מעיל חכמים - שמש צדקה ומרפא

22 / 48

גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי.
ספר משלי, פרק יא, פס‘ יז
אלעזר איש בירתא, כשהיו רואים אותו גבאי צדקה, היו בורחים ממנו, שכל מה שהיה
לו, נותן להם. יום אחד היה עולה לשוק לקנות נדוניה לביתו. ראוהו גבאי צדקה, ברחו
ממנו. הלך ורץ אחריהם. אמר להם: השבעתי אתכם, במה עסקתם? אמרו לו: ביתום
ויתומה. אמר להם: העבודה, שהם קודמים לבתי. לקח כל שהיה לו, ונתן להם. נשאר
לו זוז אחד. קנה לו חיטים, והעלה אותו וזרקו באוצר התבואה. באה אשתו אמרה לה
לביתו: מה הביא אביך? אמרה לה: כל מה שהביא באוצר התבואה, השליך אותו. באה
לפתוח דלת אוצר התבואה. ראתה אוצר התבואה, מלא חיטים, והיה יוצא מצינור
הדלת, ולא נפתחה הדלת מחיטים. הלכה ביתו לבית המדרש, אמרה לו: בוא וראה,
מה עשה לך אוהבך. אמר לה: העבודה, הרי הן הקדש עליך, ואין לך בהם אלא כאחד
מעניי ישראל.
תרגום תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כד, ע“א
האדם מדמה בנפשו כשהוא עושה גמילות חסדים עם זולתו. הוא חושב שהוא עושה
חסד רק עם חברו, אבל האמת אינו כן, אלא הוא עושה חסד גם לנפשו ... ולכן אמר
’גמילות חסדים‘ לשון רבים, שהוא עושה שני גמילות חסדים: אחד עם העני, ואחד
עם נפשו הוא עצמו.
(1975) חכם אלטר מאזוז, אבות על בנים, עמ‘ יח, דפוס איתאח, ירושלים, תשל“ה
( עלה לארץ והתיישב במושב איתן, ובו שימש 1956) ( בג‘רבה. בשנת תשט“ז1932) חכם אלטר מאזוז נולד בשנת תרצ“ב
.(1988) כרב המושב. בחיבוריו: ’אם הבנים שמחה‘ ו‘אם לבינה‘. נפטר ביום י“ט תשרי תשמ“ח
22 • עמוד