אהבת ישראל צדקה ומרפא מסורת אבות מנהג ישראל גאולת ישראל בין ישראל לעמים לימוד תורה ברכת האילנות
החכם היומי הוא מאגר מידע אינטרנטי נגיש על חכמי ישראל בדורות האחרונים ודברי תורתם בנושאים של ‘אהבת ישראל’, ‘צדקה ומרפא’, ‘לימוד תורה’, ‘מנהג ישראל’, ‘מסורת אבות’, ‘גאולת ישראל’, ו’בין ישראל לעמים’, בכל יום נלמד דף על חכם אחר, שאותו יום הוא מועד פקידתו. מאגר המידע מהווה תשתית ללימוד יומי בבתי כנסת, קהילות ובתי ספר. יום ועוד יום נאסוף את אבני הזיכרון שהתפזרו, ונבנה לנו ממנו בניין עדי עד. יסודתו בהררי קודש, וראשו מגיע השמימה. ויהי רצון מלפני א-לוהי השמיים לקיים לנו את כל חכמי ישראל, קדושים אשר בארץ המה, בכל מקומות מושבותיהם, וזכותם תעמוד לנו בזה ובבא. חוברת זו היא חלק מסדרת חוברות שיאירו דבריהם של החכמים על אהבת ישראל, לימוד תורה, צדקה ומרפא ועוד. החכם היומי מסורת שאי אפשר לשכוח
התחדשות הבריאה בחודשי האביב, קוראת לאדם לצאת משגרת יומו, להתפעל מפריחת האילנות, ולהודות ‘שלא חיסר בעולמו כלום’ - הכל יש בשפע בעולם, ומה שחסר האדם, מזומן לו אצל חברו, רק אם יהיו באחדות אחת, וזה חי מזה. ‘שברא בו בריות טובות ואילנות טובות’ - שהאדם הוא חלק ממעשה הבריאה, ואינו נפרד מעולם הטבע, ובטוב העולם נידון, ויש לברך על הטוב, ויש להאמין בטוב כי בטבע האדם טבוע הטוב, וטבע הטוב להיטיב, ורחמיו על כל מעשיו, שכולם בריותיו. וכל מה שברא הוא ‘להתנאות בהם בני אדם’ - ואפשר מלשון נאה, שמייפים את בני אדם, ומעוררים את בני האדם ליפות מעשיהם. ואפשר מלשון הנאה, וכך אנו מברכים ‘להנות בהם בני אדם’, שעתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עיניו ולא אכל, שיש להנות בזה העולם, על-כן אפילו עני, חובת הציבור, שייהנה בזה בעולם. ונהגו העולם בחודש ניסן לצאת מן העיר כדי לברך ברכת האילנות, וברוב עם והדרת מלך, שהולכים בכנופייה גדולה, במאכל ובמשתה, בשיר ובמזמור. ותיקנו המקובלים לומר סדר ברכת האילנות, שיש בו תיקון לנשמות המתגלגלות בזה העולם, וגם קבלו ליתן צדקה לעילוי הנשמה, ואומרים ‘פתח אליהו’, וחותמים בקדיש על ישראל. ובחוברת זו, קבצנו כמה הלכות חכמים בעניין ברכת האילנות, והבאנו סדר הברכה עם תיקון הנשמות, כפי שהובאה בספר 'לשון חכמים' בידי ה'בן איש חי', החכם יוסף חיים, וחתמנו באסיף מתוך 'החכם היומי', מעט מזעיר מדברי חכמים, הנדרשים בעניין, ויותר ממה שהבאתי לפניכם כתוב שם, ואידך זיל גמור. אלי ברקת, עורך ‘החכם היומי’.
אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי , אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ג, ע"ב וקבעו ברכה זו לפי שהוא עניין שבא מזמן לזמן, והוא עניין מחודש, שאדם מברך על עצים יבשים שהפריחן הקדוש ברוך הוא, והיא בשם ומלכות. חכם יום טוב בן אברהם, הריטב"א, ספרד-סרגוסה, על מסכת ברכות, דף מ"ג, ע"ב 4 • עמוד
היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאים פרח, אומר: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם. ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה, ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות, לא יברך עוד. חכם יוסף קארו, ספרד-צרפת 'שולחן ערוך', אורח חיים, רכ"ו, א' ישתדל לברך ברכת אילנות בימי ניסן, והמדקדקים מקפידים שיהיה בניסן דווקא, ויהיו שתי אילנות, ויוצאים לשדה לברך. מאוד יתעצם בכוונתו בברכה זו, שהיא לתיקון הנשמות שהם מגולגלות בעצי השדה והעשבים בזמן הזה, ויבקש עליהם רחמים. חכם חיים יוסף דוד אזולאי, ישראל-ליבורנו 'מורה באצבע', אות קצ"ח-קצ"ט טוב שיצטרפו כנסיה לשם שמים לברכת האילנות, ויפרישו אחר הברכה שיעור לצדקה בין כולם, כמניין מ"ה, ולא יפחתו כל אחד מג' פרוטות נגד נר"ן, ויאמרו קדיש, והיא עילוי גדול לנשמות. חכם יעקב חיים סופר, עיראק-ירושלים 'כף החיים', על שולחן ערוך, אורח חיים רכ"ו, ז' 5 • עמוד
בקשה לברכת האילנות כפי שהובאה בספר 'לשון חכמים' חלק א', מ"ב, לחכם יוסף חיים לְשֵׁם יִחוּדקֻדְשָׁאבְּרִיך הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִֽילוּ וּרְחִֽימוּ, וּרְחִֽימוּ וּדְחִֽילוּ, לְיַחֲדָא אוֹתִיּוֹת יוֹ״ד וְהֵ״א בְּאוֹתִיּוֹת וָא״ו וְהֵ״א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל, וּבְשֵׁם כָּל הַנְּפָשׁוֹת. וְהָרוּחוֹת וְהַנְּשָׁמוֹת הַמִּתְיַחֲסִים אֶל שָׁרְשֵׁי נַפְשֵֽׁנוּ רוּחֵֽנוּ וְנִשְׁמָתֵֽנוּ וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וְהַקְּרוֹבִים לָהֶם. שֶׁמִּכְּלָלוּת אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. וּמִכָּל פִּרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. דְּכָל פַּרְצוּף וּסְפִירָה דְּפִרְטֵי אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִׂיָּה. הִנֵּה אֲנַֽחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת הַבְּרָכָה שֶׁתִּקְנוּ חֲכָמִים זַ״ל עַל רְאִיַּת אִילָנֵי דִמְלַבְלְבֵי, וְיַעֲלֶה לְפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵֽינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, כְּאִלּוּ כִּוַּנְנוּ בְּכָל הַכַּוָּנוֹת הָֽרְאוּיוֹת לְכַוֵּן בַּבְּרָכָה הַזֹּאת וְסוֹדוֹתֶיהָ, וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה לְפָנֶיךָ בְּרָכָה זוֹ, לְבָרֵר וּלְהַעֲלוֹת עַל יָדָהּ כָּל נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַמְּעֹרָבִים בַּצּוֹמֵחַ, וְכָל נְפָשׁוֹת, רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת, הַמְגֻלְגָּלוֹת בּוֹ. וְאַתָּה הָאֵל בְּמִדַּת טוּבְךָ, וּבְחַסְדּךָ הַגָּדוֹל תָּאִיר לָהֶם בְּאוֹר פָּנֶיךָ, וְתַשְׁלִים בֵּרוּרָם וְתִקּוּנָם. בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם: (יכווין ראשי תיבות: בט״ר צת״ג) 6 • עמוד
ברכת האילנות וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵֽינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת הַבְּרָכָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נְבָרֵךְ יקֻיַּם בָּנוּ מַאֲמַר: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'׃ וּנְקַבֵּל שֶׁפַע עֶשֶׂר הַבְּרָכוֹת, כַּכָּתוּב: וְיִֽתֶּן לְךָ הָאֱ-לֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם (חכמה) וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ (בינה), וְרֹב דָּגָן (דעת) וְתִירֹֽשׁ (חסד): יַֽעַבְדוּךָ עַמִּים (גבורה) וְיִֽשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים (תפארת) הֱוֵה גְבִיר (נצח) לְאַחֶיךָ (הוד) וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ (יסוד), אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּֽמְבָרְכֶיךָ בָּרֽוּךְ (מלכות): יִהְיֽוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִֽי׃ וִיהִי נֹעַם אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּֽמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵֽהוּ: ואחר כך יברך הברכה בשמחה ובכוונת הלב: בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא חִסֵּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם, וּבָרָא בוֹ בְּרִיוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת, לֵהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם: 7 • עמוד
ואחר הברכה יאמר בקשה זו: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵֽינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְּשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ, וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ, וְשָׁם נְקַיֵּם מִצְוַת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְכָל מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ הִיא אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃ אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתָנוּ בְּתוֹרָֽתְךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: אָֽנָּא ה', לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, הַגְדֵּל חַסְדְּךָ עִמָּנוּ וְקַיֵּם לָנוּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃ וְהִשִּׂ֨יג לָכֶ֥ם דַּ֙יִשׁ֙ אֶת בָּצִ֔יר וּבָצִ֖יר יַשִּׂ֣יג אֶת זָ֑רַע וַאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם׃ וְקַיֵּם בָּנוּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי יְשַׁעְיָה נְבִיאָךְ: בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ צֶ֣מַח ה' לִצְבִ֖י וּלְכָב֑וֹד וּפְרִ֤י הָאָ֙רֶץ֙ לְגָא֣וֹן וּלְתִפְאֶ֔רֶת לִפְלֵיטַ֖ת יִשְׂרָאֵֽל׃ וְנֶאֱמַר: וּבָנ֥וּ בָתִּ֖ים וְיָשָׁ֑בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְאָכְל֖וּ פִּרְיָֽם׃ וְקַיֵּם בָּנוּ אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי עָמוֹס נְבִיאֶךָ: הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם ה' וְנִגַּ֤שׁ חוֹרֵשׁ֙ בַּקֹּצֵ֔ר וְדֹרֵ֥ךְ עֲנָבִ֖ים בְּמֹשֵׁ֣ךְ הַזָּ֑רַע וְהִטִּ֤יפוּ הֶֽהָרִים֙ עָסִ֔יס וְכׇל הַגְּבָע֖וֹת תִּתְמוֹגַֽגְנָה׃ וְשַׁבְתִּי֮ אֶת שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת פְּרִיהֶֽם׃ וְקַיֵּם בָּנוּ אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ עַל יְדֵי יְחֶזְקֵאל נְבִיאֶךָ: וְהִרְבֵּיתִי֙ אֶת פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ וּתְנוּבַ֖ת הַשָּׂדֶ֑ה לְמַ֗עַן אֲשֶׁר לֹ֣א תִקְח֥וּ ע֛וֹד חֶרְפַּ֥ת רָעָ֖ב בַּגּוֹיִֽם׃ וְנֶאֱמַר: וְעַל הַנַּ֣חַל יַעֲלֶ֣ה עַל שְׂפָת֣וֹ מִזֶּ֣ה וּמִזֶּ֣ה כׇּל עֵֽץ מַאֲכָל לֹא יִבּ֨וֹל עָלֵ֜הוּ וְלֹֽא־יִתֹּ֣ם פִּרְי֗וֹ לׇחֳדָשָׁיו֙ יְבַכֵּ֔ר כִּ֣י מֵימָ֔יו מִן הַמִּקְדָּ֖שׁ הֵ֣מָּה יוֹצְאִ֑ים וְהָיָ֤ה פִרְיוֹ֙ לְמַאֲכָ֔ל וְעָלֵ֖הוּ לִתְרוּפָֽה׃ 8 • עמוד
אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, מֶלֶךְ רַחֲמָן רַחֵם עָלֵינוּ, טוֹב וּמֵטִיב הִדָּרֵשׁ לָנוּ, שׁוּבָה עָלֵינוּ בַּהֲמוֹן רַחֲמֶיךָ, בִּגְלַל אָבוֹת שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנֶךָ, בְּנֵה בֵיתְךָ כְּבַתְּחִלָּה, כּוֹנֵן בֵּית מִקְדָּֽשְׁךָ עַל מְכוֹנוֹ, הַרְאֵנוּ בְּבִנְיָנוֹ, שַׂמְּחֵנוּ בְּתִקּוּנוֹ, וְהָשֵׁב שְׁכִינָֽתְךָ לְתוֹכוֹ, וְהָשֵׁב כֹּהֲנִים לַעֲבוֹדָתָם, וּלְוִיִּם לְדוּכָנָם, לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם, וְהָשֵׁב יִשְׂרָאֵל לִנְוֵיהֶם. וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ, בְּשָׁלֹשׁ פְּעָמֵי רְגָלֵינוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה, כַּכָּתוּב: שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים בַּשָּׁנָ֡ה יֵרָאֶ֨ה כׇל זְכוּרְךָ֜ אֶת פְּנֵ֣י ה' אֱ-לֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵרָאֶ֛ה אֶת פְּנֵ֥י ה' רֵיקָֽם׃ אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת ה' אֱ-לֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן לָֽךְ׃ וְתִמְלֹךְ אַתָּה הוּא ה' אֱ-לֹהֵינוּ מְהֵרָה עַל כָּל מַעֲשֶׂיךָ, בָּהַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ, וּבִירוּשָׁלַיִם עִיר מִקְדָּשֶׁךָ, כַּכָּתוּב בְּדִבְרֵי קָדְשֶׁךָ: יִמְלֹ֤ךְ ה' לְעוֹלָ֗ם אֱ-לֹהַ֣יִךְ צִ֭יּוֹן לְדֹ֥ר וָדֹ֗ר הַֽלְלוּיָֽהּ׃ ִם׃ ָֽ שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד שָׂ֭מַחְתִּי בְּאֹמְרִ֣ים לִ֑י בֵּ֖ית ה' נֵלֵֽךְ׃ עֹ֭מְדוֹת הָי֣וּ רַגְלֵ֑ינוּ בִּ֝שְׁעָרַ֗יִךְ יְרוּשָׁל ִם הַבְּנוּיָ֑ה כְּ֝עִ֗יר שֶׁחֻבְּרָה לָּ֥הּ יַחְדָּֽו׃ שֶׁשָּׁ֨ם עָל֪וּ שְׁבָטִ֡ים שִׁבְטֵי יָ֭הּ עֵד֣וּת לְיִשְׂרָאֵ֑ל ַ֥ יְרוּשָׁל ִם ָ֑ לְ֝הֹד֗וֹת לְשֵׁ֣ם ה'׃ כִּ֤י שָׁ֨מָּה יָשְׁב֣וּ כִסְא֣וֹת לְמִשְׁפָּ֑ט כִּ֝סְא֗וֹת לְבֵ֣ית דָּוִֽד׃ שַׁ֭אֲלוּ שְׁל֣וֹם יְרוּשָׁל יִ֝שְׁלָ֗יוּ אֹהֲבָֽיִךְ׃ יְהִי שָׁל֥וֹם בְּחֵילֵ֑ךְ שַׁ֝לְוָ֗ה בְּאַרְמְנוֹתָֽיִךְ׃ לְ֭מַעַן אַחַ֣י וְרֵעָ֑י אֲדַבְּרָה נָּ֖א שָׁל֣וֹם בָּֽךְ׃ לְ֭מַעַן בֵּית ה' אֱ-לֹהֵ֑ינוּ אֲבַקְשָׁ֖ה ט֣וֹב לָֽךְ׃ אחר כך יאמרו 'פתיחת אליהו' זכור לטוב, וקדיש על ישראל, גם נכון לומר גם כן הבקשה של עילוי הנשמות. 9 • עמוד
הבקשה של עילוי הנשמות רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, קַבֵּל בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן קוֹל רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים הַנִּרְאִין עַל גַּבֵּי שָׁלֹשׁ חוֹמוֹת שֶׁל גַּן עֵֽדֶן, הַמְצַפְצְפִים בְּקּוֹלָם כְצִפֳּרִים בְּכָל בֹּֽקֶר וָבֹֽקֶר, וּמְשַׁבְּחִים וּמְפָאֲרִים אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ וּמַעֲתִירִים עָלֵֽינוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל. כְּדִכְתִיב גַּם צִפּ֨וֹר מָ֪צְאָה בַ֡יִת. אָֽנָּֽא ה', עֲנֵה עֲתִירָתָם, וְתִהְיֶֽינָה אָזְנֶֽיךָ קַשּׁוּבוֹת אֲלֵיהֶם, וּתְפִלָּתָם שְׁעֵה בְרַחֲמִים, וְתִפְרוֹשׂ עָלֵֽינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶֽךָ, וְתַקְּנֵֽנוּ בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶֽיךָ. וּתְרַחֲמֵֽנוּ וּתְחַיֵּֽנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים טוֹבִים וּמְתֻקָּנִים, חַיִּים שֶׁל שָׁלוֹם, חַיִּים שֶׁל בְּרָכָה, חַיִּים שֶׁל טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל פַּרְנָסָה טוֹבָה, חַיִּים שֶׁל חִלּוּץ עֲצָמוֹת, חַיִּים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם יִרְאַת חֵטְא, חַיִּים שֶׁאֵין בָּהֶם בּוּשָׁה וּכְלִמָּה, חַיִּים שֶׁל עֹֽשֶׁר וְכָבוֹד, חַיִּים שֶׁתְּהֵא בָֽנוּ אַהֲבַת תּוֹרָה וְיִרְאַת שָׁמַֽיִם, חַיִּים שֶׁתְּמַּלֵא כָּל מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּֽנוּ לְטוֹבָה לַעֲבוֹדָתֶֽךָ: אֵל מָלֵא רַחֲמִים, הַגְדֵּל חַסְדְּךָ עַל נְפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקִים. וְיַעֲלֶה וְיָבֹא וְיַגִּֽיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנָם לְפָנֶֽיךָ, לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה לְחֵן לְחֶֽסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְשָׁלוֹם. וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תַּגְדִּיל חַסְדְּךָ עֲלֵיהֶם, וְתַמְתִּיק גְּבוּרָֽתְךָֽ עֲלֵיהֶם, וּתְפָאֵר תִפְאַרְתְּךָ עֲלֵיהֶם, וְתַנְעִים נִצְחֲךָ עֲלֵיהֶם, וְתִפְרוֹס הֽוֹדְךָֽ וַהֲדָֽרְךָֽ עֲלֵיהֶם, וְתָאִיר בְּרִית שְׁלֽוֹמְךָֽ עֲלֵיהֶם, וּתְגַלֵּה מַלְכֽוּתְךָֽ עֲלֵיהֶם, וְתוֹשִׁיבֵם בְּסֵֽתֶר עֶלְיוֹן וּבְצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָֽנוּ, וּלְקֵץ הַיָּמִין תַּעֲמִידֵם, וּמִנַּֽחַל עֲדָנֶֽיךָ תַּשְׁקֵם. וּבִצְרוֹר הַחַיִּים תִּצְרוֹר נִשְׁמָתָם, וְתָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתָם, וּתְלַוֵּה אֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם. וְתִפְתַּח לָהֶם שַׁעֲרֵי אוֹר שִׁבְעַת הַיָמִים, שַׁעֲרֵי בְּאֵר מַֽיִם חַיִּים, שַׁעֲרֵי גְּמִילוּת 10 • עמוד
חֲסָדִים טוֹבִים, שַׁעֲרֵי דְּרוֹר, שַׁעֲרֵי הֵיכָלוֹת עֶלְיוֹנִים, שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב, שַׁעֲרֵי זֹֽהַר הָרָקִיעַ, שַׁעֲרֵי חֲדָרִים מְלֵאִים כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים, שַׁעֲרֵי טוֹבָה, שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַֽיִם הָעֶלְיוֹנָה, שַׁעֲרֵי כָּבוֹד וִיקָר, שַׁעֲרֵי לֶֽקַח טוֹב, שַׁעֲרֵי מֵֽצַח הָרָצוֹן, שַׁעֲרֵי נֹֽעַם הָעֶלְיוֹן, שַׁעֲרֵי סוֹדוֹת הָאֲצִילוּת, שַׁעֲרֵי עֵץ חַיִּים, שַׁעֲרֵי פָּנִים מְאִירוֹת, שַׁעֲרֵי צְרוֹר הַחַיִּים, שַׁעֲרֵי קִרוּן פָּנִים, שַׁעֲרֵי רָצוֹן, שַׁעֲרֵי שְׁבִיל הָעֶלְיוֹן, שַׁעֲרֵי תִּקְוָה טוֹבָה: אָֽנָּֽא ה', חוּס וַחֲמוֹל וְרַחֵם בְּרַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ עַל כָּל נְפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּפְטְרוּ מֵעוֹלָם הַזֶּה, בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (יכווין ראשי תיבות: בט״ר צת״ג). וְתִהְיֶה מְנוּחָתָם כָּבוֹד, מְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְׁקֵט וָבֶֽטַח. וּתְקַיֵּם בָּהֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וְנָחֲךָ֣ ה'֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃ אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, עֲשֵׂה לְמַֽעַן תּוֹרָֽתְךָֽ הַקְּדוֹשָׁה. וּלְמַֽעַן שְׁמוֹתֶֽיךָ הַקְּדוֹשִׁים הַכְּתוּבִים בָּהּ וְהָרְמוּזִים בָּהּ. וּלְמַֽעַן זְכוּת אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְיוֹסֵף וְדָוִד, וְתָחוּס וְתַחְמוֹל וּתְרַחֵם בְּרוֹב רַחֲמֶֽיךָ וַחֲסָדֶֽיךָ עַל כָּל הַנְפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁלֹא עָצְרוּ כֹּחַ לָבֹא אֶל מְנוּחָתָם. וְעַל כָּל נְפָשׁוֹת וְרוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת הַמְּגוּלְגָלִים בְּדוֹמֵם וּבְצוֹמֵֽחַ וּבְבַֽעַל חַי בִּלְתִּי מְדַבֵּר וּבַֽעַל חַי מְדַבֵּר. וְאַתָּה הָאֵל הַנּוֹצֵר חֶֽסֶד לָאֲלָפִים בְּטֽוּבְךָֽ הַגָּדוֹל תַּשְׁפִּֽיעַ שֶֽׁפַע רַב לָהֶם לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, וְתִתֵּן לָהֶם כֹּֽחַ וְעֵֽזֶר וְאֹֽמֶץ שֶׁיִּתְבָּֽרְרֽוּ וִיתֻקְּנוּ כָּרָאוּי, וּבְאוֹר פָּנֶֽיךָ תַּשְׁלִים בֵּרוּרָם וְתִקּוּנָם בִּמְהֵרָה, וְתַצִּילֵם מִכָּל צַר וְאוֹיֵב וּמְקַטְרֵג, וְיַעַמְדוּ מְלִֽיצֵי יֽוֹשֶׁר לְהַמְלִיץ טוֹב עֲלֵיהֶם. וְתַעֲשֶׂה עִמָּהֵם חֶֽסֶד כִּי כֵן דַּרְכְּךָ לַעֲשׂוֹת חֶֽסֶד חִנָּם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר: 11 • עמוד
אָֽנָּֽא בְּכֹֽחַ. גְּדוּלַת יְמִינֶֽךָ. תַּתִּיר צְרוּרָה: (אב״ג ית״ץ) קַבֵּל רִנַּת. עַמֶּֽךָ שַׂגְּבֵֽנוּ. טַהֲרֵֽנוּ נוֹרָא: (קר״ע שט״ן) נָא גִבּוֹר. דּֽוֹרְשֵֽׁי יִחוּדֶֽךָ. כְּבָבַת שָׁמְרֵם: (נג״ד יכ״ש) בָּֽרְכֵֽם טַהֲרֵם. רַחֲמֵי צִדְקָתֶֽךָ. תָּמִיד גָּמְלֵם: (בט״ר צת״ג) חֲסִין קָדוֹשׁ. בְּרֹב טֽוּבְךָֽ. נַהֵל עֲדָתֶֽךָ: (חק״ב טנ״ע) יָחִיד גֵּאֶה. לְעַמְּךָ פְנֵה. זֽוֹכְרֵֽי קְדֻשָּׁתֶֽךָ: (יג״ל פז״ק) שַׁוְעָתֵֽנוּ קַבֵּל. וּשְׁמַע צַעֲקָתֵֽנוּ. יוֹדֵֽעַ תַּעֲלוּמוֹת: (שק״ו צי״ת) בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: אָֽנָּֽא בַּחֲסָדִים גְּדוֹלִים, יָאִיר תִּפְאֶֽרֶת צַדִּיק: (אב״ג ית״ץ) קִוִּֽינוּ רָצוֹן עֶלְיוֹן, שֶׁל טְעָמִים נְקֻדּוֹת: (קר״ע שט״ן) נְקַוֶּה גַּדְלוּת דּוֹדִים, יוּשְׁלַם כֶּֽתֶר שֶׁלָּהֶם: (נג״ד יכ״ש) בְּאוֹר טִפַּת רֶֽחֶם צַדִּיק תָמִּים גַּדְּלֶֽנּוּ: (בט״ר צת״ג) חִלִּֽינוּ קִוִּֽינוּ בִּרְכַת טוּב נֹֽעַם עֶלְיוֹן: (חק״ב טנ״ע) יִתְמַתְּקוּ גְּבוּרוֹת לְעוֹרֵר פְּעוּלַּת זִוּוּג קָדוֹשׁ: (יג״ל פז״ק) שְׁבִיל קֹֽדֶשׁ וִיסוֹד צַדִּיק יִהְיוּ תְמִימִים: (שק״ו צי״ת) בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד: 12 • עמוד
השם אדם הוא מלשון אדמה, שממנה נוצר. וזה מחייב את הבן אדם, שהנה: כמו שהאדמה מוציאה אל הפועל, מגדלת אילנות וצמחים העושים פירות - כך התביעה מהאדם שיוציא פירות מן הכוח אל הפועל. חכם מסעוד ריווח, מרוקו-שלומי, 'זיכרון אשר', עמוד צ"ו עניין הפירות, שקידתן פריחתן ובישולן, ולבסוף כמישתן וייבושן, רומזות לאדם, ‘כי האדם עץ השדה’. אשר על כן, האדם משנולד פורח ומשגשג ומתבגר, ועוברים עליו תקופות: עלייה, עמידה וירידה, ולבסוף מובא לקבר, ומצטמק ומתייבש, ונהפך כאבן שאין לו הופכין. לכן, במה יתגאה האדם, אפילו יגיע ראשו לשמיים, ובין כוכבים ישים קינו, סוף סוף אחריתו להיטמן בבטן האדמה כשורש האילן. חכם דוד אלעזרוף, בוכרה-תל אביב, 'אמרי דוד', עמ' י"א וידענו שכל הנשמות מאילן אחד פורחות ... וכל המקובלים מסכימים על זה: ‘שכל ישראל גוף אחד הם, ונשמתן ממקום הייחוד נחצבה, ועל זה אמרו כל ישראל ערבים זה לזה’. ... וקיבלתי בסוד זה המאמר ... כי לא תשיג שום בית יעקב השלמות הגמורה, אם לא ישתלמו כל הנשמות. והדין נותן, כי כולם נפש אחת. חכם יצחק אבוהב דה-פונסקה, פורטוגל-אמסטרדם, 'כתבי רבינו יצחק אבוהב', כרך א', סימן ח' 13 • עמוד
‘והוא עומד עליהם תחת העץ’ - שכל דברים שמחדש הצדיק, בין בסוד, בין בפשט, אז נשמתו למעלה אומרת חידושיו שמחדש, והצדיקים שמחים בו, ומעלים אותו הצדיקים, ויושב עמהם, ונהנה מזיו השכינה. ... הוא והם תחת העץ, הוא אילן החיים. חכם אלעזר הלוי, מרוקו-מראכש, פקודת אלעזר, דף ע"ג כמו האילן הנטוע, שאף על פי שיש לו למעלה ענפים הרבה - נפרדים זה מזה, מכל מקום מלמטה - הם שורש אחד. וכמו כן ישראל אפילו שהם נפרדים זה מזה, מכל מקום נחשבים לגוף אחד, ולשורש אחד. חכם דוד הכהן אל מג'ריבי, ג'רבה-תטאוין, קול דודי, דף ח' ע"ב שלא ימהר האדם לקפוץ למדרגה גדולה בפעם אחת, אלא מעט מעט בהדרגה ... וזהו: ‘והיה כעץ ... אשר פריו יתן בעתו’ - כמו האילן שהוא עושה בכל שנה פירות, מעט מעט, בעתו, עד שמצטרף לחשבון גדול. חכם דוד שלמה אייבשיץ, אוקראינה-צפת, מגילת מסתרים, דף ט"ו ע"א 14 • עמוד
כל הזכויות שמורות למחברים ולהוצאות לאור © לעילוי נשמת חכמי ישראל דע שמנהגינו להדליק נר נשמה לכבוד הצדיקים ולעילוי נשמתם, שנאמר נר ה׳ נשמת אדם. ומה טוב להוסיף מאור התורה על אור הנר, שנאמר נר מצווה ותורה אור. ומה טוב להרבות מתורת הצדיק ביום פטירתו, שאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי כל תלמיד חכם, שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר. ואף אם כל השמים יריעות, וכל בני אדם לבלרים, וכל היערים קולמוסים, איננו יכולים לכתוב מה שלימדו רבותינו. אך טוב מעט לצדיק, ובזכות תורתו הקדושה, ובזכות הלימוד שילמדו ישראל בשמו, ביום פטירתו, הקב״ה ישים חלקנו עמהם, ולעולם לא נבוש כי בקב״ה בטחנו, ועל חסדו הגדול באמת נשעננו, ומה רב טובך אשר צפנת ליראך.
ב ר כ ת ה א י ל נ ו ת • ה ח כ ם ה י ו מ י מנכ״ל, כל ישראל חברים ,אלי ברקת efratsraya@gmail.com 5891000 בית ספר חקלאי מקווה ישראל חולון בית כל ישראל חברים w w w . k i a h . o r g . i l • 072-2566690 . • פקס 072-2566671 . טלפון w w w . h y o m i . o r g . i l
RkJQdWJsaXNoZXIy NjQ4MTM=