכך אמרו חז\"ל (כתובות קי, ב) שינוי וסת תחילת חולי. וכן מצינו באדם אחד שהרגיל את עצמו לוכל תרנגולות פטומות וכיוצא בהן ממיני המעדנים ולשתות יין ישן וכשלא מצא אילו אכל מן העדשים ומת. וכן מצינו באדם אחד שאמר לתלמיד חכם אחד זכה עימי בתרנגולת אחת, ואמר לו הא לך דמי התרנגולת וקנה לך מהם בשר אחר. הלך אותו האיש וקנה בשר ואכל [ממנו] ומת.",
            "ודעו בני כי גנאי גדול הוא לאדם להיות זולל וסובא גרגרן ורעבתן, מפני שהמידה הזאת אינה נמצאת אלא ברשעים גמורים, כענין שנאמר בהם (ישעיהו נו, יב) אתיו אקחה יין ונסבאה שכר והיה כזה יום מחר גדול יתר מאוד. ודעו כי נקב הגרון צר בכמותו ורחב מאוד באיכותו, על כן תנו לו די סיפקו בלבד, שאם תכניסו בו היום מאכלים רבים ועריבים ותרגילו אותו תמיד בכך, למחר מבקש לימודו ורוצה יותר ואינו די לו דבר מועט. ואם תרגילוהו באכילה קלה ומועטת יהיה הדבר לכם לטבע ולא תתאוו לאכילות גסות ולמעדנים עריבים ודומה למה דאמרו חז\"ל אבר אחד יש בו באדם משביעו רעב מרעיבו שבע.",
            "לכן בני הוו זהירין במידה הגרועה הזאת ולא תרגילו עצמכם בה והסתפקו באכילה קלה ובשתיה מועטת כדי שתחיו במנוחה ובהשקט בלי מדוה וחולי בעודכם בחיי ההבל הזה. וכדי שתיחשבו מן הצדיקים, כענין שנאמר (משלי יג, כה) צדיק אוכל לשובע נפשו. ואלהינו ברחמיו ישביענו מטוב הצפון ליראיו ולחוסיו."
        ],
        "xxii; On Generosity and Stinginess": [
            "בני, בואו ואלמדכן מעלת הנדיבות.",
            "דעו בני כי מעלת הנדיבות היא מן המדות החשובות והמיוחסות ואינה נמצאת אלא באנשים חשובים. וחביבה מאד לפני המקום, שלא נבנה העולם עד שלא שיתף בו מידת הרחמים, כענין שנאמר אלה תלדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. ומנין אנו יודעין שמידת הרחמים היא ממידת הנדיבות, שנאמר טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל. ולא עוד, אלא שבמידת הנדיבות קונה האדם חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, כענין שנאמר (משלי יח, טז)מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחינו. מתן אדם ירחיב לו בעולם הזה שיהא נכבד וחשוב בפני המלכים והשלטונים, ושרי המדינות, ולפני גדולים ינחינו, שהקדוש ברוך הוא משרה או לעולם הבא אצל אברהם יצחק ויעקב שנקראו גדולים. ומנין אנו יודעין שנקראו גדולים, באברהם כתיב האדם הגדול בענקים. וביצחק כתיב ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד. וביעקב כתיב ויגדלו הנערים וגו'. וכיון שקילקל עשו ומכר את בכורתו ליעקב נאמר עליו הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד ונוטל ממנו שם הגדולה וחל על יעקב. ולא עוד אלא כל העושה צדקה וגמילות חסדים מממונו הן מקדימין ליום הדין ומעידין עליו, שנאמר והלך לפניך צדקך וגו'.",
            "גדולה היא מעלת הנדיבות, שבה נתייחס אברהם אבינו עליו השלום כענין שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו'. ואומר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וגו'. ונקרא נדיב על שהיה בעל צדקה וגמילות חסדים. ואמרו חז\"ל (אבות ה, יט) כל מי שיש בידו שלשה דברים טובים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, עין טובה מנין, דכתיב ואקחה פת לחם וגו', ולבסוף ואל הבקר רץ אברהם. הרי כבר למדנו שהיה עינו טובה שהיא ממידת הנדיבות. וכן דוד עליו השלום שאל מאת המקום שיסמוך לו מידת הנדיבות, מפני שהיא מעלה חשובה, כענין שנאמר השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכיני.",
            "בני, אם באתם לשאול שאלה משום אדם שאלו אותה מן הנדיבים, כי ישמחו בשאילתכם וישתדלו למלאותה בעין טובה. ואל תשאלו שאילה מן הכיליי כי יתעצב בשאילתכם ויפנה אליכם עורף. ושאלו לחכם מהו הפצע שאין לו רפואה, אמר שיצטרך הנדיב אל הנבל וימנע ממנו. וחכם אחד היה מתפלל לאל אומר: אלהי אל תצריכיני אל הרעים שבבני אדם. ואם תצריכיני לאחד מברואיך יהיה אל הטוב שבהם והנפש העדינה שבהם והלשון המתוקה שבהם. ואשר לא יזכור טובתו לי מהם. ואחד מן הנדיבים היה אומר לחבירו כשתצטרכו לי בדבר אל תבקשוה ממני פנים בפנים כי אינני רוצה שאראה בכם זולות השאלה אבל כתבו לי שאילתכם באיגרת.",
            "בני, בואו ולמדו נדיבות מהתרנגול. הלא תראו מה התרנגול הזה עושה כשיבוא לפני שום דבר מאכל קורא התרנגולות שיאכלו עמו ו[לפעמים] מלקט ומניח לפניהם. אף את בני, אם יש לכם מאכל ערב אל תאכלו אותו לבדכם אלא תזמינו עמכם עניים או קרוביכם ואוהביכם שיאכלו עמכם או תשלחו להם בבתיהם כי הוא מדרכי הנדיבות. צאו וראו שאין בכל המידות מידה טובה כעין טובה, שאם האדם עושה כל המצות שבתורה ואינו נוהג בהן עין טובה אינן עולין לו מן המניין. שאם היה מאכיל לעני פטומות וכל מעדני העולם ועינו צרה עליו, טוב שלא האכילו, כענין שנאמר טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו. ואם נתן לו בעין טובה הוא מתברך, כענין שנאמר טוב עין הוא יבורך, כי נתן מלחמו לדל. ולא עוד, אלא שהוא מתעלה וגדל כמעין הנובע שהוא מתגבר ואינו פוסק לעולם, שנאמר לחמו נתן מימיו נאמנים.",
            "גדולה מידת הנדיבות, שהרי משה רבינו עליו השלום החזיק במידת הנדיבות ועין טובה. ומנין אנו אומרים כן, שנאמר קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, וסמכת את ידך עליו, ידו אחת. והוא נוהג בו נדיבות ועין טובה, שנאמר ויסמוך את ידיו עליו, שתי ידיו. וכן מצינו שבירך את ישראל בעין טובה ובנדיבות, כענין שנאמר ה' אלהי אבתיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל, בוא וראה כמה משכה ברכתו של משה מסוף העולם ועד סופו. אלף פעם אין כתיב כאן, אלא אלף פעמים. ומהו ככם? יכולים היו ישראל לומר רבינו משה אין בנו אחד מהדברים שאתה אומר לקבל תוכחותיך אלא שתקו לפיכך אמר משה יעמיד הקדוש ברוך הוא מכם צדיקים מקבלי תוכחות ככם ושותקין.",
            "ומה הוא הנדיבות, שיהא האדם וותרן בממונו לעשות ממנו צדקה וגמילות חסדים, ושיהא נושא ונותן עם הבריות באמונה ומוותר להן משלו ואינו לוקח משלהן כלום. כמו שאמרו חכמים באיוב, איוב וותרן בממונו היה, שהיה מניח פרוטה לחנווני ומוציא הוצאותיו על הסדר ונותן למי שראוי ליתן ומונע ממי שראוי למנוע, ומוציא הוצאותיו לשום שמים, ושונא את האונאות ואת העושק ואת הגזל. ואם באת מצוה לידו – מרחיב ידו עליה לעשותה בעין טובה ובדרך צניעות, שלא יקבל בה שכרו מתוך גאות לבו והתפארותו בבני אדם. וחביב עליו ממון חבירו כשלו, שכל מי שאוהב ממונו של חבירו כשלו בידוע שאינו בא לידי גזל וגניבה ואונאה. וכל האוהב ממונו של חבירו לחבירו אינו אלא מן הנדיבים ובעלי עין טובה, ומתוך כך מסתפק בשלו הן רב הן מעט, ומוצא קורת רוח והנאה לנפשו מפני שהוא שמח בחלקו שחננו הבורא. ואמר חכם אחד, אין הנדיב מי שהתנדב על מי שהתנדב עליו וקירב מי שקירבו כי זה גמול. אבל הנדיב מי שהתנדב על מי שלא התנדב עליו ומקרב מי שהרחיקו. ואמר, מי שהתנדב יהיה אדון ומי שהוא כיליי יהיה נקלה. ואמרו כי נדיב אחד נכנס אל אחד המלכים, אמר לו המלך הגידה לי קצת מנדיבותך, אמר לו הנדיב טוב שתשמע ההגדה הזאת מזולתי ממה שתשמענה ממני. אמר לו המלך אני גוזר עליך שתאמר. אמר לו כדי שלא יראה שיש לי מעלה עליו ויתרון, ולא הירע לי אדם מעולם וגמלתיו רעה. אמר לו ולמה, אמר לו מפני שאם היה אדם חשוב ראוי לו והדין עלי למחול לאדם חשוב. ואם יהיה נבל לא אחלל עצמי עמו שידברו בי הנבלים. ולא שאל ממני אדם דבר שלא מלאתי שאילתו וראיתי שחילול פניו תמורת מה שנתתי לו, אפילו אם הייתי יוצא מכל קנייני. אמר לו המלך, יאות לך שתהיה אדון בעמך ובזולתם.",
            "וקיבול ההתנצלות כמו כן מדרכי הנדיבות, כמו שאמר חכם אחד כשהתנצח לך אוהבך באמתלא או בהודאה אל תתפוש עליו ומחול לו, שהמחילה ממידות הנדיב. ואמר אחר, קבל התנצלות מי שבא להתנצל לפניך אם אמת ואם שקר, כי מי שרוצה אותך בגלוי מוקירך, ומי שממרה אותך בסתר מכבדך. ונאמר כי אדם אחד התנצל לאוהבו ואמר לו אוהבו כבר לא הצריכך הבורא אל ההתנצלות בדונינו אותך לזכות, ולא הוצרכנו לחשוב עליך רע באהבתינו אותך.",
            "ודעו לכם בני, כי הנדיבות על דרך הבינונית היא מידה משובחת ונכבדת ובני אדם מתקרבים אצל הנדיב ומשבחין אותו בנדבותו ובמתנת ידו כענין שנאמר רבים יחלו פני נדיב. וכל הרע לאיש מתן.",
            "וכל מי שמרגיל עצמו במידה המשובחת הזאת ונותן בעת שראוי ליתן ולמי שראוי ליתן הרי הוא אצלו כאוצר טמון אשר לא יכלה ולא יאבד אפילו עם אורך הזמן. וכן שלמה מצוה על מידת הנדיבות כענין שנאמר שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו. וכך אמר דוד במידת הנדיבות פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. ודעו בני כי הנדיבות מורה על היחס והחסידות כאשר הכילות מורה על הנבלות והגריעות והרשע. ואמר חכם אחד, מי שחננו הבורא נפש הטובה הוא מבני העולם הבא. ואמרו מהו היחס הגדול, אמר גמילות החסד לבני אדם.",
            "ומן הנדיבות מי שדבריו בענוה ופיוס ונחת רוח ורצון וכל ענייניו ועצתו על דרך הנדיבות כענין שנאמר ונדיב נדיבות יעץ. ולא עוד אלא שמתקיים בעולם מתוך נדיבותו שנאמר והוא על נדיבות יקום.",
            "ודעו בני כי הנדיבות מידה הבאה לו לאדם מן הלב מתוך שמחה ששמח בליבו כשהוא נותן מממונו לאנשים הגונים ומתנדב בליבו לעשות צדקה וגמילות חסדים כענין שנאמר ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו'. ואומר, כל נדיב ליבו יביאה וגו'. וכן מן הנדיבות האדם שהוא רחמני ומרחם על הבריות ואם נראה בעיניו שמצטרך אדם לבקש ממנו דבר מקדים ונותן לו בטרם השאלה.",
            "בני, אף על פי שהזהרתי אתכם במידת הנדיבות, אזהירכם שלא תרבו בה עד שתצאו מגדר הנדיבות אל הפיזור וההפקר, כי אם על דרך הבינונית וכפי מה שתוכלו לגמול חסד ולהתנדב לאנשים ממה שחננכם הבורא עד שלא תגיעו בסיבת הנדיבות היתירה אל הרשות והעוני. זו היא מידת הנדיבות אשר יגיע אדם בה למעלה ושם טוב. אבל לפזר האדם את ממונו דרך הפקר ליתן למי שאינו צריך ובמקום שאינו נאות מוותר ממונו ומרחיב ידו יותר מן הראוי לו וממה שידו משגת, לא די שאינה עולה לו למעלת הנדיבות אלא שעולה לו לגנאי וחרפה ובני אדם מליזין עליו ומדברים אחריו. ועל הכל פן ירד מנכסיו ויצטרך לבריות ונמצא מתבזה.",
            "הלא שמעתם בני מה שאירע לנדיב אחד שהיה בעל מלאכה והיה כל כך נדיב שהיה עושה מלאכתו לכל הבא אצלו ולא היה לוקח מהם שכורתו. והרגיל עצמו בזה עד שכל האנשים הבאים אצלו לעשות מלאכה כשנגמרה מלאכתן לא היו אומרים לו כמה שכירות תרצה מן המלאכה שעשית לי אלא שהיו לוקחין מלאכתן ואומרים לו תשואות חן לך והולכין להן עם מלאכתן. והרגיל במידה הזאת עד שהעני וירד לו מנכסיו, ואף על פי כן היה מתבייש לבקש לאנשים שכירות מלאכתן מפני שהיה רגיל לעשות עמהן נדיבות. מה עשה אותו העני, לקח כלב אחד וקשרו ברגלי הספסל שהיה יושב בו לעשות מלאכתו. וכשהיה בא האדם כפעם בפעם ליטול מלאכתו והיה אומר לו תשואות חן לך היה אומר לו השלך טובת הנאה זו שאתה מחזיק לי לפני הכלב הזה ולא היה מאכיל לכלב הזה שום דבר עד שמת. וכיון שמת הכלב והיו באין אנשים כפעם בפעם ליטול מלאכתן בלי פשוט ואומרים לו תשואות חן לך היה אומר להם המתינו לכם ותפרעו לי שכירותי כי כבר מת הכלב שלי מטובת הנאה שהחזקתם לי שהשלכתם לפניו. וכשם שלא ניזון הכלב שלי מטובת הנאה שהשלכתם לפניו, כך אין אדם ניזון מטובת הנאה שמחזיקין לו האנשים מבלעדי טובה אחרת. והיו האנשים משיבין לו ולוואי תקח מעות כרצונך. ומאז היו פורעין אותו ממלאכתו.",
            "לכן בני, הוו זהירין שלא לצאת מגדר הנדיבות אל הפיזור וההפקר מגונה מן החכמים ומכל עם הארץ. ונאמר הנדיב עשיר ואם הוא רש והמפזר דל ואם הוא עשיר מלך. ונאמר כי הכיליי טוב מן המפזר כי המפזר ימצא חן בעיני האנשים בעוד שידו פתוחה ליתן להם וכשיעצור ידו מהם יהפכו לו לאויבים. והנדיב הנזהר אדון עליהם. ונאמר כי הנדיבות מידה נחמדת ונמצאת בחכמים החסידים, והפיזור וההפקר טבע לא נוצר ומידה לא נבראת, אבל הוא רוח שגעון ושטות הבא לו לאדם שמתירא [להפקיר ממונו, והכילות נמצא פחות חסר לב] פן יחסר ממונו ואינו בוטח במי שחננו הממון ההוא.",
            "בני, הוו זהירין מאד במידת הפיזור וההפקר ואל תוציאו ממונכם לבטלה כי אם בדברים שאין מנוס מהם, כמו ענייני אכילה ושתיה ובגדים וכל שאר העניינים הצריכים לכם די הספק בלבד, לא דרך הפקר כי אם די מחסורכם אשר יחסר לכם. וכשאתם מרויחין שתי מעות תוציאו אחד ותצניעו אחד כדי שתמיד יימצאו בידכם מעות מקובצים על אשר יאמרו מושלי המשלים ערך האדם כפי מה שיש לו. ואם אין בידו מאומה אינו חשוב לכלום. הלא תראו בני כמה העניים נבזים בעיני קצת העשירים וכמה שפלים בעיניהם עד שאינם מחשבין חכמתן לכלום. הוא שאמר שלמה: וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים. ולא עוד, אלא שאחיו וקרוביו של עני שונאין אותו וכל שכן שריעיו ואוהביו מתרחקין ממנו, כענין שנאמר (משלי יט, ז) כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעהו רחקו ממנו. ולא עוד אלא שמוצאין לו עלילות וסיבות ידועות כדי שלא לההנותו משלהם כלום, שנאמר מרדף אמרים לא המה.",
            "לכן בני הוו זהירין במידת הנדיבות המשובחת ותרגילו עצמכם בה, ותשמרו עצמכם מן הפיזור וההפקר והמתנות, כי כל מי שמרגיל את עצמו אל הפיזור וההפקר סוף בא לידי עניות וביזיון ושפלות ואין מנוס מהם. ואלהינו ברחמיו יפתח לנו את ידו הפתוחה והרחבה וטוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים.",
            "<b>ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הנדיבות ובעליה, נספר בגנות מידת הכילות ובעליה, כדי להרגילה במידת הנדיבות המשובחת בעזרת שדי.</b>",
            "דעו בני, כי מידת הכילות וצרות העין מידה מגונה עד מאד ואין ברוב המידות המגונות מידה פחותה ומגונה ממנה. וראוי לכל אדם חשוב להתרחק מן המידה המגונה הזאת. כי הסכימה דעת כל החכמים ואמרו אין חשיבות עם הכילות, ולא אמונה עם הבצע. וכל מי שמרגיל עצמו במידה הגרועה הזאת לא ייזכר בין אנשים חשובין, כענין שנאמר, לא יאמר עוד לנבל נדיב ולכיליי לא יאמר שוע. ואמר חכם אחד הכילות גריעות והחריצות הפסד והמהירות טעות. ודעו בני כי הכיליי חבר הכלב. הלא תראו כי הכלב עומד על נבלת בהמה שמספקת לכמה, ואם בא כלב אחר לוכל עמה מתריס כנגדו ומגרשו מעליו [מפני שאינו סבור שיוכל להשביע נפשו]. וכן הוא אומר, והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה.",
            "דבר שנאוי מאד הכילות וצרות העין, שכן טורד את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, שכך אמרו חז\"ל: עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם. ועליו שלמה צווח ואומר: אל תלחם את לחם רע עין, ואל תתאו למטעמותיו. כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך וליבו בל עמך. ואמרו חז\"ל: כל הנהנה מצרי העין עובר בשני לאוין, אל תלחם ואל תתאוו. וכיון שנאמר אל תלחם את לחם רע עין למה נאמר ואל תתאו למטעמותיו? לומר לך כיון שאתה יודע בו שעינו צרה אינך רשאי ליכנס לביתו, ואפילו הוא מרבה לפניך כמה מיני מעדנים וכמה מטעמים. למה, כי כמו שער בנפשו כן הוא. שמתוך שעינו צרה עליך הרי הוא עומד ומשער בליבו כל מה שאתה אוכל ושותה, ומתוך כך אין הברכה שורה במעיך לפי שעינו רעה אוכלתו בתוך מעיך, כענין שנאמר פיתך אכלת תקיאנה שאינה מתעכלת במיעיך. ולא עוד, אלא כל האוכל ושותה מפיתן של צרי עין כאילו אוכל ושותה סם המות, שאין בו הנאה אלא מזיק לו, כענין שנאמר (איוב כ, יד) לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו. ואמר חכם אחד אכסנאי הכיליי לא יפסד מן הקבסא ולא יצטרך אל המרקחת. ואמר אחר, מי שמתארח אצל הכיליי תתענה בהמתו ואיננו צריך להיפנות.",
            "בני, בואו וראו כמה קשין העצרנים וצרי העין, שכל מי שעינו רעה הרי הוא כשופך דמים, כך אמרו חז\"ל, אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי העין, שנאמר וענו ואמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו. וכי עלת על לבינו שזקני בית דין שופכי דמים הן?! אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות, ולא ראינוהו ונחנוהו בלא לוייה. ולא עוד אלא אפילו עופות השמים מכירין בצרי העין, שכך אמרו חכמים באגדה ז\"ל, מניין שאפילו עופות השמים מכירין בצרי העין, שנאמר כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף והם לדמם יארובו, אילו צרי העין. וכל מי שהוא כיליי וצר עין בממונו ואוהב אותו יותר מדאי ואינו עושה ממנו צדקה וגמילות חסדים סוף שממונות מתחסר והולך, שנאמר נבהל להון איש רע עין, ולא ידע כי חסר יבואנו.",
            "ודעו לכם בני, שכל מי שהוא להוט אחר הממון וחומד אותו ביותר סוף שתאותו מביאתו לידי גזל וגניבה וחמס, ונושא ונותן עם הבריות שלא באמונה, ומאנה אותם ומתנכל עליהם ליקח ממונום בכל ענין שיוכל, ותאותו וחשקו בממון מונעתו מן הצדקות ומן החסדים ומן המצות מפני שצרות עינו גורמת לו שאינו מאמין שיהא די לו הממון שלו, ואפילו הוא עשיר גדול וממון אחרים אפילו המעט נראה בעיניו הרבה, ומכניס בו עין הרע וחומד אותו. וכל מי שעינו צרה, לא די שמסיר בטחונו מאת המקום, אלא שתולה בטחונו בממונו וקרוב אני לקרות עליו המקרא הזה אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם.",
            "בני, אל תשאלו שאלה מן הכיליי כי לא די שימנע מכם אלא שישנא אתכם. ואמר חכם אחד מי ששואל שאילה מן הכיליי הוא יותר פחות ממנו. ואמר אחר, המבקש מן הכיליי בקשה כמבקש לצוד דגים במדבר. ואומר, כי הכיליי לא די לו שהוא צר עין בממונו אלא ששונא את הנדיבים ואת הנכבדים ומדבר אחריהם עם בני גילו. ואם אתם רוצים להכיר האדם הכיליי בחנו מעשיו ותראו אם ידור לאדם שום דבר ומאחר את נדרו ומוצא עלילות וסיבות שלא למלאות הנדר ההוא, ואפילו אם ימלאנו לאחר זמן, תחשוב אותו לנבל וכיליי. כמו שאמר חכם אחד נדר הנדיב המתנה מהרה ונדר הכיליי האיחור והעלילה.",
            "ואולם הכיליי הוא על שלשה דרכים, יש לך אדם שהוא כיליי לעצמו וותרן לבני ביתו. ויש לך וותרן לעצמו וכיליי לבני ביתו, וכל שכן לשאר בני אדם. ויש שהוא כיליי לעצמו ולכל בני אדם. ושבח אני את הכיליי בדבר אחד, כי יעצור ידו מן הנבלים כאשר יעצור ידו מן הנדיבים והנכבדים.",
            "אמנם ראיתי רוב האנשים העצרנים המורישים לבניהם ממון מקובץ מכילות ועצרנות ויקומו בניהם אחריהם ויפזרו אותו בתכלית הפיזור וההפקר. וכבר שקלתי כל בני אדם בכף מאזנים ולא מצאתי קל יותר מן הכיליי לעצמו. וקל מהקל מי שמפזר ומפקיר ממונו. וכל מי שהוא להוט אחר הממון אינו שבע ממנו, כענין שנאמר שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה. ואומר, אוהב כסף לא ישבע כסף. ולא עוד, אלא שגורם לו לאבד את נפשו, כענין שנאמר ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמי על כל אשר נעשה תחת כל השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני האדם לענות בו. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל זה שיטפו של ממון, אם זכה לעשות ממנו צדקה וגמילות חסדים לענות בו קורא הקדוש ברוך הוא והוא נענה, לא זכה מקטרגו כמו שנאמר, לענות בו סרה. ולא עוד אלא שכל מי שהוא כיליי וצר עין בממונו ואינו מחלק ממנו לצדקה וגמילות חסדים מידת הדין מקטרגת עליו, ומאבד את נפשו ואת ממונו, ועליו הכתוב אומר ואבד העושר ההוא בענין רע. ואמרו חכמים באגדה ז\"ל בענין רע שהשיב לעני תראו שוקים תראו רגלים תראו כמה הוא שמן ובעל בשר. למה אינך טורח ואוכל, אמר הקדוש ברוך הוא לא די שאינך נותן לו כלום משלך אלא שאתה מכניס בו עין רעה במה שנתתי לו, לפיכך והוליד בן ואין בידו מאומה.",
            "אוי להן לציקנין ולצרי העין שמאבדין ממונן בעולם הזה וטורדין את נפשותם מחיי העולם הבא, שכן מצינו באנשי סדום שלא אבדו מן העולם אלא לפי שהיתה עינם צרה בממונם שהיו עשירים גדולים ולא היו מהנין לאחרים משלהן, שכך אמרו חז\"ל עשירי שלוה היו אנשי סדום מן הארץ הטובה והשמינה שהיו יושבין עליה, שכל צורך העולם היה יוצא ממנה, זהב יוצא ממנה כמו שנאמר: ועפרות זהב לו. מהו ועפרות זהב לו? היה אחד מהן אומר לעבדו לך לגינה וקח לי באיסר ירק, והיה הולך ליקח ומוצא תחתיו זה. כסף היה יוצא ממנה שנאמר כי יש לכסף מוצא. אבנים טובות ומרגליות יוצאין ממנה שנאמר מקום ספיר אבניה. לחם היה יוצא ממנה שנאמר ארץ ממנה יצא לחם. ולא בטחו בצל יוצרם אלא בצל עושרם שהעושר דוחה יראת שמים מבעליו, שנאמר הבוטחים על חילם וברוב עושרם יתהללו. ולא עוד אלא שלא חסו על כבוד קונם לשבור אוכל לאורח ולגר, שנאמר פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו. אלא סכו את האילנות שלהן מלמעלה מפירותיהן שלא תהא הנייה מסדום אפילו לעוף השמים, שנאמר: נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה.",
            "בני, הלא תראו מה העצרנות וצרות העין עושה, הרי שבא דבר מצוה לידו כגון סוכה ולולב וציצית וכיוצא בהן והיתה עינו צרה בממונו אומר בליבו על מה אני מפסיד ממוני ומוציא משלי למצוה זו, ואני יכול לצאת ידי חובתו בשל אחרים. ומידת הדין מקטרגת עליו לפני המקום ואומרת לפניו, רבונו של עולם זה מכבדך בממון אחרים דין הוא שתפסוק מזונותיו על ידי אחרים, ומתוך כך ממונו הולך ומתחסר, מי גרם לו זה, מפני שהיה עינו רעה בשלו. וכן אם באה דבר מצוה לידו והוא מדקדק בה לעשותה בדבר מועט ואינו חושש לנאותה ואומר הלא אני יוצא ידי חובתי בזה כאילו היה שוה אלף זוז ומה לי להוציא ממוני לריק כדי לעשות מצוה מן המובחר? ומידת הדין מקטרגת עליו לפני המקום שהוא מבזה את המצוה שלא לעשותה מן המובחר ושלא להוציא עליה יותר כדי להתנאות לפני הקדוש ברוך הוא במצות נאות, ומתוך כך ממונו אבד ועושרו כלה. מידה מגונה מאד הכילות וצרות העין, שכל זמן שעינו צרה על הבריות נותן לו הקדוש ברוך הוא כיליון עינים מידה כנגד מידה שכן מצינו בבלעם הרשע שמתוך שביקש להכניס עין הרע על ישראל נסתתמה עינו אחת שנאמר: נאם בלעם בנו בעור ונאם הגבר שתום העין.",
            "דבר קשה הוא עין הרע שהוא שקול כנגד כל החלאים כולן, כענין שנאמר: והסיר ה' ממך כל חולי, ואמרו חז\"ל זו עין הרע. ואמרו תשעים ותשעה מתו בעין ואחד בדרך ארץ, שכל מקום שהעין שולטת בו אוכלת ממונו. ושמא תאמר אין עין הרע קשה אלא עין של אחרים, אבל עין הרע שיש לו לאדם על עצמו ועל נכסיו אינה אוכלת בו ואינה מזקת, תלמוד לומר עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי, כלומר שאכלה בי עין הרע שלי יותר ממה שאכלה בי עין הרע של אחרים. ומפני שעין הרע דבר קשה מאד ואוכלת במקום שהיא נכנסת בו, לפיכך צוה הקדוש ברוך הוא למשה ואמר לו כשאתה רוצה לעמוד על מיניינן של ישראל אל תמנה את עצמן לפי שכל מקום שיש שם מיניין שם הנגף מצוי, מפני עין הרע שאוכל בו. אלא הוי גובה מהן שקלים לכפרתן, ואתה מונה את השקלים ועומד על מיניינן. לפיכך כל המשים עין הרע על חבירו מעלין עליו כאילו הרגו. וכל מי שאין עינו רעה על הבריות אין עין הרע שולט בו. ומניין אנו למידין, מיוסף הצדיק שלא נתן עיניו בדבר שאינו שלו להסתכל באשת פוטיפר לפיכך לא שלטה עין הרע בו ובזרעו, שנאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, שהוא פרה ורבה על העין, ואין עין מזיקתו. ושמא תאמר עינו צרה בממונו היתה, תלמוד לומר ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה, שהיה גיזבר נאמן ולא גזל כלום.",
            "וכל מי שעינו צרה אינו רואה סימן ברכה לעולם, שכך אמרו חז\"ל תגרי סימטא ומגדלי בהמה דקה. וקוצצי אילנות טובות ונותנין עיניהן בחלק יפה ואינן רואין סימן ברכה לעולם. וכל מי שעינו טובה בממונו ומחלק ממנו לצדקה וגמילות חסדים ומאכיל פיתו לעניים ומרוה אותן, הרי הוא מתדשן ומתרווה מכל טוב, כענין שנאמר נפש ברכה תדושן ומרוה גם הוא יורה.",
            "לכן בני הוו זהירין שלא להרגיל עצמכם במידת צרות העין והכילות כדי שתתברכו מפי האל מפי הבריות. ואלהינו שבשמים יצילינו מן המידות המגונות ויצליחינו במעלות העליונות ורוח נדיבה יסמכינו למען רחמיו הרבים."
        ],
        "xxiii; On Proper Conduct": [
            "בעבור שמעלת דרך ארץ מידה חשובה עד מאד ויקרה אצל בני אדם והיא מעלת מידה כללית וכוללת כל שאר מעלות המידות הרוחניות והגופניות ונמשכות עמה ולה פארות וענפים יוצאין לכאן ולכאן, לפיכך איחרתי אותה וכתבתיה בסוף כל שאר המעלות מלבד מעלת השלום שאיחרתי וכתבתי אותה בסוף כל הספר כולו כדי להשלימו ולחתום בו בשלום.",
            "והזכרתי במעלת המידה הזאת קצת מכל שאר המעלות הכתובות בספר הזה, וכתבתיה על דרך קצרה כדי שאם יקשה לאדם לעיין תמיד בכל הספר יקרא המעלה הזאת ובה יזכור ממה שיש בשאר מעלות המידות. ואילו לא כתבתי לכם מעלה אחרת זולתי זאת מעלת דרך ארץ, היתה מספקת לכם בהנהגת העולם הזה והעולם הבא. לכן בני שימו ליבכם עליה ותעיינו בה תמיד. והספר הזה כולו תחזרו עליו פעם ופעמיים בשנה ויועיל לכם בעזרת האל.",
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת דרך ארץ. דעו בני כי מעלת דרך ארץ מידה חשובה עד מאד, ובעבורה יקנה האדם חיי העולם הזה וחיי העולם הבא. ולא עוד אלא שבשביל דרך ארץ יקנה האדם תורה וחכמה ומצות ויראת שמים ומעשים טובים, שכך אמרו חז\"ל אם אין תורה אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ אין תורה. אם אין חכמה אין יראה, אם אין יראה אין חכמה. אם אין דעת אין בינה, אם אין בינה אין דעת. אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח.",
            "חביבה היא מידת דרך ארץ לפני המקום, לפי שאין יישובו של עולם כלום אלא בדרך ארץ. וכל מי שאינו בדרך ארץ אינו חשוב לכלום אלא כחיות שבמדבר, ועליו נאמר ועייר פרא אדם יוולד. ואמרו חז\"ל כל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן היישוב. והמחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק.",
            "בני, צאו וראו חיבתה של דרך ארץ לפני המקום, שהרי הקדים הקדוש ברוך הוא דרך ארץ לתורה, דתנא דבי אליהו ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים ויגרש את האדם, מלמד שנתן לו הקדוש ברוך הוא גירושין כאשה, וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, מלמד שהכרובים קודמין למעשה בראשית. ואת להט החרב המתהפכת זו גיהנם, לשמור את דרך זו דרך ארץ. עץ החיים זו תורה, כמה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר. הא למדת שחביבה מעלת דרך ארץ לפני המקום שהקדימה לתורה.",
            "חביבה היא מידת דרך ארץ לפני המקום, שכל זמן שיש בו באדם דרך ארץ הרי הקדוש ברוך הוא והבריות מתפארין בו, ואף התורה מתפארת בו מפני שכל מי שיש בו דרך ארץ עם התורה היא מתקשטת בה ומתקנת את לומדיה והרי הוא מקובל ומכובד בפני הבריות והבריות מתקרבין אצלו מפני דרך ארץ שבו. וכל מי שאין בו דרך ארץ לא ידור עם בני אדם כי מעשיו אינן מקובלין ודבריו אינן נשמעים ובני אדם מתרחקים ממנו הרחקה יתירה. שכן שכל מי שאין בו דרך ארץ אפילו הוא בן מאה שנה הרי הוא חשוב כנער הזה שעושה מעשה נערות. ואין אדם מקובל בפני הבריות בעבור תורה ומעשים טובים ויראת שמים ובעבור חכמה ותבונה בלבד, אם אין דרך ארץ מעורב עמהן.",
            "דרך ארץ הוא שיהא האדם מחשב בליבו הדרכים שיש לו לנהוג ולילך בהן כדי שיתרצה בהן בפני המקום ובפני הבריות, כענין שאמר דוד עליו השלום חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. כך אמר דוד כל דרך שהייתי (רוצה) [חפץ] לילך בה וכל דבר שהייתי רוצה לעשות הייתי מחשב בו בטרם שאעשנו אם היא דרך טובה וישרה בעיני המקום ובעיני הבריות הייתי הולך בה, ואם נראית בעיני דרך לא סלולה הייתי מניחה והולך, לפי שכל דבר יש לו שני דרכים. לפיכך יש לו לאדם לבחור מהן הדרך הטובה והישרה בעיני המקום ובעיני הבריות. ומהו ואשיבה רגלי אל עדותיך, כלומר לא מליבי בחרתי הדרך הטובה והישרה אלא תורתך לימדתני דרך ארץ ומנהגות ראוים שאהיה מקובל בעיניך ובעיני כל הבריות שהיא מחכימת פתי, כענין שנאמר עדות ה' נאמנה מחכימת פתי. וכן הוא ואמר, לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזימה, לפי שאין אדם למד דרך ארץ כל כך כמו שלומד אדם מן התורה, כמה שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.",
            "בני, התנהגו בחסידות וביראת שמים עם הבריות, ותתנהגו עמם בענוה ורוח נמוכה ולשון רכה, ואל תשנו ממנהגות בני אדם, שכל המשנה ידו על התחתונה. ותשאו ותתנו בטובתן של בני אדם, ותדברו בשבחן, ותעשו כמעשה הטובים שבהן, ותהיו מצויינים במעשיכם ובדבריכם, באכילתכם ובשתייתכם בעטיפתכם ובמלבושיכם במשאכם ובמתנכם בהליכתכם ובישיבתכם, ותרגילו עצמכם בכל דרך טובה ומנהג טוב שנוהגין בני אדם החכמים והטובים, כדי שתהיו מקובלין בפני המקום ובפני הבריות.",
            "ועתה אשוב לזכור מעט מזער מכל מעלה ומעלה על הסדר בדרך קצרה, כי כולם יראת שמים ודרך ארץ, כדי שתהיו רגילין וזריזין בהן בעזרת שדי.",
            "בני, השתדלו לידע ולהכיר את בוראכם שברא אתכם מאין והמצא אתכם מאפס וגמלכם כל טוב וגומל לכם תמיד בכל יום. ועיקר ידיעתו להידבק בו דיבוק יתר וללכת בדרכיו ולעשות מצותיו ולשמור חוקיו ומשפטיו, זהו עיקר ידיעת האל יתברך. ודבר זה חייבתו השכל והראתו דרך ארץ, שאם אדם כיוצא בך עשה עמך גמילות חסד וטובה אחד מאלף ממה שגמל לך הבורא, הלא אתה מוכרח מן הדין לידע אותו ולהידבק בו ולעשות כל מה שיגזור עליך. קל וחומר למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.",
            "וכמו כן צריכין אתם לעבוד לבוראכם מאהבה, ושיהו כל מעשיכם ודבריכם לזכר אהבתו לא על מנת לקבל שכר וגמול טוב ממנו, אף לא כדי להינצל מן העונשין, כי אם הכל על דרך האהבה, מפני שהקדוש ברוך הוא אוהב את אוהביו ביותר ועושה להם רצונם. ודבר זה כמו כן חייבתו השכל והראתו דרך ארץ שאם יאהבך אדם כיוצא בך אהבה שלימה ועושה לך רצונך הלא אתה מוכרח להיות אדוק וקשור באהבתו, קל וחומר למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ותאהבו גם את חביריכם כגופכם מפני שהקדוש ברוך הוא אוהב את ישראל ביותר, לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר ואהבת לרעך כמוך. ותאהבו גם את נשיכם ובניכם ובנותיכם כי עצמכם ובשרכם הם. ותאהבו תלמידי חכמים ביותר, שנתרבו באזהרה מאת ה' אלהיך תירא לרבות תלמידי חכמים. ותאהבו גירי האמת והצד, מפני שהותרה הזהירה עליהם והקדוש ברוך הוא אוהב אותם.",
            "כמו כן, צריכין אתם לירא מפני בוראכם ולעשות כל מצותיו וחקותיו ביראת שמים לפי שאין דבר בעולם חשוב לפני המקום כיראת שמים מפני שהשליט האדם עליה והיא ברשותו של אדם. ודבר זה כמו כן חייבתו השכל והראתו דרך ארץ שכן בני אדם יריאים לעבור על גזירת מלך בשר ודם ועל מצותיו מפני היראה, קל וחומר למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וכך אמרו חכמים במסכת דרך ארץ רבה כל דרכיך יהיו לשם שמים הוי אוהב את השמים וירא מן השמים חרד ושש לכל המצות. הוי כנוד בקוע שאינו נפתח להכניס בו את הרוח וכערוגה עמוקה שמחזקת את מימיה וכקנקנה זפותה שמשמרת את יינה. שב לפני הזקינים, הט אזנך ושמע דבריהם, הקשב לדברי חביריך ואל תהי נבהל להשיב, והוי מחשב את הדברים כעניינם על דבר ראשון הוי משיב ראשון ועל דבר אחרון הוי משיב אחרון. והוי מודה על האמת, ואל תדבר לפני מי שהוא גדול ממך בחכמה.",
            "ותיראו אביכם ואמכם שטרחו ושעמלו בכם וגידלו אתכם עם סיוע המקום ואם תיראו מהם ותכבדו אותם יכבדו אתכם מן השמים ותזכו לחיי העולם הבא.",
            "ותהגו בתורה יומם ולילה כי היא חייכם ואורך ימיכם ובה תצליחו בכל ענייניכם ותזכו לירש חיי העולם הזה ולנחול חיי העולם הבא. ותתעסקו לעשות כל המצות כתיקנן וכנתינתן כמו שפירשו אותם חז\"ל כי בעשותכם אותם כתיקנן תינצלו מכל צרה וצוקה בעולם הזה ותזכו לגן עדן לעולם הבא.",
            "ותגמלו חסד לכל מי שתוכלו לעניים ולעשירים לחיים ולמתים כי היא מעלת הבורא יתברך שגומל חסד לבריותיו. ותחלקו מממונכם לצדקה ותאכילו פיתכם לעניים מפני שכל העולם עומד בזכות בעלי גמילות חסדים וצדקה. ושנו חכמים במסכת דרך ארץ רבה הוי אוהב את העניים כדי שלא יבואו בניך למידה זו. הוי אוהב גמילות חסדים כדי שתינצל ממלאך התשחורת, יהי ביתך פתוח לרווחה כדי שלא יחסרו מזונותיך, הוי זהיר בדלתי ביתך שלא יהו סגורות בשעה שאתה מיסב באכילה ובשתיה מפני שדלתי ביתך הן מביאין אותך לידי עניות. והוי זהיר בכבוד אשתך כדי שלא תהיה עקרה. הוי שמח בייסורין הבאין עליך מפני שייסורין הבאין עליך הן מצילין אותך מחולאים של מטה. הוי שמח על שולחנך בשעה שהרעבים נהנין ממנה כדי שתאריך ימים בעולם הזה ולעולם הבא. הוי שמח במתנה שנתת בתוך ביתך כדי שיכפה ממך מלאך המות שנאמר מתן בסתר יכפה אף. אם מנע אדם עצמו מדבר מצוה ועבר בדבר עבירה מלאך המות קודמו. אם פיזרת לרגליך על העני ועל המצות נתקיים עליך ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. ותנא דבי אליהו הרחמנין ומאכילי רעיבים ומשקי צמאים ומלבישי ערומים ומחלקי צדקות עליהן הכתוב אומר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו.",
            "והוו זהירין וזריזין להתפלל תמיד בבית הכנסת עם הציבור ולהתפלל כל התפילות בעונתן וסדרן ותקראו קרית שמע שחרית וערבית בעונתה כדי שיקבל הקדוש ברוך הוא תפילותיכם לרצון כי התפילות ניתקנו במקום הקרבנות. ושנו חכמים במסכת דרך ארץ, הוי זהיר בקרית שמע ובתפילה כדי שתינצל מדינה של גהינם.",
            "בני, אהבו את הענוה ובחרו בשפלות מפני שהקדוש ברוך הוא אוהב את הענוים והשפלים ונמוכי הרוח. ואם תהיו שפלים ונמוכי רוח לא יתקנאו בכם בני אדם. ושנו חכמים במסכת דרך ארץ רבה, הוי אוהב את הענוה כדי שתימלא ימיך. ושנו חכמים בתחילת מסכת דרך ארץ, דרכן של תלמידי חכמים עניו ושפל רוח זריז וממולא עלוב ואהוב לכל יודעיו ושפל רוח לאנשי ביתו, ירא חטא ודורש כל אדם לפי מעשיו, ואומר כל מה שיש לי בעולם הזה אין לי חפץ בהן לפי שאין העולם הזה לי, יושב ומעטף כסותו לפני תלמידי חכמים ואין איש רואה בו דבר רע. שואל כעניין ומשיב כהלכה. וכל המשפיל את עצמו מגביהין אותו, וכל המגביה את עצמו משפילין אותו. וכן הוא אומר, זאת לא זאת השפלה הגבה והגבוה השפיל. וכן תנא דבי אליהו, ההוגים כיונים והמנהמין כדובים והמנפנפין בידיהן והבועטין ברגליהן והמהלכין בראשי אצבעותיהן עליהן הכתוב אומר אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים תנידיני. ותנא דבי אליהו, המאוסין בעיניהן והמבוזין בפני נפשם והכובשין את יצרן והמשפילין את רוחן עליהן הכתוב אומר כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו ושרים וישתחוו. העניים ושפלי הרוח ובעלי הבטחה ונוחי תשחורת עליהן הכתוב אומר ותגזור אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור.",
            "ותשנאו מידת הגאוה, וגסות הרוח, מפני שהגאוה מלבוש הבורא ולו יאות הגיאות והגדולה. והיא מידה שנואה מאד בעיני המקום ובעיני הבריות, כי יתרחקו הבריות מבעלי גסות הרוח הרחקה יתירה. והגאוה מוכנת לתקלות רבות ובעליה לא יינצלו מן המכשולות שנאמר לפי שבר גאון ולפני כשלון גובה רוח.",
            "בני, אהבו את הצניעות, שכל מי שהוא צנוע בדרכיו אינו נכשל בעבירה והקדוש ברוך הוא ברא את העולם בצניעות ונתן את התורה בצניעות ואוהב מאד את הצנועים ואינו מקפח שכרן. ותשמרו את עצמכם מן הפריצות ודברי הנבלות מפני שהן סרסורין רעים ומבואות פתוחות לזנות. וכל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם ואפילו נחתם עליו גזר דין של שבעים שנה לטובה נהפך עליו לרעה.",
            "בני, אהבו מעלת הבושת ותחזיקו בה שכל המתבייש לא במהרה הוא חוטא וניצל מן החטאים והעונות וזוכה לגן עדן. ושנו חכמים במסכת דרך ארץ, אל תאמר אחניף לזה שיאכילני אחניף לזה שישקיני אחניף לזה שיכסיני אחניף לזה שילבישיני, מוטב שתתבייש מעצמך ואל תתבייש מאחרים, אל יביישוך שפתותיך ואל יבזך פיך ואל יקללך לשונך ואל יכלימוך שיניך ואל תשתחוה לדבריך.",
            "ושנאו את העזות, שכל מי שהוא עז פנים יורש גיהנם, והוא הנקרא רשע. ולא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להן בושת פנים זה מזה.",
            "בני, בחרו במידת האמונה, מפני שהיא ממידות הבורא. וכל הזוכה בה זוכה ויושב במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. ולא עוד, אלא שבכל מקום שהנאמנות מצויה שם הברכה והגדולה מצויה.",
            "ושנאו הגזל והגניבה, שהקדוש ברוך הוא שונא אותם. וכל הגונב או גוזל דבר מחבירו מעלין עליו כאילו הרגו. וכל מה שאדם גוזל וחומס בעולם הזה אינו יוצא מעולמו עד שאחרים בוזזין אותו.",
            "בני, אהבו את התמימות, שהקדוש ברוך הוא חפץ בתמימים. וכל מי שהולך בתמימות עם האל והבריות הקדוש ברוך הוא משמרו מן החטאים והעונות ומציל את נפשו מדינה של גיהנם.",
            "ושנאו את הרמאות, שכל מי שהולך ברמאות עם חבירו בידוע שחורש עליו רעה וסופו לשקר ולכחש לו. וכל המכחש ומשקר לחבירו כאילו מכחיש את המקום שהוא אמת.",
            "בני, אהבו מידת הרחמנות שהיא ממידות הבורא. ולא היה העולם מתקיים אילמלא שיתף בו הקדוש ברוך הוא מידת הרחמים. וכל המרחם על בריות מביא טובה לעולם ומרחמין עליו מן השמים.",
            "ושנאו מידת האכזריות, שכל המתאכזר על הבריות מביא חרון אף עליו ועל כל העולם כולו, והקדוש ברוך הוא נפרע ממנו באכזריות.",
            "בני, אהבו מידת הרצון, שכל מי שהוא רצוי ומקובל מן הבריות למטה בעבור שיודע לרצותם בדבריו ולדבר להם בלשון רכה, בידוע שהוא רצוי ומקובל למעלה, שכל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימינו והקדוש ברוך הוא מעלה אותו למעלה ושררה.",
            "ושנאו מידת הכעס, מפני שהכעס מסלק את הדעת והמידה הזאת אות לשוטים ולסכלים. וכל הכועס עיניו כהות ויצר הרע מתגרה עליו וגורם לו לחטוא.",
            "בני, בחרו במידת שם טוב בעבודת המקום, שהקדוש ברוך הוא בעצמו חיזר לקנות שם טוב בעולמו. ושם טוב גדול מכל היחסים ויקר מכל כסף וזהב בעולם. ושנאו מידת שם רע [טוב] המגיעכם בהבלי העולם, כי היא חרפה וגנות ומוציאה את האדם מן העולם. וכל זמן שאדם מתכוין להגדיל שמו בהבלי העולם שמו מתמעט והולך, שכל הרודף אחר השררה, שררה בורחת ממנו.",
            "בני, בחרו במידת יצר טוב מפני שנברא מן העליונים ממקום טהרה וקדושה והולך אחר טבע הנשמה. אשרי מי שמגביר עליו יצר טוב ומחזיר נשמתו טהורה לבעליה כדרך שנתנה בגוף. ותגערו ביצר הרע וזבחו אותו לפני הבורא כדי שלא יכשיל אתכם ולא יחטיאכם ויטרדכם מחיי העולם הבא, כי הקדוש ברוך הוא ברא אתכם צדיקים וישרים, לפיכך אל תשתעבדו ליצר הרע שבלבבכם ואל תשמעו אליו.",
            "בני, בחרו בתשובה שהיא מגעת עד כסא הכבוד והקדוש ברוך הוא מקבל שבים ומקרבן אצלו ומושיבם לפניו. והשתדלו לשוב בתשובה שלימה לפני הבורא קודם ביאת הפורעניות והפגעים רעים כי התשובה ומעשים טובים כתריס לפני הפורענות. והמקום יקבל תשובתכם ויסלח וימחול את כל עוונותיכם.",
            "בני, בחרו במעלת החכמה שהיא מתנה נתונה לאדם מאת המקום ומביאה את האדם לידי יראת שמים ולעושר וכבוד וחיים בעולם הזה ולירש חיי העולם הבא ומגינה על האדם מן החטאים והעוונות ומצילתו מדינה של גיהנם. ושנאו את השטות והסכלות מפני שהכסיל מגנה את עצמו ומגנה את אביו ואת אמו ואת כל משפחתו ומאבד ממונו וחייו מן העולם הזה ומכרית נפשו מן העולם הבא.",
            "בני, בחרו במעלת העושר והשתדלו לקנות עושר ונכסים באמונה וביושר ותזכו בעולם הזה ולעולם הבא מפני שלא נבראת מידת העוני אלא כדי שיזכו העשירים בהן וינצלו מדינה של גיהנם. והעושר הזה היא מתנה נתונה לאדם מאת המקום, ואל יאמר העשיר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה כי הממון הזה כנפים יש לו ובשמים הוא פורח והיום האדם עשיר ולמחר חלף הלך לו.",
            "בני, בחרו במידת הזריזות, שלא נברא האדם אלא שיהיה זריז ומהיר במלאכתו, והאדם הזריז ממנין אותו על עבודת המלכים והשלטונים וכל מי שמתכבד במלאכתו מלאכתו מכבדתו ונכסיו מצליחין. ושנאו את העצלות מפני שהיא מידת הפתאים וחסירי לב וסימן לעצלות עניות.",
            "בני, בחרו במידת ההסתפקות מפני שהיא ממדות החסידים המסתפקים בין ברב בין במעט. וכל הנהנה מיגיעו ומסתפק בו קונה לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא ומוצא קורת רוח ומנוחה בעולם הזה ואינו בא לידי חולי מעיים וכאב לב. ואיזהו מסתפק, זה השמח בחלקו שחננו המקום. ושנאו מידת זולל וסובא מפני שהיא מידת הרשעים וסופו לבוא לידי עניות ומביא לעצמו חלאים גדולים וכבידים וסופו יורש גיהנם.",
            "בני, בחרו במידת הנדיבות שלא נבנה העולם עד שלא שיתף בו הקדוש ברוך הוא מידת הנדיבות. והנדיבות מורה על היחס והחסידות. ושנאו מידת הכילות שכל מי שעינו צרה מוציאתו מן העולם מפני שמסיר בטחונו מן המקום ותולה בטחונו על ממונו והיא מן המידות הגרועות שיימצאו בבני אדם. דבר קשה הוא עין הרע שהוא שקול כנגד כל החלאים כולן וכל מקום שען הרע שולטת בו אוכל ממנו וכל המשים עין הרע על חבירו כאילו הרגו.",
            "בני,' אהבו את השלום שבכל מקום שהשלום מצוי שם יראת שמים מצויה. גדול השלום שאפילו העליונים צריכין שלום כל שכן התחתונים ואפילו המתים צריכין שלום כל שכן החיים. בקשו אחר השלום ורדפו אחר השלום שהקדוש ברוך הוא אוהב את השלום ומתחילת ברייתו של עולם נתעסק לבראות דבר של שלום והוא האור. ולא עוד אלא שכל הברכות טובות ונחמות טובות שהקדוש ברוך הוא מביאן עלינו חותמיהן שלום. ותברחו מן המחלוקת מפני שהוא דבר שנאוי מאד בעיני המקום שמצינו שוויתר על עבודה זרה ולא וויתר על המחלוקת. ואפילו כדי לעשות סייג וגדר למצות. התרחקו מן המחלוקת כי המחלוקת מביאה את האדם לידי מלקות ולידי סכנת נפשות. ושנאו מידת הרכילות ולשון הרע שכן טורדין את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא שכל המספר לשון הרע הקדוש ברוך הוא דוחפו לגיהנם ותלוי בלשונו בגיהנם מפני שמביא שלש פורעניות גדולות לעולם ואילו הן, מחלוקת ועבודה זרה וגלות. וכל מי שיאמין אל הרכילים לא ישאר לו אוהב ואפילו יהיה לו חביב וקרוב.",
            "בני, אל תתפארו בנפשכם ואל תתנשאו בעצמכם על הבריות בשביל מעלותיכם ובשביל תורה ומעשים טובים שקדמתם אלא תשפילו עצמכם ותכניעו רוחכם לפני כל אדם ותהיו כאסקופה התחתונה שהכל דשין בה וכיתד נמוכה שהכל תולין עליה.",
            "בני, אם חס ושלום לקיתם בגוף או בממון אל תתרגזו ואל תתקצפו נגד הבורא אלא הצדיקו עליכם את הדין וקבלו כל דבר מאהבה וזכרו את איוב שלקה בגופו ובבניו ובבנותיו ובממונו ולא חטא בשפתיו ולא נתן תפלה לאלהים.",
            "בני, אל תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם מפני שהם שנים סרסורים רעים לגוף שהעין רואה והלב חומד והגוף עושה העבירה. ואין לך אבר באיברי האדם שיגרמו לו מכשול כמו העינים. וזכרו את שמשון שהלך אחר מראה עיניו מה עלתה לו.",
            "בני, אל תשבו עם המינין ואל תתווכחו עמהן בדברי התורה פן תימשכו אחריהם ויביאו אתכם אל הבוז והקלון בעולם הזה וסופכם יורשין גיהנם.",
            "בני, אם ידברו אחרים עליכם דבר רע גדול אל תגדילו אותו יותר מדאי ואל יהי בעיניכם גדול, אבל יהי בעיניכן כקטון כדי שתניחו מקום לשלום. וכן אם אמרתם על אחרים דבר רע קטון אל תאמרו מה אמרנו הלא דבר הוא ומה בכך, אבל יהי בעיניכם כגדול עד שתלכו ותפייסו אותם ותרבו עליהם ריעים עד שתפייסו אותם פיוס גמור וריצוי שלם.",
            "בני, יהי פירקכם נאה ושמועתכם טובה והשתדלו להוסיף על השמועה הטובה כדי שיבחרו הבריות בחברתכם וידבקו בכם ויתקרבו אצלכם כי כל מי שפירקו רע ושמועתו מגונה לא ימצא חברים ויתרחקו הבריות ממנו ויסורו מעליו.",
            "בני, אהבו את התורה ותכבדו אותה ואת לומדיה שכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה ואינו מכבדה כראוי גופו מחולל ומבוזה על הבריות.",
            "בני, אם תראו חבריכם תאבים וחפצים בדבר שבידכם וברשותכם למלאות חפצם ורצונם השתדלו לעשות חפצם ובטלו רצונכם מפני רצון חבריכם שכן עשתה רחל ללאה. ותעבירו רצונכם ורצון חבריכם מפני רצון אביכם שבשמים, כדרך שעשה יעקב אבינו שלא נשק ליוסף כשהיה קורא קרית שמע.",
            "בני, אל תלשינו חבריכם בדבר שיבוא להם שום היזק בסיבתכם, לא בגוף ולא בממון, מפני שהלשון נכנס תחילה לדין, וכל המלשין את חברו אין לו רפואה. ואם שמרתם פיכם מלשון הרע תהיו כל ימיכם בשלום.",
            "בני, התרחקו מן הכיעור ומן הדומה לכיעור שמא יחשדו אתכם בדבר עבירה ואפילו במה שאין בכם, שכל המביא עצמו לידי חשד אל יאשים את חושדיו אלא יאשים הוא את עצמו מפני שהוא בעצמו גורם עליו שם רע וחשד.",
            "בני, התרחקו שלא יתרעמו עליכם בני אדם שמא תצטרכו להתרעם על אחרים ותוסיפו לחטוא.",
            "בני, אם תרצו ללמוד תורה או דבר חכמה או דבר מדרך ארץ אל תאמרו על מה שלא שמעתם שמענו ואם ישאלו אתכם דבר ואין אתם בקיאין בו אל תתביישו לומר אין אנו יודעין אותו, אבל תאמרו למדוהו לנו.",
            "בני, אם תבטיחו את חבריכם בשום דבר השתדלו להביאו לידי גמר כדי שתהיו מבטיחים ועושים מדברים ומקיימים, שכל מי שמבטיח ואינו עושה עליו הכתוב אומר למדו לשונם דבר שקר וגו'.",
            "בני, אהבו את התוכחות וקנו את המוסר כי יביאו אתכם להצלחת העולם הזה וינחילו אתכם חיי העולם הבא.",
            "בני, אהבו את כל אדם איש כפי מעלתו ותהיה לשונכם רכה עם כל אדם כי בלשון רכה ייכנעו הקשים וישחו הגאים והאויבים יהפכו לאוהבים.",
            "בני, הוו יראים וחרדים ונרתעים מחטא הקל פן יביאכם חטא הקל לידי חטא חמור שעבירה גוררת עבירה. והוו רצים למצוה קלה שהיא תביאכם לעשות מצוה חמורה שמצוה גוררת מצוה.",
            "בני, יהי כבוד חבריכם חביב עליכם כשלכם ואל תתכבדו בקלונם שכל המתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא.",
            "בני, אם חפצים אתם שידבק בכם אהבת הבריות הוו נושאין ונותנין עמהן באמונה וביושר ובצדק והוו נושאין ונותנין בטובתן ואל תספרו בגנותן ויהיו דבריכם עמהן נוחין ועריבים כדי שתהיו אהובים למעלה ונחמדים למטה.",
            "בני, אם תרצו להתרחק מן החטא תחשבו בסופו כי כפי עריבות החטא ומתיקותו בשעת עשייתו כן יהיה מרירותו בסופו.",
            "בני, תעשו המצות על דרך האהבה, ואם עשיתם מצות הרבה יהו בעיניכם מעטים לפי חיובכם בהם.",
            "בני, אם עשיתם טובה וגמילות חסדים וצדקה אל תאמרו משלנו היטבנו, אלא ממה שהיטיבו לכם מן השמים, לפיכך צריכין אתם ליתן שבח והודאה לבורא שספן לכם טובה והיטיב לכם, ואם היטיבו לכם מן השמים דבר מועט יהי בעיניכם הרבה. ואל תאמרו בשביל מעשה ידינו שהן הגונים היטיבו לנו, אלא בשביל מעשינו שאינן הגונין ודרכינו שאינן מתוקנין היטיבו לנו, כענין שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וגו'.",
            "בני, אם הריעותם והרשעתם מעט יהי בעיניכם הרבה, ואמרו אוי לנו שחטאנו אוי לנו שבא דבר עבירה ומכשול לידינו. אם הריעו לכם מן השמים הרבה יהיה בעיניכם דבר מועט ואמרו כמעט נגבינו מחובותינו והלא הרבה רעה יותר מזו היתה ראויה לבוא עלינו לפי רוב עונותינו.",
            "בני, תחשבו על דבריכם קודם שיצאו מפיכם כי משיצאו מפיכם לא תוכלו להשיבם כאשר לא יוכל המורה בקשת אחרי שירה החץ להשיבו אליו.",
            "בני, תחשבו על כל מעשיכם ותתקנו כל ענייניכם לעשותם במוסר ובדרך ארץ וצדקו עליכם לעולם את הדין ותוציאו עצמיכם מן התרעומות.",
            "בני, לעולם הוו דנין את כל האדם לכף זכות, ואל תכריעו אותו לכף חובה, שכל המכריע את חבירו לכף חובה מפריד החברה וסוגר דלתי השלום ופותח דלתי התחרות והאיבה, ולא עוד אלא שמן השמים ידינו אותו לכף חובה. וכל המכריע את חבירו לכף זכות ידינו אותו מן השמים לזכות.",
            "בני, הוו ששים ושמחים במה שחננכם הבורא מן הטובה והממון ואפילו הוא דבר מועט, שכל מי ששמח בחלקו נקרא עשיר, ואפילו הוא עני. וכל מי שאינו שמח בחלקו נקרא רש ואפילו הוא עשיר גדול.",
            "בני, אם באת מצוה לידכם אל תתרפו לעשותה שאם תתרפו במצוה אחת סופכם להתרפות באחרת. ואם עברתם על דברי תורה ברצונכם מעבירין אתכם ברצונכם ושלא ברצונכם.",
            "בני, אל תחמדו ממון חבריכם ואל תתנו עיניכם בממון שאינו שלכם, ואל תקחוהו לעצמכם כי אם נטלתם את שאינו שלכם סוף שיטלו את שלכם מכם.",
            "בני, אל תהיו רגילין בנדרים שכל הרגיל בנדרים סופו למעול בשבועות ותחילת נדרים פתח לאיולת.",
            "בני, אל יהי עסקיכם עם הנשים ואל תנהגו עמהן קלות ראש שכל מי שעסקו עם הנשים סיאורו רע והוא תחילת פתח לניאוף וסופו יורש גיהנם.",
            "בני, אל תערבו את חבריכם בממון אלא על מנת לפרוע משלכם. ודעו כי הערבות מפתח העניות.",
            "בני, אם לקחתם ממון בהלואה תסגלוהו על הבטוח כדי שלא יכלה הקרן ויהיה לכם מה לפרוע שכל מי שמלוה מעותיו רוצה להיפרע. ואם הלויתם ממון לאחרים אל תתביישו מלבקש ממונכם אלא תחזרו עליהם ותפקדו אותם מדי יום יום כי לא הבויישן למד. ודעו כי הבושת ההוא רע מן החציפות והעזות.",
            "בני, הוו יושבין עם החכמים, והתרחקו משבת עם הכסילים מפני שאין כבודו של אדם וקלונו אלא בישיבתו.",
            "בני, אל תהיו כאסקופה העליונה שמנגפת את הרגלים ולא כאמצעית שכל היושב עליה זועף וסופה להיסתר. אלא הוו כאסקופה התחתונה שרוב בני אדם דורסין אותה וסיף כל הבניין כולו נסתר והיא במקומה עומדת.",
            "בני, אם תראו אדם חכם יותר מכם אל תאמרו מפני מה זה האיש חכם יותר ממנו מפני שלא שימשתם כיוצא בו ולא נתעסקתם בחכמה כמוהו. לפיכך השתדלו לקנות החכמה והמוסר מפני שהן עיני האדם שמראין לו לאדם הדרך הטובה והישרה. וכן אם ראיתם אנשים עשירים גדולים יותר מכם אל תתקנאו בהם ואל תאמרו מפני מה האנשים הללו עשירים יותר ממנו, מפני שהעושר בא לו לאדם מאת הבורא או שמא היו זריזין במלאכתן ובענייניהם יותר מכם או אפילו אילו הייתם זריזין וחריפים לעשות מלאכתכם וענייניכם יותר מהם דעו בני שאין כל אדם זוכה לשתי שולחנות העולם הזה והעולם הבא. ושמא אותם העשירים קיבלו שכרן בעולם הזה וגמולכם צפון לעולם הבא. לפיכך אל תהרהרו אחר רצון הבורא. וכן אם ראיתם אדם נאה בעל קומה יפה תואר ויפה מראה יותר מכם אל תתקנאו בו כי ביום המיתה אתם שוין וחשובין כנבילה, ולא עוד אלא שהנבילה יהנו הבעלים מן העור, ומן האדם אין כל בריה נהנית ממנו כלום.",
            "בני, הסתכלו בשלשה דברים ולעולם לא תבואו לידי הרהור עבירה ועון. דעו מאין באתם ולאין אתם הולכין ולפני מי אתם עתידין ליתן דין וחשבון.",
            "בני, אל תשמיעו לאזניכם דברים בטילים מפני שהן (נכוון) תחילה לאיברים, ואם תשמעו דברים בטלים מאחרים תכופו אליית האוזן לתוכה כדי שלא תשמעו אותם.",
            "בני, אל ימצא בידכם גזל וגניבה ולא דבר רע, שכל איבריך יעידו עליך.",
            "בני, אל תתייראו מבית דין של מטה שהרי עדיכם אוהבי ממון הם ותוכלו לפייסם בממון, והוו מתייראין מבית דין של מעלה שאם יש לך עדים למעלה לא תוכל לפייסם בממון. ולא עוד אלא שמכריזין עליך מריבה בכל שעה ושעה. ואמרו חז\"ל במסכת דרך ארץ: אמר הקדוש ברוך הוא אם עשית דברי בשמחה פמליא שלי תצא לשחרך ואף אני בעצמי אצא לקראתך ואומר לך בואך בשלום. עיניך שלא נתת בממון שאינו שלך הם יאירו לך באישון לילה ואפילה שנאמר וזרח בחושך אורך. אזניך שלא שמעת בהם דברים בטילין הם יאזינו לך לחיי העולם הבא. פיך שלא סיפר בלשון הרע עליו יהרגו כל בעלי הריגה. פיך שעמל בדברי תורה עליו יתברכו כל בעלי ברכה. ידיך ששימרתם מן הגזל מה יעשו לך כל בני עוולה? ידיך שלא קפצת מן הצדקה מה יעשו לך כל בעלי כסף וזהב? רגליך שלא קדמוך לדבר עבירה מה יעשה לך מלאך המות? דברי אלה הרציתי לך מה שתרצה עשה שלא תאמר לא התרו בי.",
            "בני, אהבו את המוכיחים אתכם מפני שהן מביאין אתכם לחיי העולם הבא, ושנאו את המשבחים אתכם אפילו במעלה שיש בכם, וכל שכן שתשנאו המשבחים אתכם במעלה שאין בכם מפני שהן מחניפין לכם ולפיכך ראויים לשנאותם תכלית שנאה.",
            "בני, אהבו לילך תמיד לבית הכנסת כדי להתפלל בו כדי שתיטלו שכרכם בכל יום שאפילו על פסיעותיכם אתם מקבלין שכר.",
            "בני, אהבו את המדרש ואת חכמי התורה כדי שתזכו ויבואו בניכם לתלמוד תורה.",
            "בני, אל תעיזו פניכם בפני מי שהוא גדול מכם, שכך אמרו חכמים במסכת דרך ארץ, כל מי שמעיז פניו בפני מי שהוא גדול ממנו סוף שהוא בא לידי בהרת. ואם מנע אדם עצמו מדבר מצוה ועסק בדבר עבירה סוף שמתה אשתו במגפה שנאמר הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה. אם רצת לכבוד חכם יהיו לך בנים ובנות נתונים למעלה, ואם רצת לכבוד עני יהיו לך בנים ובנות עוסקי תורה ומקיימי מצוות בישראל. אם ראית חכם שמת עמוד וחזור עליו עד שייפטר ממך. אם ראית עני שמת עמוד וחזור עליו עד שתוליכהו לקבר שבחזירתך יספרו בשלומך כשלום פינחס בן אלעזר. אם ראית עני חברך שנידלדל ומטה ידו עמך אל תחזירהו ריקם שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע. אם הלוית סלע או מאומה לעני בשעת דוחקו נתקיים עליך אז תקרא וה' יענה. אם גידלת עצמך בפני חברך הקדוש ברוך הוא משפילך, ואם גידולך אחרים בין בישיבה בין במסיבה עשה עמהם שלום כדי שיבוא שלום וינוח על משכבך.",
            "בני, אהבו את תלמידי חכמים שנוהגין בעצמן כדרך שתלמידי חכמים נוהגין ותכבדו אותם כבוד גדול והמקום יכבד אתכם ויעלה אתכם אל המעלות העליונות. ואיזהו דרכן של תלמידי חכמים, כך שנו חכמים במסכת דרך ארץ, חמש עשרה מידות נאמרו בתלמיד חכם, נאה בביאתו, חסיד בישיבתו, ערום בדעת, פיקח במעשיו, מכיר את מקומו, שמח בחלקו, ואינו מחזיק טובה לעצמו, כונס זכרן, מרבה (להשיב) [לחשב], שואל ומשיב, שומע ומוסיף על כל פרק דבר, הולך אצל חכמים, ולמד על מנת לעשות.",
            "תלמיד חכם צריך שיהא צנוע באכילה ובשתיה לא יאכל מעומד ולא ישתה מעומד ולא יקנח את הקערה ולא ילקלק בשפתותיו ולא יגסה בפני חבירו. ויהא צנוע ברחיצה וסיכה ובעטיפתו ובהליכתו וברוקו ובקולו ובמעשיו הטובים.",
            "מיעוט שחוק, מיעוט שיחה, מיעוט שינה, מיעוט תענוג, מעוט הין הין, מיעוט לאו לאו.",
            "בארבעה דברים תלמיד חכם ניכר, בכוסו, בכיסו ובכעסו ובעטיפתו. ויש אומרים בדיבורו. הדר תורה חכמה, הדר חכמה יראה, הדר יראה ענוה, הדר ענוה צניעות. ארבעה דברים גנאי לתלמיד חכם, לא יהא מחשיך בדרך ולא יצא מבושם לשוק ולא יכנס לבית המדרש באחרונה ולא ירבה ישיבתו עם עמי הארץ.",
            "צניעות גדול צריך לו לתלמיד חכם להיות נוהג בעצמו, ככלה הזו כדי שילמדו ממנו שאר בני אדם ממעשיו הטובים. מה הכלה הזו כל זמן שהיא בבית אביה היא מצנעת עצמה וכשהיא יוצאה לשוק מפרסמת עצמה ואומרת כל מי שהוא יודע בי עדות יבוא ויעיד עלי כך, תלמיד חכם צריך שיהא צנוע בדרכיו ומפורסם במעשיו הטובים, רודף אחר האמת לא אחר השקר, אחר האמונה ולא אחר הגזל אחר השלום ולא אחר המחלוקת אחרי הארי ולא אחר האשה.",
            "לעולם יהא אדם יודע אצל מי עומד ואצל מי יושב ואצל מי אוכל ואצל מי שותה, אצל מי מיסב ואצל מי מסיח, ואצל מי חותם שטרותיו.",
            "לעולם לא יהא אדם ער בין הישנים ולא ישן בין הערים, לא בוכה בין המשחקים ולא שוחק בין הבוכים, לא עומד בין היושבים ולא יושב בין העומדים, לא קורא בין השונין ולא שונה בין הקוראין. כללו של דבר אל ישנה אדם ממנהג הבריות.",
            "לכניסה הגדול קודם. לבית הכלא הקטון קודם. לירידת הסולם הקטון קודם. לבי הוועד הגדול קודם. והמהלך שואל בשלום היושב.",
            "לא יסב אדם לפני מי שהוא גדול ממנו. בא לפרוס על הככר פורס ממקום הצלי שבו. בא לאכל צנון ובצל אוכל ממקום העלין, ולא יהא נוטל את הככר ויתלוש בשיניו ויחזירו על השולחן. וכשבא לשתות ברבים הופך עצמו לצד אחד ושותה. לא יהא עוקמן ולא גרגרן ולא נוקדן ומוותר על קללתו ואינו מתכבד בקלון חבירו. תחילת עבירה הירהור, שניה לה ליצנות, שלישית לה גסות הרוח, רביעית לה אכזריות, חמישית לה הבטלה ששית לה שנאת חנם, שביעית לה עין הרע. הוא ששלמה אמר כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בליבו.",
            "הוי רך כקנה שהרוח מנשבת בו לכל צד שתרצה, שאין התורה מתקיימת אלא במי שרוחו נמוכה עליו ולא במי שרוחו מושלת עליו. לפיכך נמשלה התורה למים, מה המים הללו אין דרכן להלך במקום גבוה אלא במקום נמוך, כך אין התורה שורה אלא במי שרוחו נמוכה עליו.",
            "כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנאמר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע. כל המתנכל על דברי תורה סופו להתחכם בהן שנאמר אם נבלת בהתנשא. כל המתחכם בדברי תורה מוסיפין לו חכמה על חכמתו שנאמר תן לחכם ויחכם עוד. כל המזלזל דבר אחד מן התורה חייב כרת שנאמר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. מלמד שהנפש נכרתת ועונה עמה.",
            "כל תלמיד חכם המזלזל בנטילת ידים הרי זה מגונה, אורח מכניס אורח מגונה הימינו, אורח מטריח אורח מגונה משלשתן. שבעה דברים בגולם: מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו, ונכנס לתוך דברי חבירו, ונבהל להשיב, שואל שלא כענין ומשיב שלא כהלכה, ואומר על אחרון ראשון ועל ראשון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר שמעתי, ואינו מודה על האמת. לעולם תהא נאה בכניסתך ותהא נאה ביציאתך ותהא ממעט את העסק ועסוק בתורה.",
            "ההולך אחר רבו אינו רשאי ליפטר מאחריו עד שיטול ממנו רשות. היו שני תלמידים שקולין זה כזה. כשנכנסין בעל הבית נכנס תחילה ואורח אחריו, וכשהן יוצאין אורח יוצא תחילה ובעל הבית אחריו. הנפטר מרבו בין כשהוא גדול בין כשהוא קטון אומר לו הריני נפטר. לעולם לא יפטר אדם לא מאצל חבירו ולא מאצל רבו אלא ימתינו עד שיטול הימינו רשות. וילמדו כל אדם דרך ארץ מן השמים שאמר לו לאברהם אבינו אברהם אברהם כלום אני צריך לך אמר לפניו רבונו של עולם הין. ואל יכנס אדם פתאום לבית חבירו. וילמדו כל אדם דרך ארץ מן השמים שעמד על פתחה של גן עדן וקרא לאדם שנאמר ויקרא ה' אל האדם ויאמר לו איכה. ומעשה בזקנים שהלכו למלכות הפנימית והיה להם פילוסוף אחד חבר שם, ואלו הן: רבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבה. אמר לו ר' יהושע לרבן גמליאל ר' רצונך נלך ונקביל פני פילוסוף חברינו, אמר לו הין. הלך רק יהושע וטפח לו על הדלת והיה פילוסוף ההוא מחשב בדעתו ואומר אין זה דרך ארץ אלא של חכם. לעולם יהיו כל אדם חשובין בעיניך כליסטים, והרי מכבדן כרבן גמליאל.",
            "הנכנס לבית בעל הבית כל מה שיגזור עליו בעל הבית יעשה, ולא יהא קפדן בתוך סעודתו. מניחין פיאה במעשה אילפס ואין מניחין פיאה ממעשה קדירה. לעולם תהא דעתך מעורבת עם כל הבריות. אל יאחוז אדם פרוסה כביצה בידו. והאוחז פרוסה כביצה בידו הרי זה גרגרן. ולא ישתה אדם כוסו בבת אחת, והשותה כוסו בבת אחת הרי זה רעבתן. וכמה הוא שותה, שנים דרך ארץ שלשה מגסי הרוח. ולא יאכל אדם שום ובצל מראשו ולמעלה, ואם עשה כן הרי זה רעבתן. ולא ישתה אדם שני כוסות בתוך סעודתו ויברך ברכת המזון מפני שנראה גרגרן. שנים שיושבין על שולחן אחד הגדול שבהן שולח ידו תחילה ואחר כך הקטן. והשולח יד בפני מי שהוא גדול ממנו הרי זה גרגרן. לא יאכל אדם עד ארבע שעות. חמין רובן קשין לגוף ומיעוטן יפין. היין רובו קשה לגוף ומיעוטו יפה. שלשה דברים שקולין זה כזה החכמה והיראה והענוה. הנכנס לבית חבירו אל יאמר תנו לי ואוכל עד שיאמרו הן. מזגו לו את הכוס שוחה ושותהו. וכמה הוא שוחה, בחמין שלשה פעמים ובצונן ארבעה. אמר ר' יהודה במה דברים אמורים, בכוס שבגליל אבל בכוס שביהודה שוחה ושותהו כל צרכו. לא יאמר אדם לחבירו בוא ואאכילך מה שהאכלתני שזו דרך הריבית. לא ישלח אדם לחבירו חבית של יין ויתן על פיה שמן שזו דרך המיתה. לא יאמר אדם לחבירו סוף שמן מפך ריקן מפני שמניח בו טובת הנאה חנם. ולא ישקה אדם לחבירו יין חדש לשום יין ישן שזה דרך הגזל. היה שיפה יין לחמר אל יאמר סלקו את זה ותנו את זה שזו דרך הגזל. היה אדם עובר בשוק אצל מוכרי תבואה אל יאמר להם בכמה חפץ זה והוא אינו לוקח מפני שמשביע דעתו של מוכר. לא יפרוס אדם פרוסה על גבי הקערה אבל מקנח אדם קערה בפרוסה. ולא ילקט אדם פירורין ויניח על גבי השולחן מפני שהוא ממרה דעתו של חבירו. ולא ישוך מפרוסה ויחזירנה לתוך הקערה. ולא ישוך אדם את הפרוסה ויתננה לחבירו לפי שאין דעת הבריות שוה. ולא ישתה אדם מן הכוס ויתננו לחבירו מפני סכנת נפשות.",
            "ומעשה בר' עקיבה שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד נתן לו את הכוס וטעמו אמר לו ר' עקיבה לך ושתהו אמר לו בן עזאי עד מתי אתה משקה ר' עקיבה כוסות הטעומין. שוב מעשה בר' עקיבה שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד. נטל את הפרוסה וסמך בה את הקערה. חטפה ר' עקיבה ואכלה. אמר לו ר', אין לך פרוסה שתאכל אלא פרוסה שאני סומך בה את הקערה, אמר לו כמדומה אני שאתה נכוה בפושרין עכשיו אי אתה נכוה אפילו ברותחין. ולא ישתה אדם כוסו ויניחנו על גבי השולחן, אלא יאחזנו בידו עד שיבוא השמש ויתננו לו.",
            "חמשה דברים אמר ר' אין מניחין בשר חי על גבי הפת, ולא קערה על גבי הפת, ואין זורקין את הפת, ואין יושבין על השולחן שיש בו האוכלין מפי שמשביחין האוכלין. והנכנס לסעודה לא יטול חלקו ויתננו לאחרים או לשמש שמא יארע דבר קילקול בסעודה, אלא יטלנו ויניחנו לפניו ואחר כך יתננו לו. אורחין הנכנסין אצל בעל הבית אינן רשאין ליתן משלפניהן כלום לא לבנו של בעל הבית ולא לשלוחו אלא אם כן יטלו רשות מבעל הבית. ומעשה באדם אחד שהכניס אצלו ששלשה עניים בשני בצרות והיו לו שלש ביצים והניחן לפניהן. בא בנו של בעל הבית ועמד לפניהן ונטל אחד מהן חלקו ונתן לו. וכן השני וכן השלישי. וכיון שראה בעל הבית שלש ביצים ביד בנו עמד בעל הבית והגביהו מלא קומתו וחבטו בארץ ומת. אף אשתו כיון שראתה את בנה שמת עלתה לראש הגג והפילה עצמה משם ומתה. אף אביו כיון שראה כן שמתו בנו ואשתו עלה לראש הגג והפיל עצמו משם ומת. הרי שלש נפשות נהרגו על דבר זה.",
            "הנכנס למרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מזו ומכיוצא בו לעתיד לבוא. קודם שנכנס כיצד יעשה, חולץ את מנעליו ומסלק את טליתו ומתיר את חגורתו ופושט את חלוקו ואחר כך מתיר את אפיקרסו התחתונה. רחץ ויצא הביאו לו את המפה מקנח את ראשו תחילה ואחר כך מקנח את כל איבריו. הביאו לו שמן סך את הראש ואחר כך סך את כל האיברים מפני שהראש מלך על כל האיברים. ואחר כך מניח את אפיקרסו התחתונה ולובש את חלוקו וחוגר את חגורו ומתכסה בטליתו ומניח את כובעו ואחר כך מניח את מנעליו. וכשהוא מניח כיצד יעשה, מניח את של ימין תחילה ואחר כך של שמאל. וכשהוא חולץ חולץ את של שמאל תחילה ואחר כך של ימין. וכן לענין תפילין מניח של יד תחילה ואחר כך של ראש. וכשהוא חולץ חולץ את של ראש תחילה ואחר כך חולץ של יד. אם יש לו עבד או בן מניחין לו. ולא יכניס אדם שמן בזכוכית לבית המרחץ מפני הסכנה. ואל ירוק אדם בפני חבירו ולא ירוק אדם במרחץ מפני הסכנה.",
            "אומר אדם הלכה של בית הכסא בבית הכסא והלכה של בית המרחץ בבית המרחץ. אין אדם שואל ומשיב במקום שרובן לבושין ומיעוטן ערומין ולא ישאל אדם שלום בבית המרחץ מפני הסכנה. ואם שואלהו אומר לו מרחץ הוא. ויש אומר משיבו ואין בכך כלום. אל יניח אדם רגליו על שפת האמבטי ויהא קבוץ בתוכה מפני שהוא דרך גנאי. ואל יאמר אדם לחבירו דרוס ידך עלי בבית המרחץ ואם עושה כן אינו יוצא משם שלם. אמר ר' יהודה במה דברים אמורים, במים המעוטין, אבל במים המרובין הרי זה משתבח. והקורא שני פעמים והטובל שני פעמים הרי זה מגונה. המתכסה בטליתו ועומד במקום הזיעה הרי זה גוזל את הרבים. הרוחץ בצונן ומשתטף בפושרין הרי זה גוזל את הרבים. כיצד יעשה, ילך ויחפור בורות שיחין ומערות ויתקן דרכים וסרטאות וימחול לו.",
            "היוצא לכרך קודם קריאת הגבר, ר' חייא אומר לא יפחות משנים. ובאיזה תרנגול אמרו, בתרנגול בינוני שנאמר מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה. אדם הבא מן הדרך ונכנס למרחץ והקיז דם שתה ונשתכר ושימש מיטתו על גבי קרקע דמו בראשו. ההורג כינה על גבי מיטה דמו בראשו. האוכל שום קלוף או בצל קלוף או ביצה קלופה שלן עליהן הלילה דמו בראשו. העומד לאור הנר או לאור הלבנה דמו בראשו. השותה משקין מזוגין שלן עליהן הלילה דמו בראשו. השותה מי נחלים או נהרות בפיו או בידו אחת דמו בראשו מפני הנימה. הקיז דם וישב בתענית דמו בראשו.",
            "תגרי [כותבי] ספרים הן ותגריהן ותגרי תגריהן אינן רואין סימן ברכה לעולם. תגרי דגים טמאים והארבה טמא אינן רואין סימן ברכה לעולם. המשתכר בקנים ובקנקנים אינו רואה סימן ברכה לעולם. ואמר ר' עקיבה תלמיד חכם בטלין בתשעה באב וישימו הכל עצמן כתלמידי חכמים. אמרו פעם אחת היה יושב ר' עקיבה תחת הזית מפני הסכנה ואמר קוצצו אילנות טובים ומגדלי בהמה ותגרי סימטא והעושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מתשע שעות ולמעלה אינן רואין סימן ברכה לעולם. המצפה לשכר חמור ולשכר אשתו ולשכר הריחים והמוכר את ספרו אף על פי שאינו צריך לו, והמוכר את בתו אף על פי שאין לו מה יאכל אינו רואה סימן ברכה לעולם. ר' יצחק אומר האוכל קורצין הרי זה משופכי דמים שנאמר לא תלך רכיל בעמך ולא תעמוד על דם רעך אני ה'. ר' אליעזר אומר השונא את חבירו הרי זה משופכי דמים שנאמר כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם לו והכהו נפש. בן עזאי אומר השונא את אשתו הרי זה משופכי דמים שנאמר ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע וגו' סוף שהוא שוכר לה עדים ומקדימה לסקילה. ר' יוסי אומר הנותן את הקץ לכלום אדם אין לו חלק לעולם הבא. ר' מאיר אומר כל מי שיש לו בית המדרש בעירו ואינו הולך שם חייב מיתה. ועוד אמר ר' מאיר ומה פסח שהוא אחד מתרי\"ג מצות האמורות בתורה כל מי שאינו בא ועומד על פיסחו משעה ששוחטין אותו עד שעה שגומרין אותו חייב מיתה. בית המדרש שיש בו אלף אלפים וריבי רבבות מצות האמרות בתורה על אחת כמה וכמה. ועוד אמר ר' מאיר כל מי שיש בו אלף אלפים וריבי רבבות מצות האמורות בתורה על אחת כמה וכמה. ועוד אמר ר' מאיר כל מי שיש תלמיד חכם בצידו ואינו משמשו חייב מיתה שנאמר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר וגו'. וכל מי שהוא יכול ללמוד תורה ואינו לומדה עליו אמרה תורה כל אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו. הרוחץ מנעליו ויצא לשוק הרי זה מגסי הרוח. סנטירו לצדדין וכובעו מאחריו וירכתו על חבירתה ורצועות תפילין בידו מחזירין כשהוא הולך בשוק הרי זה מגסי הרוח. וכל גסי הרוח נדמין לעבודה זרה שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך וגו'. ולהלן הוא אומר תועבת ה' כל גבה לב. נאמר כאן תועבה ונאמר להלן תועבה, מה תועבה האמורה כאן עבודה זרה אף תועבה האמורה להלן עבודה זרה. נאמר להלן יצאו אנשים בני בליעל ונאמר להלן ובליעל כקוץ מונד כולהם. אלא הוו גיבורים לילך בדרכי המקום שאין גיבור אלא ההולך בדרכיו שנאמר ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי דברו וגו'. לכן בני בחרו במעלת דרך ארץ מפני שאין בכל המידות טובה הימנה ובעבורה יזכה האדם ויגיע לכל שאר מעלות המידות.",
            "ואלהים יזכנו להבין דרכה ולידע את מקומה למען רחמיו הרבים וחסדיו הגדולים:"
        ],
        "xxiv; On Peace and Contention, Gossip and Slander": [
            "בני, בואו ואלמדכם מעלת השלום, דעו בני כי מעלת השלום היא מן המעלות הרמות שכן הוא אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא, כענין שנאמר (שופטים ו, כד) ויקרא לו ה' שלום. ובכל מקום שהשלום מצוי שם, יראת שמים מצויה, ובכל מקום שאין שם שלום, אין יראת שמים מצויה. גדול השלום לפני המקום, שכך אמרו חז\"ל באגדה ז\"ל גדול השלום שאפילו הכתובים דיברו דברי בדאים להטיל שלום בין אברהם לשרה, שהרי היא אמרה ואדוני זקן, והוא אמר לאברהם ואני זקנתי. וכן הוא אומר (בראשית נ, טז) ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר, ואין אנו מוצאין שציוה אותו מכל הדברים הללו כלום, לפי שלא היה חושדו. בוא וראה כמה דיות משתפכין וכמה קולמוסין משתברין וכמה עורות אובדין וכמה תינוקות מתרצעין לכתוב בתורה דבר שלא היה מפני השלום.",
            "ואמרו חז\"ל מותר לשנות מדברי שלום, גדול השלום שאפילו המתים צריכין שלום, שנאמר (ישעיהו נז, ב) יבוא שלום ינוחו על משכבותם. גדולה השלום שאפילו בשעת מלחמה מבקשין שלום, שנאמר (דברים כ, י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. גדולה השלום שאפילו העליונים צריכין שלום, שנאמר (איוב כה, ב) עשה שלום במרומיו. גדול השלום שחותמין בו בברכת כהנים, שנאמר (במדבר ו, כו) וישם לך שלום. גדול השלום שחותמין בסוף התפילה בשלום, שנאמר (תהלים כט, יא) ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ולא עוד אלא שביום נחמת ישראל, מתבשרין תחילה בשלום, שנאמר (ישעיהו נב, ז) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום.",
            "בני, בואו וראו כמה גדול כח השלום, שאפילו לשונאים אמר להן הקדוש ברוך הוא פתחו להן בשלום, כענין שנאמר (דברים כ, י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. ואפילו בזמן הזה אמרו חז\"ל שואלין בשלום הגוים מפני דרכי שלום. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם שלום בעולם, ואפילו גוי בשוק. ואמרו חז\"ל הוי מקדים לשלום כל האדם, והוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים. מהו לשלום כל האדם, כלומר אפילו אם אתה רואה שליבו עליך, הוי מקדים לו שלום, שאם אתה עושה כן תגרום לך שיאהבך. ולא עוד אלא שאפילו אם אינו נכנע להשלים עמך, הקדוש ברוך הוא מוסרו בידך ומכניעו תחתיך, כענין שנאמר (דברים כ, יב-יג) ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה, ונתנה ה' אלהיך בידך וגומר.",
            "וכן מצינו בדוד עליו השלום שהיה רודף אחר שלום של שאול, כענין שנאמר (תהלים קכ, ז) אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. ושאול לא די שלא נתפייס לו, אלא שהיה רודפו כדי להרע לו, ומסרו הקדוש ברוך הוא ביד דוד במערה ובמעגל, ואף על פי כן לא עלתה בליבו של דוד להרע לו. לפי שצריך לו לאדם להיות אוהב שלום ורודף שלום, כענין שנאמר (תהלים לד, טו) בקש שלום ורדפהו, בקש אותו עם אוהביך, ורדפהו עם שונאיך. בקשהו במקומך, ורדפהו במקומות אחרים. בקשהו בגופך ורדפהו בממונך. בקשהו לעצמך, ורדפהו לאחרים. בקשהו היום, ורדפהו למחר. ואל תתיאש לומר לא אוכל להשלים, אלא רדוף אחר השלום עד שתגיענו.",
            "ואמרו חז\"ל ברח מן השלשה והידבק בשלשה, ברח מן הפקדונות ומן המיאונין ומן ליעשות שליש בין אדם לחבירו. והידבק בשלשה בחליצה, ובהיתר נדרים, ובהבאת שלום בין אדם לחבירו. ואי זו היא רדיפת שלום, כך אמרו חז\"ל זה המדבר שלום בשעת מחלוקת, ומבטל כבודו מפני הרבים, כדרך שעשה משה שנאמר (במדבר טז, כה) ויקם משה וילך אל דתן ואבירם וגומר. והמבטל עסקיו ומטיל שלום בין איש לאשתו בין אדם לחבירו בין רב לתלמידו, ואפילו הוא עושה סעודה לשניהן כדי לעשות שלום ביניהן.",
            "בני, בואו וראו כמה גדול כח השלום, שבתחילת ברייתו של עולם נתעסק הקדוש ברוך הוא לבראות דבר של שלום, שנאמר (בראשית א, ג) ויאמר אלהים יהי אור, ויהי אור. ומנין שהאור שלום, שנאמר (ישעיהו מה, ז) יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא את הכל. מיכן אמרו חז\"ל נר ביתו וקידוש היום, נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, נר ביתו ונר חנוכה, נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. ולא עוד אלא שהרבה תקנות תיקנו חכמים משום דרכי שלום, שכך אמרו חז\"ל אילו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום. מערבין בבית ישן מפני דרכי שלום. בור שהוא קרוב לאמה מתמלא ראשון מפני דרכי שלום. והרבה כיוצא באילו התקנות תיקנו חכמים מפני דרכי שלום. וכן הוא אומר (משלי ג, יז) דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.",
            "ואמרו חז\"ל באגדה ז\"ל: שלושה עשר דברים חיבבן הקדוש ברוך הוא ומכולן לא כפל אלא שלום. ואלו הן: כהנים, לויים, וישראל, סנהדרין, והבכורות, ותרומת המשכן, והקרבנות, ושמן המשחה, ארץ ישראל, ירושלים, בית המקדש, מלכות בית דוד, והכסף והזהב. הכהנים, (שמות כח, מא) וכהנו לי. הלוים, (במדבר ג, מא) ולקחת את הלוים לי. ישראל, (שמות יט, ו) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. סנהדרין, (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש. הבכורות, (שמות יג, ב) קדש לי כל בכור. התרומה, (שמות כה, ב) ויקחו לי תרומה. הקרבנות, (במדבר כח, ב) תשמרו להקריב לי במועדו. שמן המשחה, שנאמר (שמות ל, לא) שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם. ארץ ישראל, (ויקרא כה, כג) כי לי הארץ. ירושלים, (מלכים א יא, לו) העיר אשר בחרתי לי. בית המקדש, (דברי הימים ב יז, יב) הוא יבנה לי בית. מלכות בית דוד, (שמואל א טז, א) כי ראיתי בבניו לי מלך. הכסף והזהב, (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב. ומכולם לא כפל אלא השלום, שנאמר (ישעיהו כז, ה) או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. גדול כח השלום שאפילו העליונים צריכין לו כענין שנאמר (איוב כה, ב) המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו. כיצד הרקיע הזה של מים, כענין שנאמר (תהלים קד, ג) המקרה במים עליותיו, והכוכבים הן של אש, שנאמר (תהלים קמח, ג) הללוהו כל כוכבי אור, ולא הן מרתיחין את הרקיע ולא הן מכבין אותן.",
            "ואמרו חז\"ל אין אחד מן המזלות שמהלכין ברקיע עולה מלפניו אלא לאחריו, כזה העולה בסולם, הסולם לאחריו, שיהא כל מזל ומזל אומר אני עולה ראשון ומתוך כך אין אחד מהן מתקנא על חבירו, ויש ביניהן שלום. וכן בירידתן יורדין לאחוריהן כדרך שעלו לאחוריהן, וכל אחד ואחד רואה את עצמו למטה מחבירו, והוא אינו יודע כמה יש לו לירד, ומתוך כך אין ביניהן קנאה ותחרות. ומה העליונים שאין ביניהן קנאה איבה ותחרות צריכין שלום, התחתונים שכולן איבה שנאה ותחרות על אחת כמה וכמה שצריכין שלום. ואמרו חז\"ל: מיכאל כולו אש, וגבריאל כולו שלג, ועומדין זה אצל זה ואין מזיקין זה לזה, הוי אומר (איוב כה, ב) עשה שלום במרומיו.",
            "ועוד אמרו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה, ומשום דחלשא דעתה של לבנה, מפני שבתחילת ברייתן נבראו החמה והלבנה שוין, והלכה הלבנה וקיטרגה על החמה לפני המקום, ואמרה לו איפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד, ואמר לה הקדוש ברוך הוא יפה אמרת, לכי ומעטי את עצמך. ולא פגימתה של קשת שלא יהו עובדי חמה אומרים ראו כמה גדול כוחו, של אלהינו שהקשת הולך לפני והוא יורה בו חיצים, ומתוך כך יתחזקו ידי עובדי עבודה זרה. לכך נאמר (איוב כה, ב) עשה שלום במרומיו.",
            "גדול השלום שהוא קודם לשבחו של מקום, שכן כשבא יתרו אצל משה, מיד (שמות יח, ז) וישאלו איש לרעהו לשלום, ואחר כך (שמות יח, ח) ויספר משה לחתנו את כל הניסים שעשה הקדוש ברוך הוא לישראל. ולא עוד אלא שכל המצות שעושין הרשעים בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא נותן שכרן בעולם הזה כגון עושר וחיים ונכסים ובנים וכבוד ושאר הטובות, חוץ משלום, שאינו נותן להן שנאמר (ישעיהו מח, כב) אין שלום אמר ה' לרשעים. ולא עוד אלא שהשלום נתנו הקדוש ברוך הוא שכר לצדיקים שנאמר (ישעיהו לב, יז) והיה מעשה הצדקה שלום וגומר. ולא עוד אלא שבשלום מקרב את הגרים ובעלי תשובה שנאמר (ישעיהו נז, יט) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב וגומר. גדול השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו, שהיו נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו לפני הר סיני נעשו כולן חנייה אחת, שנאמר (שמות יט, ב) ויחן שם ישראל נגד ההר. אמר הקדוש ברוך הוא הרי השעה שאני נותן תורה לבניי. שכל זמן שהן שרויין בשלום זה עם זה השכינה ביניהן. וכן הוא אומר (דברים לג, ה) ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי וגומר. אימתי מלכותו ושכינתו של מקום מתקיימת בישראל, בזמן שכולן נעשין אסיפה אחת. ואמרו חז\"ל גדול השלום ושנאוי המחלוקת, דגול השלום שאפילו חס ושלום ישראל עובדין עבודה זרה וביניהן שלום כביכול אומר הקדוש ברוך הוא איני יכול לפגוע בהם, שנאמר (הושע ד, יז) חבור עצבים אפרים הנח לו. אבל לאחר שנחלקו ראה מה כתיב בהן, (הושע י, ב) חלק לבם עתה יאשמו וגומר.",
            "בני, בואו וראו כמה גדול כח השלום, שבכח השלום העולם מתקיים, שכך אמרו חז\"ל על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ולא עוד אלא בזמן שיש שלוה בין הבריות פירותיהן מתברכין שנאמר (זכריה ח, יב) כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה, (זכריה ח, יב) והשמים יתנו טלם והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה. וכן הוא אומר (תהלים קמז, יד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך.",
            "בני, צאו וראו כמה גדול כח השלום, שכך אמרו חז\"ל גדול השלום שהמוחק אות אחת מן השם עובר בלא תעשה, שנאמר (דברים יב, ג) ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, וכתיב בתריה (דברים יב, ד) לא תעשון כן לה' אלהיכם. אזהרה למוחק את השם, וכדי להטיל שלום בין איש לאשתו אמרה תורה, (במדבר ה, כג) וכתב את האלות האלה הכהן בספר ומחה אל מי המרים. אמר הקדוש ברוך הוא שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים. ואמרו חז\"ל גדול השלום שכל הברכות טובות ונחמות שהקדוש ברוך הוא מביאן על ישראל חותמיהן שלום. בקרית שמע פורש סוכת שלום. בתפילה עושה שלום. בברכת כהנים (במדבר ו, כו) וישם לך שלום. אין לי אלא בברכות, בקרבנות מנין שנאמר (ויקרא ז, לז) זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. וכן בפרטן אתה מוצא השלמים לבסוף, שנאמר (ויקרא ו, ב) זאת תורת העלה, (ויקרא ו, ז) זאת תורת המנחה, (ויקרא ו, יח) זאת תורת החטאת, (ויקרא ז, א) זאת תורת האשם, ואחר כך לבסוף (ויקרא ז, יא) זאת תורת זבח השלמים.",
            "וכן בקרבנות ציבור אתה מוצא שלמים לבסוף, שנאמר (במדבר כט, לט) אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבתיכם לעלתיכם ולמנחתיכם ולנסכיכם ולשלמיכם. והלא שלמים בכלל נדרים ונדבות הן, ומה תלמוד לומר ולשלמיכם, ולשלומכם, שהשלמים שלום בעולם, שהן עושין שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל לאביהן שבשמים, שלכולם יש חלק בהן. האימורים והדם למזבח, וחזה ושוק לכהנים, ועורה ובשרה לבעלים, ולפיכך נקראת זבח השלמים שהכל שלימין בה. לכן בני הוו זהירין במידה הזו לאהוב שלום ולרדוף שלום מפני שאין קץ למתן שכרן של אוהבי שלום ורודפי שלום. האלהים יטה בינינו אהבה אחוה שלום וריעות.",
            "<b>ואחרי אשר היגענו עד כאן לספר בשבח מעלת השלום ובעליה, נספר בגנות המחלוקת ובעליה כדי ליישרם אל השלום בעזרת שדי</b>",
            "דעו בני, כי מידת המחלוקת היא מידה שנואה מאד בעיני המקום, שכל מקום שהמחלוקת מצויה אין טובה מצויה שם, צא ולמד מברייתו של עולם, שבכל יום ויום נאמר בו כי טוב, וביום שני לא נאמר בו כי טוב, ולמה לא נאמר בו כי טוב, כך אמרו חז\"ל למה לא נאמר כי טוב בשני, לפי שבו נבראת גיהנם שנאמר (ישעיהו ל, לג) כי ערוך מאתמול תפתה. יום שיש בו תמול, ואין בו שלשום, ולא עוד אלא שבו נברא המחלוקת, שנאמר (בראשית א, ו) ויהי מבדיל בין מים למים. שהבדיל בין מים העליונים למים התחתונים. ומה אם מחלוקת שהוא לתיקונו של עולם וליישובו אין כתיב בו כי טוב, מחלוקת שהיא לערבובו של עולם על אחת כמה וכמה.",
            "צאו וראו כמה קשה המחלוקת, שכך אמרו חז\"ל בית דין של מעלה, אין קונסין אלא מבן עשרים שנה ומעלה, ובית דין של מטה מבן שלש עשרה שנה ומעלה, ואילו במחלוקתו של קרח אפילו תינוקות בני יומן נבלעו בשאול תחתית, שנאמר (במדבר טז, כז) ונשיהם ובניהם וטפם (במדבר טז, לג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאלה. ואמרו חז\"ל ארבעה נקראו רשעים ואלו הן הפושט יד על חבירו להכותו, אף על פי שלא הכהו נקרא רשע, שנאמר (שמות ב, יג) ויאמר לרשע למה תכה רעך, הכית לא נאמר אלא תכה. והלווה ואינו משלם שנאמר (תהלים לז, כא) לוה רשע ולא ישלם, ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש שנאמר (משלי כא, כט) העז איש רשע בפניו. ומי שהוא בעל מחלוקת שנאמר (במדבר טז, כו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה, ושניהן היו בדתן ואבירם, מחלוקת ועזות פנים.",
            "בני, בואו וראו כמה המחלוקת עושה, שכן מחלקת חסר וי\"ו בנוטריקון מ'כה, ח'רון, ל'יקוי, ק'ללה, ת'כלית. כלומר שהמחלוקת מביא כלייה לעולם. וכל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר (במדבר יז, ה) ולא יהיה כקרח וכעדתו. ולא עוד אלא שראוי להצטרע, כתיב הכא (במדבר יז, ה) כאשר דבר ה' ביד משה לו, וכתיב התם (שמות ד, ו) הבא נא ידך בחיקך. ואמרו חז\"ל בשלשה מקומות וויתר הקדוש ברוך הוא על עבודה זרה, ולא וויתר על המחלוקת, ראשונה בימי דור אנוש, הן התחילו לעבוד עבודה זרה, שנאמר (בראשית ד, כו) אז הוחל לקרא בשם ה', ולפי שהיה ביניהן שלום האריך להן הקדוש ברוך הוא, אבל דור המבול, שהיה ביניהן מחלוקת, שהיו גוזלין וחומסין זה את זה, לא וויתר להן, שנאמר (בראשית ו, יג) כי מלאה הארץ חמס מפניהם וגומר. שנייה בדור המדבר, כשבאו ישראל לידי מעשה העגל מחל להן הקדוש ברוך הוא, אבל כשהיו באין למחלוקת לא וויתר להן הקדוש ברוך הוא. שבכל מקום שאת מוצא וילונו, את מוצא שם מכה, וגדולה מכולן מחלוקתו של קרח. שלישית פסלו של מיכה, מתוך שהיה שלום ביניהן נתן להן ארכא שנאמר (שופטים יח, ל) ויקימו להם בני דן את הפסל ויהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ.",
            "אבל כשנחלקו השבטים על שבט יהודה ובנימין ולא היה ביניהן שלום, נעשו אילו פורענות לאילו. כשהיו אילו חוטאין היה הקדוש ברוך הוא מביא את אילו ופורעין מהן, וכן כשהיו חוטאין אילו, היה הקדוש ברוך הוא מביא את אילו ופורעין מהן. שנאמר (דברי הימים ב יג, יז) ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה ויפלו חללים מישראל חמש מאות אלף איש בחור. ואומר (דברי הימים ב יג, כ) ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו. וכשחטאו שבט יהודה ובנימן באו עשרת השבטים ופרעו מהם, שנאמר (דברי הימים ב כח, ו) ויהרג פקח בן רמליהו ביהודה מאה ועשרים אלף ביום אחד.",
            "בני, בואו וראו כמה קשה המחלוקת מדור המבול ודור הפלגה. בדור המבול מהו אומר (בראשית ו, ה) וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגומר. ובדור הפלגה מהו אומר, (בראשית יא, ד) הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים, ואמרו חז\"ל באגדה ז\"ל אי זהו קשה זה שאומר למלך או אני או אתה בפלטין, או זה שאומר למלך לא אני ולא אתה בפלטין, אמור מעת זה שאומר או אני או אתה בפלטין. כך דור המבול אמרו (איוב כא, טו) מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו. דור הפלגה אמרו לא כל הימינו לברור לו את העליונים, וליתן לנו התחתונים, אלא בואו ונעשה לנו מגדל וניתן עבודה זרה בראשו, וניתן חרב בידה ותהי נראית כאילו עושה עמו מלחמה. אותן לא נשתייר מהן פליטה ואלו נשתייר מהן פילטה, ואלו דור המבול לא נשתייר מהן פליטה. על ידי שהיו שטופין בגזל והיתה מריבה ביניהן, אבל אילו על ידי שהיה שלום ביניהן והיו אוהבין זה את זה, כענין שנאמר (בראשית יא, א) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, לפיכך נשתיירה מהן פליטה.",
            "ועוד אמרו, קשה היא המחלוקת אפילו כדי לעשות סייג למצות, שכן מצינו בבני גד ובני ראובן, שאמרו לו למשה (במדבר לב, ה) יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחזה. ומפני מה בחרו אותה, מפני שהיה להן מקנה הרבה והיו מבקשין להתרחק מן הגזל ומן המחלוקת, ולפי שפירשו הם מישראל תחילה הם גלו תחילה, שנאמר (דברי הימים א ה, כו) ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה. והרי הדברים קל וחומר ומה אילו שפירשו מאחיהם לשם שמים, לא מתוך שנאה ואיבה, אלא כדי להתרחק מן הגזל ומן המחלוקת כך נענשו, הפורשין מחביריהן מתוך שנאה ותחרות ומחלוקת על אחת כמה וכמה. ואמרו חז\"ל קשה היא המחלוקת כדור המבול, שנאמר במחלוקתו של קרח (במדבר טז, ב) קראי מועד אנשי שם, ונאמר בדור המבול, (בראשית ו, ד) המה הגברים אשר מעולם אנשי השם. קשה היא המחלוקת שהיא מביאה לידי סכנת נפשות, שעל ידי מריבה שהיתה בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט נתפרדו זה מזה, ונתגלגל הדבר והלך לוט לסדום וכמעט שאבד עמהן.",
            "קשה היא המחלוקת שהיא מביאה את האדם לידי מלקות, שנאמר (דברים כה, א) כי יהיה ריב בין אנשים וגומר, אין שלום יוצא מתוך מריבה, (דברים כה, ב) והיה אם בן הכות הרשע, מי גרם לו ללקות הוי אומר המחלוקת. קשה היא המחלוקת שהיא מביאה לידי מיתה שנאמר (שמות כא, כב) וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה, (שמות כא, כג) ואם אסון יהיה וגו', מי גרם לה הוי אומר המחלוקת. ואמרו חז\"ל מותר לומר לשון הרע על בעלי מחלוקת, ומה טעם (מלכים א א, יד) ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך, ומפני מה נהרג אדוניה בן חגית, עילה מצאו על שתבע אבישג השונמית, שבעבור כך לא היה חייב מיתה, אלא שמבקשין להתיר דמן של בעלי מחלוקת, לפיכך מצאו לו העילה הזאת.",
            "בני, תשמרו עצמכם מן המחלוקת, שכל מי שיושב לו מן המחלוקת, הרי זה מכובד בפני הבריות, כענין שנאמר (משלי כ, ג) כבוד לאיש שבת מריב וגו'. ואמרו חז\"ל ומה אם מריבה שהיא של אדם עצמו כבוד לו אם כבשה, קל וחומר מריבה שאינה שלו, והוא מכניס עצמו לתוכה. וכן הוא אומר (משלי כו, יז) מחזיק באזני כלב עבר מתעבר על ריב לא לו. ואמרו חז\"ל מחלוקת בבית סופו ליחרב, מחלוקת בבית הכנסת סופו להתפזר, ולא עוד אלא שסופו להישמם. מחלוקת בעיר שפיכות דמים בעיר. שני תלמידי חכמים הדרין בעיר אחת והן שתי בתי דינין וביניהן מחלוקת, סופן למות. ולא עוד אלא שמחלוקת בית דין חורבן עולם. תדע שכן שכל זמן שיש שלום בפמילייא של מטה, יש שלום בפמילייא של מעלה, שנאמר (עמוס ט, ו) הבונה בשמים מעלותיו אימתי בזמן (עמוס ט, ו) ואגדתו על ארץ יסדה. כלומר בזמן שישראל נאגדין באגודה אחת ובשלום זה עם זה.",
            "והמידה הארורה הזאת יונקת משדי מידת הרכילות ולשון הרע, שגם היא מידה שנואה ומשוקצת מאד בעיני המקום. שכל מקום שהרכילות ולשון הרע מצוי שם המחלוקת מצויה. וכל המספר לשון הרע על חבירו, הרי הוא נטרד מחיי העולם הזה ומחיי העולם הבא. תדע שכן, שהרי לא נטרד דואג האדומי אלא בלשונו, שנאמר (תהלים נב, ב) בבוא דואג האדמי ויגד לשאול ויאמר לו בא דוד אל בית אחימלך, מה כתיב בו, (תהלים נב, ז) גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה. יחתך ויסחך מאוהל בעולם הזה, ושרשך מארץ חיים סלה לעולם הבא. וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני שעל ידי לשון הרע נתקלל בעולם הזה ואף לעתיד לבוא אין לו תקנה, שנאמר (ישעיהו סה, כה) ונחש עפר לחמו, אפילו לעתיד לבוא.",
            "ואמרו חז\"ל באגדה ז\"ל אומר לו לנחש מפני מה אתה מצוי בין הגדירות, אמר להן מפני שאני פרצתי גדירו של עולם, ומפני מה אתה מהלך ולשונך שותת, אמר להן מפני שהיא גרמה לו. ומפני מה כל בהמה וחיה נושכין ואין ממיתין, ואתה נושך וממית, אמר להן (קהלת י, יא) אם ישך הנחש בלוא לחש, איפשר שאני עושה כלום, שלא נאמר לי מן השמים. ומפני מה אתה נושך אבר אחד וכולן מרגישין, אמר להן ולי אתם אומרים, אמרו לו לבעל הלשון שהוא אומר באיספמיא והורג ברומי.",
            "בני, אם ראיתם בני אדם מחזרים ומחפשים אחר מומי בני אדם ומדברים עליהם תחזיקו אותם בחזקת רשעים ובעלי לשון הרע ובעלי מומין. כמו שאמרו החכמים שאדם אחד דיבר באדם אחר אצל אחד מן הגדולים, אמר לו הודעתני על רוב מומיך במה שאתה מרבה לספר במומי בני אדם, כי מחפש המום איננו מחפש אלא כפי אשר בו ממנו.",
            "בני, בואו וראו כמה קשה לשון הרע, כנגד שלשה דברים רומח וחרב וחץ, שנאמר (משלי כה, יח) מפיץ וחרב וחץ שנון איש ענה ברעהו עד שקר. ואמרו חז\"ל מפיץ זה הרומח, חרב וחץ כמשמעו, מה הרומח דוקר וממית, אף לשון הרע דוקר וממית, מה החרב דוקר וממית, לשון הרע דוקר וממית, מה החץ דוקר וממית, אף לשון הרע דוקר וממית. וכן הוא אומר (תהלים נז, ה) נפשי בתוך לבאים אשכבה להטים בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה. ולא עוד אלא שכל המספר לשון הרע הקדוש ברוך הוא דוחפו לגיהנם, שנאמר (תהלים קמ, יב) איש לשון בל יכון בארץ איש חמס רע יצודנו למדחפת. ואמרו חז\"ל לעתיד לבוא נוטל הקדוש ברוך הוא אומות העולם ומורדין לגיהנם, ואמר להן למה הייתם קונסין את בני, והן משיבין, ואומרים להקדוש ברוך הוא מהן היו באין ואומרים לשון הרע עליהן, ונוטל הקדוש ברוך הוא אלו ואלו ומורידן לגיהנם, לכך נאמר (תהלים קמ, יב) איש לשון בל יכון בארץ, אלו המלשינין ומסורות של ישראל. (תהלים קמ, יב) איש חמס רע אלו אומות העולם שחומסין אותן על דבריהן ויצודנו למדחפות שאלו ואלו נטרדין במצודה רעה, ונדחפין לגיהנם. וכן משה מזהיר את ישראל (ויקרא יט, טז) לא תלך רכיל בעמיך, וכן דוד מזהיר כמו כן (תהלים לד, יג) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, (תהלים לד, יד) נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה.",
            "בני, אם ידברו בני אדם על אדם אחר, אל תרחיקוהו לגמרי, עד שתדעו בבירור אם נדברים עליו באמת אם לאו, ובין כך ובין כך צריך לכם להתרחק מאותם שמדברים עליו הרחקה יתירה, כמו שהשיב חכם אחד לחבירו, כשאמר לו אני רוצה לרחקך על מה שמבדרים בני אדם בך, אמר לו שמעתני שדיברתי בהם, אמר לו לאו, אמר לו אם כן אותם הרחק. ואמרו שאדם אחד האשים את חבירו על דבר ששמע עליו והתנצל לו ממנו, אמר לו הגיד לי נאמן אמר לו אילו היה נאמן לא היה מגיד.",
            "בני, צאו וראו כמה קשה לשון הרע, שהרי המרגלים שהוציאו דיבה על ארץ ישראל בלשונם בלשון עצמו נפרע הקדוש ברוך הוא מהן, שנאמר (במדבר יד, לז) וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה', ואמרו חז\"ל מלמד שנשתרבב לשונם עד טיבורם והיו תולעין יוצאין מטיבורן לתוך לשונם. וכן מצינו באגדה שבעלי לשון הרע תלויין בלשונן בגיהנם, מפני שסיפרו לשון הרע על חביריהן ועברו על מה שכתוב בתורה, (ויקרא יט, טז) לא תלך רכיל בעמיך. וכל המספר לשון הרע על חבירו סוף שהוא נכשל בדומה לו.",
            "צא ולמד מיוסף הצדיק דכתיב (בראשית לז, ב) ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם. ואמרו חז\"ל שהיה אומר לאביו חשודין הן בניך על אבר מן החי, ומזלזלין בני השפחות וקוראין אותן עבדין, ותולין עיניהן בבנות הארץ, ועל שלשתן נכשל. וזהו שנאמר (משלי טז, יא) פלס ומאזני משפט לה' וגומר. אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה אמרת חשודין הן על אבר מן החי, חייך אפילו בשעת קלקלה אינן אלא שוחטין ואוכלין, שנאמר (בראשית לז, לא) וישחטו שעיר עזים. אתה אמרת מזלזלין הן בבני השפחות וקורין אותן עבדים, חייך (תהלים קה, יז) לעבד נמכר יוסף. אתה אמרת תולין עיניהן בבנות הארץ, חייך שאני מגרה בך את הדוב, שנאמר (בראשית לט, ז) ותשא אשת אדניו את עיניה אל יוסף וגומר. מה כתיב בענין (בראשית לז, ד) ולא יכלו דברו לשלם, מתוך גונתן של שבטים למדנו שבחן, שלא היו מדברין אחד בפה ואחד בלב. ואמרו חז\"ל שלשה הקדוש ברוך הוא שונאן המדבר אחד בפה ואחד בלב, והיודע עדות בחבירו ואינו מעיד לו עליו, והרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו עליו יחידי.",
            "אוי להן למספרי לשון הרע, שהן מביאין שלש פורעניות לעולם, ואלו הן מחלוקת ועבודה זרה וגלות. שבשביל מספרי לשון הרע בא מחלוקת לעולם, ועל ידי המחלוקת בא הגלות, ועל ידי הגלות באין בתוך האוניות ומתערבין ביניהן ולומדין מעשיהן ועובדין עבודה זרה. ואמרו חז\"ל אילמלא לא קיבל דוד לשון הרע, לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצינו. תדע שכן שעל ידי לשון הרע שהוציא יוסף על אחיו נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, ולא עוד אלא שבשביל מספרי לשון הרע הגשמים נעצרין, שנאמר (משלי כה, כג) רוח צפון תחולל גשם ופנים נזעמים לשון סתר. ואמרו חז\"ל כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות כנגד שלש עבירות עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. עבודה זרה דכתיב (שמות לב, לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדלה, גילוי עריות דכתיב (בראשית לט, ט) ואיך אעשה הרעה הגדלה הזאת, ושפיכות דמים דכתיב (בראשית ד, יג) גדול עוני מנשוא. ואילו בלשון הרע כתיב (תהלים יב, ד) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות, שהיא שקולה כשלשתן.",
            "ואמרו חז\"ל לישן תליתאי קטיל תליתאי, כלומר לשון הרע הורגת שלשה אנשים האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו. ובימי שאול ארבעה, דואג שאמרו, שאול שקיבלו, אחימלך שנאמר עליו, ואבנר על שהיה לו למחות שלא להרוג נוב עיר הכהנים ולא מיחה.",
            "בני, אל תאמינו אל הרכילים ואל תתפתו בדבריהם, ואפילו אתם יודעין שאומרין האמת, כמו שאמר חכם אחד, מי שיאמין אל הרכילים לא יישאר לו אוהב, ואפילו אם יהיה לו חביב וקרוב. ואמר אחר, אל תעזוב האוהב בעבור רכילות הרכיל, ואף על פי כן טוב לכם לשמור את עצמכם ממי שאמרו עליהם הרכילות כמו שאמרו חז\"ל האי לישנא בישא אף על גב דלקבולי ליה לא מיבעי, למיחש ליה מיבעי.",
            "בני, צאו וראו כמה צריך לו לאדם להיות זהיר בלשונו, שכך אמרו חז\"ל באגדה ז\"ל מאי דכתיב (תהלים קכ, ג) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה, אמר לו הקדוש ברוך הוא ללשון, כל איבריו של אדם מבפנים, ולא עוד אלא שהיקפתי לך שתי חומות אחת של עצם, ואחת של בשר, (תהלים קכ, ג) מה יתן לך ומה יסיף לך. מעתה מה יש לי עוד להתחכם לעשות לך, שתי המחיצות הללו הראשונה קשה, שהיא של עצם, והאחרונה רכה שהיא של בשר. ולמה הפנימית קשה? כדי שלא תהא נוחה להיפתח, לפי שהדברים היוצאים מתוך פיו של אדם הן על ארבעה פנים. יש מהן שאם אדם מדבר בהן אפשר שיהיה לו תועלת בהן. ואפשר שיש בהן ספק שאינו בטוח בם באחריתם. והטוב לאדם להינצל מספיקם. ויש מהן שכשאדם שותק מהן עושה נחת רוח לנפשו ומתרצה בהן לבוראו, ואם מדבר בהן אפשר שתבוא לו מהן רעה והיזק כגון המחרף והמגדף והלשון הרע והשקר והחונף וגנות בני אדם והדומה להן. כל שכן שטוב לאדם להינצל מהן, שהן ודאי רעים באחריתם, ואין בהן צד טובה כלל. ויש מהן שאם ידבר בהן אינו מוצא בהן לא הנאה ולא תועלת, ואם ישתוק מהן אין בהן היזק ותועלת. גם אלו טוב לשתוק מהן להקל משאם מעל גופו ולשונו. ושלא יכלה בהן ימיו לריק.",
            "ויש דברים שהשותק מהן מתחייב בנפשו, והמדבר בהן קונה לו חיי העולם הזה, וחיי העולם הבא, כגון דברי תורה ותפילה והמוכיח את חבירו, והנותן שלום בין איש לאשתו, בין אדם לחבירו, ומשא ומתן באמונה, ובדברים כיוצא באילו צריך להתעסק בהן. אבל שלשת פנים האחרים ראוי לחכם להינצל מהן. וכן הוא אומר (משלי י, יט) ברב דברים לא יחדל פשע וחושך שפתיו משכיל. ברוב דברים לא יחדל פשע, אילו שלשת חלקי הדברים שאדם צריך לינצל מהן, חושך שפתיו משכיל, שאפילו יצאו ממחיצה הראשונה, וחושך את שפתיו שלא יפתחם, נקרא משכיל.",
            "ואם אי איפשר לו לחשוך את שפתיו, יהא מתחכם להוציאן בלשון רכה. לפיכך המחיצה הראשונה של בשר כדי שיצאו ממקום רך ויהיו רכים עם כל אדם. וכן הוא אומר (משלי כה, טו) בארך אפים יפתה קצין ולשון רכה תשבר גרם. לפיכך ראוי לו לאדם שתהיה לשונו רכה לאחר שהיא שוברת המחיצה הפנימית שהיא של עצם, ויוצאה מבין השיניים אל השפתיים. ומעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו לך לשוק ותקנה לי חלק טוב של בשר. הלך והביא לו הלשון, לאחר ימים אמר לו רבן גמליאל לך לשוק ותקנה לי חלק רע של בשר, הלך והביא לו הלשון. אמר לו כשאמרתי לך צא ותקנה לי חלק טוב הבאת לי הלשון, וכשאמרתי לך צא ותקנה לי חלק רע של בשר הבאת לי הלשון כמו כן. אמר לו אדוני, יש מן הלשונות טובים ורעים, כשהיא טובה אין למעלה הימינה, וכשהיא רעה אין למטה הימינה.",
            "וכן מצינו ברבינו הקדוש עליו השלום שעשה סעודה גדולה לתלמידיו והניח לפניהן לשונות רכין ולשונות קשין, התחילו התלמידים בוררין את הרכין ומניחין את הקשים, אמר להן בני כך תהא לשונכם רכה אלו עם אלו. ואמרו לו לחכם אחד השמיענו בחסדך תוכן הדברים ותועלתם והזיקם. אמר להן: הדברים הם על ארבעה פנים, מהם דברים שתקוה תועלתם ותירא מאחריתם, והרויח שבם ההצלה, ומהם דברים לא תקוה תועלתם ולא תירא מנזקם אם תעזבם תקל משאם מעל גופך ולשונך, ומהם דברים לא תקוה תועלתם ותירא מאחריתם וזהו הנזק. ומהם דברים תקוה תועלתם ותהיה בטוח מאחריתם, ואלה הם הדברים אשר אתה חייב לדבר בהם, והנה בטל שלשת רבעי הדברים. ואמר כשתדבר תדבר מעט, כי כפי אשר ימעטו דברי האדם, ימעטו טעויותיו. ואמר ימות האדם בכשלון לשונו, ולא ימות בכשלון רגליו, כי כשלון לשונו יסיר את ראשו, וכשלון רגליו ירפא לזמן מועט.",
            "בני, בואו וראו כמה קשה לשון הרע ורכילות לפני המקום, שאפילו כשהנביאים מלמדין קטיגוריא על ישראל, אפילו כשהן רשעים גמורים לא חיסך עליהן הכתוב, אלא שנפרע מהן. תדע שכן, שהרי משה רבינו עליו השלום כשאמר לישראל (במדבר כ, י) שמעו נא המרים, נענש ונגזר עליו שלא יכנס לארץ. וכן אתה מוצא בישעיה על שאמר (ישעיהו ו, ה) ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב, ראה מה כתוב שם, (ישעיהו ו, ו) ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה. ואמרו חז\"ל מהו רצפה, רוץ פה של מי שאמר דליטוריא על ישראל. וכן מצינו באליהו על שאמר דליטוריא על ישראל כענין שנאמר (מלכים א יט, י) קנא קנאתי לה' אלהי ישראל כי עברו בריתך בית ישראל את מזבחותך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה. ראה מה כתיב שם, (מלכים א יט, ו) ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים. רוץ פה של מי, שאמר דליטוריא על ישראל.",
            "וכן הוא אומר על (משלי ל, י) תלשן עבד אל אדנו פן יקללך ואשמת. (משלי ל, יא) דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך, ואמרו חז\"ל משום דאביו יקלל ואמו לא יברך אל תלשן, אלא אפילו דור שאביו יקלל ואמו לא יברך, אל תלשן. אוי להן לרכילים ולבעלי לשון הרע מיום הדין, שהקדוש ברוך הוא יורה בהן חצים מלמעלה, ואחר כך דוחפן לגיהנם. שנאמר (תהלים קכ, ד) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים, שכך אמרו חז\"ל כל המספר לשון הרע, אומר הקדוש ברוך הוא לגיהנם אני יורה בהן חיצים מלמעלה, ואת תהא מסקת עליהן אש מלמטה, ולכך נאמר חיצי גיבור שנונים וגומר. גיבור זה הקדוש ברוך הוא, כענין שנאמר (דברים י, יז) האל הגדול הגבור והנורא, גחלי רתמים זו אשה של גיהנם שאינה נכבית לעולם, ולא עוד אלא כל המספר לשון הרע כאילו כופר בעיקר, כענין שנאמר (תהלים יב, ה) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ולא עוד אלא כל המספר לשון הרע והמקבלו ראוי להשליכו לכלבים, שנאמר (שמות כב, ל) לכלב תשליכון אתו, וסמיך ליה (שמות כג, א) לא תשא שמע שוא, וקרי ביה נמי לא תשיא. וכן אתה מוצא באיזבל על שגרמה להעיד עדות שקר על נבות, אכלו אתה הכלבים.",
            "ואמרו חז\"ל היכי דמי לשון הרע. כגון דאמר היכא משתכחא נורא אלא בי פלניא, וכגון שאמרו בלשון הרע, ונתכוון לאומרו דרך לשון הרע. בני בואו וראו כמה קשה לשון הרע, שהקדוש ברוך הוא בעצמו נפרע ממספרי לשון הרע, כענין שנאמר (תהלים קא, ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל, שלא תאמר אין איסורו של לשון הרע אלא בסתר, אבל לומר לשון הרע בפני הבעלים עצמו אין בו איסור, לכך נאמר (תהלים קא, ה) גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל, כלומר מי שהוא כל כך גס רוח שאינו חושש ואינו מתיירא מן הבריות כלום, אותו לא אוכל לסבול מפני שהוא חציפות ולשון הרע לגנות בני אדם ולספר עליהן לשון הרע בפניהן.",
            "דבר שנאוי מאד לשון הרע לפני המקום, שנאמר (משלי ו, טז) שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו, (משלי ו, יז) עינים רמות לשון שקר וגו', אוי להן למספרי לשון הרע, שאין להן תקנה לעולם. שכך אמרו חז\"ל כיון שסיפר אדם לשון הרע, אין לו תקנה, שכבר כרתו דוד ברוח הקודש, שנאמר (תהלים יב, ד) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות. אלא מה תקנתו של אדם שלא יבוא לידי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא, יעסוק בתורה, שנאמר (משלי טו, ד) מרפא לשון עץ חיים, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר (משלי ג, יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. ואם עם הארץ הוא ישפיל עצמו שנאמר (משלי טו, ד) וסלף בה שבר ברוח. ואף משה רבינו עליו השלום קילל הרכיל והמלשין על חבירו, שנאמר (דברים כז, כד) ארור מכה רעהו בסתר, זהו לשון הרע, כענין שנאמר מלשני בסתר רעהו וגומר. ותנא דבי אליהו, המכים בסתר והמחרפים בגלוי, ומליזי הרבים, ומטילי מחלוקת סופן להיות כקרח וכעדתו, עליהן הכתוב אומר (במדבר טז, לג) ותכס עליהם הארץ.",
            "בני, בואו וראו מה הלשון עושה, שהמוות והחיים ברשותו כענין שנאמר מות וחיים ביד לשון ואוהביה יאכל פירייה. המות והחיים יוצאין מן הלשון, מות מיכן וחיים מיכן, כיצד, כך אמרו חז\"ל היתה לפניו כלכלה של תאנים אכלה עד שלא עישרו עד שלא בירך עליה מות ביד לשון, עישרה ואכלה, בירך בה ואכלה, חיים ביד לשון. עסק בדברי ליצנות מות ביד לשון, עסק בדברי תורה, חיים ביד לשון. ואמרו חז\"ל למה נסמכה יד אצל לשון, לומר לך מה יד ממיתה, אף לשון ממית. שמא תאמר מה היד בסמוך לה, אף לשון בסמוך לה, תלמוד לומר, (ירמיהו ט, ז) חץ שחוט לשונם. שמא תאמר מה חץ עד ארבעים עד חמשים אמה, אף לשון כן? תלמוד לומר, (תהלים עג, ט) שתו בשמים פיהם וגומר.",
            "וכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר (במדבר יד, כב) וינסו אותי זה עשר פעמים וגומר. מהו זה, בעבור זה נתחתם גזר דינן. לכן בני הוו זהירין במידות הגרועות הללו בדומיהן, שכך אמרו חז\"ל כל מי שמדבר עם חבירו ואוכל ושותה עמו, ומספר עליו לשון הרע. הקדוש ברוך הוא קורא אותו רע, שנאמר (משלי יב, כ) מרמה בלב חרשי רע. וכל מי שאינו אוכל ושותה עם חבירו, ואינו נושא ונותן עמו, ומספר עליו דברים טובים הקדוש ברוך הוא קורא אותו שלום, שנאמר (משלי יב, כ) וליעצי שלום שמחה. וכל מי שרגיל בשלום ואוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין איש לאשתו בין אדם לחבירו, הקדוש ברוך הוא פורש עליו סוכת שלומו, מידה כנגד מידה, כענין שנאמר (ישעיהו כו, יב) ה' תשפת שלום לנו כי גם כל מעשינו פעלת לנו.",
            "וכל מי שאוהב שלום ורודף שלום, זוכה ורואה בביאת משיח, שבשעת ביאתו פותח בשלום, כענין שנאמר (ישעיהו נב, ז) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום. וכן הוא אומר (ישעיהו סו, יב) הנני נטה אליה כנהר שלום וגומר. ואמרו חז\"ל אין כלי שמחזיק ברכה אלא שלום, שנאמר (תהלים כט, יא) ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. ואלהינו ברחמיו ישפות לנו שלום ויענגינו בשלום, כענין שנאמר (תהלים לז, יא) וענוים יירשו ארץ והתענגו על רב שלום.",
            "<b>נשלם ספר מעלות המידות</b>",
            "אני גבר בסיבות הזמנים <br>שבע רוגז שבע בוז עם קלונים. <br>ודלקו אחריי צרות מצירות <br>ושוד על שוד ועל שבר חרונים. <br>וצללתי בעימקי הדאגות <br>ועלי עברו גלי יגונים. <br>וטרם אמצאה מרפא לציריי <br>בצידם צמחו האחרונים. <br>להוותי אמת שחקו צעירים <br>למו ימים ושועלים קטנים. <br>מאסתימו ותעבתי אבותם <br>לשיתם שומרי עזים וצאנים. <br>ותבחר מחנק נפשי ומות <br>ראותי בוז ולעג שאננים <br>בשמריהם מאד שוקטים ויושבים <br>בנוהים דשינים רעננים. <br>אשר אמרו לנפשי אין תשועה <br>ולא חלק בי\"ה רוכב עננים. <br>נגינתם אני שבתם וקומם <br>וכינורות ועוגבים ומינים."
        ]
    },
    "schema": {
        "heTitle": "מעלות המדות",
        "enTitle": "Ma'alot HaMiddot",
        "key": "Ma'alot HaMiddot",
        "nodes": [
            {
                "heTitle": "הקדמה",
                "enTitle": "Introduction"
            },
            {
                "heTitle": "א; מעלת ידיעת האל יתברך ומדת חילול השם",
                "enTitle": "i; On Knowing God and Desecrating God's Name"
            },
            {
                "heTitle": "ב; מעלת אהבת האל",
                "enTitle": "ii; On Loving God"
            },
            {
                "heTitle": "ג; מעלת יראת שמים וכיבוד אב ואם",
                "enTitle": "iii; On Fear of Heaven and Honoring Parents"
            },
            {
                "heTitle": "ד; מעלת התורה וקיום המצות",
                "enTitle": "iv; On Torah Study and Fulfilment of the Mitzvot"
            },
            {
                "heTitle": "ה; מעלת גמילות חסדים",
                "enTitle": "v; On Kindness"
            },
            {
                "heTitle": "ו; מעלת הצדקה",
                "enTitle": "vi; On Charity"
            },
            {
                "heTitle": "ז; מעלת התפלה",
                "enTitle": "vii; On Prayer"
            },
            {
                "heTitle": "ח; מעלת הענוה ומדת הגאוה",
                "enTitle": "viii; On Humility and Pride"
            },
            {
                "heTitle": "ט; מעלת הצניעות ומדת הפריצות",
                "enTitle": "ix; On Modesty and Immorality"
            },
            {
                "heTitle": "י; מעלת הבושת ומדת העזות",
                "enTitle": "x; On Shame and Arrogance"
            },
            {
                "heTitle": "יא; מעלת האמונה ומדת הגזל",
                "enTitle": "xi; On Faith and Theft"
            },
            {
                "heTitle": "יב; מעלת התמימות ומדת הרמאות",
                "enTitle": "xii; On Integrity and Deceit"
            },
            {
                "heTitle": "יג; מעלת הרחמנות ומדת אכזריות",
                "enTitle": "xiii; On Compassion and Cruelty"
            },
            {
                "heTitle": "יד; מעלת הרצון ומדת הכעס",
                "enTitle": "xiv; On Amicability and Anger"
            },
            {
                "heTitle": "טו; מעלת שם טוב",
                "enTitle": "xv; On Reputation"
            },
            {
                "heTitle": "טז; מעלת יצר טוב ומדת יצר הרע",
                "enTitle": "xvi; On Good and Evil Inclinations"
            },
            {
                "heTitle": "יז; מעלת התשובה",
                "enTitle": "xvii; On Repentance"
            },
            {
                "heTitle": "יח; מעלת החכמת ומדת הסכלות",
                "enTitle": "xviii; On Wisdom and Foolishness"
            },
            {
                "heTitle": "יט; מעלת העושר",
                "enTitle": "xix; On Wealth"
            },
            {
                "heTitle": "כ; מעלת הזריזות ומדת העצלות",
                "enTitle": "xx; On Diligence and Laziness"
            },
            {
                "heTitle": "כא; מעלת ההסתפקות ומדת זולל וסובא",
                "enTitle": "xxi; On Contentment and Gluttony"
            },
            {
                "heTitle": "כב; מעלת הנדיבות ומדת הכילות וצרות עין",
                "enTitle": "xxii; On Generosity and Stinginess"
            },
            {
                "heTitle": "כג; מעלת דרך ארץ",
                "enTitle": "xxiii; On Proper Conduct"
            },
            {
                "heTitle": "כד; מעלת השלום ומדות המחלוקת, לשון הרע ורכילות",
                "enTitle": "xxiv; On Peace and Contention, Gossip and Slander"
            }
        ]
    }
}