{
"language": "he",
"title": "Tractate Semachot",
"versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957",
"versionTitle": "Talmud Bavli, Vilna 1883 ed.",
"actualLanguage": "he",
"languageFamilyName": "hebrew",
"isSource": true,
"isPrimary": true,
"direction": "rtl",
"status": "locked",
"license": "Public Domain",
"digitizedBySefaria": true,
"versionTitleInHebrew": "תלמוד בבלי, וילנא תרמ\"ג",
"heTitle": "מסכת שמחות",
"categories": [
"Talmud",
"Bavli",
"Minor Tractates"
],
"text": {
"Introduction": [
"(שמות י״ב:כ״ט) ויהי בחצי הלילה וה׳ הכה כל בכור בארץ מצרים וגו׳ וכתיב (במדבר ח׳:י״ז) כי לי כל בכור [וגו׳] ביום הכותי כל בכור וגו' (ואתה משיב) א״ר יוחנן אע״פ שהכה אותם מכת מות מחצי הלילה היתה נפשם מפרפרת בהם עד הבוקר משל הדיוט אומר נתת פת לנער הודע את אמו אף הקדוש ברוך הוא אמר אודיע לבני המיתה המשתקת הזאת ששונאיהם היאך מתים בה אלא תשמור נפשותם עד הבוקר כדי שיראו בני בשונאיהם:"
],
"": [
[
"הגוסס הרי הוא כחי לכל דבר לעולם (זקוק) [זוקק] ליבום ופוטר מן היבום ומאכיל בתרומה ופוסל בתרומה ונוחל ומנחיל פרש ממנו אבר כאבר מן החי בשר כבשר מן החי וזורקין על ידו דם חטאתו ודם אשמו עד שימות:",
"אין קושרין את לחייו ואין פוקקין את נקביו ואין נותנין כלי של מתכות ודבר שהוא מיקר על טיבורו עד שעה שימות שנאמר (קהלת י״ב:ו׳) עד אשר לא ירתק חבל הכסף:",
"אין מזיזין אותו ואין מטילין אותו על גבי החול ולא על המלח עד שעה שימות:",
"אין (מעמידין) [מעמצין] את עיני הגוסס הנוגע בו ומזיזו הרי זה שופך דמים שהיה רבי מאיר אומר משל לנר שהוא מטפטף כיון שנגע בו אדם מכבהו כך כל המעמץ את עיני הגוסס מעלין עליו כאילו הוא נוטל נשמתו:",
"אין קורעין ואין חולצין ולא מספידין ואין מכניסין ארון עמו בבית עד שעה שימות:",
"אין משמעין עליו ואין משננין עליו את מעשיו רבי יהודה אומר אם חכם הוא משננין [עליו] את מעשיו:",
"אין שואלין בעיר זה את זה בד\"א בכפר קטן אבל בעיר גדול מותר מחותך מסורס נפלים ובן שמונה חי בן תשעה מת אין מתעסקין עמו בכל דבר:",
"נכרי ועבד אין מתעסקין עמו לכל דבר אבל קורין עליו הוי ארי ארי הוי גבור רבי יהודה אומר הוי טבי הוי נאמן אוכל מעמלו אמרו לו מה הנחת לכשרים אמר להן אם היה כשר מפני מה אין קורין עליו: אין מקבלין תנחומין על העבדים ועל השפחות:",
"ומעשה כשמתה שפחתו של ר׳ אליעזר נכנסו תלמידיו לנחמו נכנס מפניהם לחצר נכנסו אחריו נכנס לביתו נכנסו אחריו אמר להם כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין והלא אין אתם נכוין אפילו ברותחין הלא אמרו שאין מקבלין תנחומין על העבדים שהעבדים חשובים כבהמה:",
"וכשמת טבי עבדו של רבן גמליאל קבל עליו תנחומים אמרו לו לא למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים אמר להן אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה:",
"אף הוא הניח לו להניח תפלין אמרו לו לא למדתנו רבינו שהעבדים פטורין מן התפלין אמר להן אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר הוא:",
"אין קורין לעבדים ולשפחות אבא פלוני ואימא פלונית של בית רבן גמליאל היו קורין לאבא טבי ולאימא טביתא:",
"אין קורין לאבות אבינו אלא לשלשה האבות ולא לאימהות אמנו אלא לארבע האימהות:"
],
[
"המאבד עצמו לדעת אין מתעסקין עמו בכל דבר רבי ישמעאל אומר קורין עליו הוי נטלה הוי נטלה א\"ל ר\"ע הנח לו בסתמו אל תכבדהו ואל תקללהו אין קורעין עליו ואין חולצין עליו ולא מספידין עליו אבל עומדין עליו בשורה ואומרין עליו ברכת אבלים מפני שהוא כבוד חיים כללו של דבר כל שהוא כבוד של חיים מתעסקין בו כל שאין כבוד של חיים אין הרבים מתעסקין עמו לכל דבר:",
"איזהו המאבד עצמו לדעת לא שעלה בראש האילן ונפל ומת בראש הגג ונפל ומת אלא זה שאמר הריני עולה לראש הגג או לראש האילן ואפיל עצמי ואמות ורואין אותו שעלה לראש האילן ונפל ומת הרי זה בחזקת המאבד את עצמו בדעת וכל המאבד את עצמו לדעת אין מתעסקין עמו בכל דבר:",
"מצאהו חנוק ותלוי באילן הרוג ומושלך על גבי הסייף הרי זה בחזקת המאבד את עצמו שלא בדעת ואין מונעין הימנו כל דבר:",
"מעשה בבנו של גורנוס בלוד שברח מבית הספר והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבגד ובאו ושאלו את רבי טרפון ואמר אין מונעין הימנו כל דבר:",
"מעשה בתינוק אחד מבני ברק ששבר צלוחית בשבת והראה לו אביו באזנו ונתירא מאביו והלך ואבד עצמו בבור ושאלו את רבי עקיבא ואמר אין מונעין הימנו כל דבר:",
"מכאן אמרו חכמים אל יראה אדם לתינוק באזנו אלא מלקיהו מיד או ישתוק ולא יאמר לו כלום ר׳ שמעון בן אלעזר אומר יצר תינוק ואשה תהא שמאל דוחה וימין מקרבת:",
"הרוגי בית דין אין מתעסקין עמהן בכל דבר אחיהם וקרוביהם באין ושואלין את שלום העדים ואת שלום הדיינין שאין בלבנו עליכם שדין אמת דנתם ולא היו מתאבלין אלא אוננים שאין אנינות אלא בלב:",
"רבי נתן אומר אין בין שתיקה לבכיה כלום:",
"אין מברין עליהם שנא׳ (ויקרא יט) לא תאכלו על הדם ב\"ד שהרג לא היה טועם כל אותו היום ומניחין אותן לדבר עם אחיהם ועם קרוביהם ובשביל שלא להשהות ומשקין אותן יין ולבונה כדי שלא יצטערו ומלמדין אותן להתוודות שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע (יהושע ז) בני שים נא כבוד לה׳ (אלהיך) [אלהי ישראל] ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית אל תכחד ממני ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה' אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי ומה ת\"ל וכזאת וכזאת מלמד שמעל בחרם שני פעמים אנכי חטאתי אנכי ולא ביתי אנכי ולא בני מלמד שהתודה באמונה ומניין שכיפר לו וידויו שנאמר ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה׳ ביום הזה ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא ואומר (דה\"א ב) ובני זרח זמרי ואיתן [והימן] וכלכל ודרע כלם חמשה וכי אין אנו יודעים שכולם ה׳ אלא מלמד שאף עכן עמהם לעולם הבא (כיוצא בו הגונב את המכס ואת החרם הרי זה שופך דמים ולא שופך דמים בלבד אלא כאילו עובד עבודת כוכבים ומגלה עריות ומחלל שבתות):",
"כל הפורש מדרכי צבור אין מתעסקין עמו בכל דבר אחיהם וקרוביהן לובשין לבנים ומתעטפין לבנים ואוכלין ושותין ושמחים שנאבד שונאו של מקום שנא׳ (תהילים קל״ט:כ״א-כ״ב) הלא משנאיך ה׳ אשנא ובתקוממיך אתקוטט (מפני מה ש) תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי:",
"הרוגי מלכות אין מונעין מהן כל דבר מאימתי מתחילין למנות להם משעה שנתייאשו מלשאול אבל לא מלגנוב שכל הגונב הרי זה שופך דמים ולא שופך דמים בלבד אלא כאילו עובד עבודת כוכבים וכו׳:",
"מי שנפל לים מי ששטפו נהר מי שאכלתו חיה רעה אין מונעין מהן כל דבר מאימתי מתחילין למנות להם משעה שנתייאשו לבקש מצאוהו אברים אברים אין מונין לו עד שימצא ראשו ורובו רבי יהודה אומר השדרה והגלגולת הן רובו:",
"מי שהיה בעלה צלוב עמה בעיר אשתו צלובה עמו בעיר אביו ואמו צלובין עמו בעיר לא ישרה באותה העיר אא\"כ היתה עיר גדולה כאנטוכיא לא ישרה בצד זה אלא ישרה בצד זה עד מתי הוא אסור עד שיכלה הבשר כולו ואין הצורה ניכרת בעצמות:",
"(ב\"ש אומרים) המגרש את אשתו לא ישרה עמה לא במבוי ולא בחצר אם היה מבוי של שניהם הופך פתחו לצד אחד ואם היתה חצר של שניהם מפנה זה מפני זה ומפנה אשה מפני איש בד\"א בזמן שנשאו והכהנת אע\"ג שלא נשאו בד\"א מן הנשואין אבל מן האירוסין לא וכן החולץ ליבמתו לא יפנה מפני שאין לבו גס בה:"
],
[
"בן יומו שמת הרי הוא לאביו ולאמו כחתן שלם לא סוף דבר בן יומו חי אלא אפי׳ יוצא ראשו ורובו בחיים אלא שדברו חכמים בהווה:",
"ויוצא בחיק נקבר באשה אחת ובשני אנשים אבא שאול אומר באיש א׳ ובשתי נשים אמרו לו אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים ואין איש אחד מתייחד עם שתי נשים אין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים עד שיהא בן שלשים יום ובן שלשים יום יוצא באנשים ובנשים ובדלוסקמא ובאגפים עד בן שנים עשר חדש בן שנים עשר חדש יוצא באנשים ובנשים ובדלוסקמא ובכתף עד בן שלש שנים רבי יהודה אומר אם רצה אביו לכבדו מוציאין לו ארון לבית הקברות עד בן שלש שנים:",
"בן שלש שנים יוצא במטה רבי עקיבא אומר הוא בן שלש שנים ואיבריו כבן שתים (אינו יוצא במטה) הוא בן שתים ואיבריו בבן שלש יוצא במטה שמעון בן אחי עזריה אומר כל היוצא במטה מקלסין לפניו רבי מאיר אומר משום רבי אלעזר בן עזריה כל שהרבים מכירין אותו מתעסקין עמו וכל שאין הרבים מכירין אותו אין הרבים מתעסקין עמו :",
" רבי יהודה משום רבי אלעזר בן עזריה אומר אף שכיניו לענין הספד מספידין לעניים בני שלש ולעשירים בני ארבע רבי עקיבא אומר לעניים בני שש ולעשירים בני שבע בני עשירים בבני חכמים בני חכמים כבני מלכים (מתעסקין עמהם):",
"תינוק שיודע לישא וליתן יוצא במעשה עצמו אם אין לו מעשים יוצא במעשה אבותיו ואם אין לאבותיו מעשים יוצא במעשה קרוביו הכלה יוצאת בין בכבוד אביה בין בכבוד חמיה מפני (שמעלין בכבוד ולא מורידין) לא מוסיפין בתחילה אבל מוסיפין על העיקר:",
"בירושלים היו אומרים עשה לפני מיטתך וביהודה היו אומרים עשה לאחר מיטתך (של) שבירושלים לא היו אומרים לפני מיטתו של מת אלא דבריו של מת וביהודה היו אומרים דברים שיש בו ודברים שאין בו המהלכין אחר המטה לא היו עונין אחריהם ואומרים אלא דברים שיש בו (ודברים שאין בו). מבן שלש ועד בן שלשים יוצא כחתן מבן שלשים עד בן ארבעים יוצא כאח מבן ארבעים ועד בן חמשים יוצא כאב:",
"רשב\"א אומר מבן שלשים ועד בן ארבעים אם יש לו בנים או לרוב בני גילו בנים יוצא כאב ואם לאו יוצא כאח מבן מ׳ ועד בן נ׳ אם יש לו בני בנים או לרוב בני גילו בנים יוצא כאב ואם לאו יוצא כאח:",
"מת פחות מחמשים מת בהכרת לחמשים ושתים שנה זו היא מיתת של שמואל הרמתי מת לששים שנה זו היא מיתה האמורה בתורה שנאמר (איוב ה׳:כ״ו) תבא בכלח אלי קבר מת לשבעים שנה זו היא מיתה של שיבה שנא׳ (תהילים צ׳:י׳) ימי שנותינו בהם שבעים שנה מת לשמונים שנה זו היא מיתה של גבורה שנא׳ (שם) ואם בגבורות שמונים שנה וכן ברזילי הגלעדי אמר לדוד (שמואל ב י״ט:ל״ו) בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טב לרע (יתר מכאן חיים של צער):",
"המת ליום א׳ מיתה של זעף. המת לשנים מיתה של בהלה. המת לשלשה מיתה של מגפה. לארבעה לחמשה מיתה חטופה. המת לששה מיתה האמורה בתורה. המת לשבע מיתה של חיבה. יתר מכאן של יסורין:",
"רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר זקן שאכל את החלב או שחלל את השבת מת בהכרת וכי מה מודיענו שמיתתם בהכרת אלא שמת לשלשה מת בהכרת לארבעה מיתה חטופה המת לששה מיתה האמורה בתורה וכו׳. א\"ר יהודה חסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים כעשרים יום קודם מיתתן כדי למרק את הכל כדי שיבואו זכאין לעתיד לבא שנא׳ (משלי כ״ז:כ״א) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו:"
],
[
" על כל האמור בתורה כהן מטמא על אביו ועל אמו על בנו ועל בתו על אחיו ועל אשתו ועל אחותו רבי עקיבא אומר שניים להם מתאבל ואונן ולא מטמא:",
"רשב\"א אומר אבי אביו ובן בנו וחכמים אומרים כל מי שמתאבל עליו מתאבלין עמו וכל שאין מתאבל עליו אין מתאבלין עמו ספק שהוא אחיו ספק שאינו אחיו ספק שהוא בנו ספק שאינו בנו מתאבל ואונן ואינו מטמא:",
"אשתו ארוסה לא מתאבל ולא מטמא גרושה אע\"פ שיש לו הימנה בנים לא מתאבל ולא אונן ולא מטמא:",
"([איזה אנינה מיום מיתה ועד יום קבורה כדברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין לך אסור באנינה אלא יום אחד בלבד]) אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מתאבל ואונן ולא מטמא:",
"אחותו ארוסה ר\"מ אומר מטמא רבי יהודה ור\"ש אומרים לא יטמא:",
"מוכת עץ ר\"י אומר יטמא ור\"מ ור\"ש אומרים לא יטמא באנוסה ומפותה הכל מודים שלא יטמא בבוגרת הכל מודים שיטמא:",
"כללו של דבר שהיה רבי שמעון אומר כל שהיא כשירה לכהן גדול מטמא לה כל שאינה כשרה לכהן גדול לא יטמא:",
"על כל אלה שאמרו כהן מטמא אינו רשות אלא חובה רבי שמעון אומר רשות רבי יהושע אומר חובה:",
"מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערבי פסחים ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חביריו וטמאוהו על כרחו אמרו לו אינה רשות אלא חובה:",
"עד אימתי מטמא לה ר\"מ אומר כל אותו היום רבי יהודה אומר עד שלש רבי יהודה אומר משום רבי טרפון עד שיסתם הגולל:",
"מעשה שמת שמעון בן יהוצדק בלוד ובא יוחנן אחיו מן הגליל [לטמא לו] מאחר שנסתם הגולל לטמא (לאחוריהם) ובאו ושאלו לחכמים ואמרו אל יטמא פתחו לו על הקבר ויראה:",
"מעשה בתינוק אחד שכתב נכסיו לאחרים והניח את משפחתו והיו בני משפחתו מעוררין ואומרים יבדק ובאו ושאלו לחכמים ואמרו אל יבדק מאחר שנסתם הגולל אין מזיזין את המת ממקומו ודבר אחר כיון שמת שערו נשתנה:",
"כהן הדיוט שהוא מטמא לקרוביו אל יטמא לאחרים אפילו בו ביום בד\"א בזמן שיש בו כדי נושאי המטה וקבריה אבל אין שם כדי נושאי המטה וקבריה ה\"ז יטמא נטמא ובאו כדי נושאי המטה וקבריה פורש למקום טהרה:",
"היו שם שני דרכים אחת קרובה וטמאה ואחת רחוקה וטהורה אם היה העם הולך לו ברחוקה ילך עמהם ואי לאו ילך בטמאה מפני כבוד השם:",
"היה עומד וקובר את מתו עד שהוא עומד בתוך הקבר מקבל מאחרים וקובר פירש הרי זה לא יטמא:",
"נטמא בו ביום רבי טרפון מחייב ורבי עקיבא פוטר נטמא לאחר אותו היום הכל מודים שהוא חייב מפני שהוא סותר יום אחד:",
"מטמא כהן על הקרובים אפילו הן פסולין בנו ובתו נתינים וממזרים אחיו ואחותו נתינין או ממזרין חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית (וחוץ ממי שיש לו ממקום אחר):",
"ספק אחיו ספק שאינו אחיו ספק שהוא בנו ספק שאינו בנו מתאבל ואונן ואינו מטמא:",
"איזהו אנינה מיום מיתה עד יום קבורה דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים אין לך (איסור) באנינה אלא יום אחד בלבד:",
"כהן גדול שהוא מטמא למתים או שפרע או שפרם הרי זה לוקה ארבעים:",
"כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה סופג את הארבעים ושאין הנזיר מגלח עליה אין סופג את הארבעים:",
"(כהן גדול שהוא מטמא או שנכנס לבית הקברות הרי זה לוקה ארבעים):",
"(אע\"פ) שנכנסו למדור הנכרים לארץ עממים ולבית הפרס או שיצא חוץ לארץ מלקין אותו מכת מרדות:",
"נכנס לשדה שאבד קבר לתוכה פטור עד שיהלך את כולה:",
"מטמא כהן ויוצא ח\"ל לדיני ממונות ולדיני נפשות לקדש את החדש ולעבר את השנה ולהציל את שדהו מנכרי ואפילו יוצא ועורר עליה:",
" ללמד תורה ולישא אשה רבי יהודה אומר אם אין לו מאין ללמד יטמא [ואם לאו אל יטמא ר\"י אומר אע\"פ (שאין) [שיש] לו מאין ללמוד יטמא] שלא מכל אדם זכאי ללמוד בתורה מעשה ביוסי הבבלי שנטמא ויצא חוץ לארץ אצל רבי יוסי בציידין:",
"מטמא כהן על עצם כשעורה מאביו ורבי יהודה אומר בתחלה אין אדם מטמא על עצם כשעורה מאביו (אבל חוזר הוא על עצם כשעורה מאביו אמרו לו) לא יטמא כהן על אבר מן החי אפילו מאביו:",
"מעשה ביוסף פסקס שעלתה נימא ברגליו ונכנס הרופא לחתכה אמרו לו כשתניח לו כחוט השערה חתכה והניח בה כחוט השערה והודיעו קרא לנחוני בנו אמר לו בני ע\"כ אתה חייב ליטפל מכאן ואילך צא לך שאמרו חכמים אין אדם מטמא על אבר מן החי (ואפילו) מאביו כשבא הדבר אצל חכמים אמרו על זה נאמר (תהלים קיט) נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי (קהלת ז) יש צדיק אובד בצדקו (ויש רשע מאריך ברעתו):",
"מצא מת מצוה הרי זה מטפל בו וקוברו איזהו מת מצוה כל שהוא צווח ואין בני העיר שומעין את קולו אבל בני העיר שומעין את קולו אין זה מת מצוה:",
"לעולם הוא מת מצוה עד שיהא שם כדי נושאי המטה וקובריה אבל יש שם כדי נושאי המטה וקובריה אין זה מת מצוה:",
"על הכל מטמא כהן גדול נזיר ונשיא רבי אליעזר אומר יטמא כהן ואל יטמא נזיר שזה מביא קרבן טומאה על טומאתו וזה אין מביא קרבן על טומאתו וחכ\"א יטמא נזיר ויביא מאה קרבנות ואל יטמא כהן הדיוט שזה קדושתו מרחם וזה אין קדושתו מרחם (מפני ש) זה קדושתו לשעה וזה קדושתו קדושת עולם:",
"הכל מודים בכ\"ג ומרובה בבגדים יטמא מרובה בבגדים מרובה בבגדים והממונה יטמא הממונה [ממונה ומי שעבר יטמא מי שעבר] מי שעבר ומשוח מלחמה יטמא משוח מלחמה משוח מלחמה וכהן הדיוט מטמא כהן הדיוט כהן הדיוט ולוי מטמא לוי לוי וישראל מטמא ישראל ואם היו שניהן שוין מטמא הזריז שבהם ואם היו שניהם זריזין מטמא איזה מהן שירצה:",
"מצאוהו בין שדה ניר לשדה בור קוברו לשדה בור בין שדה ניר לשדה זרע קוברו לשדה ניר בין שדה זרע לשדה אילן קוברו לשדה זרע בין שדה אילן לשדה פרס קוברו בשדה אילן ואם היו שתיהן שוות קוברו בקרובה שבהן ואם לא היו שתיהן שוות קוברו באיזה מהן שירצה:",
"אמר ר׳ עקיבא זו היתה תחלת זכותי לפני חכמים השכמתי ומצאתי הרוג א׳ והייתי מטפל בו בג׳ תחומי שבת עד שהבאתיו למקום קבורה וקברתיו וכשבאתי והרצתי דברי לפני חכמים אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים דנתי קל וחומר בעצמי ומה אם עכשיו שנתכוונתי לזכות חטאתי לרבות מעונותי אלו נתכוונתי על אחת כמה וכמה וכשהיה אדם מדבר זה לפני רבי עקיבא היה אומר זה היתה תחלת זכותי:"
],
[
"אבל כל שבעה ימים אסור לעשות מלאכה הוא ובניו ובנותיו ועבדיו ושפחותיו ובהמתו כשם שהם והוא אסור לעשות כך אחרים אסורים לעשות לו:",
"עושין לו מלאכה שהיא אובדת (לו) כונסין לו גרנו ובועטין לו גתו גודפין לו את חביותיו זיתיו הפוכין רבי יהודה אומר טוען קורה הראשונה לאחר אבל גומר אמר לו רבי יוסי והלא אובדין הן אלא יגמור:",
"פשתנו לעלות מן המשרה צמרו לעלות מן היורה אם יש שם אחרים מסלקין עמו אם לאו מסלקין בצנעא:",
"בדו לגוף רבי יהודה אומר (למדין לאחר האבל ומריח) [עושין לו למודין ולאחר אבילות יגמור] אמר לו רבי יוסי והלא אובדים הם אלא יגמורו:",
"מרביצין שדה לבן שלא לזורעה. זורעין לו פס פשתן ברביעית כדברי ר\"א וחכמים אומרים לא זרעה פשתן יזרענה מין אחר לא זרעה בשבת זה יזרענה בשבת אחרת:",
"היה נחתום בעיר ואין שם אלא הוא עושה בצנעה מפני כבוד העם:",
"רבי שמעון בן יוחי אומר והרי שהיה ספר או בלן לרבים והגיע זמן הרגל עושה בצנעא מפני כבוד העם:",
"היה יושב ומספר ובאו ואמרו לו מת אביך הרי זה יגמור אחד המספר ואחד המסתפר. הפועלים שקבלו מלאכה לעשות לאבל בתוך ביתו אסור בתוך בתיהם מותר רבי שמעון בן יוחי אומר שכר יום בין כך ובין כך אסור [שכר הקיבולת בביתו אסור בבתיהם מותר במחובר לקרקע בין כך ובין כך אסור] בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר:",
"אבל שתכפוהו אביליו הרי זה מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספרים ואם היו בגדיו צואין מדיחן בצונן אבל לא במי רגלים:",
"אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל וכיון שהגיעו לעיר יחלוצו וכן בתשעה באב וכן בתענית צבור:",
"מנודה שמת הרי זה טעון סקילה לא שהעמידו עליו גל אבנים גדול כעכן אלא שליח בית דין נוטל את האבן ונותנה על ארונו לקיים בו מצות סקילה:",
"מנודה לא קורא ולא קורין עמו לא שונה ולא שונין עמו אבל קורא הוא ושונה לעצמו בשביל שלא ישכח את למודו:",
"שוכרין אותו ומשתכרין לו לא בשביל הנאת עצמן אלא כדי שינעול הדלת לפניו:",
"מנודה לעירו (לא) מנודה לעיר אחרת מנודה לתלמידים לא מנודה לחכמים מנודה לחכמים מנודה לתלמידים מנודה לכל העם לא מנודה לנשיא מנודה לנשיא מנודה לכל העם:",
"מת א׳ מהמנדים אם נתן רשות לחברים מתירים לו ואם לאו אין מתירים לו:",
"אין נדוי פחות משלשים יום ואין נזיפה פחות משבעה ימים:",
"ר\"ג אומר כל שפשטו בו ב\"ד אע\"פ שחזרו וקרבו אותו אין יוצא בשלום מן העולם:"
],
[
"אבל אסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים ואסור לשנות במשנה ובתלמוד בהלכות ובאגדות ואסור ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה וחייב בכיסוי הראש ובכפיית המטה מעשה שמתה אשתו של ר\"ג ורחץ לילה הראשונה שמתה אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו [שאבל אסור לרחוץ א\"ל איני כשאר כל בני אדם איסטניס אני]",
" שאלו בשלומו (ואמר) [יאמר] להם אבל ביום הראשון וביום השני (ואמר) [יאמר] להם אבל הוא בשלישי משיבו בשפה רפה והוא אינו שואל",
"ביום הראשון אינו (נושא) [נותן] תפילין בשני נותן תפילין (בשלישי) באו אחרים לנחמו חולצן דברי ר\"א רבי יהושע אומר ביום הראשון וביום השני אין נותן תפלין בשלישי נותן תפלין באו אחרים לנחמו ה\"ז חולצן.",
"מת באותה העיר ביום הראשון וביום השני אין יוצא עמהן בשלישי יוצא ועומד בשורה להתנחם אבל לא לנחם אחרים במה דברים אמורים בזמן שיש שם כדי נושאי המטה וקבריה אבל אין שם כדי נושאי המטה וקבריה יוצא עמהן אפילו ביום הראשון. ",
"בא אצל קרוביו ממקום אחר בשני ובשלישי משלים עמהם ברביעי ובחמישי מונה לעצמו ורבי שמעון בן אלעזר אומר מצאן שיושבין אפילו ביום השלישי מונה לעצמו לא מצאן יושבין אפילו בשני מונה לעצמו",
"ביום הראשון וביום השני אינו עושה מלאכה אפילו נוטל מן התמחוי בשלישי יוצא ועושה בצינעא",
"אינו עושה לא בשדה שהיא סמוכה לעיר ולא בשדה שהיא סמוכה לדרך אבל עושה הוא בתוך גינתו בצינעא וכן האשה לא תעשה בראש הגג ולא בתוך החצר אבל עושה היא בתוך ביתה בצינעא ובלבד שלא תראה לחברותיה: ",
"שלשה ימים לכלב שאכל בשר המת ונכנס לבית טהור פחות מכאן טמא ",
"שלשה ימים לזרע מחמשת המינים לפני הפסח (אסור לאחר הפסח) מותר ",
"אין יוצאין לשיירא פחות משלשה ימים קודם לשבת אין מוציאין למלחמת הרשות פחות משלשה ימים קודם לשבת אין מפליגין בספינה בים פחות משלשה ימים קודם לשבת:",
"ביום ראשון וביום שני אין נכנס להר הבית ובשלישי נכנס ומקיף בדרך שמאל אלו שמקיפין דרך שמאל אבל ומנודה (בה) ומי שיש לו חולה בתוך ביתו ומי שאבד לו אבדה מהלך מקיף על שמאל אבל שהוא אומר לו השוכן בבית הזה ינחמך שאני מנודה השוכן בבית הזה יתן בלבם ויקרבוך דברי רבי מאיר אמר לו רבי יוסי עשית כאילו עברו עליו את הדין אלא השוכן בבית הזה יתן בלבך (ותשמח) [ותשמע] את דברי חביריך ויקרבוך מי שיש לו חולה בתוך ביתו אומר לו השוכן בבית הזה ירחם עליו (ואם היה בן של קיימא ירחם עליו) מיד מעשה באשה אחת שחלתה בתה ועלתה (זו) והקיפה ולא זזה משם עד שבאו ואמרו לה נתרפתה מי שאבד אבדה אומר לו השוכן בבית הזה יתן בלב מי שמצאה ויחזירה לך מיד מעשה באלעזר ובחנניה ובחזקיה בן גרון שאבד לו ספר תורה שלו לקוחה במאה מנה ועלה והקיף ולא זזו משם עד שבאו ואמרו לו נמצא הספר תורה",
"שמתחלה לא בנאו שלמה אלא על תנאי שכל מי שיש לו צרה יבא ויתפלל עליה (מלכים א ח׳:ל״ז) רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה (בארץ) שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר (לאויביו) [לו אויבו] בארץ שעריו כל נגע (ומחלה כלתה) [כל מחלה] כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל האדם אין לי אלא ליחיד לצבור מנין תלמוד לומר וגם אל הנכרי אשר (יבא) וגו׳ אשר תהיה לכל האדם יכול אפילו מבקש בנים אפילו מבקש נכסים ולא טוב לו ת\"ל אשר תדע את לבבו (וגו׳ מה שטוב לו תן לו) כי אתה ידעת לבדך את לבב [כל] בני האדם ומנין שלא יחזיקו במרדן שנא' (שם) אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה :"
],
[
"שבת עולה אבילות מן המנין ואינה מפסקת רגלים מפסיקין ואין עולין ר\"א אומר [משחרב בהמ\"ק] עצרת כשבת רשבג\"א ר\"ה ויוה\"כ כרגלים וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עצרת כרגלים ר\"ה ויום הכיפורים כשבת",
"מי שמת לו מת יום אחד קודם הרגל הרי זה מפסיק את כל הרגל ומונה ששה לאחר הרגל שלשה ימים קודם הרגל א\"צ כפיית המטה ר\"א אומר אפילו שעה אחת שנים או שלשה ימים וב\"ה אומרים אפילו שעה אחת",
"אבא שאול אומר הקובר את מתו שלשה ימים קודם הרגל בטל ממנו גזירת שבעה שמנה ימים קודם הרגל בטל ממנו גזירת ל׳ (והלכה כדבריו)",
"שמנה ימים קודם לרגל אם רצה לספר (ולכבס) בערב הרגל הרשות בידו לא סיפר (ולא כיבס) בערב הרגל לא יספר (ולא יכבס) עד שישלמו לו שלשים יום ",
"שני ימים בתוך הרגל הרי זה מפסיק את (כל) הרגל ומונה שבעה לאחר הרגל [ומתעסקין עמו ה׳ ימים לאחר הרגל ז׳ ימים בתוך הרגל הרי זה מפסיק את כל הרגל ומונה לאחר הרגל] ואין הרבים מתעסקין בו כלום לאחר הרגל ",
"ימים שהוא מונה לאחר הרגל לא עבדו ולא בהמתו בטלים עמו אלא הוא וקרוביו נוהגין כאבלים הרגל עולה לאבל למנין שלשים ואין עולה לו למנין שבעה",
"אבל במועד כאילו אינו אבל ונוהג בצנעא כללו של דבר כל שעסקו עם הרבים הרגל עולה לו למנין שבעה וכל שאין עסקו עם הרבים אין הרגל עולה לו למנין:",
"שלשים יום לאבל שלשים יום לגיהוץ [ל׳ יום לתספורת (ל׳ יום לגיבוי ל׳ יום ליפת תואר) ל' יום לאירוסין] ל׳ יום לנשואין ל׳ יום לבתולות ל׳ יום לאלמנה ל׳ יום ליבמה המדיר את אשתו שלשים יום סתם נזירות ל׳ יום.",
"כיצד לאיבול שנאמר (דברים ל״ד:ח׳) ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב ל' יום. ",
"שלשים יום לגיהוץ כיצד אסור ללכת בכלים מגוהצין אלו הן כלים מגוהצין כלי היוצא מתחת המכבש כדברי רבי וחכ\"א צבועים ולא לבנים ר\"מ אומר לבנים אבל לא צבועים חדשים אבל לא שחקים מותר בפונדא ובפסיקיא ובאפיליא ובכובע של ראש מותר להוליך כלים לגהץ בתוך ל׳ יום.",
"לתספורת כיצד אסור בנטילת שער אחד ראשו וא׳ שפתו ואחד זקנו ואחד כל שער שבו כשם שהוא אסור בנטילת שער הראש לאחר שבעה: המלוה את חבירו סתם אסור לגבות ממנו עד שישלמו שלשים יום.",
"כיצד ליפת תואר (דברים כ״א:י״א) וחשקת בה ולקחת לך לאשה מגלחת ראשה ומעברת צפרניה דברי רבי מאיר ר\"ע אומר מגדלת את ראשה ומגדלת את צפרניה ר\"א אומר נאמר מעשה בראש ונאמר מעשה בצפרנים מה מעשה האמור בראש נטילת שער אף מעשה האמור בצפרנים נטילת צפרנים ר\"ע אומר נאמר מעשה בראש ונאמר מעשה בצפרנים מה מעשה האמור בראש ניוול אף מעשה האמור בצפרנים ניוול. ראיה לר\"א (שמואל ב י״ט:כ״ה) ומפיבושת בן שאול ירד לקראת המלך לא עשה רגליו ולא עשה שפמו ראיה לר\"ע (דניאל ד׳:ל׳) שעריה כנשרין [רבה] וטפרוהי כצפרין. (דברים כ״א:י״ג) והסירה את שמלת שביה היו עליה בגדים לבנים והן נאים לה שחורים והן נאין לה שירים ונזמים וטבעות מעבירין אותן הימנה כדי שתהא יושבת ורואה בניוולה [וישבה בביתך כדי שתהא יושבת בתוך ביתו נכנס ורואה בניוולה] ובכתה את אביה ואת אמה ודאי דברי ר\"א ר\"ע אומר אין אביה ואמה אלא עבודת כוכבים שנא׳ (ירמיהו ב׳:כ״ז) אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילידתנו ירח זה ירח ושאר כל הנשים ג׳ חדשים דברי רבי ר\"ע אומר ובכתה את אביה ואת אמה ירח הרי ג׳ ימים הרי זה ב׳ חדשים ואח\"כ תבא אליה ובעלתה לרבות את השלישי בד\"א בזמן שאינה רוצה להתגייר אבל אם רוצה להתגייר מטבילה ומשחררה ומותר בה מיד רשב\"א אומר בתחלה מטבילה לשם שפחה ומשחררה ומותר בה מיד וכל כך למה (כדי שלא יתערב זרע הקודש בעמי הארצות) מוטב שיאכלו בני ישראל בשר מיתות ולא שחוטה בשר נבילה לבדה",
"כיצד לאירוסין אסור לעשות סעודת אירוסין בתוך ל׳ יום.",
"כיצד לנשואין אסור לעשות סעודת נשואין בתוך ל׳ יום אבל אם טבח טבחו ומת אביו או חמיו ה\"ז כונס ובועל בעילת מצוה ופורש לאחר שבעה בד\"א בזמן שמת אביו או חמיו אבל אם מתה אשתו אסור לו לישא אשה אחרת עד שישלמו לו ג׳ רגלים רבי יהודה אומר שני רגלים וכונס בשלישי בד\"א בזמן שיש לו בנים אבל אין לו בנים או שהיו לו בנים קטנים מותר לו לישא אשה אחרת בתוך ל׳ יום. מעשה שמתה אשתו של ר׳ טרפון ואמר לאחות אשתו בתוך האבל התכנסי ותגדלי את בני אחותיך אעפ\"כ לא בא עליה אלא לאחר ל׳ יום.",
"כיצד לבתולים בתוך ל׳ יום יכול לטעון טענת בתולים לאחר ל׳ יום אינו יכול לטעון.",
"כיצד לאלמנה הוא תובעה והיא מעכבתו היא תובעתו והוא מעכבה נותנין לו לפרנס את עצמו כשם שנותנין לאשה כך נותנין לאיש",
"כיצד ליבמה היבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר ל׳ יום [אין כופין אותו לחלוץ] ",
"המדיר את אשתו מלהנות לה עד ל׳ יום יעמיד פרנס יותר מכאן יוציא ויתן כתובה . ",
"סתם נזירות ל׳ יום בין שאמר הריני נזיר ל׳ יום בין שאמר הריני נזיר בתחלת ל׳ יום סתם נזירות ל' יום והרי שהשלים נזירות בחו\"ל ואח\"כ בא לארץ ב\"ש אומרים נזיר ל׳ יום וב\"ה אומרים נזיר בתחלה ",
"הדר בא\"י ל' יום חייב במזוזה והשוכר מיד הדר בחו\"ל פטור השוכר נ׳ יום והדר בבורגן ל׳ יום חייב במזוזה.",
" הלוקח בהמה מחבירו להניק בדקה ל׳ יום ובגסה נ' יום רבי יוסי אומר בדקה שלשה חדשים מפני שהדקה טיפוליה מרובין [ טיפולי הבכור בדקה ל׳ יום ובגסה נ׳ יום ר׳ יוסי אומר בדקה ג׳ חדשים מפני שהדקה טיפוליה מרובין] ",
"סוכה הישנה ב\"ש פוסלין וב\"ה מכשירין (עד שיחדש בה דבר) איזו היא סוכה הישנה שעשאה קודם לחג ל׳ יום אבל אם עשאה לשם חג אפילו מתחילת השנה כשרה ",
"האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ר\"ה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה רבי שמעון שזורי אומר פול המצרי שזרעו לזרע בתחלה כיוצא בו רבי שמעון אומר פולין גומלנין כיוצא בהן ר\"א אומר פולין גומלנין (שנתמלאו) שנתגמלו לפני ר\"ה: בצלים סריסים ופול המצרי שמנע מהן [מים] ל׳ יום לפני ר\"ה (אם) עלתה להם שנה ומותר לקיימן בשביעית [פחות מכאן לא עלתה להם שנה ואסור לקיימן בשביעית]. ",
"הנוטע והמבריך והמרכיב ל׳ יום לפני ר\"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית פחות מכאן לא עלתה לו השנה ואין מותר לקיימן בשביעית רבי יהודה אומר כל הרכבה שאינה קולטת לג׳ ימים שוב אינה קולטת ר\"ש ור׳ יוסי אומרים כל הרכבה שאינה קולטת לשתי שבתות אינה הרכבה פירותי' של נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט:"
],
[
"יוצאין לבית הקברות ופוקדין על המתים עד ג׳ ימים ואין חוששין משום דרכי האמורי מעשה שפקדו אחד וחיה עשרים וחמשה שנים ואח\"כ מת. אחר והוליד ה׳ בנים ואח\"כ מת.",
"עושים חופה לחתנים ולכלות ותולין בהן אחד דברים שהביאו אוכל ואחד דברים שלא הביאו אוכל דברי ר\"מ רבי יהודה אומר אין תולין בהן אלא דברי אוכל [שלא הביאו אוכל] אלו דברים שתולין בהן אגוזים שלא הביאו אוכל גלוסקאות שלא הביאו אוכל ולשונות של ארגמן צלוחית של שמן ערב ואלו דברים שאין תולין בהן אגוזים שהביאו אוכל רימונים שהביאו אוכל גלוסקאות שהביא אוכל צלוחית של שמן מתוק (כללו של דבר) התלוי בחופה אסור בהנאה",
"מבזבזין לפני חתנים ולפני הכלות מחרוזות של דגים וחתיכות של בשר בימות החמה אבל לא בימות הגשמים אבל לא חתיכות של דגים מבושלים ולא כמהים ופטריות ולא שומשמין בין בימות החמה בין בימות הגשמים אבל קליות ואגוזים נוטל הוא בתוך וזורק כללו של דבר כל שהוא אבד אין מבזבזין לפניהן. ",
"ממשיכין לפני חתנים ולפני הכלות צינורות של יין וצינורות של שמן ואין חוששין משום דרכי האמורי ואין חוששין משום איסורן של אוכלין מעשה ביהודה והלל בני ר\"ג שנכנסו לבן זכאי לבבל והמשיכו אנשי העיר לפניהם צינורות של יין וצינורות של שמן. ",
"שורפין ומעקרין לפני מלכים ואין חוששין משום דרכי האמורי . כל עיקור שיש בו טריפה [אסור באכילה ומותר בהנאה וכל עיקור שאין בו טריפה] מותר באכילה ואצ\"ל בהנאה ואיזו היא טריפה מן הארכובה ולמעלה",
"שורפין שריפה למלכים ואין שורפין שריפה לנשיאים וכשמת ר\"ג הזקן שרף אונקלוס הגר יותר משמנים מנה אמרו לו מה ראית אמר להם כתיב (ירמיהו ל״ד:ה׳) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך וגו׳ ואין ר\"ג יפה יותר ממאה מלכים שאין בהם צורך.",
"סותרים שערות של כלות ומגלים פניהן של חתנים ונותנין בריתו וקולמסו בצידו ואין חוששין משום דרכי האמורי (וכשנכנס ר\"ג הזקן מצא שמנה אמר מי הוא זה שנכנס שלא ברשות עמד לו שמואל הקטן ברגליו וא\"ר הלכה נכנסתי לשאול אמר לו אלדד ומידד שכל ישראל יודעין שאילו אמרתי שלא יכנסו אלא שנים שהיית אחד מהן אמר לו) ותולין מפתחו ופנקסו של מת בארונו של מת מפני עגמת נפש וכשמת שמואל הקטן תלו מפתחו ופנקסו בארונו מפני שלא היה לו בן והיה ר\"ג הזקן ור\"א (בן עזריה) מספידין עליו ואומרים על זה נאה לבכות על זה נאה להתאבל מלכים מתים ומניחים כתריהם לבניהם עשירים מתים ומניחים עושר לבניהם שמואל הקטן נטל כל החמודות שבעולם והלך לו וכך אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא ושאר כל עמא לביזא עקן סגיאין יהוון אחריהם ובלשון ארמית אמרן",
"וכשבאו רשב\"ג ורבי ישמעאל גזרו עליהם שיהרגו והיה רבי ישמעאל בוכה ור\"ש אמר אברך בשתי פסיעות אתה נתן בחיקם של צדיקים ואתה בוכה [א\"ל (וכי) אני בוכה על שאנו נהרגין] (אלא על שאנו נהרגים) כשופכי דמים וכמחללי שבתות אמר לו שמא בסעודה היה יושב וישן ובאה אשה לשאול על נדתה על טהרות שלה ואמר לה השמש ישן הוא והתורה אמרה (שמות כב) אם ענה תענה אותו ומה כתיב והרגתי אתכם בחרב וי\"א רשב\"ג היה בוכה ורבי ישמעאל השיבו כדברים אלו [וכשנהרג ר\"ש ור\"י באתה השמועה אצל ר\"ע וריב\"ב עמדו וחגרו מתניהם שק וקרעו בגדיהם ואמרו אחינו ישראל אלו טובה היתה לעולם תחלה לא היו מקבלים אלא ר\"ש ור\"י ועכשיו גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבוא לעולם ולפיכך נסתלקו אלו מן העולם (ישעיה נז) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואומר (שם) יבא שלום ינוחו על משכבותם] ",
"וכשנהרג ר\"ע בקיסרי באתה שמועה אצל רבי יהודה בן בבא ואצל רבי חנניה בן תרדיון עמדו וחגרו שקים את מתניהם וקרעו את בגדיהם ואמרו אחינו שמעונו לא נהרג ר\"ע (לא נהרג שנחשד) על הגזל ולא על שלא עמל בתורה בכל כחו לא נהרג ר\"ע אלא למופת שנאמר (יחזקאל כד) והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר וגו׳ וידעתם כי אני ה׳ מכאן ועד ימים מועטים לא ימצא מקום בא\"י שלא יהיו שם מושלכין בו שנאמר (ירמיה ט) דבר [כה] נאם ה׳ (והיתה) [ונפלה] נבלת האדם כדומן וגו׳ אמרו לא עברו ימים עד שבא בולמוס ועירבב את העולם מכאן ועד י\"ב חדש [פסקו בולאות שביהודה שנאמר (ישעיה לב) חרדו שאננות רגזה בוטחות שאננות אלו בולאות שביהודה בוטחות אלו קורקסיאות] לא היה בו לשון בטוחות אלא טרכסיו אמר לא באו י\"ב חדש עד שנתקיים להם מה שאמר",
"שהיה ר\"מ מושלו משל למה הדבר דומה למלך שעשה סעודה וזימן אורחים ולא קבע להם זמן מתי יכנסו הפקחין שבהן עמדו בתשעה שעות ביום ונכנסו לבתיהם ועלו למטותיהם באורה האחרים עמדו בשקיעת החמה והניחו חנויות פתוחות ונרות דולקות נכנסו לבתיהן ועלו למטותיהן בנרות האחרים עמדו בשתים ושלשה שעות בלילה הניחו מקצתן חנויות פתוחות ומקצתן נעולות מקצתן נרות דולקות ומקצתן כבו׳ נכנסו לבתיהן ועלו למטותיהן (באפילה) המשויירים שבסעודה נכנס בהן יין ופצעו זה את זה והרגו זה את זה שנאמר (עמוס ט) ראיתי את ה׳ נצב על המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הסיפים ובצעם בראש כולם",
" וכשנכנס רבי חנניא בן תרדיון למינות גזרו עליו שריפה ועל אשתו הריגה ועל בתו לישב בקופה אמר להם מה גזרו על אותה עניה אמרו לו הריגה קרא עליה המקרא הזה (תהלים קמה) צדיק ה׳ בכל דרכיו. אמרה להם מה גזרו על אותו רבי אמרו לה שריפה קראה עליו המקרא הזה (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה וכששרפו אותו כרכוהו בס\"ת ושרפוהו והיתה בתו צועקת ובוכה ומתחבטת לפניו אמר לה בתי אם עלי את בוכה אם עלי את מתחבטת מוטב שתאכלני אש שנופחה ולא אש שלא נופחה שנא׳ (איוב כ) אש לא נופח ואם על ס\"ת את מתחבטת הרי התורה אש ואין אש אוכלת אש הרי אותיות פורחות ואין האש אוכלת אלא על הנייר שאף כל עבדי המלך גדולים לוקין על ידי קטנים על כן חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי (הושע ו)",
"רבי עקיבא אומר ד׳ בנים למלך אחד לוקה ושותק ואחד לוקה ומבעט ואחד לוקה ומתחנן ואחד לוקה ואומר לאביו הלקני. אברהם לוקה ושותק שנא׳ (בראשית כב) קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק והעלהו לעולה היה לו לומר אתמול אמרת לי (שם כא) כי ביצחק יקרא לך זרע שנאמר (שם כב) וישכם אברהם בבקר וגו׳ איוב לוקה ומבעט שנאמר (איוב י) אומר אל אלוה אל (תריבני) [תרשיעני] הודיעני על מה תריבני. חזקיה לוקה ומתחנן שנאמר (מלבים ב כ) ויתפלל (חזקיה) אל ה׳ וגו׳ וי\"א חזקיה לוקה ומבעט אח\"כ היה לו לומר והטוב בעיניך עשיתי. דוד אמר לאביו הלקני שנאמר (תהלים נא) הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני:",
"אין מבטלין תלמוד תורה עד שתצא נשמתו של מת וכשהיה ר\"ש בנו של ר\"ע חולה לא ביטל בית מדרשו אלא פקדו ביד שלוחו בא הראשון ואמר לו נטען אמר להם שאלו עד שבא השני ואומר לו הכביד החזירן לתלמוד תורה בא השלישי ואמר לו גוסס אמר להם שאלו בא הרביעי ואמר לו השלים עמד וחלץ תפילין וקרע את בגדיו ואמר להם אחינו ישראל שמעו עד כאן היינו חייבים בת\"ת מכאן ואילך אנו חייבים בכבודו של מת נתקבצו קהל גדול לקבור את בנו של ר\"ע אמר להם הוציאו לי ספסל לבית הקברות ישב ודרש ואמר אחינו ישראל שמעו לא שאני חכם ויש כאן חכמים ממני לא שאני עשיר ויש עשירים ממני אנשי דרום מכירין את ר\"ע אנשי גליל מאין מכירין האנשים מכירין את ר\"ע הנשים והטף מאין אלא יודע אני ששכרכם מרובה שלא נצטערתם ובאתם אלא לכבוד תורה ולשם מצוה מנחם אני שאילו היה לי שבעה בנים קברתים ולא שאדם רוצה לקבור את בניו אלא יודע אני שהוא בן העולם הבא שזיכה את הרבים שכל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו וכל המחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו שנאמר (דברים לג) צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל ירבעם חטא והחטיא את הרבים חטא הרבים תלוי בו שנאמר (מלכים א טו) על חטאת ירבעם (בן נבט) אשר חטא (והחטיא) [ואשר החטיא] את ישראל",
"ולא עוד אלא שישב עליו מגלגלין זכות ע\"י זכאין ראויין היו ישראל להגאל ממצרים שאילו לא עמדו משה ואהרן שנאמר (בראשית טו) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ראויין הן ישראל לקבל את התורה שאילו לא עמדו משה ואהרן ודור המדבר שנאמר (משלי ב) יצפון לישרים תושיה. ראויה היתה [פרשת שופטים להאמר אילולי עמד יתרו.ראויה היתה] פרשת פסח קטן להאמר שאילו לא עמדו טמאים (שנאמר (במדבר ט) למה נגרע לבלתי הקריב וגו'). ראויה היתה פרשת נחלה להאמר שאילו לא עמדו בנות צלפחד. ראוי היה בית המקדש ליבנות שאילו לא עמדו דוד ושלמה שנאמר (שמות טו) מקדש ה׳ כוננו ידיך. ראוין הם ישראל ליגאל בימי המן שאילו לא עמדו מרדכי ואסתר שנאמר (ויקרא כו) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וגו׳. ראוין היו ישראל להשתעבד שאילו לא עמד פרעה במצרים שנאמר (בראשית טו) ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ראוין הן ישראל לעבוד עבודת כוכבים שאילו לא עמד ירבעם בן נבט שנאמר (דברים לא) וקם העם הזה וזנה. ראויה היתה פרשת מקלל ומקושש להאמר שאילו לא עמד בן ישראלית ומקושש.ראוין הן ישראל ליפול בחרב שאילו לא עמדו פלוני ופלונית שנאמר (עמוס ט) בחרב ימותו כל חטאי עמי ואומר (ירמיה יד) בחרב וברעב ובדבר יתמו.ראויה היתה ירושלים ליחרב שאילו לא עמד נבוכדנצר וחבריו שנאמר (מיכה ג) לכן בגללכם ציון שדה תחרש (ציון תחוללכם מירושלם) [וירושלם עיין תהיה] והר הבית לבמות יער ולא עוד אלא שמגלגלין זכות ע\"י זכאין וחובה ע\"י חייבים ",
"וכשהרג טרגיאנוס פפוס ואת לוליאניס אחיו בלודקי׳ אמר להם אם אתם מעמו של חנניה מישאל ועזריה יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי [כדרך שהציל חמו\"ע] אמרו לו חנניה מישאל ועזריה כשרים היו נבוכדנצר מלך הגון היה וראוי לעשות נס על ידן אבל אתה מלך רשע ואין ראוי ליעשות נס על ידך ואנו מחוייבין מיתה לשמים ואם אי אתה הורגנו הרבה הורגים יש למקום הרבה מזיקין יש למקום הרבה דובים יש למקום הרבה נמרים יש למקום הרבה נחשים הרבה שרפים הרבה עקרבים יש למקום שיבואו ויפגעו בנו אבל כשנמות תדע שאנו מבני בניהם של חנניה מישאל ועזריה אמרו לא מתו עד שראו מחטטין בעיניו",
"דורשי חמורות אומרים (דברים יב) ונתצתם את מזבחותם מה חטאו עצים ואבנים אלא לפי שבא לאדם תקלה על ידיהם אמר הכתוב ונתצתם והרי דברים קל וחומר ומה אם עצים ואבנים שאין בהן לא זכות ולא חובה ולא טובה ולא רעה על שבאה תקלה על ידיהם לאדם אמרה תורה ונתצתם אדם שהוא גורם להחטיא את חבירו ומטהו מדרך חיים לדרך מות על אחת כמה וכמה (ויקרא כ) והרגת את האשה ואת הבהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה [אלא לפי שבא לאדם רעה ע\"י] שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ואומרים זו בהמה שנסקל פלוני על ידיה והרי דברים קל וחומר ומה אם בהמה שאין בה לא זכות ולא חובה לא טובה ולא רעה ועל שבאה לאדם תקלה על ידה אמרה התורה תסקל האדם שהוא גורם להחטיא את חבירו ומטהו מדרך חיים לדרך מות על אחת כמה וכמה וכן הוא אומר [באבני מזבח (דברים כז) לא תניף עליהם ברזל ובמקום אחר הוא אומר (שמות כ) כי חרבך הנפת עליה ותחלליה מה נשתנה ברזל להיות פסול למזבח מכל מיני מתכות לפי שחרב סימן קללה ומזבח סימן כפרה ומעבירין סימן קללה בשביל דבר כפרה] והרי דברים קל וחומר ומה מזבח אבנים שאינן לא רואות ולא מדברות ולא אוכלות ולא שותות ועל שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמרה תורה לא תניף עליהם ברזל בני תורה שהם כפרה לעולם על אחת כמה וכמה וכן הוא אומר (דברים כז) אבנים שלימות תבנה את מזבח ה׳ אלהיך אבנים שמטילות שלום בעולם והרי דברים קל וחומר ומה אבנים שאינם לא רואות ולא שומעות ולא מדברות ולא אוכלות ולא שותות ועל שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים יהיו שלימות לפני בני תורה שהם כפרה לעולם עאכו\"כ יהיו שלימים לפני הקב\"ה:"
],
[
"על כל המתים כולן אינו קורע אלא על רבו שלמדו חכמה רשב\"א אומר חכם שמת כל שעומדים בשעת מיתתו קורעים עליו כל שאין עומדין עליו בשעת מיתתו אין קורעין עליו",
"(הכל חולצים על חכם ועל תלמיד) חכם שמת חולצין לפניו את הימין אב ב\"ד שמת חולצין לפניו את השמאל נשיא שמת חולצין לפניו ב׳ ידים מעשה כשמת ר\"א חלץ לפניו ר\"ע שתי ידיו והיה מכה על לבו והדם שותת וכן היה אומר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. ",
"על כל המתים כולן אינן חולצין אלא על אביו ועל אמו ואם אין ראויין לחלוץ אף על אביו ועל אמו לא יחלוץ מעשה כשמת אביו של ר\"ע חלצו לפניו והוא לא חלץ.",
"על כל המתים כולן קורע בסכין על אביו ועל אמו אינו קורע בסכין.",
"על כל המתים כולן אינו מגלה לבבו על אביו ועל אמו מגלה.",
"על כל המתים כולן. אינו מבדיל קמי שפה על אביו ועל אמו מבדיל קמי שפה א\"ר יהודה כל קרע שאינו מבדיל קמי שפה הרי זה קרע של תיפלה (רבי יהודה אומר כל קרע שהוא בתחילה קורע שלשה אצבעות ותוספתו כל שהוא. אין קורעין אלא עד הטיבור הקטנים אחרים קורעים להם הקורע לשם כבוד הרי זה מאחה מיד. אפיקרסין אין מעכבין את הקריעה רבי בנימין משום ר\"ע אומר קורעין אפיקרסין).",
"על כל המתים כולם הוא קורע את העליון על אביו ועל אמו אע\"פ שיש עליו מאה קורעין. האשה אינה קורעת אלא את העליון רבי יהודה אומר האשה קורעת את הפנימי והופכתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את השאר",
" [על כל המתים שולל לאחר ז׳ ומאחה אחר ל' ועל אב ואם אינו מאחה לעולם. האשה שוללת לאחר ז׳ ומאחה אחר ל׳ ר\"י אומר האשה שוללת מיד ומאחה אחר ג'] ",
"על כל המתים כולן הוא דוחק את המטה ואינו מרבה בעסקו על אביו ועל אמו המרבה בעסקו ואינו דוחק הרי זה משובח אבל אם היתה שעת דוחק או ליל שבת או גשמים יורדין דוחק אף על אביו ועל אמו את המטה ואינו מרבה בעסקו.",
"על כל המתים כולן אסור ללבוש כלים מגוהצים עד שלשים יום על אביו ואמו אסור עד שיגיע הרגל ויגערו בו חביריו. ",
"על כל המתים כולן אסור בתספורת עד שישלמו שלשים יום על אביו ועל אמו ישלח פרע עד שיגערו בו חביריו.",
"על כל המתים כולן אסור בסחורה עד שישלמו לו שלשים יום על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ואמרו לו צא עמנו. ",
"על כל המתים כולן אסור לילך לבית המשתה עד שישלמו לו ל׳ יום על אביו יעל אמו אסור כל שנים עשר חדש אלא א\"כ היתה לשם שמים:",
"אמרו לו מת אביו וקרע והיא אינו אלא אמו יצא אמו וקרע והוא אינו אלא אביו (לא) יצא מת אביו וקרע והוא אינו אלא אחד מן הקרובים יצא אחד מן הקרובים והוא אינו אלא אביו לא יצא",
"מי שמתו אביו ואמו קורע קרע אחד לשניהם רבי יהודה בן תימא אומר קורע על זה בפני עצמו ועל זו בפני עצמה מי שמתו עשרה בניו כאחת קורע קרע אחד על כולן משקרע בישרו אותו שמת בנו וקרע הרי זה קורע והולך עד שהוא מגיע לטיבור הגיע לטיבור הופך את הקרע לאחוריו מת בנו וקרע הרי זה מבדיל בין הקרע ג' אצבעות וקורע",
"אין קורעין אלא בין שתי הקורע למטה מן הצדדין לא יצא רבי יהודה אומר יצא אמר רבי יהודה מעשה בימי חרסום שהיו קורעין למטה מן הצדדין אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה. פוחח אינו קורע רבי יהודה אומר קורע את הברסיס ואת הבדרסים ואת הפלמוט ואת השלל ואת החרוד לא יצא הקורע את המאחוי יצא איזהו מאחוי כל שיאחהו כל צרכו. ",
"אלו קרעין שאין מתאחין על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו חכמה ועל שריפת התורה ועל חורבן הבית ועל שמועות רעות ועל קללת השם והרואה את ירושלים מן הצופים ועל המלך ועל הנשיא ויש אומרים אף על כהן גדול ונביא ועל אב בית דין על שריפת התורה לא ששמע שנשרפה אלא א\"כ עומד עליה והיא נשרפת על חרבן הבית אפילו שמע שחרב הבית ועל שמועות הרעות שהן קשין כחרבן הבית. הרואה את ירושלים מן הצופים חייב לקרוע נכנס בתוכה הרי זה מוסיף על הקרע עלה מוסיף לקרוע עלה להודיעו על פרק ופרק חייב לקרוע עלה וישב בה קורע קרע אחד ויוצא.",
"הלוקח חלוק קרוע לחבירו [אינו רשאי לאחות אלא אם כן הוא יודע שהוא מן הקרעים המתאחין המוכר חלוק לחבירו] צריך להודיעו שהוא מן הקרעין [המתאחין או] שאין מתאחין (וכן) כל הקרעין שאין מתאחין אסור למכרן לנכרים לתופרן ולהפכן מלמטה דברי ר\"ש ורבי אליעזר מתיר ר\"ג אומר השואל חלוק מחבירו לילך ולבקר בו את אביו הלך ומצאו שמת הרי זה קורע ומאחהו ומחזיר לו את חלוקו. לקחו הימנו סתם אינו יוצא לקרוע",
"היוצא בחלוק קרוע לפני מטתו של מת הרי זה גוזל את המת מרובה גזילת המת מגזילת החי שהגוזל את החי הוא יכול לפייסו ולהחזיר לו את הגזלות [הגוזל את המת אינו יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו] הקורע על מתו וחזרה בו נשמה אם לאלתר מת יצא ואם לאחר זמן מת לא יצא [כיוצא בדבר אתה אומר מכבד אביו ואמו במותן כאילו כבדן בחייהן משום שהמכבדן בחייהן משום יראה ומשום ירושה והמכבדן במותן אין מכבדן אלא לשם שמים] ",
"כל המציל כלים מן המת הרי זה גוזל את המת יש מציל ויש שאינו מציל אם עד שלא הגיע לארון מציל ואם משהגיע לארון אינו מציל אבל מלמדין לאדם שלא יהא חובלן והלא אמרו כל המרבה כלים על המת הרי זה עובר משום בל תשחית דברי ר\"מ ר\"א בר צדוק אומר מנוולו רבן גמליאל אומר מרבה עליו רימה רבי נתן אומר היא כסותו שיורדת עמו לשאול היא באה עמו לעתיד לבוא שנאמר (איוב ל״ח:י״ד) תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש:"
],
[
"אבל כל זמן שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפילה ומכל מצות האמורות בתורה ואם רצה להחמיר על עצמו הרי זה לא יחמיר מפני כבוד המת ",
"הגיע זמן קריאת שמע כל העם קורין והוא שותק עמדו להתפלל הכל מתפללים והוא מצדיק עליו את הדין ומה הוא אומר רבון כל העולמים חטאתי לפניך כמעט מחובותי נגביתי והלא הרבה מכן הייתי שוה יהי רצון מלפניך שתגדור פרצותינו ותנחמנו רבי שמעון בן אלעזר אומר אף הוא שואל לכל צורכי המת. ",
"אבל אוכל אצל חבירו ואם אין לו חבר אוכל בבית אחר ואם אין לו בית אחר עושה לו מחיצה ואוכל ואם אין יכול לעשות לו מחיצה הופך פניו מן המת ואוכל ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל כל צרכו ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואין מזמנים עליו ואין אומרים לו ברך בד\"א בחול אבל בשבת אוכל כל צרכו ואוכל בשר ושותה יין ומזמנים עליו ר\"ג אומר אבל בשבת כאילו שאינו אבל. ",
"אין מוציאין את המת סמוך לקריאת שמע אלא א\"כ הקדימו שעה אחת (או שאחרו שעה אחת)",
"הוציאו סבלי המטה את שלפני המטה את שלאחר המטה את שלפני המטה צורך בהן פטורין מן ק\"ש ומותרין בנעילת הסנדל אלו ואלו פטורין מן התפלה (ומן התפילין) ",
"קברו את המת וחזרו אם יכולין להתחיל ולגמור עד שלא יגיעו לשורה עומדין ואחר כך קורין ואם לאו קורין ומתפללין",
"ואחר כך עומדים בשורה. שורה הפנימית הרואה פני אבלים פטורה והחיצונה חייבת ר\"י אומר אפי׳ אין שם אלא שורה אחת העומדים לשם אבל פטורים לשם כבוד ירדו לפסגן הרואים פני [האבל] פטורים ושאינם רואים פני האבל חייבין",
"ר\"ש בן אלעזר אומר קבר שאולה היתה לר\"ג ביבנה שהיו מכניסים את המת לתוכה ונועלין את הדלת לפניו ובאין ועומדים בשורה (ומזמנים) [ומנחמין] ופוטרין את הרבים ואח\"כ מעלין אותן לירושלם",
"נסתם הגולל מכסה את הראש [בא לעמוד בשורה מגלה את ראשו ופוטרן יצא חוץ לשורה מכסה] את ראשו נכנס לתוך ביתו באו אחרים לנחמו מגלה את ראשו ופוטרן. ",
"חכם או תלמיד חכם שמת לו מת באין ויושבין לפניו ונושאין ונותנין בהלכות אבלים ואם טעו משיבן בשפה רפה והוא אינו שואל אם רצה מדבר ע\"י עצמו ואם לאו נותן לאחר רשות ומדבר על ידו. מעשה שמת בנו של רבי יהודה ונתן רשות לאחר שידבר על ידו מעשה (בבנו) [שמת בנו] של ר׳ יוסי הגלילי ונתן רשות לאחר שידבר על ידו מעשה שמת בנו של ר\"ע והיה יושב ודורש כל היום זה מעשה היה ביד רבי והיה דורש כל היום. ",
"אבל שבת הראשונה אינו נכנס לבית הכנסת שניה נכנס ואינו יושב במקומו שלישית נכנס ויושב במקומו ואינו מדבר רביעית שוה לכל אדם רבי שמעון אומר בראשונה (ובשניה) אחרים באין אצלו ומנחמים אותו שניה היא כראשונה שלישית היא כשניה רביעית שוה לכל אדם (ר\"מ אומר בראשונה ובשניה אינו בא לבית הכנסת שלישית נכנס ויושב במקומו רביעית שוה לכל אדם) במה דברים אמורים בבית הכנסת אבל בבית המדרש עולה ואפילו בשבת ראשונה",
"[ליל שבת בין השמשות מגלה את ראשו במוצ\"ש חוזר ומכסה אותו ליל שבת בין השמשות הופך קריעה לאחריו במוצ\"ש הופכו לפניו] ",
"חכם שמת בית המדרש שלו משנין את מקומן ושאר כל בתי מדרשות משנין את מקומן [אב\"ד שמת בתי מדרשות שלו בטלין ושאר כל ב\"ד ומדרשים משנין את מקומן] נשיא שמת כל בתי מדרשות בטלין ולא היו בטלין ומטיילין בשוק אלא יושבים ועומדין עגומין ודומין כבני אדם שאין להם פרנס משהגיעה שעת העמדה יעמדו בית הכנסת קורין שבעה וממעטין בעסקן ועומדין ",
"אין אומרים לא הלכה ולא אגדה בבית (מדרשו של) אבל צריך לשאול מתחילין בהלכות אבלים ופורשים לעניינים אחרים וחוזרים וחותמים בהלכות אבלים רבי חנינא בן גמליאל אומר [אומרים] אגדה בבית מדרשו של אבל ביהודה נותנין שלום בכניסתם ובצאתם ללמדך שאין אבל בשבת."
],
[
"עיר שמתו בו שני מתים מוציאין את הראשון ואין מלינין את הראשון ומוציאין את השני מפני שאמרו כל המלין את מתו הרי זה מנוולו אם לחפור לו קבר או להביא לו תכריכין או כדי שיבאו קרוביו ממקום אחר מלינו ואין בכך כלום. חכם ותלמיד מוציאין את החכם. תלמיד ועם הארץ מוציאין את התלמיד. היו שניהם חכמים שניהם תלמידים שניהם עמי הארץ מוציאין את הראשון. איש ואשה מוציאין את האשה מפני שהאשה קרובה לניוול.",
"דברים שבין איש לאשה מניחין את האיש ברחוב ואין מניחין את האשה עולין בחבר עיר על האיש ואין עולין בחבר עיר על האשה (ר' יהודה אומר אם יש לה בנים קטנים) מברין על האיש ואין מברין על האשה ר׳ יהודה אומר אם יש לה בנים קטנים מברין עמהן",
"הוציאו את הראשון וקברוהו אין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים עד שיוציאו השני הוציאו את השני וקברוהו באין ועומדים בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים (אף על פי שאמרו) אין מנחמין שני אבלים כאחד אלא אם כן כבודם שוה",
"אין מוציאין שני מתים במטה אחת אלא א\"כ כבודם וקילוסן שוה מעשה באיש אחד באושא שנפל הבית על שני בניו ועל בתו ובאו ושאלו את רבי יהודה ואמר להם הוציאו שלשתן כאחת ונתנו את החתנים בראש אחד ואת הכלה בראש אחד והיו מקלסין לפניהם ואומרים הוי הוי חתנים והוי הוי כלה.",
"אין עושין שני הספידין בעיר אחת אלא א\"כ יש שם כדאי לזה וכדאי לזה. אין מקלסין שתי כלות בעיר אלא אם כן יש שם כדי קילוס לזו וכדי קילוס לזו ר\"ש בן אלעזר אומר אעפ\"כ אסור משום איבה.",
"המת והכלה שהיו מקלסין ובאין זה כנגד זה מעבירין את המת מלפני הכלה מפני שכבוד החי קודם את המתים. המלך והכלה מעבירין את הכלה מפני כבוד המלך אגריפס המלך עבר לפני הכלה ושבחוהו חכמים אמרו לו מה ראית אמר להם אני כתר נוטל בכל יום וזאת תטול כתריה שעה אחת.",
"אין מבטלין תלמוד תורה מפני המת והכלה אבא שאול אומר המעשה קודם לתלמוד תורה כך היה רבי יהודה עושה בשעה שהיה רואה את המת ואת הכלה שנקלסין ובאין (זה כנגד זה) היה נותן עיניו בתלמידים ואמר המעשה קודם ללימוד. ",
"האשה שמת חמיה או אחד מקרובי בעלה הרי זו לא תכחול ולא תתקשט אלא נוהגת עמו כדרך שהוא נוהג אף הוא שמת חמיו או אחד מקרובי אשתו אינו כופה להתקשט אלא נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת. ",
"כיבוד הבית והדחת הכוסות והצעת המטות אין בהם משום מלאכה לאבל. (דרגש המקפת אינה נכפת רבי שמעון בן אלעזר אומר מוריד קלמנטרין שלה ומניחה כמות שהיא).",
"חמשה אחים שהיו אוכלין על שולחן אביהם ומת אביהם בזמן שכל אחד ואחד הולך וישן בתוך ביתו כופה בתוך ביתו ואם לאו אינו כופה אלא בבית שמשתמשין בו בלבד",
"היו חמשה בתים בזמן שמשתמשים בכולן כופין בתוך כולן ואם לאו אין כופין בתוך כולן אלא בבית שמשתמשים בו בלבד",
"הדר באכסניא אצל חבירו אם לבו גס כופה ואם לאו אינו כופה",
"היה מהלך בדרך ושמע שמת לו מת אם יכול (לעשאן לאחרים) הוא כופה ואם לאו אינו כופה.",
"כופה אדם מטתו על גבי שתי ספסלים או על גבי ארבעה אבנים אפילו חמשה מצעות מלמעלה אפילו גבוה מן הארץ ד׳ טפחים ובלבד שיהו רגליה זקופות מלמעלה.",
"אבל כל זמן שמת מוטל לפניו אין ישן לא על גבי מטה ולא על גבי מטה כפויה. ",
"הישן על גבי ספסל או על גבי מטלתא דכרמא האודיינא חייב במטה כפויה אינו כופה את המטה ואינו יושב על גבי ספסל אין שומעין לו אלא אומרים מצות כפייה היא. ",
"כפיית המטה פעמים ו׳ פעמים ה׳ פעמים ד׳ פעמים ג׳ לא פחות ולא יותר כיצד מת בין השמשות כפיית המטה ששה בין השמשות ערב שבת כפיית המטה חמשה יו\"ט לאחר השבת כפיית המטה ד׳ שני ימים טובים של ראש השנה כפיית המטה ג׳ (לא פחות ולא יותר).",
"מאימתי כופה אדם מטתו משיצא המת מפתח ביתו כדברי ר\"א רבי יהושע אומר עד שיסתם הגולל מעשה כשמת ר\"ג הזקן כיון שיצא מפתח החצר אמר יכפה את המטות [וכיון שנסתם הגולל א\"ל ר׳ יהושע כפו את המטות] א\"ל כבר כפינו על פי זקן:"
],
[
"יום שמועה כיום קבורה לקריעה ולאבל למצות ז׳ ולמצות ל׳ אבל לאכילת קדשים אינו אלא כמלקט עצמות אלו ואלו לא אוכלין קדשים ",
"ר\"א אומר שמועה קרובה בתוך ל׳ יום נוהג שבעה ושלשים יתר מכאן אינו נוהג אלא יום א׳ בלבד *([ר\"ע אומר שמועה קרובה כל י\"ב חודש נוהג ז׳ ול׳]) וחכמים אומרים אחד שמועה קרובה ואחד שמועה רחוקה נוהג שבעה ול׳ מעשה שמת אביו של ר׳ צדוק בגנזק של מדי ובאה שמועה לשלש שנים ונהג עליו ז׳ ול׳.",
"כל שקורעים עליו בשעת מיתתו קורעין עליו בשעת ליקוט עצמות כל שאינו מאחה בשעת מיתתו אינו מאחה בשעת ליקוט עצמות:",
"ליקוט עצמות אינו אלא יום אחד בלבד לפיכך אינו מלקטן אלא עם חשכה לקטן כל אותו היום חשכה באותו היום שלאחריו. אין עומדין עליהם בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים אבל אומרים עליהן תנחומין לעצמן אין (אומרין) עולין עליהן בחבר עיר אבל מברין עליהן בתוך ביתו של אבל רשב\"א אומר היו סובבין מטות כפויות חשיכה הרי זה אינו זוקפן.",
"כך היו חבורות עושין בירושלם אלו לבית האבל ואלו לבית המשתה אלו לשבוע הבן ואלו ללקט עצמות. לבית האבל ולבית המשתה בית המשתה קודם לשבוע [הבן] וללקט עצמות לשבוע הבן קודם אבל חסידים הראשונים היו מקדימין לבית האבל מלבית המשתה שנאמר (קהלת ז׳:ב׳) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו שכל מי שמהלך אחר המטה צריך לומר אחרי זה אני מת.",
"אין מפרקין את העצמות ואין מפסיקין את הגידים אלא אם כן נתפרקו עצמות מעצמן ונפסקו הגידין מעצמן.",
"כל העצמות אדם מלקט חוץ מעצמות אביו ואמו דברי רבי יוחנן בן נורי רבי עקיבא אומר ליקוט עצמות אינו עד שיכלה הבשר כלה הבשר אין הצורה ניכרת בעצמות",
"מלקט אדם עצמות שני מתים כאחת ונותן אלו בראש אפיקרסין מכאן ואלו בראש אפיקרסין מכאן דברי רבי עקיבא רבי יוחנן בן נורי אומר סוף אפיקרסין להתאבל וסוף עצמות להתערב אבל מלקטין [ונותנין אותו בידים]",
"מרביצין עליהם יין ושמן דברי רבי עקיבא שמעון בן ננס אומר שמן ולא יין מפני שהיין מטרף וחכמים אומרים לא שמן ולא יין מפני שמברכין עליהן את הסיכה אבל נותנין עליהן חפירין יבישין אמר רבי אליעזר בר צדוק כך אמר לי אבא בשעת מיתתי קברני תחילה בבקעה ובסוף לקט עצמי ותנם בגלוסקמא ברארין ואל תלקוט אתה בידך וכן עשיתי לו נכנס יוחנן וליקט ופרס עליהן אפיקרסין נכנסתי וקרעתי עליהן ונתתי עליהם חפירין יבישין כשם שעשה לאביו כך עשיתי לו:",
"האיש מברך ומקשר לאיש אבל לא את האשה האשה מברכת ומקשרת את האיש ואת האשה האיש משמש את האיש בחולי מעיים אבל לא את האשה האשה משמשת את האיש ואת האשה בחולי מעיים",
"אבא שאול בן קטנים היה אומר לבניו קברו אותי תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מאפלוני. ",
"עם הכל הוא נכנס לבית המרחץ חוץ מאביו וחמיו בעל אמו ורבו שלמדו חכמה רבי יהודה אומר אם היה אביו זקן או חולה נכנס ומרחיצו שכן הוא כבודו.",
"אין מוציאין את המטה אלא אם היה ראשו ורובו קיים רבי יהודה אומר השדרה והגלגולת הן רובו מעשה בבנו של רבי חנינא בן תרדיון שיצא לתרבות רעה ותפסוהו ליסטין והרגוהו נמצא תפוח לאחר ג׳ ימים נתנוהו בכבודו והניחוהו על גבי המטה והכניסוהו לתוך העיר והיו מקלסין לפניו בכבודו של אביו ושל אמו [אביו] קרא עליו הפסוק (משלי ה) ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה גמר וחזר לראש המקרא ואמו קראת עליו הפסוק הזה (שם יז) כעס לאביו בן כסיל [וממר] ליולדתו אחותו קראת עליו מקרא זה (שם כ) ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ:"
],
[
"המלקט עצמות והמשמר עצמות פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ואם רצה להחמיר על עצמו לא יחמיר מפני כבוד עצמות רבי יוחנן בן נורי אומר ירחיק ארבע אמות ויקרא רבי שמעון בן עזריה אומר אם היו אחרים עמו יסלקום למקום וקורא רבי יצחק אומר של קרובים פטור ושל אחרים חייב ר׳ שמעון אומר חייב בשבת ובחול פטור רבי נתן אומר אם יש תפלתו עליו הרי זה פטור שזיקת שמירתו עליו ולא זיקת התפילה. ",
"המעביר עצמות (בכלי) וכתבי הקדש ממקום למקום לא יניחם לא בקרון ולא בספינה ולא על גבי בהמה ולא ישב עליהן ואם בשביל הניית עצמו או שיגנוב את המכס מאנסים הרי זה מותר (כיוצא בו הגונב את החרם הרי זה שופך דמים ולא שופך דמים אלא כעובד עבודת כוכבים ומגלה עריות ומחלל את השבת)",
"היה עובר בין הקברות לא יהיו תפילין עליו ולא כתבי הקדש בידו מפני שהוא דרך בזיון",
"העושה כוך בקבר והגיע זמן המקרא לא יקרא ולא יתפלל אלא פי׳ למקום טהרה וקורא ואחר כך נכנס.",
"המוצא מת בקבר לא יזיזנו ממקומו אלא אם כן יודע שהיה מקומו שאלו",
"המוצא עצמות בקבר הרי זה נותנו במכמורות דברי רבי עקיבא וחכמים אומרים לא יזיזם ממקומן. המוצא בכוך הן באסטן לא יזיזם ממקומן.",
"אין מפנין לא את המת ולא את העצמות ממקום ביזוי למקום ביזוי ולא ממקום מכוער למקום מכוער ואין צריך לומר ממקום מכובד למקום ביזוי בתוך שלו אפילו ממקום מכובד למקום ביזוי הרי זה מותר שכך הוא כבודו.",
"אין קוברין שני מתים זה בצד זה ולא את המת בצד עצמות ולא עצמות בצד המת רבי יהודה אומר כל הישן עמו בחייו נקבר עמו במותו.",
"קבר שפינהו מותר בהנאה לא יעשה ממנו בית התבן בית בקר בית העצים בית האוצרות כוך שפינהו אסור בהנאה קבר שעשאו לשם חי ימכר לשם מת לא ימכר. אבנים שחצבן לשם חי ימכרו לשם מת לא ימכרו. ארון שפינהו אסור בהנאה ואם היתה של אבן ושל חרס תשבר ושל עץ תשרף המוציא נסרים לבית הקברות לא יזיזם ממקומן:"
],
[
"אין מוציאין אמת המים מן הקברות ולא יעשה שם שביל ולא ירעה בהמתו שם ולא [יטייל שם ולא] ילקט משם עצים ועשבים ואם ליקטן אסור בהנייה ואם בשביל הניית עצמו ליקטן שורפן במקומן",
"(של גרני) הנחלות עוברים ממקום למקום (ואינו נעקר) ונעקרות ממשפחה למשפחה הקבר אין עובר ממקום למקום ואין עובר ממשפחה למשפחה",
"קבר חדש נמדד ונמכר ונחלק ישן לא נמדד ולא נמכר ולא נחלק. יש קבר חדש שהוא כקבר ישן וישן שהוא כקבר חדש ישן קבר בו עשרה מתים שלא ברשות הבעלים הרי זה כקבר חדש נמדד ונמכר ונחלק כי נפל אחד מרשות הבעלים הרי זה כקבר ישן לא נמדד ולא נמכר. ",
"קבר גולין אין להם חזקה בשעת הדבר בשעת המלחמה אין חזקה לקברות רבי שמעון בן גמליאל אומר הנפלין אין קונין את הקבר הנקבר שלא ברשות אין לו חזקה",
"האשה שירשה את הקבר נקברת בו היא ויוצאי יריכה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר היא וכל יוצאי יריכה מודה רבי יהודה שאניניה הראויין לה בחייה נקברין עמה במותה.",
"אביה אומר תיקבר אצלי בעלה אומר תיקבר אצלי קוברין אותה אצל אביה ואם יש לה בנים קוברין אותה אצל [בעלה ואם היא אומרת קברו אותי אצל בניי קוברין אותה אצל] בניה",
"אם אביה אומר לא תיקבר אצלי [ובעלה אמר לא תיקבר אצלי] קוברין אותה אצל בעלה מפני שבעלה חייב במזונותיה ובפירקונה ובקבורתה מטה חלילים ומקוננות מקום שמספידין הוא מספיד על אשתו ואם אין בעלה (מטפל לה) מטפל בה בקבורתה ומוציאין הימנו בעל כרחו. ",
"נמצאת אתה אומר שלשה קברות הן קבר הנמצא (בתחלה) מותר לפנותו ואם פינהו מקומו אסור בהנייה קבר הידוע אסור לפנותו ואם פינהו אסור בהנייה קבר המוחזק את הרבים אסור לפנותו ואם פינהו ממקומו טומאתו",
"קבר שהקפתו את העיר משלשה רוחותיו או משתי רוחותיו זה כנגד זה אם הוא רחוק יותר מחמשים אמה מכאן ויותר מחמשים אמה מכאן מפנין אותם",
"כל הקברות מתפנין אמרו לרבי עקיבא מעשה בקבר חולדה שהיה בירושלם ולא נגע בהן אדם מעולם אמר להן רבי עקיבא משם ראייה מחילה היתה עשויה להן ומוציאה את הטומאה לנחל קדרון ",
"המוכר דרך קברו לחבירו לא עשה כלום המוכר מקום מספד לחבירו לא עשה כלום הלוקח מעמד לחבירו כך שמין לו זקני אב בית דין ארבעה קבין דרך היחיד ארבע אמות דרך הרבים שש עשרה אמה דרך המלך אין לה שיעור דרך הקבר אין לה שיעור והמספד אין לה שיעור. ",
"הרואה אבל בתוך שלשים יום מדבר עמו ואינו שואל בשלומו לאחר שלשים יום [שואל בשלומו ואינו מדבר עמו] בתוך שנים עשר חדש שואל בשלומו ואחר כך מדבר עמו לאחר שנים עשר חדש מדבר עמו ואחר כך שואל בשלומו רבי מאיר אומר הרואה אבל בתוך שלשים יום מדבר עמו ואחר כך שואל בשלומו לאחר שלשים יום בתוך שנים עשר חדש הרי זה שואל בשלומו ואחר כך מדבר עמו לאחר שנים עשר חדש הרי זה לא יזכור לו כל עיקר שהיה רבי מאיר אומר משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיתה לו מכה ונתרפא ובא רופא אחד ואומר לו תן לי שכרי ואקרע את מכתך ואני מרפא (אותך מעלין עליו כאילו עורר מכתו) כך כל המזכיר לאבל לאחר שנים עשר חדש מעלין עליו כאילו עורר את מכתו רבי שמעון בן גמליאל אומר אף מי שמתה אשתו ונשא לו אשה אחרת בתוך י\"ב חדש מדבר עמו בשוק ואינו מדבר עמו בתוך ביתו.",
"הכל מעלין לבית האבל קלוסקיוס בשר ודגים ובחבר עיר ירק וקטניות ודגים רשב\"ג אומר (אף) במקום שנהגו אפילו מעשה הקדירה. ",
"עשרה כוסות שותין בבית האבל שנים קודם המזון וחמשה בתוך המזון ג׳ לאחר המזון ואחד לברכת אבלים ואחד לתנחומי אבלים ואחד לגמילת חסדים חזרו והוסיפו עוד שלשה אחד לראש הכנסת ואחד לחזן הכנסת ואחד לר\"ג וכשראו בית דין שהיו משתכרין (ויוצאין) גזרו עליהן והחזירו למקומן. ",
"המברך בבית האבל אינו אומר ברכה רביעית דברי רבי יוסי הגלילי ר\"ע אומר הטוב והמטיב וחכמים אומרים דיין האמת שליט במעשיו שופט בכל הדורות בצדק שכולנו עמו ועבדיו ובכל (זאת) אנו חייבין להודות לו ולברכו. ",
"הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה (תהילים ק״ז:א׳) הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו:"
],
[]
]
},
"schema": {
"heTitle": "מסכת שמחות",
"enTitle": "Tractate Semachot",
"key": "Tractate Semachot",
"nodes": [
{
"heTitle": "פתיחה",
"enTitle": "Introduction"
},
{
"heTitle": "",
"enTitle": ""
}
]
}
}